תרגום אונקלוס (דפוס)/ספר בראשית

תרגום אונקלוס (דפוס) * שמות * ויקרא * במדבר * דברים

א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ

במהדורה המנוקדת: א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג

פרק א

א בקדמין ברא יי ית שמיא וית ארעא:

ב וארעא הות צדיא וריקניא וחשוכא על אפי תהומא ורוחא מן קדם יי מנשבא על אפי מיא:

ג ואמר יי יהי נהורא והוה נהורא:

ד וחזא יי ית נהורא ארי טב ואפריש יי בין נהורא ובין חשוכא:

ה וקרא יי לנהורא יממא ולחשוכא קרא ליליא והוה רמש והוה צפר יום חד:

ו ואמר יי יהי רקיעא במציעות מיא ויהי מפריש בין מיא למיא:

ז ועבד יי ית רקיעא ואפריש בין מיא דמלרע לרקיעא ובין מיא דמעל לרקיעא והוה כן:

ח וקרא יי לרקיעא שמיא והוה רמש והוה צפר יום תניין:

ט ואמר יי יתכנשון מיא מתחות שמיא לאתר חד ותיתחזי יבשתא והוה כן:

י וקרא יי ליבשתא ארעא ולבית כנישת מיא קרא יממי וחזא יי ארי טב:

יא ואמר יי תדאית ארעא דתאה עסבא דבר זרעיה מזדרע אילן פירין עביד פירין לזניה דבר זרעיה ביה על ארעא והוה כן:

יב ואפיקת ארעא דתאה עסבא דבר זרעיה מזדרע לזנוהי ואילן עביד פירין דבר זרעיה ביה לזנוהי וחזא יי ארי טב:

יג והוה רמש והוה צפר יום תליתאי:

יד ואמר יי יהון נהורין ברקיעא דשמיא לאפרשא בין יממא ובין ליליא ויהון לאתין ולזמנין ולממני בהון יומין ושנין:

טו ויהון לנהורין ברקיעא דשמיא לאנהרא על ארעא והוה כן:

טז ועבד יי ית תרין נהוריא רברביא ית נהורא רבא למשלט ביממא וית נהורא זעירא למשלט בליליא וית כוכביא:

יז ויהב יתהון יי ברקיעא דשמיא לאנהרא על ארעא:

יח ולמשלט ביממא ובליליא ולאפרשא בין נהורא ובין חשוכא וחזא יי ארי טב:

יט והוה רמש והוה צפר יום רביעאי:

כ ואמר יי ירחשון מיא רחיש נפשא חיתא ועופא יפרח על ארעא על אפי רקיע שמיא:

כא וברא יי ית תניניא רברביא וית כל נפשא חיתא דרחשא דארחישו מיא לזניהון וית כל עופא דפרח לזנוהי וחזא יי ארי טב:

כב ובריך יתהון יי למימר פושו וסגו ומלו ית מיא ביממיא ועופא יסגי בארעא:

כג והוה רמש והוה צפר יום חמישאי:

כד ואמר יי תפיק ארעא נפשא חיתא לזנה בעיר ורחיש וחית ארעא לזנה והוה כן:

כה ועבד יית חית ארעא לזנה וית בעירא לזנה וית כל רחשא דארעא לזנוהי וחזא יי ארי טב:

כו ואמר יי נעביד אנשא בצלמנא כדמותנא וישלטון בנוני ימא ובעופא דשמיא ובבעירא ובכל ארעא ובכל רחשא דרחיש על ארעא:

כז וברא יי ית אדם בצלמיה בצלם אלוהים ברא יתיה דכר ונוקבא ברא יתהון:

כח ובריך יתהון יי ואמר להון יי פושו וסגו ומלו ית ארעא ותקופו עלה ושלוטו בנוני ימא ובעופא דשמיא ובכל חיתא דרחשא על ארעא:

כט ואמר יי הא יהבית לכון ית כל עסבא דבר זרעיה מזדרע דעל אפי כל ארעא וית כל אילנא דביה פירי אילנא דבר זרעיה מזדרע לכון יהי למיכל:

ל ולכל חית ארעא ולכל עופא דשמיא ולכול דרחיש על ארעא דביה נפשא חיתא ית כל ירוק עסבא למיכל והוה כן:

לא וחזא יי ית כל דעבד והא תקין לחדא והוה רמש והוה צפר יום שתיתאי:

פרק ב

א ואשתכללו שמיא וארעא וכל חיליהון:

ב ושיצי יי ביומא שביעאה עבידתיה דעבד ונח ביומא שביעאה מכל עבידתיה דעבד:

ג ובריך יי ית יומא שביעאה וקדיש יתיה ארי ביה נח מכל עבידתיה דברא יי למעבד:

ד אילין תולדת שמיא וארעא כד אתבריאו ביומא דעבד יי אלוהים ארעא ושמיא:

ה וכול אילני חקלא עד לא הוו בארעא וכל עסבא דחקלא עד לא צמח ארי לא אחית יי אלוהים מטרא על ארעא ואנש לית למפלח ית אדמתא:

ו ועננא הוה סליק מן ארעא ומשקי ית כל אפי אדמתא:

ז וברא יי אלוהים ית אדם עפרא מן ארעא^[1] ונפח באפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא:

ח ונצב יי אלוהים גינתא בעדן מלקדמין ואשרי תמן ית אדם דברא:

ט ואצמח יי אלוהים מן ארעא כל אילן דמרגג למחזי וטב למיכל ואילן חייא במציעות גינתא ואילן דאכלי פירוהי חכמין בין טב לביש:

י ונהרא הוה נפיק מעדן לאשקאה ית גינתא ומתמן מתפרש והוי לארבעא רישי נהרין:

יא שום חד פישון הוא דמקיף ית כל ארע חווילה דתמן דהבא:

יב ודהבא דארעא ההיא טב תמן בדולחא ואבני בורלא:

יג ושום נהרא תניינא גיחון הוא דמקיף ית כל ארע כוש:

יד ושום נהרא תליתאה דגלת הוא דמהליך למדנחא דאתור ונהרא רביעאה הוא פרת:

טו ודבר יי אלוהים ית אדם ואשרייה בגינתא דעדן למפלחה ולמיטרה:

טז ופקיד יי אלוהים על אדם למימר מכול אילן גינתא מיכל תיכול:

יז ומאילן דאכלי פירוהי חכמין בין טב לביש לא תיכול מיניה ארי ביומא דתיכול מיניה ממת תמות:

יח ואמר יי אלוהים לא תקין דיהי אדם בלחודוהי אעביד ליה סמך כקבליה:

יט וברא יי אלוהים מן ארעא כל חית ברא וית כל עופא דשמיא ואייתי לוות אדם למחזי מא יקרי ליה וכול דהוה קרי ליה אדם נפשא חיתא הוא שמיה:

כ וקרא אדם שמהן לכל בעירא ולעופא דשמיא ולכול חית ברא ולאדם לא אשכח סמך כקבליה:

כא ורמא יי אלוהים שינתא על אדם ודמוך ונסיב חדא מעלעוהי ומלי בסרא תחותה:

כב ובנא יי אלוהים ית עלעא דנסיב מן אדם לאיתתא ואייתיה לוות אדם:

כג ואמר אדם הדא זמנא גרמא מגרמיי ובסרא מבסרי לדא יתקרי איתתא ארי מבעלה נסיבא דא:

כד על כין ישבוק גבר בית משכבי אבוהי ואימיה וידבוק באיתתיה ויהון לבסרא חד:

כה והוו תרוויהון ערטילאין אדם ואיתתיה ולא מתכלמין:

פרק ג

א וחויא הוה חכים מכול חית ברא דעבד יי אלוהים ואמר לאיתתא בקושטא ארי אמר יי לא תיכלון מכול אילן גינתא:

ב ואמרת איתתא לחויא מפירי אילן גינתא ניכול:

ג ומפירי אילנא דבמציעות גינתא אמר יי לא תיכלון מיניה ולא תקרבון ביה דלמא תמותון:

ד ואמר חויא לאיתתא לא ממת תמותון:

ה ארי גלי קודם יי ארי ביומא דתיכלון מיניה יתפתחן עיניכון ותהון כרברבין חכמין בין טב לביש:

ו וחזת איתתא ארי טב אילנא למיכל וארי אסו הוא לעיינין ומרגג אילנא לאסתכלא ביה ונסיבת מאיביה ואכלת ויהבת אף לבעלה עימה ואכל:

ז ואתפתחא עיני תרוויהון וידעו ארי ערטילאין אינון וחטיטו להון טרפי תינין ועבדו להון זרזין:

ח ושמעו ית קל מימרא דיי אלוהים מהליך בגינתא למנח יומא ואיטמר אדם ואיתתיה מן קודם יי אלוהים בגו אילן גינתא:

ט וקרא יי אלוהים לאדם ואמר ליה אן את:

י ואמר ית קל מימרך שמעית בגינתא ודחילית ארי ערטילאי אנא ואיטמרית:

יא ואמר מאן חווי לך ארי ערטילאי את המן אילנא דפקידתך בדיל דלא למיכל מיניה אכלתא:

יב ואמר אדם איתתא דיהבת עימי היא יהבת לי מן אילנא ואכלית:

יג ואמר יי אלוהים לאיתתא מא דא עבדת ואמרת איתתא חויא אטעייני ואכלית:

יד ואמר יי אלוהים לחויא ארי עבדת דא ליט את מכל בעירא ומכול חית ברא על מעך תיזיל ועפרא תיכול כל יומי חייך:

טו ודבבו אשווי בינך ובין איתתא ובין בנך ובין בנהא הוא יהי דכיר מא דעבדת ליה מלקדמין ואת תהי נטר ליה לסופא:

טז לאיתתא אמר אסגאה אסגי צערכי ועידוייכי בצער תלידין בנין ולוות בעליך תהי תיאובתיך והוא ישלוט ביך:

יז ולאדם אמר ארי קבילתא למימר איתתך ואכלת מן אילנא דפקידתך למימר לא תיכול מיניה ליטא ארעא בדילך בעמל תיכלינה כול יומי חייך:

יח וכובין ואטדין תצמח לך ותיכול ית עסבא דחקלא:

יט בזיעתא דאפך תיכול לחמא עד דתיתתב לארעא דמינה אתבריתא ארי עפרא את ולעפרא תתוב:

כ וקרא אדם שום איתתיה חווה ארי היא הות אימא דכל בני אנשא:

כא ועבד יי אלוהים לאדם ולאיתתיה לבושין דיקר על משך בסרהון ואלבישינון:

כב ואמר יי אלוהים הא אדם הוה יחידאי בעלמא מיניה למידע טב וביש וכען דלמא יושיט ידיה וייסב אף מאילן חייא וייכול וייחי לעלם:

כג ושלחיה יי אלוהים מגינתא דעדן למפלח בארעא דאתברי מתמן:

כד ותריך ית אדם ואשרי מלקדמין לגינתא דעדן ית כרוביא וית שנן חרבא דמתהפכא למיטר ית אורח אילן חייא:

פרק ד

א ואדם ידע ית חווה איתתיה ועדיאת וילידת ית קין ואמרת קניתי גוברא מן קודם יי:

ב ואוסיפת למילד ית אחוהי ית הבל והוה הבל רעי ענא וקין הוה פלח בארעא:

ג והוה מסוף יומין ואייתי קין מאיבא דארעא קורבנא קודם יי:

ד והבל אייתי אף הוא מבכירי עניה ומשמיניהון והות רעווא מן קודם יי בהבל ובקורבניה:

ה ובקין ובקורבניה לא הות רעווא ותקיף לקין לחדא ואתכבישו אפוהי:

ו ואמר יי לקין למא תקיף לך ולמא אתכבישו אפך:

ז הלא אם תוטיב עובדך ישתביק לך ואם לא תוטיב עובדך ליום דינא חטאך נטיר עתיד לאתפרעא מינך אם לא תתוב ואם תתוב ישתביק לך:

ח ואמר קין להבל אחוהי והוה במהויהון בחקלא וקם קין על הבל אחוהי וקטליה:

ט ואמר יי לקין אן הבל אחוך ואמר לא ידענא הנטר אחי אנא:

י ואמר מא עבדתא קל דם זרעיין דעתידין למיפק מן אחוך קבלן קודמיי מן ארעא:

יא וכען ליט את מן ארעא דפתחת ית פומה וקבילת ית דמא דאחוך מן ידך:

יב ארי תפלח בארעא לא תוסיף למיתן חילה לך מטולטל וגלי תהי בארעא:

יג ואמר קין קודם יי סגי חובי מלמשבק:

יד הא תריכתא יתי יומא דין מעל אפי ארעא ומן קודמך לית אפשר לאיטמרא ואיהי מטולטל וגלי בארעא ויהי כל דישכחינני יקטלינני:

טו ואמר ליה יי לכין כל קטוליא קין לשבעא דרין יתפרע מיניה ושווי יי לקין אתא בדיל דלא למקטל יתיה כל דישכחיניה:

טז ונפק קין מן קודם יי ויתיב בארע גלי ומטולטל דהות עבידא עלוהי מלקדמין כגינתא דעדן:

יז וידע קין ית איתתיה ועדיאת וילידת ית חנוך והוה בני קרתא וקרא שמה דקרתא כשום בריה חנוך:

יח ואתייליד לחנוך ית עירד ועירד אוליד ית מחויאל ומחייאל אוליד ית מתושאל ומתושאל אוליד ית למך:

יט ונסיב ליה למך תרתין נשין שום חדא עדה ושום תנייתא צילה:

כ וילידת עדה ית יבל הוא הוה ריבהון דיתבי משכנין ומרי בעיר:

כא ושום אחוהי יובל הוא הוה ריבהון דכל דמנגן על פום נבלא ידעי זמר כינרא ואבובא:

כב וצילה אף היא ילידת ית תובל קין הוא הוה ריבהון דכל דידעי עבידת נחשא וברזלא ואחתיה דתובל קין נעמה:

כג ואמר למך לנשוהי עדה וצילה שמעא קלי נשי למך אציתא למימרי לא גוברא קטילית דבדיליה אנא סביל חובין לממת ואף לא עולימא חבילית דבדיליה ישתיצי זרעי:

כד ארי שבעא דרין איתליאו לקין הלא ללמך בריה שבעין ושבעא:

כה וידע אדם עוד ית איתתיה וילידת בר וקרת ית שמיה שת ארי אמרת יהב לי יי בר אוחרן חלף הבל דקטליה קין:

כו ולשת אף הוא אתייליד בר וקרא ית שמיה אנוש בכין ביומוהי חלו בני אנשא מלצלאה בשמא דיי:

פרק ה

א דין ספר תולדת אדם ביומא דברא יי אדם בדמות אלוהים עבד יתיה:

ב דכר ונוקבא בראנון ובריך יתהון וקרא ית שומהון אדם ביומא דאתבריאו:

ג וחיא אדם מאה ותלתין שנין ואוליד בדמותיה דדמי ליה וקרא ית שמיה שת:

ד והוו יומי אדם בתר דאוליד ית שת תמני מאה שנין ואוליד בנין ובנן:

ה והוו כל יומי אדם דחיא תשע מאה ותלתין שנין ומית:

ו וחיא שת מאה וחמיש שנין ואוליד ית אנוש:

ז וחיא שת בתר דאוליד ית אנוש תמני מאה ושבע שנין ואוליד בנין ובנן:

ח והוו כל יומי שת תשע מאה ותרתא עסרי שנין ומית:

ט וחיא אנוש תשעין שנין ואוליד ית קינן:

י וחיא אנוש בתר דאוליד ית קינן תמני מאה וחמיש עסרי שנין ואוליד בנין ובנן:

יא והוו כל יומי אנוש תשע מאה וחמיש שנין ומית:

יב וחיא קינן שבעין שנין ואוליד ית מהללאל:

יג וחיא קינן בתר דאוליד ית מהללאל תמני מאה וארבעין שנין ואוליד בנין ובנן:

יד והוו כל יומי קינן תשע מאה ועסר שנין ומית:

טו וחיא מהללאל שיתין וחמיש שנין ואוליד ית ירד:

טז וחיא מהללאל בתר דאוליד ית ירד תמני מאה ותלתין שנין ואוליד בנין ובנן:

יז והוו כל יומי מהללאל תמני מאה ותשעין וחמיש שנין ומית:

יח וחיא ירד מאה ושיתין ותרתין שנין ואוליד ית חנוך:

יט וחיא ירד בתר דאוליד ית חנוך תמני מאה שנין ואוליד בנין ובנן:

כ והוו כל יומי ירד תשע מאה ושיתין ותרתין שנין ומית:

כא וחיא חנוך שיתין וחמיש שנין ואוליד ית מתושלח:

כב והליך חנוך בדחלתא דיי בתר דאוליד ית מתושלח תלת מאה שנין ואוליד בנין ובנן:

כג והוו כל יומי חנוך תלת מאה ושיתין וחמיש שנין:

כד והליך חנוך בדחלתא דיי ולייתוהי ארי אמית יתיה יי:

כה וחיא מתושלח מאה ותמנן ושבע שנין ואוליד ית למך:

כו וחיא מתושלח בתר דאוליד ית למך שבע מאה ותמנן ותרתין שנין ואוליד בנין ובנן:

כז והוו כל יומי מתושלח תשע מאה ושיתין ותשע שנין ומית:

כח וחיא למך מאה ותמנן ותרתין שנין ואוליד בר:

כט וקרא ית שמיה נוח למימר דין ינחמיננא מעובדנא ומליאות ידנא מן ארעא דלטה יי:

ל וחיא למך בתר דאוליד ית נוח חמיש מאה ותשעין וחמיש שנין ואוליד בנין ובנן:

לא והוו כל יומי למך שבע מאה ושבעין ושבע שנין ומית:

לב והוה נוח בר חמיש מאה שנין ואוליד נוח ית שם ית חם וית יפת:

פרק ו

א והוה כד שריאו בני אנשא למסגי על אפי ארעא ובנתא אתיילידא להון:

ב וחזו בני רברביא ית בנת אנשא ארי שפירן אינין ונסיבו להון נשין מכול דאתרעיאו:

ג ואמר יי לא יתקיים דרא בישא הדין קודמיי לעלם בדיל דאינון בסרא ועובדיהון בישין ארכא יהיב להון מאה ועסרין שנין אם יתובון:

ד גיבריא הוו בארעא ביומיא האינון ואף בתר כין דעאלין בני רברביא לוות בנת אנשא וילדן להון אינון גיבריא דמעלמא אנשין דשמא:

ה וחזא יי ארי סגיאת בישת אנשא בארעא וכל יצרא מחשבת ליביה לחוד ביש כל יומא:

ו ותב יי במימריה ארי עבד ית אנשא בארעא ואמר במימריה למתבר תוקפהון כרעותיה:

ז ואמר יי אמחי ית אנשא דבריתי מעל אפי ארעא מאנשא עד בעירא עד רחשא ועד עופא דשמיא ארי תבית במימרי ארי עבדתינון:

ח ונוח אשכח רחמין קודם יי:

ט אילין תולדת נוח נוח גבר זכאי שלים הוה בדרוהי בדחלתא דיי הליך נוח:

י ואוליד נוח תלתא בנין ית שם ית חם וית יפת:

יא ואתחבלת ארעא קודם יי ואתמליאת ארעא חטופין:

יב וחזא יי ית ארעא והא אתחבלת ארי חבילו כל בסרא אנש אורחיה על ארעא:

יג ואמר יי לנוח קיצא דכל בסרא עאל לקדמיי ארי אתמליאת ארעא חטופין מן קדם עובדיהון בישיא והאנא מחבילהון עם ארעא:

יד עביד לך תיבתא דאעין דקדרוס מדורין תעביד ית תיבתא ותחפי יתה מגיו ומברא בכופרא:

טו ודין דתעביד יתה תלת מאה אמין אורכא דתיבתא חמשין אמין פותיה ותלתין אמין רומה:

טז ניהור תעביד לתיבתא ולאמתא תשכללינה מלעילא ותרעה דתיבתא בסטרה תשווי מדורין ארעאין תניינין ותליתאין תעבדינה:

יז ואנא האנא מיתי ית טופנא מיא על ארעא לחבלא כל בסרא דביה רוחא דחיי מתחות שמיא כול דבארעא ימות:

יח ואקים ית קיימי עימך ותיעול לתיבתא את ובנך ואיתתך ונשי בנך עימך:

יט ומכל דחי מכל בסרא תרין מכולא תעיל לתיבתא לקיימא עימך דכר ונוקבא יהון:

כ מעופא לזנוהי ומן בעירא לזנה מכול רחשא דארעא לזנוהי תרין מכולא ייעלון לוותך לקיימא:

כא ואת סב לך מכל מיכל דמתאכיל ותכנוש לוותך ויהי לך ולהון למיכל:

כב ועבד נוח ככול דפקיד יתיה יי כין עבד:

פרק ז

א ואמר יי לנוח עול את וכל אנש ביתך לתיבתא ארי יתך חזיתי זכאי קודמיי בדרא הדין:

ב מכול בעירא דכיא תיסב לך שבעא שבעא דכר ונוקבא ומן בעירא דלייתהא דכיא תרין דכר ונוקבא:

ג אף מעופא דשמיא שבעא שבעא דכר ונוקבא לקיימא זרעא על אפי כל ארעא:

ד ארי לזמן יומין עוד שבעא אנא מחית מטרא על ארעא ארבעין יממין וארבעין לילוון ואמחי ית כל יקומא דעבדית מעל אפי ארעא:

ה ועבד נוח ככול דפקדיה יי:

ו ונוח בר שית מאה שנין וטופנא הוה מיא על ארעא:

ז ועאל נוח ובנוהי ואיתתיה ונשי בנוהי עימיה לתיבתא מן קודם מי טופנא:

ח מן בעירא דכיא ומן בעירא דלייתהא דכיא ומן עופא וכול דרחיש על ארעא:

ט תרין תרין עאלו עם נוח לתיבתא דכר ונוקבא כמא דפקיד יי ית נוח:

י והוה לזמן שבעא יומין ומי טופנא הוו על ארעא:

יא בשנת שית מאה שנין לחיי נוח בירחא תניינא בשבעת עסרא יומא לירחא ביומא הדין אתבזעו כל מבועי תהום רבא וכווי דשמיא אתפתחא:

יב והוה מטרא נחית על ארעא ארבעין יממין וארבעין לילוון:

יג בכרן יומא הדין עאל נוח ושם וחם ויפת בני נוח ואיתת נוח ותלת נשי בנוהי עימהון לתיבתא:

יד אינון וכל חיתא לזנה וכל בעירא לזנה וכל רחשא דרחיש על ארעא לזנוהי וכל עופא לזנוהי כול ציפר כל דפרח:

טו ועאלו עם נוח לתיבתא תרין תרין מכל בסרא דביה רוחא דחיי:

טז ועאליא דכר ונוקבא מכל בסרא עאלו כמא דפקיד יתיה יי ואגין יי במימריה עלוהי:

יז והוה טופנא ארבעין יומין על ארעא וסגיאו מיא ונטלו ית תיבתא ואיתרמת מעל ארעא:

יח ותקיפו מיא וסגיאו לחדא על ארעא ומהלכא תיבתא על אפי מיא:

יט ומיא תקיפו לחדא לחדא על ארעא ואתחפיאו כל טוריא רמיא דתחות כל שמיא:

כ חמיש עסרי אמין מלעילא תקיפו מיא ואתחפיאו טוריא:

כא ומית כל בסרא דרחיש על ארעא בעופא ובבעירא ובחיתא ובכל רחשא דרחיש על ארעא וכול אנשא

כב כול דנשמת רוח חיין באפוהי מכול דביבשתא מיתו:

כג ומחא ית כל יקומא דעל אפי ארעא מאנשא עד בעירא עד רחשא ועד עופא דשמיא ואתמחיאו מן ארעא ואשתאר ברם נוח ודעימיה בתיבתא:

כד ותקיפו מיא על ארעא מאה וחמשין יומין:

פרק ח

א ודכיר יי ית נוח וית כל חיתא וית כל בעירא דעימיה בתיבתא ואעבר יי רוחא על ארעא ונחו מיא:

ב ואסתכרו מבועי תהומא וכווי דשמיא ואתכלי מטרא מן שמיא:

ג ותבו מיא מעל ארעא אזלין ותייבין וחסרו מיא מסוף מאה וחמשין יומין:

ד ונחת תיבתא בירחא שביעאה בשבעת עסרא יומא לירחא על טורי קרדו:

ה ומיא הוו אזלין וחסרין עד ירחא עסיראה בעסיראה בחד לירחא איתחזיאו רישי טוריא:

ו והוה מסוף ארבעין יומין ופתח נוח ית כוות תיבתא דעבד:

ז ושלח ית עורבא ונפק מיפק ותאיב עד דיבישו מיא מעל ארעא:

ח ושלח ית יונה מלוותיה למחזי אם קלו מיא מעל אפי ארעא:

ט ולא אשכחת יונה מנח לפרסת רגלה ותבת לוותיה לתיבתא ארי מיא על אפי כל ארעא ואושיט ידיה ונסבה ואעיל יתה לוותיה לתיבתא:

י ואוריך עוד שבעא יומין אוחרנין ואוסיף שלח ית יונה מן תיבתא:

יא ואתת לוותיה יונה לעידן רמשא והא טרף זיתא תביר מחת בפומה וידע נוח ארי קלו מיא מעל ארעא:

יב ואוריך עוד שבעא יומין אוחרנין ושלח ית יונה ולא אוסיפת למתב לוותיה עוד:

יג והוה בשית מאה וחדא שנין בקדמאה בחד לירחא נגובו מיא מעל ארעא ואעדי נוח ית חופאה דתיבתא וחזא והא נגובו אפי ארעא:

יד בירחא תניינא בעסרין ושבעא יומא לירחא יבישת ארעא:

טו ומליל יי עם נוח למימר:

טז פוק מן תיבתא את ואיתתך ובנך ונשי בנך עימך:

יז כל חיתא דעימך מכל בסרא בעופא ובבעירא ובכל רחשא דרחיש על ארעא אפיק עימך ויתיילדון בארעא וייפשון ויסגון על ארעא:

יח ונפק נוח ובנוהי ואיתתיה ונשי בנוהי עימיה:

יט כל חיתא כל רחשא וכל עופא כול דרחיש על ארעא לזרעייתהון נפקו מן תיבתא:

כ ובנא נוח מדבחא קודם יי ונסיב מכול בעירא דכיא ומכול עופא דכי ואסיק עלוון על מדבחא:

כא וקביל יי ברעווא ית קורבניה ואמר יי במימריה לא אוסיף למלט עוד ית ארעא בדיל חובי אנשא ארי יצרא ליבא דאנשא ביש מזעוריה ולא אוסיף עוד לממחי ית כל דחי כמא דעבדית:

כב עוד כל יומי ארעא זרועא וחצדא וקורא וחומא וקיטא וסתווא ויימם ולילי לא יבטלון:

פרק ט

א ובריך יי ית נח וית בנוהי ואמר להון פושו וסגו ומלו ית ארעא:

ב ודחתכון ואימתכון תהא על כל חות ארעא ועל כל עופא דשמיא בכל די תרחיש ארעא ובכל נוני ימא בידכון יהון מסירין:

ג כל רחשא דהוא חי לכון יהי למיכל כירוק עשבא יהבית לכון ית כלא:

ד ברם בשרא בנפשיה דמיה לא תכלון:

ה וברם ית דמכון לנפשתיכון אתבע מיד כל חיתא אתבעניה ומיד אנשר מיד גבר דישוד ית דמא דאחוהי אתבע ית נפשא דאנשא:

ו דישוד דמא דאנשא בסהדין על מימר דיניא דמה יתשד ארי בצלמא דיי עבד ית אנשא:

ז ואתון פושו וסגו אתילידו בארעא וסגו בה:

ח ואמר יי לנח ולבנוהי עמה למימר:

ט ואנא הא אנא מקים ית קימי עמכון ועם בניכון בתריכון:

י ועם כל נפשא חיתא דעמכון בעופא בבעירא ובכל חית ארעא דעמכון מכל נפקי תבותא לכל חיתא דארעא:

יא ואקם ית קימי עמכון ולא ישתיצי כל בשרא עוד ממי טופנא ולא יהא עוד טופנא לחבלא ארעא:

יב ואמר יי דא את קים די אנא יהב בין מימרי וביניכון ובין כל נפשא חיתא די עמכון לדרי עלמא:

יג ית קשתי יהבית בעננא ותהי לאת קים בין מימרי ובין ארעא:

יד ויהי בעננותי עננא על ארעא ותתחזי קשתא בעננא:

טו ודכירנא ית קימי די בין מימרי וביניכון ובין כל נפשא חיתא בכל בשרא ולא יהון עוד מיא לטופנא לחבלא כל ארעא:

טז ותהי קשתא בעננא ואחזינה לדכרן קים עלם בין מימרא דיי ובין כל נפשא חיתא בכל בישרא די על ארעא:

יז ואמר יי לנח דא את קים די אקמית בין מימרי ובין כל בישרא די על ארעא:

יח והוו בני נח די נפקו מן תיבותא שם וחם ויפת וחם הוא אבוהי דכנען:

יט תלתא אלין בני נח ומאלין אתבדרו כל ארעא:

כ ושרי נח גבר פלח בארעא ונציב כרמא:

כא ושתי מן חמרא ורוי ואתגלי בגו משכניה:

כב וחזא חם אבוהי דכנען ית עריתא דאבוהי וחוי לתרין אחוהי בשוקא:

כג ונסיב שם ויפת ית כסותא ושויאו על כתף תרויהון ואזלו מחזרין וכסיאו ית עריתא דאבוהון ואפיהון מחזרין ועריתא דאבוהון לא חזו:

כד ואתער נח מחמריה וידע ית די עבד ליה בריה דעירא:

כה ואמר ליט כנען עבד פלח יהא לאחוהי:

כו ואמר בריך יי אלהיה דשם ויהי כנען עבדא להון:

כז יפתח יי ליפת וישרי שכינתיה במשכניה דשם ויהי כנען עבדא להון:

כח וחיא נח בתר טופנא תלת מאה וחמשין שנין:

כט והוו כל יומי נח תשע מאה וחמשין שנין ומית:

פרק י

א ואלין תולדת בני נח שם חם ויפת ואתילידו להון בנין בתר טופנא:

ב בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס:

ג ובני גומר אשכנז וריפת ותוגרמה:

ד ובני יבן אלישה ותרשיש כתים ודודנים:

ה מאלין אתפרשו נגות עממיא בארעהון גבר ללישניה לזרעיתהון בעממיהון:

ו ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען:

ז ובני כוש סבא וחוילא וסבתא ורעמא וסבתכא ובני רעמא שבא ודדן:

ח וכוש אוליד ית נמרוד הוא שרי למהוי גבר תקיף בארעא:

ט הוא הוה גבר תקיף קדם יי על כל יתאמר כנמרוד כבור תקיף קדם יי:

י והוה ריש מלכותיה בבל וארך ואכד וכלנה בארעא דבבל:

יא מן ארעא ההיא נפק אתוראה ובנא ית נינוה וית רחובת קרתא וית כלח:

יב וית רסם בין נינוה ובין כלח היא קרתא רבתא:

יג ומצרים אוליד ית לודאי וית ענמאי וית להבאי וית נפתוחאי:

יד וית פתרוסאי וית כסלוחאי די נפקו מתמן פלשתאי וית קפוטקאי:

טו וכנען אוליד ית צידון בוכריה וית חת:

טז וית יבוסאי וית אמוראי וית גרגשאי:

יז וית חואי וית ערקאי וית אנתוסאי:

יח וית ארודאי וית צמראי וית חמתאי ובתר כן אתבדרו זרעית כנענאי:

יט והוה תחום כנענאה מצידון מטי לגרר עד עזה מטי לסדום ועמורה ואדמה וצבוים עד לשע:

כ אלין בני חם לזרעיתהון ללישנהון בארעתהון בעממיהון:

כא ולשם אתיליד אף הוא אבוהון דכל בני עבר אחוהי דיפת רבא:

כב בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם:

כג ובני ארם עוץ וחול וגתר ומש:

כד וארפכשד אוליד ית שלח ושלח אוליד ית עבר:

כה ולעבר אתילידו תרין בנין שום חד פלג ארי ביומוהי אתפליגת ארעא ושום אחובי יקטן:

כו ויקטן אוליד ית אלמודד וית שלף וית חצרמות וית ירח:

כז וית הדורם וית אוזל וית דקלה:

כח וית עובל וית אבימאל וית שבא:

כט וית אופיר וית חוילה וית יובב כל אלין בני יקטן:

ל והוה מותבנהון ממשא מטי לספר טור מדינחא:

לא אלין בני שם לזרעיתהון ללישנהון בארעתהון בעממיהון:

לב אלין זרעית בני נח לתולדעתהון בעממיהון ומאלין אתפרשו עממיא בארעא בתר טופנא:

פרק יא

א והוה כל ארעא לישן חד וממלל חד:

ב והוה במיטלהון בקדמיתא ואשכחו בקעתא בארעא דבבל ויתיבו תמן:

ג ואמרו גבר לחבריה הבו נרמי לבנין ונוקדינון בנורא והות להון לבינתא לאבנא וחימרא הוה להון לשיע:

ד ואמרו הבו נבני לנא קרתא ומגדלא ורישי מטי עד צית שמיא ונעביד לנא שום דלמא נתבדד על אפי כל ארעא:

ה ואתגלי יי לאתפרעא על עובדי קרתא ומגדלא די בנו בני אנשא:

ו ואמר יי הא עמא חד ולישן חד לכולהון ודין דשריאו למעבד וכען לא יתמנע מנהון כל דחשיבו למעבד:

ז הבו נתגלי ונבלבל תמן לישנהון דלא ישמעון אנש לישן חבריה:

ח ובדר יי יתהון מתמן על אפי כל ארעא ואתמניעו מלמבני קרתא:

ט על כן קרא שמה בבל ארי תמן בלבל יי לישן כל ארעא ומתמן בדרינון יי על אפי כל ארעא:

י אלין תולדת שם שם בר מאה שנין ואוליד ית ארפכשד תרתין שנין בתר טופנא:

יא וחיא שם בתר דאוליד ית ארפכשד חמש מאה שנין ואוליד בנין ובנן:

יב וארפכשד חיא תלתין וחמש שנין ואוליד ית שלח:

יג וחיא ארפכשד בתר דאוליד ית שלח ארבע מאה ותלת שנין ואוליד בנין ובנן:

יד ושלח חיא תלתין שנין ואוליד ית עבר:

טו וחיא שלח בתר דאוליד ית עבר ארבע מאה ותלת שנין ואוליד בנין ובנן:

טז וחיא עבר תלתין וארבע שנין ואוליד ית פלג:

יז וחיא עבר בתר דאוליד ית פלג ארבע מאה ותלתין שנין ואוליד בנין ובנן:

יח וחיא פלג תלתין שנין ואוליד ית רעו:

יט וחיא פלג בתר דאוליד ית רעו מאתן ותשע שנין ואוליד בנין ובנן:

כ וחיא רעו תלתין ותרתין שנין ואוליד ית שרוג:

כא וחיא רעו בתר דאוליד ית שרוג מאתן ושבע שנין ואוליד בנין ובנן:

כב וחיא שרוג תלתין שנין ואוליד ית נחור:

כג וחיא שרוג בתר דאוליד ית נחור מאתן שנין ואוליד בנין ובנן:

כד וחיא נחור עסרין ותשע שנין ואוליד ית תרח:

כה וחיא נחור בתר דאוליד ית תרח מאה ותשע עסרי שנין ואוליד בנין ובנן:

כו וחיא תרח שבעין שנין ואוליד ית אברם ית נחור וית הרן:

כז ואלין תולדת תרח תרח אוליד ית אברם ית נחור וית הרן והרן אוליד ית לוט:

כח ומית הרן על אפי תרח אבוהי בארע ילדותיה באורא דכשדאי:

כט ונסיב אברם ונחור להון נשין שום אתת אברם שרי ושום אתת נחור מלכה בת הרן אבוהא דמלכה ואבוהא דיסכה:

ל והות שרי עקרה לית לה ולד:

לא ודבר תרח ית אברם בריה וית לוט בר הרן בר בריה וית שרי כלתיה אתת אברם בריה ונפקו עמהון מאורא דכשדאי למיזל לארעא דכנען ואתו עד חרן ויתיבו תמן:

לב והוו יומי תרח מאתן וחמש שנין ומית תרח בחרן:

פרק יב

א ואמר יי לאברם אזיל לך מארעך ומילדותך ומבית אבוך לארעא די אחזינך:

ב ואעבדינך לעם סגי ואברכינך וארבי שמך ותהי מברך:

ג ואברך מברכך ומלטטך אילוט ויתברכון בדילך כל זרעית ארעא:

ד ואזל אברם כמה די מליל עמיה יי ואזל עמיה לוט ואברם בר שבעין וחמש שנין במפקיה מחרן:

ה ודבר אברם ית שרי אתתיה וית לוט בר אחוהי וית כל קנינהון די קנו וית נפשתא די שעבידו לאוריתא בחרן ונפקו למיזל לארעא דכנען ואתו לארעא דכנען:

ו ועבר אברם בארעא עד אתר דשכם עד מישר מרה וכנענאה בכן בארעא:

ז ואתגלי יי לאברם ואמר לבנך אתן ית ארעא בדא ובנא תמן מדבחא קדם יי דאתגלי ליה:

ח ואסתלק מתמן לטורא ממדנה לבית אל ופרסיה למשכניה בית אל ממערבא ועי ממדנחא ובנא תמן מדבחא קדם יי וצלי בשמא דיי:

ט ונטל אברם אזל ונטל לדרומא:

י והוה כפנא בארעא ונחת אברם למצרים ואתותבא תמן ארי תקיף כפנא בארעא:

יא והוה כד קריב למיעל למצרים ואמר לשרי אתתיה הא כען ידענא ארי אתתא שפירת חיזו את:

יב ויהי ארי יחזון יתיך מצראי ויימרון אתתיה דא ויקטלון יתי ויתיך יקימון:

יג אמרי כען אחתי את בדיל דייטב לי בדילך ותתקים נפשי בפתגמיכי:

יד והוה כד אעל אברם למצרים וחזו מצראי ית אתתא ארי שפירת היא לחדא:

טו וחזו יתה רברבי פרעה ושבחו יתה לפרעה ואדברת אתתא לבית פרעה:

טז ולאברם אוטיב בדילה והוו ליה עאן ותורין וחמרין ועבדין ואמהן ואתנן וגמלין:

יז ואיתי יי על פרעה מכתשין רברבין ועל אנש ביתיה על עיסק שרי אתת אברם:

יח וקרא פרעה לאברם ואמר מה דא עבדת לי למא לא חזיתא לי ארי אתתך היא:

יט למה אמרת אחתי היא ודברית יתה לי לאנתו וכען הא אתתך דבר ואזיל:

כ ופקיד עלוהי פרעה גוברין ואלויאו יתיה וית אתתיה וית כל די ליה:

פרק יג

א וסליק אברם ממצרים הוא ואתתיה וכל די ליה ולוט עמיה לדרומא:

ב ואברם תקיף לחדא בבעירא בכספא ובדהבא:

ג ואזל למטלנוהי מדרומא ועד בית אל עד אתרא דפרסיה תמן משכניה בקדמיתא בין בית אל ובין עי:

ד לאתר מדבחא די עבד תמן בקדמיתא וצלי תמן אברם בשמא דיי:

ה ואף ללוט דאזיל עם אברם הוה עאן ותורין ומשכנין:

ו ולא סובאת יתהון ארעא למתב כחדא ארי הוה קנינהון סגי ולא יכלו למתב כחדא:

ז והוה מצותא בין רען בעיריה דאברן ובין רען בעיריה דלוט וכנענאה ופריזאה בכן יתיב בארעא:

ח ואמר אברם ללוט לא כען תהי מצותא בינא ובינך ובין רעותי ובין רעותך ארי גברין אחין אנחנא:

ט הלא כל ארעא קדמך אתפרש כען מלותי אם את לצפונא אנא לדרומא ואם את לדרומא אנא לצפונא:

י וזקף לוט ית עינוהי וחזא ית כל מישר ירדנא ארי כוליה בית שקיא קדם דחבל יי ית סדום וית עמורא כגנתא דיי בארעא דמצרים מטי לצוער:

יא ובחר ליה לוט ית כל מישר ירדנא ונטל לוט בקדמיתא ואתפרשו גבר מלות אחוהי:

יב אברם יתיב בארעא דכנען ולוט יתיב בקרוי מישרא ופרס עד סדום:

יג ואנשין דסדום בישין בממונהון וחיבין בגויתהון קדם יי לחדא:

יד ויי אמר לאברם בתר דאתפריש לוט מניה דקוף כען עיניך וחזי מן אתרא דאת תמן לצפונא ולדרומא ולמדינחא ולמערבא:

טו ארי ית כל ארעא די את חזי לך אתנינה ולבנך עד עלמא:

טז ואשוי ית בנך סגיאין כעפרא דארעא כמא דלית אפשר לגבר לממני ית עפרא דארעא אף בנך לא יתמנון:

יז קום הליך בארעא לאורכה ולפותיה ארי לך אתנינה:

יח ופרס אברם ואתא ויתיב במישרי ממרא די בחברון ובנא תמן מדבחא קדם יי:

פרק יד

א והוה ביומי אמרפל מלכא דבבל אריוך מלכא דאלסר כדרלעמר מלכא דעילם ותדעל מלכא דעממי:

ב עבדו קרבא עם ברע מלכא דסדום ועם ברשע מלכא דעמורה שנאב מלכא דאדמה ושמאבר מלכא דצבוים ומלכא דבלע היא צער:

ג כל אלין אתכנשו למישר חקליא הוא אתר ימא דמלחא:

ד תרתי עסרי שנין פלחו ית כדרלעמר ותלת עסרי שנין מרדו:

ה ובארבע עסרי שנין אתא כדרלעמר ומלכיא דעמיה ומחו ית גיבריא די בעשתרות קרנים וית תקיפיא דבהמתא וית אימתני דבשוה קריתים:

ו וית חוראי די בטורהון [נ"א: די בטוריא] דשעיר עד מישר פארן דסמיך על מדברא:

ז ותבו ואתו למישר פילוג דינא היא רקם ומחו ית כל חקל עמלקאה ואף ית אמוראה דיתיב בעין גדי:

ח ונפק מלכא דסדום ומלכא דעמורה ומלכא דאדמה ומלכא דצבוים ומלכא דבלע היא צוער וסדרו עמהון קרבא במישר חקליא:

ט עם כדרלעמר מלכא דעילם ותדעל מלכא דעממין ואמרפל מלכא דבבל ואריוך מלכא דאלסר ארבעה מלכין לקביל חמשא:

י ומישר חקליא בירין בירין מסקן חימרא וערקו מלכא דסדום ועמורה ונפלו תמן ודאשתארו לטורא ערקו:

יא ושבו ית כל קנינא דסדום ועמורה וית כל מיכלהון ואזלו:

יב ושבו ית לוט וית קניניה בר אחוהי דאברם ואזלו והוא יתב בסדום:

יג ואתא משיזבא וחוי לאברם עבראה והוא שרי במישרי ממרא אמוראה אחוהי דאשכול ואחוהי דענר ואנון אנשי קימיה דאברם:

יד ושמע אברם ארי אשתבי אחוהי וזריז ית עולימוהי ילידי ביתיה תלת מאה ותמני עסר ורדף עד דן:

טו ואתפליג עליהון ליליא הוא ועבדוהי ומחונון ורדפינון עד חובה די מציפונא לדמשק:

טז ואתיב ית כל קנינא ואף ית לוט (נ"א: בר) אחוהי וקניניה אתיב ואף ית נשיא וית עמא:

יז ונפק מלכא דסדום לקדמותיה בתר דתב מלממחי ית כדרלעמר וית מלכיא די עמיה למישר מפנא הוא אתר בית ריסא דמלכא:

יח ומלכי צדק מלכא דירושלם אפיק לחם וחמר והוא משמש קדם אל עלאה:

יט וברכיה ואמר בריך אברם לאל עלאה דקניניה שמיא וארעא:

כ ובריך אל עלאה דמסר סנאך בידך ויהב ליה חד מן עסרא מכולא:

כא ואמר מלכא דסדום לאברם הב לי נפשתא וקנינא סב לך:

כב ואמר אברם למלכא דסדום ארימית ידי בצלו קדם יי אל עלאה דקניניה שמיא וארעא:

כג אם מחוטא ועד ערקת מסאנא ואם אסב מכל די לך ולא תימר אנא אעתרית ית אברם:

כד לחוד [נ"א: בר] מדאכלו עולימיא וחולק גובריא די אזלו עמי ענר אשכול וממרא אינון יקבלון חולקהון:

פרק טו

א בתר פתגמיא האילין הוה פתגמא דיי עם אברם בנבואה למימר לא תדחל אברם מימרי תקוף לך אגרך סגי לחדא:

ב ואמר אברם יי אלוהים מא תיתין לי ואנא אזיל דלא ולד ובר פרנסא הדין דבביתי הוא דמשקאה אליעזר:

ג ואמר אברם הא לי לא יהבת ולד והא בר ביתי ירית יתי:

ד והא פתגמא דיי עימיה למימר לא יירתינך דין אלהין בר דתוליד הוא יירתינך:

ה ואפיק יתיה לברא ואמר אסתכי כען לשמיא ומני כוכביא אם תיכול לממני יתהון ואמר ליה כדין יהון בנך:

ו והימין במימרא דיי וחשבה ליה לזכו:

ז ואמר ליה אנא יי דאפיקתך מאור דכשדאי למיתן לך ית ארעא הדא למירתה:

ח ואמר יי אלוהים במא אדע ארי אירתינה:

ט ואמר ליה קריב קדמי עגלין תלתא ועיזין תלתא ודכרין תלתא ושפנינא ובר יונה:

י וקריב קדמוהי ית כל אילין ופליג יתהון בשווי ויהב פלגיא פלג לקביל חבריה וית עופא לא פליג:

יא ונחת עופא על פלגיא ואפרח יתהון אברם:

יב והוה שמשא למיעל ושינתא נפלת על אברם והא אימה קבל סגי נפלת עלוהי:

יג ואמר לאברם מידע תידע ארי דיירין יהון בנך בארע לא דילהון ויפלחון בהון ויענון יתהון ארבע מאה שנין:

יד ואף ית עמא דיפלחון בהון דאין אנא ובתר כן יפקון בקניינא סגי:

טו ואת תתכניש לוות אבהתך בשלם תתקבר בסיבו טבא:

טז ודרא רביעאה יתובון הלכא ארי לא שלים חובא דאמוראה עד כען:

יז והוה שמשא עאלת וקבלא הוה והא תנור דתנן ובעור דאישא עדא בין פלגיא האילין:

יח ביומא ההוא גזר יי עם אברם קיים למימר לבנך יהבית ית ארעא הדא מנהרא דמצרים עד נהרא רבא נהרא פרת:

יט ית שלמאי וית קניזאי וית קדמונאי:

כ וית חיתאי וית פריזאי וית גיבריא:

כא וית אמוראי וית כנענאי וית גרגישאי וית יבוסאי:

פרק טז

א ושרי אתת אברם לא ילידת ליה ולה אמתא מצריתא ושמה הגר:

ב ואמרת שרי לאברם הא כען מעני יי מלמילד עוול כען לות אמתי מאים אתבני מנה וקביל אברם למימר שרי:

ג ודברת שרי אתת אברם ית הגר מצריתא אמתה מסוף עשר שנין למתב אברם בארעא דכנען ויהבת יתה לאברם בעלה לה לאנתו:

ד ועל לות הגר ועדיאת וחזת ארי עדיאת וקלת רבנתה בעינהה:

ה ואמרת שרי לאברם דין לי עלך אנא יהבית אמתי לך וחזת ארי עדיאת וקלית בעינהה ידין יי ביני ובינך:

ו ואמר אברם לשרי הא אמתיך בידיך עבידי לה כדתקין בעיניכי ועניתה שרי וערקת מקדמהה:

ז ואשכחה מלאכא דיי על עינא בארחא דחגרא:

ח ואמר הגר אמתא דשרי מנן את ולאן את אזלא ואמרת מן קדם שרי רבנתי אנא ערקא (נ"י ערקת):

ט ואמר לה מלאכא דיי תובי לות רבונתיך ואשתעבדי תחות ידהא:

י ואמר לה מלאכא דיי אסגאה אסגי ית בניכי ולא יתמנון מסגי:

יא ואמר לה מלאכא דיי הא את מעדיא ותלדין בר ותקרין שמה ישמערל ארי קביל יי צלותיך:

יב והוא יהא מרוד באנשא הוא יהא צריך לכלא וידא דבני אנשא יהון צריכין לה ועל אפי כל אחוהי ישרי:

יג וצליאת בשמא דיי דמתמלל עמה אמרת את הוא אלהא דחזי כלא ארי אמרת הברם הכא (נ"י האף אנא) שרתי חזיא בתר דאתגלי לי:

יד על כן קרא לבארא בארא דמלאך קימא אתחזי עלה הא היא בין רקם ובין חגרא:

טו וילידת הגר לאברם בר וקרא אברם ששום ברה דילידת הגר ישמעאל:

טז ואברם בר תמנן ושית שנין כד ילידת הגר ית ישמעאל לאברם:

פרק יז

א והוה אברם בר תשעין ותשע שנין ואתגלי יי לאברם ואמר ליה אנא אל שדי פלח קדמי והוי שלים:

ב ואתן קימי בין מימרי ובינך ואסגי יתל לחדא לחדא:

ג ונפל אברם על אפוהי ומליל עמיה יי למימר:

ד אנא הא גזר קימי עמך ותהי לאב סגי עממין:

ה ולא יתקרי עוד ית שמך אברם ויהי שמך אברהם ארי לאב סגי עממין יהבתיך:

ו ואפיש יתך לחדא לחדא ואתנינך לכנשין ומלכין דשליטין בעממיא מנך יפקון:

ז ואקים ית קימי בין מימרי ובינך ובין בנך בתרך לדריהון לקים עלם למהוי לך לאלהא ולבנך בתרך:

ח ואתן לך ולבנך בתרך ית ארע תותבותך ית כל ארעא דכנען לאחסנת עלם ואהוי להון לאלהא:

ט ואמר יי לאברהם ואת ית קימי תטר את ובנך בתרך לדריהון:

י דין קימי די תטרון בין מימרי וביניכון ובין בנך בתרך למגזר לכון כל דכורא:

יא ותגזרון ית בשרא דעורלתכון ותהי לאת קים בין מימרי וביניכון:

יב ובר תמניא יומין יתגזר לכון כל דכורא לדריכון יליד ביתא וזבין כספא מכל בר עממין די לא מבנך הוא:

יג אתגזרא יתגזרון יליד ביתך וזבין כספך ויהי קימי בבשריכון לקים עלם:

יד וערל דכורא די לא יתגזר ית בשרא דעורלתיה וישתיצי אנשא ההוא מעמיה ית קימי אשני:

טו ואמר יי לאברהם שרי אתתך לא תקרי ית שמה שרי ארי שרה שמה:

טז ואברך יתה ואף אתן מנה לך בר ואברכינה ותהי לכנשין ומלכין דשליטין בעממיא מנה יהון:

יז ונפל אברהם על אפוהי וחדי ואמר בלביה הלבר מאה שנין יהי ולד ואם שרה הבת תשעין שנין תליד:

יח ואמר אברהם קדם יי לוי ישמעל יתקים קדמך:

יט ואמר יי בקושטא שרה אתתך תליד לך בר ותקרי ית שמיה יצחק ואקים ית קימי עמיה לקים עלם לבנוהי בתרוהי:

כ ועל ישמעאל קבלית צלותך הר ברכת יתיה ואפישית יתיה ואסגית יתיה לחדא לחדא תרי עשר רברבין יוליד ואתניניה לעם סגי:

כא וית קימי אקים עם יצחק די תליד לך שרה לזמנא הדין בשתא אוחרנתא:

כב ושיצי למללא עמיה ואסתלק יקרא דיי מעלווהי דאברהם:

כג ודבר אברהם ית ישמעאל בריה ואית כל ילידי ביתיה וית כל זביני כספיה כל דכורא באנשי בית אברהם וגזר ית בשרא דעורלתהון בכרן יומא הדין כמא די מליל עמיה יי:

כד ואברהם בר תשעין ותשע שנין כד גזר בשרא דעורלתיה:

כה וישמעאל בריה בא תלת עשרי שנין כד גזר ית בשרא דעורלתיה:

כו בכרן יומא הדין אתגזר אברהם וישמעאל בריה:

כז וכל אנשי ביתיה ילידי ביתא וזביני כספא מן בני עממיא גזרו עמיה:

פרק יח

א ואתגלי ליה יי במישרי ממרא והוא יתיב בתרע משכנא כמיחם יומא:

ב וזקף עינוהי וחזא והא תלתא גוברין קימין עילווהי וחזא ורהט לקדמותהון מתרע משכנא וסגיד על ארעא:

ג ואמר יי אם כען אשכחית רחמין קדמך לא כען תעיבר מעל עבדך:

ד יסבון כען זעיר מיא ואסחו רגליכון ואסתמיכו תחות אילנא:

ה ואסב פיתא דלחמא וסעידו ליבכון בתר כן תעברון ארי על כן עברתון על עבדכון ואמרו כן תעביד כמא די מללתא:

ו ואוחי אברהם למשכנא לות שרה ואמר אוחא תלת סאין קמחא דסלתא לושי ועבידי גריצן:

ז ולות תורי רהט אברהם ודבר בר תורי רכיך וטב ויהב לעולימא ואוחי למעבד יתיה:

ח ונסיב שמן וחלב ובר תורי די עבד ויהב קדמיהון והוא משמש עילויהון תחות אילנא ואכלו:

ט ואמרו ליה אן שרה אתתך ואמר הא במשכנא:

י ואמר מיתב איתוב לותך כעידן דאתון קימין והא בר לשרה אתתך ושרה שמעת בתרע משכנא והוא אחורוהי:

יא ואברהם ושרה סיבו עלו ביומין פסק מלמהוי לשרה אורח כנשיא:

יב וחיכת שרה במעהא למימר בתר דסיבית הות לי עולימו ורבוני סיב:

יג ואמר יי לאברהם למא דנן חיכת שרה למימר הברם בקושטא אוליד ואנא סיבית:

יד היתכסי מן קדם יי פתגמא לזמן איתוב לותך כעידן דאתון קימין ולשרה בר:

טו וכדיבת שרה למימר לא חיכית ארי דחילת ואמר לא ברם חיכת:

טז וקמו מתמן גובריא ואסתכיאו על אפי סדום ואברהם אזל עמהון לאלוואיהון:

יז ויי אמר המכסי אנא מאברהם די אנא עבד:

יח ואברהם מהוה יהוי לעם סגי ותקיף ויתברכון בדיליה כל עממי ארעא:

יט ארי גלי קדמי (גירסת רמב"ן: ידעתיניה) בדיל די יפקד ית בנוהי וית אנש ביתיה בתרוהי ויטרון אורחן דתקנן קדם יי למעבד צדקתא ודינא בדיל איתי יי על אברהם ית דמלל עלוהי:

כ ואמר יי קבלת דסדום ועמורה ארי סגיאת וחובתהון ארי תקיפת לחדא:

כא אתגלי כען ואדון הכקבילתהון דעלת לקדמי עבדו אעבד עמהון גמירא ואם תיבין לא אתפרע:

כב ואתפניאו מתמן גובריא ואזלו לסדום ואברהם עד כען משמש בצלו קדם יי:

כג וקרב אברהם ואמר הברגז תשיצי זכאה עם חיבא:

כד מאים אית חמשין זכאין בגו קרתא הברגז תשיצי ולא תשבוק לאתרא בדיל חמשין זכאין די בגוה:

כה קושטא אינון דינך מלמעבד כפתגמא הדין לקטלא זכאה עם חיבא ויהי זכאה כחיבא קושטא אינון דינך דדיין [נ"א: הדיין] כל ארעא לא יעבד דינא:

כו ואמר יי אם אשכח בסדום חמשין זכאין בגו קרתא ואשבוק לכל אתרא בדילהון:

כז ואתיב אברהם ואמר הא כען שריתי למללא קדם יי ואנא עפר וקטם:

כח מאים יחסרון חמשין זכאין חמשא התחבל בחמשא ית כל קרתא ואמר לא אחבל אם אשכח תמן ארבעין וחמשא:

כט ואוסיף עוד למללא קדמוהי ואמר מאים ישתכחון תמן ארבעין ואמר לא אעבד גמירא בדיל ארבעין:

ל ואמר לא כען יתקוף קדם יי ואמלל מאים ישתכחון תמן תלתין ואמר לא אעבד גמירא אם אשכח תמן תלתין:

לא ואמר הא כען שריתי למללא קדם יי מאים ישתכחון תמן עשרין ואמר לא אחבל בדיל עשרין:

לב ואמר לא כען יתקוף קדם יי ואמלל ברם זמנא הדא מאים ישתכחון תמן עשרא ואמר לא אחבל בדיל עשרא:

לג ואסתלק יקרא דיי כד שיצי למללא עם אברהם ואברהם תב לאתריה:

פרק יט

א ועלו תרין מלאכיא לסדום ברמשא ולוט יתיב בתרע דסדום וחזא לוט וקם לקדמותהון וסגיד על אפוהי על ארעא:

ב ואמר בבעו כען רבוניי זורו כען לבית עבדכון וביתו ואסחו רגליכון ותקדמון ותהכון לאורחכון ואמרו לא אלהן ברחובא נבית:

ג ותקיף בהון לחדא וזרו לותיה ועלו לביתיה ועבד להון משתיא ופטיר אפה להון ואכלו:

ד עד לא שכיבו ואנשי קרתא אנשי דסדום אקיפו על ביתא מעולימא ועד סבא כל עמא מסופיה:

ה וקרו ללוט ואמרו ליה אן גובריא דאתו לותך בליליא אפקינון לותנא ונדע יתהון:

ו ונפק לותהון לוט לתרעא ודשא אחד בתרוהי:

ז ואמר בבעו כען אחי לא תבאישון:

ח הא כען לי תרתין בנן דלא ידעינון גבר אפק כען יתהין לותכון ועבידו להון כדתקין בעיניכון לחוד לגובריא האלין לא תעבדון מדעם ארי על כן עלו בטלל שרותי:

ט ואמרו קריב להלאה ואמרו חד אתא לאיתותבא והא דאין דינא כען נבאיש לך מדילהון ואתקיפו בגברא בלוט לחדא וקריבו למתבר דשא:

י ואושיטו גובריא ית ידיהון ואעילו ית לוט לותהון לביתא וית דשא אחדו:

יא וית גובריא די בתרע ביתא מחו בשבריריא מזעירא ועד רבא ולאיאו לאשכחא תרעא:

יב ואמרו גובריא ללוט עוד מאן לך הכא חתנא ובנך ובנתך וכל די לך בקרתא אפיק מן אתרא:

יג ארי מחבלין אנחנא ית אתרא הדין ארי סגיאת קבילתהון קדם יי ושלחנא יי לחבלותה:

יד ונפק לוט ומליל עם חתנוהי נסבי בנתיה ואמר קומו פוקו מן אתרא הדין ארי מחבל יי ית קרתא והוה כמחייך בעיני חתנוהי:

טו וכמסק צפרא הוה ודחיקו מלאכיא בלוט למימר קום דבר ית אתתך וית תרתין בנתך דאשתכחא מהימנן עמך דילמא תלקי בחובי קרתא:

טז ואתעכב ואתקיפו גבריא בידיה ובידא דאתתיה ובידא תרתין בנתיה בדחס יי עלוהי ואפקוהי ואשרוהי מברא לקרתא:

יז והוה כד אפיק יתהון לברא ואמר חוס על נפשך לא תסתכי לאחורך ולא תקום בכל מישרא לטורא אשתיזב דלמא תלקי:

יח ואמר לוט להון בבעו כען יי:

יט הא כען אשכח עבדך רחמין קדמך ואסגית טובך די עבדת עמי לקיימא ית נפשי ואנא לית אנא יכיל לאשתיזבא לטורא דילמא תערעינני בישא ואימות:

כ הא כען קרתא הדא קריבא למערוק לתמן והיא זעירא אשתיזיב כען לתמן הלא זעירא היא ותתקים נפשי:

כא ואמר ליה הא נסיבת אפך אף לפתגמא הדין בדיל דלא למהפך ית קרתא דבעיתא עלה:

כב אוחי אשתזיב לתמן ארי לא איכול למעבד פתגמא עד מיתך לתמן על כן קרא שמא דקרתא צוער:

כג שמשא נפק על ארעא ולוט על לצוער:

כד ויי אמטר על סדום ועל עמורה גפריתא ואשתא מן קדם יי מן שמיא:

כה והפך ית קרויא האלין וית כל מישרא וית כל יתבי קרויא וצמחא דארעא:

כו ואסתכיאת אתתיה מבתרוהי והות קמא דמלחא:

כז ואקדים אברהם בצפרא לאתרא דמשמש תמן בצלו קדם יי:

כח ואסתכי על אפי סדום ועמורה ועל כל אפי ארעא מישרא וחזא והא סליק תננא דארעא כתננא דאתונא:

כט והוה בחבלות יי ית קרוי מישרא ודכיר יי ית אברהם ושלח ית לוט מגו הפכתא כד הפך ית קרויא די הוה יתיב בהן לוט:

ל וסליק לוט מצוער ויתיב בטורא ותרתין בנתיה עמיה ארי דחיל למיתב בצוער ויתיב במערתא הוא ותרתין בנתיה:

לא ואמרת רבתא לזעירתא אבונא סיב וגבר לית בארעא למיעל עלנא כאורח כל ארעא:

לב איתא נשקי ית אבונא חמרא ונשכוב עמיה ונקיים מאבונא בנין:

לג ואשקיאה ית אבוהן חמרא בליליא הוא ועלת רבתא ושכיבת עם אבוהא ולא ידע במשכבה ובמקימה:

לד והוה ביומא דבתרוהי ואמרת רבתא לזעירתא הא שכיבית רמשא עם אבא נשקיניה חמרא אף בליליא ועולי שכובי עמיה ונקיים מאבונא בנין:

לה ואשקיאה אף בליליא ההוא ית אבוהן חמרא וקמת זערתא ושכיבת עמיה ולא ידע במשכבה ובמקימה:

לו ועדיאה תרתין בנת לוט מאבוהן:

לז וילידת רבתא בר וקרת שמיה מואב הוא אבוהון דמואבאי עד יומא דין:

לח וזעירתא אף היא ילידת בר וקרת שמיה בר עמי הוא אבוהון דבני עמון עד יומא דין:

פרק כ

א ונטל מתמן אברהם לארע דרומה ויתיב בין רקם ובין חגרא ואיתותב בגרר:

ב ואמר אברהם על שרה אתתיה אחת היא ושלח אבימלך מלכא דגרר ודבר ית שרה:

ג ואתא מימר מן קדם יי לות אבימלך בחִלמא דליליא ואמר ליה הא את מאית על עיסק איתתא דדברתא והיא אִתת גבר:

ד ואבימלך לא קריב לוותה ואמר יי העם אף זכאי תקטול:

ה הלא הוא אמר לי אחת היא והיא אף היא אמרת אחי הוא בקשיטות ליבי ובזכאות ידיי עבדית דא:

ו ואמר ליה יי בחלמא אף קודמיי גלי ארי בקשיטות ליבך עבדת דא ומנעית אף אנא יתך מלמחטי קודמיי על כין לא שבקתך למקרב לוותה:

ז וכען אתיב איתת גוברא ארי נבייא הוא ויצלי עלך ותיחי ואם לייתך מתיב דע ארי ממת תמות את וכל דלך:

ח ואקדים אבימלך בצפרא וקרא לכל עבדוהי ומליל ית כל פתגמיא האילין קודמיהון ודחילו גובריא לחדא:

ט וקרא אבימלך לאברהם ואמר ליה מא עבדת לנא ומא חטית לך ארי איתיתא עליי ועל מלכותי חובא רבא עובדין דלא כשרין לאתעבדא עבדת עימי:

י ואמר אבימלך לאברהם מא חזיתא ארי עבדתא ית פתגמא הדין:

יא ואמר אברהם ארי אמרית לחוד לית דחלתא דיי באתרא הדין ויקטלונני על עיסק איתתי:

יב וברם בקושטא אחתי בת אבא היא ברם לא בת אימא והות לי לאיתו:

יג והוה כד טעו עממיא בתר עובדי ידיהון יתי קריב יי לדחלתיה מבית אבא ואמרית לה דא טיבותיך דתעבדין עימי לכל אתר דנהך לתמן אימרי עליי אחי הוא:

יד ודבר אבימלך ען ותורין ועבדין ואמהן ויהב לאברהם ואתיב ליה ית שרה איתתיה:

טו ואמר אבימלך הא ארעי קודמך בדתקין בעינך תיב:

טז ולשרה אמר הא יהבית אלף סלעין דכסף לאחוייך הא הוא ליך כסות דיקר חלף דשלחית דברתיך וחזית יתיך וית כול דעימיך ועל כול מא דאמרת איתוכחת:

יז וצלי אברהם קודם יי ואסי יי ית אבימלך וית איתתיה ואמהתיה ואתרווחו:

יח ארי מיחד אחד יי באפי כל פתח ולדא לבית אבימלך על עיסק שרה איתת אברהם:

פרק כא

א ויי דכיר ית שרה כמא דאמר ועבד יי לשרה כמא דמליל:

ב ועדיאת וילידת שרה לאברהם בר לסיבתוהי לזמנא דמליל יתיה יי:

ג וקרא אברהם ית שום בריה דאתיליד ליה דילידת ליה שרה יצחק:

ד וגזר אברהם ית יצחק בריה בר תמניא יומין כמא דפקיד יתיה יי:

ה ואברהם בר מאה שנין כד אתיליד ליה ית יצחק בריה:

ו ואמרת שרה חדוא עבד לי יי כל דשמע יחדי לי:

ז ואמרת מהימן דאמר לאברהם וקיים דתוניק בנין שרה ארי ילידית בר לסיבתוהי:

ח ורבא רביא ואתחסיל ועבד אברהם משתיא רבא ביומא דאתחסיל יצחק:

ט וחזת שרה ית בר הגר מצריתא דילידת לאברהם מחייך:

י ואמרת לאברהם תריך אמתא הדא וית ברה ארי לא יירת בר אמתא הדא עם ברי עם יצחק:

יא ובאיש פתגמא לחדא בעיני אברהם על עיסק בריה:

יב ואמר יי לאברהם לא יבאש בעינך על עולימא ועל אמתך כול דתימר לך שרה קביל מינה ארי ביצחק יתקרון לך בנין:

יג ואף ית בר אמתא לעמא אשוויניה ארי ברך הוא:

יד ואקדים אברהם בצפרא ונסיב לחמא ורוקבא דמיא ויהב להגר שווי על כתפה וית רביא ושלחה ואזלת וטעת במדבר באר שבע:

טו ושלימו מיא מן רוקבא ורמת ית רביא תחות חד מן אילניא:

טז ואזלת ויתיבת לה מקוביל ארחיקת כמיגד בקשתא ארי אמרת לא אחזי במותיה דרביא ויתיבת מקוביל וארימת ית קלה ובכת:

יז ושמיע קודם יי ית קליה דרביא וקרא מלאכא דיי להגר מן שמיא ואמר לה מא ליך הגר לא תדחלין ארי שמיע קודם יי קליה דרביא באתר דהוא תמן:

יח קומי טולי ית רביא ואתקיפי ית ידיך ביה ארי לעם סגי אשוויניה:

יט וגלא יי ית עינהא וחזת בירא דמיא ואזלת ומלת ית רוקבא מיא ואשקיאת ית רביא:

כ והוה מימרא דיי בסעדיה דרביא ורבא ויתיב במדברא והוה רבי קשתא:

כא ויתיב במדברא דפארן ונסיבת ליה אימיה איתתא מארעא דמצרים:

כב והוה בעידנא ההוא ואמר אבימלך ופיכול רב חיליה לאברהם למימר מימרא דיי בסעדך בכול דאת עביד:

כג וכען קיים לי במימרא דיי הכא דלא תשקר בי ובברי ובבר ברי כטיבותא דעבדית עימך תעביד עימי ועם ארעא דאיתותבת בה:

כד ואמר אברהם אנא אקיים:

כה ואוכח אברהם ית אבימלך על עיסק בירא דמיא דאנסו עבדי אבימלך:

כו ואמר אבימלך לא ידעית מאן עבד ית פתגמא הדין ואף את לא חווית לי ואף אנא לא שמעית אלהין יומא דין:

כז ודבר אברהם ען ותורין ויהב לאבימלך וגזרו תרוויהון קיים:

כח ואקים אברהם ית שבע חורפן דען בלחודיהון:

כט ואמר אבימלך לאברהם מא אינין שבע חורפן אילין דאקימתא בלחודיהון:

ל ואמר ארי ית שבע חורפן תקביל מן ידי בדיל דתהי לי לסהדו ארי חפרית ית בירא הדין:

לא על כין קרא לאתרא ההוא באר שבע ארי תמן קיימו תרוויהון:

לב וגזרו קיים בבאר שבע וקם אבימלך ופיכול רב חיליה ותבו לארע פלשתאי:

לג ונצב נצבא בבאר שבע וצלי תמן בשמא דיי אלה עלמא:

לד ואיתותב אברהם בארע פלשתאי יומין סגיאין:

פרק כב

א והוה בתר פתגמיא האילין ויי נסי ית אברהם ואמר ליה אברהם ואמר האנא:

ב ואמר דבר כען ית ברך ית יחידך דרחימתא ית יצחק ואיזיל לך לארע פולחנא ואסיקהי קודמיי תמן לעלתא על חד מן טוריא דאימר לך:

ג ואקדים אברהם בצפרא וזריז ית חמריה ודבר ית תרין עולימוהי עימיה וית יצחק בריה וצלח אעי לעלתא וקם ואזל לאתרא דאמר ליה יי:

ד ביומא תליתאה וזקף אברהם ית עינוהי וחזא ית אתרא מרחיק:

ה ואמר אברהם לעולימוהי אוריכו לכון הכא עם חמרא ואנא ועולימא נתמטי עד כא ונסגוד ונתוב לוותכון:

ו ונסיב אברהם ית אעי דעלתא ושווי על יצחק בריה ונסיב בידיה ית אישתא וית סכינא ואזלו תרוויהון כחדא:

ז ואמר יצחק לאברהם אבוהי ואמר אבא ואמר האנא ברי ואמר הא אישתא ואעיא ואן אימרא לעלתא:

ח ואמר אברהם קודם יי גלי אימרא לעלתא ברי ואזלו תרוויהון כחדא:

ט ואתו לאתרא דאמר ליה יי ובנא תמן אברהם ית מדבחא וסדר ית אעיא ועקד ית יצחק בריה ושווי יתיה על מדבחא עיל מן אעיא:

י ואושיט אברהם ית ידיה ונסיב ית סכינא למיכס ית בריה:

יא וקרא ליה מלאכא דיי מן שמיא ואמר אברהם אברהם ואמר האנא:

יב ואמר לא תושיט ידך בעולימא ולא תעביד ליה מידעם ארי כען ידענא ארי דחלא דיי את ולא מנעתא ית ברך ית יחידך מיני:

יג וזקף אברהם ית עינוהי בתר אילין וחזא והא דכרא אחיד באילנא בקרנוהי ואזל אברהם ונסיב ית דכרא ואסקיה לעלתא חלף בריה:

יד ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא אמר קודם יי הכא יהון פלחין דריא בכין יתאמר ביומא הדין בטורא הדין אברהם קודם יי פלח:

טו וקרא מלאכא דיי לאברהם תניינות מן שמיא:

טז ואמר במימרי קיימית אמר יי ארי חלף דעבדתא ית פתגמא הדין ולא מנעתא ית ברך ית יחידך:

יז ארי ברכא אברכינך ואסגאה אסגי ית בנך ככוכבי שמיא וכחלא דעל כיף ימא ויירתון בנך ית קרווי סנאיהון:

יח ויתברכון בדיל בנך כול עממי ארעא חלף דקבילתא למימרי:

יט ותב אברהם לוות עולימוהי וקמו ואזלו כחדא לבאר שבע ויתיב אברהם בבאר שבע:

כ והוה בתר פתגמיא האילין ואתחווא לאברהם למימר הא ילידת מלכה אף היא בנין לנחור אחוך:

כא ית עוץ בוכריה וית בוז אחוהי וית קמואל אבוהי דארם:

כב וית כשד וית חזו וית פלדש וית ידלף וית בתואל:

כג ובתואל אוליד ית רבקה תמניא אילין ילידת מלכה לנחור אחוהי דאברהם:

כד ולחינתיה ושמה ראומה וילידת אף היא ית טבח וית גחם וית תחש וית מעכה:

פרק כג

א והוו חיי שרה מאה ועסרין ושבע שנין שני חיי שרה:

ב ומיתת שרה בקרית ארבע היא חברון בארעא דכנען ואתא אברהם למספדה דשרה ולמבכה:

ג וקם אברהם מעל אפי מיתיה ומליל עם בני חיתאה למימר:

ד דייר ותותב אנא עימכון הבו לי אחסנת קבורא עימכון ואקבר מיתי מן קודמיי:

ה ואתיבו בני חיתאה ית אברהם למימר ליה:

ו קביל מיננא ריבוננא רב קודם יי את ביננא בשפר קברנא קבר ית מיתך אנש מיננא ית קבריה לא ימנע מינך מלמקבר מיתך:

ז וקם אברהם וסגיד לעמא דארעא לבני חיתאה:

ח ומליל עימהון למימר אם אית רעווא נפשכון למקבר ית מיתי מן קודמיי קבילו מיני ובעו לי מן עפרון בר צוחר:

ט וייתין לי ית מערת כפילתא דליה דבסטר חקליה בכסף שלים ייתנה לי ביניכון לאחסנת קבורא:

י ועפרון יתיב בגו בני חיתאה ואתיב עפרון חיתאה ית אברהם קודם בני חיתאה לכול עאלי תרע קרתיה למימר:

יא לא ריבוני קביל מיני חקלא יהבית לך ומערתא דביה לך יהבתה לעיני בני עמי יהבתה לך קבר מיתך:

יב וסגיד אברהם קודם עמא דארעא:

יג ומליל עם עפרון קודם עמא דארעא למימר ברם אם עבדת לי טיבו קביל מיני אתין כספא דמי חקלא סב מיני ואקבר ית מיתי תמן:

יד ואתיב עפרון ית אברהם למימר ליה:

טו ריבוני קביל מיני ארע שוויא ארבע מאה סלעין דכסף בינא ובינך מא היא וית מיתך קבר:

טז וקביל אברהם מן עפרון ותקל אברהם לעפרון ית כספא דמליל קודם בני חיתאה ארבע מאה סלעין דכסף מתקבל סחורה בכל מדינה:

יז וקם חקל עפרון דבכפילתא דקדם ממרא חקלא ומערתא דביה וכל אילני דבחקלא דבכל תחומיה סחור סחור:

יח לאברהם לזבינוהי לעיני בני חיתאה בכול עאלי תרע קרתיה:

יט ובתר כין קבר אברהם ית שרה איתתיה במערת חקל כפילתא על אפי ממרא היא חברון בארעא דכנען:

כ וקם חקלא ומערתא דביה לאברהם לאחסנת קבורא מן בני חיתאה:

פרק כד

א ואברהם סיב עאל ביומין ויי בריך ית אברהם בכולא:

ב ואמר אברהם לעבדיה סבא דביתיה דשליט בכל דליה שו כען ידך תחות ירכי:

ג ואקיים עלך במימרא דיי אלהא דשמיא ואלהא דארעא דלא תיסב איתתא לברי מבנת כנענאי דאנא יתיב ביניהון:

ד אלהין לארעי ולילדותי תיזיל ותיסב איתתא לברי ליצחק:

ה ואמר ליה עבדא מאים לא תיבי איתתא למיתי בתריי לארעא הדא האתבא אתיב ית ברך לארעא דנפקתא מתמן:

ו ואמר ליה אברהם אסתמר לך דלמא תתיב ית ברי לתמן:

ז יי אלהא דשמיא דדברני מבית אבא ומארע ילדותי ודמליל לי ודקיים לי למימר לבנך אתין ית ארעא הדא הוא ישלח מלאכיה קודמך ותיסב איתתא לברי מתמן:

ח ואם לא תיבי איתתא למיתי בתרך ותהי זכא ממומתי דא לחוד ית ברי לא תתיב לתמן:

ט ושווי עבדא ית ידיה תחות ירכא דאברהם ריבוניה וקיים ליה על פתגמא הדין:

י ודבר עבדא עסרא גמלין מגמלי ריבוניה ואזל וכל טוב ריבוניה בידיה וקם ואזל לארם דעל פרת לקרתא דנחור:

יא ואשרי גמליא מברא לקרתא עם בירא דמיא לעידן רמשא לעידן דנפקן מלייתא:

יב ואמר יי אלהיה דריבוני אברהם זמין כען קודמיי יומא דין ועביד טיבו עם ריבוני אברהם:

יג האנא קאים על עינא דמיא ובנת אנשי קרתא נפקן לממלי מיא:

יד ותהי עולימתא דאימר לה ארכיני כען קולתיך ואשתי ותימר אשת ואף גמלך אשקי יתה זמינתא לעבדך ליצחק ובה אדע ארי עבדת טיבו עם ריבוני:

טו והוה הוא עד לא שיצי למללא והא רבקה נפקת דאתיילידת לבתואל בר מלכה איתת נחור אחוהי דאברהם וקולתה על כתפה:

טז ועולימתא שפירא למחזי לחדא בתולתא וגבר לא ידעה ונחתת לעינא ומלת קולתה וסליקת:

יז ורהט עבדא לקדמותה ואמר אשקיני כען זעיר מיא מקולתיך:

יח ואמרת אשת ריבוני ואוחיאת ואחיתת קולתה על ידה ואשקיתיה:

יט ושיציאת לאשקיותיה ואמרת אף לגמלך אמלי עד דיספקון למשתי:

כ ואוחיאת ונפצת קולתה לבית שקיא ורהטת עוד לבירא לממלי ומלת לכל גמלוהי:

כא וגוברא שהי בה מסתכל שתיק למידע האצלח יי אורחיה אם לא:

כב והוה כד ספיקו גמליא למשתי ונסיב גוברא קדשא דדהבא תקלא מתקליה ותרין שירין על ידהא מתקל עסר סלעין דדהב מתקלהון:

כג ואמר בת מאן את חווא כען לי האית בית אבוייך אתר כשר לנא למבת:

כד ואמרת ליה בת בתואל אנא בר מלכה דילידת לנחור:

כה ואמרת ליה אף תבנא אף כיסתא סגי עימנא אף אתר כשר למבת:

כו וכרע גוברא וסגיד קודם יי:

כז ואמר בריך יי אלהיה דריבוני אברהם דלא מנע טיבותיה וקושטיה מן ריבוני אנא באורח תקנא דברני יי בית אחוהי דריבוני:

כח ורהטת עולימתא וחוויאת לבית אימה כפתגמיא האילין:

כט ולרבקה אחא ושמיה לבן ורהט לבן לוות גוברא לברא לעינא:

ל והוה כד חזא ית קדשא וית שיריא על ידי אחתיה וכד שמע ית פתגמי רבקה אחתיה למימר כדין מליל עימי גוברא ואתא לוות גוברא והא קאים עילווי גמליא על עינא:

לא ואמר עול בריכא דיי למא את קאים בברא ואנא פניתי ביתא ואתר כשר לגמליא:

לב ועאל גוברא לביתא ושרא מן גמליא ויהב תבנא וכיסתא לגמליא ומיא לאסחאה רגלוהי ורגלי גובריא דעימיה:

לג ושוויאו קודמוהי למיכל ואמר לא איכול עד דאמליל פתגמיי ואמר מליל:

לד ואמר עבדא דאברהם אנא:

לה ויי בריך ית ריבוני לחדא ורבא ויהב ליה ען ותורין וכסף ודהב ועבדין ואמהן וגמלין וחמרין:

לו וילידת שרה איתת ריבוני בר לריבוני בתר דסיבת ויהב ליה ית כל דליה:

לז וקיים עליי ריבוני למימר לא תיסב איתתא לברי מבנת כנענאי דאנא יתיב בארעהון:

לח אלהין לבית אבא תיזיל ולזרעיתי ותיסב איתתא לברי:

לט ואמרית לריבוני מאים לא תיתי איתתא בתריי:

מ ואמר לי יי דפלחית קודמוהי ישלח מלאכיה עימך ויצלח אורחך ותיסב איתתא לברי מזרעיתי ומבית אבא:

מא בכין תהי זכא ממומתי ארי תהך לזרעיתי ואם לא ייתנון לך ותהי זכא ממומתי:

מב ואתיתי יומא דין לעינא ואמרית יי אלהיה דריבוני אברהם אם אית כען רעווא קודמך לאצלחא אורחי דאנא אזיל עלה:

מג הא אנא קאים על עינא דמיא ותהי עולימתא דתיפוק לממלי ואימר לה אשקיני כען זעיר מיא מקולתיך:

מד ותימר לי אף את אשת ואף לגמלך אמלי היא איתתא דזמין יי לבר ריבוני:

מה אנא עד לא שיציתי למללא בליבי והא רבקה נפקת וקולתה על כתפה ונחתת לעינא ומלת ואמרית לה אשקיני כען:

מו ואוחיאת ואחיתת קולתה מינה ואמרת אשת ואף גמלך אשקי ושתיתי ואף גמליא אשקיאת:

מז ושאילית יתה ואמרית בת מאן את ואמרת בת בתואל בר נחור דילידת ליה מלכה ושוויתי קדשא על אפה ושיריא על ידהא:

מח וכרעית וסגידית קודם יי ובריכית ית יי אלהיה דריבוני אברהם דדברני באורח קשוט למיסב ית בת אחוהי דריבוני לבריה:

מט וכען אם איתיכון עבדין טיבו וקשוט עם ריבוני חוו לי ואם לא חוו לי ואתפני על ימינא או על סמאלא:

נ ואתיב לבן ובתואל ואמרו מן קודם יי נפק פתגמא לית אנחנא יכלין למללא עימך ביש או טב:

נא הא רבקה קודמך דבר ואיזיל ותהי איתתא לבר ריבונך כמא דמליל יי:

נב והוה כד שמע עבדא דאברהם ית פתגמיהון וסגיד על ארעא קודם יי:

נג ואפיק עבדא מנין דכסף ומנין דדהב ולבושין ויהב לרבקה ומגדנין יהב לאחוהא ולאימה:

נד ואכלו ושתיאו הוא וגובריא דעימיה ובתו וקמו בצפרא ואמר שלחוני לוות ריבוני:

נה ואמר אחוהא ואימה תיתיב עולימתא עימנא עידן בעידן או עסרא ירחין בתר כין תיזיל:

נו ואמר להון לא תאחרון יתי ויי אצלח אורחי שלחוני ואהך לוות ריבוני:

נז ואמרו נקרי לעולימתא ונשמע מא דהיא אמרא:

נח וקרו לרבקה ואמרו לה התיזלין עם גוברא הדין ואמרת איזיל:

נט ושלחו ית רבקה אחתהון וית מינקתה וית עבדא דאברהם וית גוברוהי:

ס ובריכו ית רבקה ואמרו לה אחתנא את הוואי לאלפין ולריבוון ויירתון בנכי ית קרווי סנאיהון:

סא וקמת רבקה ועולימתהא ורכיבא על גמליא ואזלא בתר גוברא ודבר עבדא ית רבקה ואזל:

סב ויצחק עאל במיתוהי מבירא דמלאך קיימא איתחזי עלה והוא יתיב בארע דרומא:

סג ונפק יצחק לצלאה בחקלא למפני רמשא וזקף עינוהי וחזא והא גמליא אתן:

סד וזקפת רבקה ית עינהא וחזת ית יצחק ואתרכינת מעל גמלא:

סה ואמרת לעבדא מאן גוברא דיכי דמהליך בחקלא לקדמותנא ואמר עבדא הוא ריבוני ונסיבת עיפא ואתכסיאת:

סו ואשתעי עבדא ליצחק ית כל פתגמיא דעבד:

סז ואעלה יצחק למשכנא וחזא והא תקנין עובדהא כעובדי שרה אימיה ונסיב ית רבקה והות ליה לאיתו וריחמה ואתנחם יצחק בתר אימיה:

פרק כה

א ואוסיף אברהם ונסיב אתתא ושמה קטורה:

ב וילידת ליה ית זמרן וית יקשן וית מדן וית מדין וית ישבק וית שוח:

ג ויקשן אוליד ית שבא וית דדן ובני דדן הוו למשיריין ולשכונין ולנגון:

ד ובני מדין עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה כל אילין בני קטורה:

ה ויהב אברהם ית כל דיליה ליצחק:

ו ולבני לחינתא די לאברהם יהב אברהם מתנן ושלחינון מעל יצחק בריה עד דהוא קים קידומא לארע מדינחא:

ז ואילין יומי שני חיי אברהם דחיא מאה ושבעין וחמש שנין:

ח ואתנגיד ומית אברהם בסיבו טבא סיב ושבע יומין ואתכניש לעמיה:

ט וקברו יתיה יצחק וישמעאל בנוהי במערת כפלתא בחקל עפרון בר צוחר חיתאה די על אפי ממרא:

י חקלא די זבן אברהם מן בני חיתאה תמן אתקבר אברהם ושרה אתתיה:

יא והוה בתר דמית אברהם ובריך יי ית יצחק בריה ויתיב יצחק עם בירא דמלאך קיימא אתחזי עלה:

יב ואילין תולדת ישמעאל בר אברהם די ילידת הגר מצריתא אמתה דשרה לאברהם:

יג ואילין שמהת בני ישמעאל בשמהתהון לתולדתהון בוכרא דישמעאל נביות וקדר ואדבאל ומבשם:

יד ומשמע ודומה ומשא:

טו חדד ותימא יטור נפיש וקדמה:

טז אילין אינון בני ישמעאל ואילין שמהתהון בפצחיהון ובכרכיהון תרין עסר רברבין לאומיהון:

יז ואילין שני חיי ישמעאל מאה ותלתין ושבע שנין ואתנגיד ומית ואתכניש לעמיה:

יח ושרו מחוילה עד חגרא די על אפי מצרים מטי לאתור על אפי כל אחוהי שרא:

יט ואילין תולדת יצחק בר אברהם אברהם אוליד ית יצחק:

כ והוה יצחק בר ארבעין שנין כד נסיב ית רבקה בת בתואל ארמאה מפדן ארם אחתיה דלבן ארמאה ליה לאיתו:

כא וצלי יצחק קודם יי לוקביל איתתיה ארי עקרא היא וקביל צלותיה יי ועדיאת רבקה איתתיה:

כב ודחקין בניא במעהא ואמרת אם כין למא דנן אנא ואזלת למתבע אולפן מן קודם יי:

כג ואמר יי לה תרין עממין במעכי ותרתין מלכוון ממעכי יתפרשן ומלכו ממלכו תיתקף ורבא ישתעבד לזעירא:

כד ושלימו יומהא למילד והא תיומין במעהא:

כה ונפק קדמאה סמוק כוליה כגלים דסער וקרו שמיה עשיו:

כו ובתר כין נפק אחוהי וידיה אחידא בעקבא דעשיו וקרא שמיה יעקב ויצחק בר שיתין שנין כד ילידת יתהון:

כז ורביאו עולימיא והוה עשיו גבר נחש ירכן גבר נפיק חקל ויעקב גבר שלים משמיש בית אולפנא:

כח ורחים יצחק ית עשיו ארי מצידיה הוה אכיל ורבקה רחימת ית יעקב:

כט ובשיל יעקב תבשילא ועאל עשיו מן חקלא והוא משלהי:

ל ואמר עשיו ליעקב אטעימני כען מן סימוקא סמקא הדין ארי משלהי אנא על כין קרא שמיה אדום:

לא ואמר יעקב זבין כיום דלהין ית בכירותך לי:

לב ואמר עשיו הא אנא אזיל לממת ולמא דנן לי בכירותא:

לג ואמר יעקבקיים לי כיום דלהין וקיים ליה וזבין ית בכירותיה ליעקב:

לד ויעקב יהב לעשיו לחים ותבשיל דטלופחין ואכל ושתי וקם ואזל ושט עשיו ית בכירותא:

פרק כו

א והוה כפנא בארעא בר מכפנא קדמאה דהוה ביומי אברהם ואזל יצחק לוות אבימלך מלכא דפלשתאי לגרר:

ב ואתגלי ליה יי ואמר לא תיחות למצרים שרי בארעא דאימר לך:

ג דור בארעא הדא ויהי מימרי בסעדך ואברכינך ארי לך ולבנך אתין ית כל ארעתא האילין ואקים ית קיימא דקיימית לאברהם אבוך:

ד ואסגי ית בנך ככוכבי שמיא ואתין לבנך ית כל ארעתא האילין ויתברכון בדיל בנך כול עממי ארעא:

ה חלף דקביל אברהם למימרי ונטר מטרת מימרי פיקודיי קיימיי ואורייתיי:

ו ויתיב יצחק בגרר:

ז ושאילו אנשי אתרא על עיסק איתתיה ואמר אחת היא ארי דחיל למימר איתתי דלמא יקטלונני אנשי אתרא על רבקה ארי שפירת חיזו היא:

ח והוה כד סגיאו ליה תמן יומיא ואסתכי אבימלך מלכא דפלשתאי מן חרכא וחזא והא יצחק מחייך עם רבקה איתתיה:

ט וקרא אבימלך ליצחק ואמר ברם הא איתתך היא ואיכדין אמרת אחת היא ואמר ליה יצחק ארי אמרית דלמא אתקטיל עלה:

י ואמר אבימלך מא דא עבדת לנא כזעיר פון שכיב דמייחד בעמא עם איתתך ואיתיתא עלנא חובא:

יא ופקיד אבימלך ית כל עמא למימר דינזיק לגוברא הדין ולאיתתיה אתקטלא יתקטיל:

יב וזרע יצחק בארעא ההיא ואשכח בשתא ההיא על חד מאה בדשערוהי וברכיה יי:

יג ורבא גוברא ואזל אזיל סגי ורבי עד דרבא לחדא:

יד והוו ליה גיתי ענא וגיתי תורי ועבודה סגי וקניאו ביה פלשתאי:

טו וכל בירי דחפרו עבדי אבוהי ביומי אברהם אבוהי טמונין פלשתאי ומלונין עפרא:

טז ואמר אבימלך ליצחק איזיל מעימנא ארי תקיפת מיננא לחדא:

יז ואזל מתמן יצחק ושרא בנחלא דגרר ויתיב תמן:

יח ותב יצחק וחפר ית בירי דמיא דחפרו ביומי אברהם אבוהי וטמונין פלשתאי בתר דמית אברהם וקרא להון שמהן כשמהן דהוה קרי להון אבוהי:

יט וחפרו עבדי יצחק בנחלא ואשכחו תמן ביר דמיין נבעין:

כ ונצו רעוותא דגרר עם רעוותא דיצחק למימר דילנא מיא וקרא שמה דבירא עשק ארי אתעסקו עימיה:

כא וחפרו ביר אוחרי ונצו אף עלה וקרא שמה שטנה:

כב ואסתלק מתמן וחפר ביר אוחרי ולא נצו עלה וקרא שמה רחובות ואמר ארי כען אפתי יי לנא וניפוש בארעא:

כב וסליק מתמן לבאר שבע:

כד ואתגלי ליה יי בליליא ההוא ואמר אנא אלהיה דאברהם אבוך לא תדחל ארי בסעדך מימרי ואברכינך ואסגי ית בנך בדיל אברהם עבדי:

כה ובנא תמן מדבחא וצלי בשמא דיי ופרסיה תמן למשכניה וכרו תמן עבדי יצחק בירא:

כו ואבימלך אתא לוותיה מגרר וסיעת מרחמוהי ופיכול רב חיליה:

כז ואמר להון יצחק מדין אתיתון לוותי ואתון סניתון יתי ושלחתוני מלוותכון:

כח ואמרו מחזא חזינא ארי הוה מימרא דיי בסעדך ואמרנא תתקיים כען מומתא דהות בין אבהתנא ביננא ובינך ונגזר קיים עימך:

כט אם תעביד עימנא בישא כמא דלא אנזיקנך וכמא דעבדנא עימך לחוד טב ושלחנך בשלם את כען בריכא דיי:

ל ועבד להון משתיא ואכלו ושתיאו:

לא ואקדימו בצפרא וקיימו גבר לאחוהי ושלחינון יצחק ואזלו מלוותיה בשלם:

לב והוה ביומא ההוא ואתו עבדי יצחק וחוויאו ליה על עיסק בירא דחפרו ואמרו ליה אשכחנא מיא:

לג וקרא יתה שבעה על כין שמה דקרתא באר שבע עד יומא הדין:

לד והוה עשיו בר ארבעין שנין ונסיב איתתא ית יהודית בת בארי חיתאה וית בשמת בת אילון חיתאה:

לה והוואה מסרבן ומרגזן על מימר יצחק ורבקה:

פרק כז

א והוה כד סיב יצחק וכהיא עינוהי מלמחזי וקרא ית עשיו בריה רבא ואמר ליה ברי ואמר ליה האנא:

ב ואמר הא כען סיבית לית אנא ידע יום מותי:

ג וכען סב כען זינך סיפך וקשתך ופוק לחקלא וצוד לי צידא:

ד ועביד לי תבשילין כמא דרחימית ואעיל לי ואיכול בדיל דתברכינך נפשי עד לא אמות:

ה ורבקה שמעת כד מליל יצחק עם עשיו בריה ואזל עשיו לחקלא למצד צידא לאיתאה:

ו ורבקה אמרת ליעקב ברה למימר הא שמעית מן אבוך ממליל עם עשיו אחוך למימר:

ז איתא לי צידא ועביד לי תבשילין ואיכול ואברכינך קודם יי קודם מותי:

ח וכען ברי קביל מיני למא דאנא מפקדא יתך:

ט איזיל כען לענא וסב לי מתמן תרין גדיי עיזין טבין ואעביד יתהון תבשילין לאבוך כמא דרחים:

י ותעיל לאבוך וייכול בדיל דיברכינך קודם מותיה:

יא ואמר יעקב לרבקה אימיה הא עשיו אחי גבר סערן ואנא גבר שעיע:

יב מאים ימושינני אבא ואיהי בעינוהי כמתלעב ואייתי עליי לווטין ולא ברכן:

יג ואמרת ליה אימיה עליי אתאמר בנבואה דלא ייתון לווטיא עלך ברי ברם קביל מיני ואיזיל סב לי:

יד ואזל ונסיב ואייתי לאימיה ועבדת אימיה תבשילין כמא דרחים אבוהי:

טו ונסיבת רבקה ית לבושי עשיו ברה רבא דכיתא דעימה בביתא ואלבישת ית יעקב ברה זעירא:

טז וית משכי דגדי בני עיזי אלבישת על ידוהי ועל שעיעות צווריה:

יז ויהבת ית תבשיליא וית לחמא דעבדת בידא דיעקב ברה:

יח ועאל לוות אבוהי ואמר אבא ואמר האנא מאן את ברי:

יט ואמר יעקב לאבוהי אנא עשיו בוכרך עבדית כמא דמלילתא עימי קום כען אסתחר ואכול מצידי בדיל דתברכינני נפשך:

כ ואמר יצחק לבריה מא דין אוחיתא לאשכחא ברי ואמר ארי זמין יי אלהך קודמיי:

כא ואמר יצחק ליעקב קרב כען ואמושינך ברי האת דין ברי עשיו אם לא:

כב וקריב יעקב לוות יצחק אבוהי ומשיה ואמר קלא קליה דיעקב וידיא ידי עשיו:

כב ולא אשתמודעיה ארי הוואה ידוהי כידי עשיו אחוהי סערניין וברכיה:

כד ואמר את דין ברי עשיו ואמר אנא:

כה ואמר קריב לי ואיכול מצידא דברי בדיל דתברכינך נפשי וקריב ליה ואכל ואעיל ליה חמרא ושתי:

כו ואמר ליה יצחק אבוהי קרב כען ושק לי ברי:

כז וקריב ונשיק ליה ואריח ית ריח לבושוהי וברכיה ואמר חזי ריחא דברי כריח חקלא דברכיה יי:

כח וייתין לך יי מטלא דשמיא ומטובא דארעא וסגיות עבור וחמר:

כט יפלחונך עממין וישתעבדן לך מלכוון הוי רב לאחך ויסגדון לך בני אימך ליטך יהון ליטין ובריכך יהון בריכין:

ל והוה כד שיצי יצחק לברכא ית יעקב והוה ברם מיפק נפק יעקב מן קודם יצחק אבוהי ועשיו אחוהי עאל מצידיה:

לא ועבד אף הוא תבשילין ואעיל לאבוהי ואמר לאבוהי יקום אבא וייכול מצידא דבריה בדיל דתברכינני נפשך:

לב ואמר ליה יצחק אבוהי מאן את ואמר אנא ברך בוכרך עשיו:

לג ותווה יצחק תווהא רבא עד לחדא ואמר מאן הוא דיכי דצד צידא ואעיל לי ואכלית מכולא עד לא תיעול ובריכתיה אף בריך יהי:

לד כד שמע עשיו ית פתגמי אבוהי וצווח צווחא רבא ומרירא עד לחדא ואמר לאבוהי בריכני אף לי אבא:

לה ואמר עאל אחוך בחוכמא וקביל ברכתך:

לו ואמר יאות קרא שמיה יעקב וחכמני דנן תרתין זמנין ית בכירותי נסיב והא כען קביל ברכתי ואמר הלא שבקת לי ברכא:

לז ואתיב יצחק ואמר לעשיו הא רב שוויתיה עילווך וית כל אחוהי יהבית ליה לעבדין ובעבור ובחמר סעדתיה ולך כען מא אעביד ברי:

לח ואמר עשיו לאבוהי הברכתא חדא היא לך אבא בריכני אף לי אבא וארים עשיו קליה ובכא:

לט ואתיב יצחק אבוהי ואמר ליה הא מטובא דארעא יהי מותבך ומטלא דשמיא מלעילא:

מ ועל חרבך תיחי וית אחוך תפלח ויהי כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא ותעדי ניריה מעל צוורך:

מא ונטר עשיו דבבו ליעקב על ברכתא דברכיה אבוהי ואמר עשיו בליביה יקרבון יומי אבליה דאבא ואקטול ית יעקב אחי:

מב ואתחווא לרבקה ית פתגמי עשיו ברה רבא ושלחת וקרת ליעקב ברה זעירא ואמרת ליה הא עשיו אחוך כמין לך למקטלך:

מג וכען ברי קביל מיני וקום איזיל לך לוות לבן אחי לחרן:

מד ותיתיב עימיה יומין זעירין עד דתתוב חמתא דאחוך:

מה עד דיתוב רוגזא דאחוך מינך ויתנשי ית דעבדת ליה ואשלח ואדברינך מתמן למא אתכול אף תרוויכון יומא חד:

מו ואמרת רבקה ליצחק עקית בחיי מן קודם בנת חיתאה אם נסיב יעקב איתתא מבנת חיתאה כאילין מבנת ארעא למא לי חיין:

פרק כח

א וקרא יצחק ליעקב ובריך יתיה ופקדיה ואמר ליה לא תיסב איתתא מבנת כנען:

ב קום איזיל לפדן דארם לבית בתואל אבוהא דאימך וסב לך מתמן איתתא מבנת לבן אחוהא דאימך:

ג ואל שדיי יבריך יתך ויפשינך ויסגינך ותהי לכנשת שבטין:

ד וייתין לך ית ברכתא דאברהם לך ולבנך עימך למירתך ית ארע תותבותך דיהב יי לאברהם:

ה ושלח יצחק ית יעקב ואזל לפדן דארם לוות לבן בר בתואל ארמאה אחוהא דרבקה אימיה דיעקב ועשיו:

ו וחזא עשיו ארי בריך יצחק ית יעקב ושלח יתיה לפדן דארם למיסב ליה מתמן איתתא בדבריך יתיה ופקיד עלוהי למימר לא תיסב איתתא מבנת כנען:

ז וקביל יעקב מן אבוהי ומן אימיה ואזל לפדן דארם:

ח וחזא עשיו ארי בישן בנת כנען בעיני יצחק אבוהי:

ט ואזל עשיו לוות ישמעאל ונסיב ית מחלת בת ישמעאל בר אברהם אחתיה דנביות על נשוהי ליה לאיתו:

י ונפק יעקב מבאר שבע ואזל לחרן:

יא וערע באתרא ובת תמן ארי עאל שמשא ונסיב מאבני אתרא ושווי איסדוהי ושכיב באתרא ההוא:

יב וחלם והא סולמא נעיץ בארעא ורישיה מטי עד צית שמיא והא מלאכיא דיי סלקין ונחתין ביה:

יג והא יקרא דיי מעתד עילווהי ואמר אנא יי אלהיה דאברהם אבוך ואלהיה דיצחק ארעא דאת שכיב עלה לך אתנינה ולבנך:

יד ויהון בנך סגיאין כעפרא דארעא ותיתקף למערבא ולמדנחא ולציפונא ולדרומא ויתברכון בדילך כל זרעיית ארעא ובדיל בנך:

טו והא מימרי בסעדך ואטרינך בכול אתר דתהך ואתיבינך לארעא הדא ארי לא אשבקינך עד דאעביד ית דמלילית לך:

טז ואיתער יעקב משינתיה ואמר בקושטא יקרא דיי שרי באתרא הדין ואנא לא הוויתי ידע:

יז ודחיל ואמר מא דחילו אתרא הדין לית דין אתר הדיוט אלהין אתר דרעווא ביה מן קודם יי ודין תרע קוביל שמיא:

יח ואקדים יעקב בצפרא ונסיב ית אבנא דשווי איסדוהי ושווי יתה קמא ואריק משחא על רישה:

יט וקרא ית שמיה דאתרא ההוא בית אל וברם לוז שמה דקרתא מלקדמין:

כ וקיים יעקב קיים למימר אם יהי מימרא דיי בסעדי וייטרינני באורחא הדא דאנא אזיל וייתין לי לחים למיכל וכסו למלבש:

כא ואתוב בשלם לבית אבא ויהי מימרא דיי לי לאלה:

כב ואבנא הדא דשוויתי קמא תהי דאיהי פלח עלה קודם יי וכול דתיתין לי חד מן עסרא אפרשיניה קודמך:

פרק כט

א ונטל יעקב רגלוהי ואזל לארע בני מדנחא:

ב וחזא והא בירא בחקלא והא תמן תלתא עדרין דען רביעין עלה ארי מן בירא ההיא משקן עדריא ואבנא רבתא על פומא דבירא:

ג ומתכנשין לתמן כל עדריא ומגנדרין ית אבנא מעל פומא דבירא ומשקן ית ענא ומתיבין ית אבנא על פומא דבירא לאתרה:

ד ואמר להון יעקב אחיי מנן אתון ואמרו מחרן אנחנא:

ה ואמר להון הידעתון ית לבן בר נחור ואמרו ידעין:

ו ואמר להון השלם ליה ואמרו שלם והא רחל ברתיה אתיא עם ענא:

ז ואמר הא עוד יומא סגי לא עידן למכנש בעיר אשקו ענא ואיזילו רעו:

ח ואמרו לא ניכול עד דיתכנשון כל עדריא ויגנדרון ית אבנא מעל פומא דבירא ונשקי ענא:

ט עד דהוא ממליל עימהון ורחל אתת עם ענא דלאבוהא ארי רעיתא היא:

י והוה כד חזא יעקב ית רחל בת לבן אחוהא דאימיה וית ענא דלבן אחוהא דאימיה וקריב יעקב וגנדר ית אבנא מעל פומא דבירא ואשקי ית ענא דלבן אחוהא דאימיה:

יא ונשיק יעקב לרחל וארים ית קליה ובכא:

יב וחווי יעקב לרחל ארי בר אחת אבוהא הוא וארי בר רבקה הוא ורהטת וחוויאת לאבוהא:

יג והוה כד שמע לבן ית שימע יעקב בר אחתיה ורהט לקדמותיה וגפיף ליה ונשיק ליה ואעליה לביתיה ואשתעי ללבן ית כל פתגמיא האילין:

יד ואמר ליה לבן ברם קריבי ובסרי את ויתיב עימיה ירח יומין:

טו ואמר לבן ליעקב המדאחי את ותפלחינני מגן חו לי מא אגרך:

טז וללבן תרתין בנן שום רבתא לאה ושום זעירתא רחל:

יז ועיני לאה יאיין ורחל הות שפירא בריווא ויאיא בחזווא:

יח ורחים יעקב ית רחל ואמר אפלחינך שבע שנין ברחל ברתך זעירתא:

יט ואמר לבן טב דאתין יתה לך מדאתין יתה לגבר אוחרן תיב עימי:

כ ופלח יעקב ברחל שבע שנין והוו בעינוהי כיומין זעירין בדרחים יתה:

כא ואמר יעקב ללבן הב ית איתתי ארי שלימו יומי פולחני ואיעול לוותה:

כב וכנש לבן ית כל אנשי אתרא ועבד משתיא:

כג והוה ברמשא ודבר ית לאה ברתיה ואעיל יתה לוותיה ועאל לוותה:

כד ויהב לבן לה ית זלפה אמתיה ללאה ברתיה לאמהו:

כה והוה בצפרא והא היא לאה ואמר ללבן מא דא עבדת לי הלא ברחל פלחית עימך ולמא שקרת בי:

כו ואמר לבן לא מתעביד כין באתרנא למיתן זעירתא קודם רבתא:

כז אשלים שבועתא דדא וניתין לך אף ית דא בפולחנא דתפלח עימי עוד שבע שנין אוחרניין:

כח ועבד יעקב כין ואשלים שבועתא דדא ויהב ליה ית רחל ברתיה ליה לאיתו:

כט ויהב לבן לרחל ברתיה ית בלהה אמתיה לה לאמהו:

ל ועאל אף לוות רחל ורחים אף ית רחל מלאה ופלח עימיה עוד שבע שנין אוחרניין:

לא וחזא יי ארי סנואתא לאה ויהב לה עידוי ורחל עקרא:

לב ועדיאת לאה וילידת בר וקרת שמיה ראובן ארי אמרת ארי גלי קודם יי עולבני ארי כען ירחמינני בעלי:

לג ועדיאת עוד וילידת בר ואמרת ארי שמיע קודם יי ארי סנואתא אנא ויהב לי אף ית דין וקרת שמיה שמעון:

לד ועדיאת עוד וילידת בר ואמרת הדא זמנא יתחבר לי בעלי ארי ילידית ליה תלתא בנין על כין קרא שמיה לוי:

לה ועדיאת עוד וילידת בר ואמרת הדא זמנא אודי קודם יי על כין קרת שמיה יהודה וקמת מלמילד:

פרק ל

א וחזת רחל ארי לא ילידת ליעקב וקניאת רחל באחתה ואמרת ליעקב הב לי בנין ואם לא מייתא אנא:

ב ותקיף רוגזא דיעקב ברחל ואמר המיני את בעיא הלא מן קודם יי תבען דמנע מיניך ולדא דמעי:

ג ואמרת הא אמתי בלהה עול לוותה תליד ואנא ארבי ואתבני אף אנא מינה:

ד ויהבת ליה ית בלהה אמתה לאיתו ועאל לוותה יעקב:

ה ועדיאת בלהה וילידת ליעקב בר:

ו ואמרת רחל דנני יי ואף קביל צלותי ויהב לי בר על כין קרת שמיה דן:

ז ועדיאת עוד וילידת בלהה אמתה דרחל בר תניין ליעקב:

ח ואמרת רחל קביל בעותי יי באתחננותי בצלותי חמידית דיהי לי ולד כאחתי אף אתייהיב לי וקרת שמיה נפתלי:

ט וחזת לאה ארי קמת מלמילד ודברת ית זלפה אמתה ויהבת יתה ליעקב לאיתו:

י וילידת זלפה אמתה דלאה ליעקב בר:

יא ואמרת לאה אתא גד וקרת ית שמיה גד:

יב וילידת זלפה אמתה דלאה בר תניין ליעקב:

יג ואמרת לאה תושבחא הות לי ארי בכין ישבחונני נשיא וקרת ית שמיה אשר:

יד ואזל ראובן ביומי חצד חיטין ואשכח יברוחין בחקלא ואייתי יתהון ללאה אימיה ואמרת רחל ללאה הבי כען לי מיברוחי דבריך:

טו ואמרת לה הזעיר דדברת ית בעלי ולמיסב אף ית יברוחי דברי ואמרת רחל בכין ישכוב עימיך בליליא חלף יברוחי דבריך:

טז ועאל יעקב מן חקלא ברמשא ונפקת לאה לקדמותיה ואמרת לוותי תיעול ארי מיגר אגרתך ביברוחי דברי ושכיב עימה בליליא הוא:

יז וקביל יי צלותה דלאה ועדיאת וילידת ליעקב בר חמישאי:

יח ואמרת לאה יהב יי אגרי דיהבית אמתי לבעלי וקרת שמיה יששכר:

יט ועדיאת עוד לאה וילידת בר שתיתאי ליעקב:

כ ואמרת לאה יהב יי יתיה לי חולק טב הדא זמנא יהי מדוריה דבעלי לוותי ארי ילידית ליה שיתא בנין וקרת ית שמיה זבולון:

כא ובתר כין ילידת ברתא וקרת ית שמה דינה:

כב ועאל דוכרנה דרחל קודם יי וקביל צלותה יי ויהב לה עידוי:

כג ועדיאת וילידת בר ואמרת כנש יי ית חיסודיי:

כד וקרת ית שמיה יוסף למימר יוסיף יי לי בר אוחרן:

כה והוה כד ילידת רחל ית יוסף ואמר יעקב ללבן שלחני ואהך לאתרי ולארעי:

כו הב ית נשיי וית בניי דפלחית יתך בהון ואיזיל ארי את ידעת ית פולחני דפלחתך:

כז ואמר ליה לבן אם כען אשכחית רחמין בעינך נסיתי וברכני יי בדילך:

כח ואמר פריש אגרך עליי ואתין:

כט ואמר ליה את ידעת ית דפלחתך וית דהוה בעירך עימי:

ל ארי זעיר דהוה לך קודמיי ותקיף לסגי ובריך יי יתך בדילי וכען אימתי אעביד אף אנא לביתי:

לא ואמר מא אתין לך ואמר יעקב לא תיתין לי מידעם אם תעביד לי פתגמא הדין אתוב ארעי ענך אטר:

לב אעבר בכל ענך יומא דין אעדי מתמן כל אימר נמור ורקוע וכל אימר שחום באימריא ונמור ורקוע בעיזיא ויהי אגרי:

לג ותסהיד עליי זכותי ביום מחר ארי תיעול על אגרי קודמך כול דלייתוהי נמור ורקוע בעיזיא ושחום באימריא גנובא הוא עימי:

לד ואמר לבן ברם לווי יהי כפתגמך:

לה ואעדי ביומא ההוא ית תישיא רגוליא ורקועיא וית כל עיזיא נמורתא ורקועתא כול דחיוור ביה וכל דשחום באימריא ויהב ביד בנוהי:

לו ושווי מהלך תלתא יומין בינוהי ובין יעקב ויעקב רעי ית ענא דלבן דאשתארא:

לז ונסיב ליה יעקב חוטרין דלבן רטיבין ודלוז ודדלוב וקליף בהון קלפין חיוורין קילוף חיוור דעל חוטריא:

לח ודעיץ ית חוטריא דקליף ברטיא אתר בית שקיא דמיא אתר דאתיין ענא למשתי לקבלהון דענא ומתייחמן במיתיהון למשתי:

לט ואתייחמא ענא בחוטריא וילידן ענא רגולין נמורין ורקועין:

מ ואימריא אפריש יעקב ויהב בריש ענא כל דרגול וכל דשחום בענא דלבן ושווי ליה עדרין בלחודוהי ולא עריבינון עם ענא דלבן:

מא והוי בכל עידן דמתייחמן ענא מבכרתא ומשווי יעקב ית חוטריא לעיני ענא ברטיא ליחמותהון בחוטריא:

מב ובלקישות ענא לא משווי והוון לקישיא ללבן ובכיריא ליעקב:

מג ותקיף גוברא לחדא לחדא והוו ליה ען סגיאן ואמהן ועבדין וגמלין וחמרין:

פרק לא

א ושמע ית פתגמי בני לבן דאמרין נסיב יעקב ית כל דלאבונא ומדלאבונא קנא ית כל נכסיא האילין:

ב וחזא יעקב ית סבר אפי לבן והא ליתינון עימיה כמאתמלי ומדקמוהי:

ג ואמר יי ליעקב תוב לארע אבהתך ולילדותך ויהי מימרי בסעדך:

ד ושלח יעקב וקרא לרחל וללאה לחקלא לוות עניה:

ה ואמר להון חזי אנא ית סבר אפי אבוכון ארי ליתינון עימי כמאתמלי ומדקמוהי ואלהיה דאבא הוה בסעדי:

ו ואתין ידעתין ארי בכל חילי פלחית ית אבוכון:

ז ואבוכון שקר בי ואשני ית אגרי עסר זמנין ולא שבקיה יי לאבאשא עימי:

ח אם כדין הוה אמר נמורין יהי אגרך וילידן כל ענא נמורין ואם כדין הוה אמר רגולין יהי אגרך וילידן כל ענא רגולין:

ט ואפריש יי מן בעירא דאבוכון ויהב לי:

י והוה בעידן דאתייחמא ענא וזקפית עיניי וחזית בחלמא והא תישיא דסלקין על ענא רגולין נמורין ופציחין:

יא ואמר לי מלאכא דיי בחלמא יעקבואמרית האנא:

יב ואמר זקוף כען עינך וחזי כל תישיא דסלקין על ענא רגולין נמורין ופציחין ארי גלי קודמיי ית כל דלבן עביד לך:

יג אנא אלהא דאתגליתי עלך בבית אל דמשחתא תמן קמא דקיימתא קודמיי תמן קיים כען קום פוק מן ארעא הדא ותוב לארע ילדותך:

יד ואתיבת רחל ולאה ואמרא ליה העוד לנא חולק ואחסנא בבית אבונא:

טו הלא נוכראן אתחשבנא ליה ארי זבננא ואכל אף מיכל ית כספנא:

טז ארי כל עותרא דאפריש יי מאבונא דילנא הוא ודבננא וכען כול דאמר יי לך עביד:

יז וקם יעקב ונטל ית בנוהי וית נשוהי על גמליא:

יח ודבר ית כל גיתוהי וית כל קנייניה דקנא גיתוהי וקנייניה דקנא בפדן ארם למיתי לוות יצחק אבוהי לארעא דכנען:

יט ולבן אזל למיגז ית עניה ונסיבת רחל ית צלמניא דלאבוהא:

כ וכסי יעקב מן לבן ארמאה על דלא חווי ליה ארי אזיל הוא:

כא ואזל הוא וכל דליה וקם ועבר ית פרת ושווי ית אפוהי לטורא דגלעד:

כב ואתחווא ללבן ביומא תליתאה ארי אזל יעקב:

כג ודבר ית אחוהי עימיה ורדף בתרוהי מהלך שבעא יומין ואדביק יתיה בטורא דגלעד:

כד ואתא מימר מן קודם יי לוות לבן ארמאה בחלמא דליליא ואמר ליה אסתמר לך דלמא תמליל עם יעקב מטב עד ביש:

כה ואדביק לבן ית יעקב ויעקב פרס ית משכניה בטורא ולבן אשרי ית אחוהי בטורא דגלעד:

כו ואמר לבן ליעקב מא עבדתא וכסיתא מיני ודברת ית בנתיי כשביית חרב:

כז למא איטמרתא למיזל וכסיתא מיני ולא חווית לי ושלחתך פון בחדווא ובתושבחן בתופין ובכינרין:

כח ולא שבקתני לנשקא לבניי ולבנתיי כען אסכילתא למעבד:

כט אית חילא בידי למעבד עימכון בישא ואלהא דאבוכון ברמשא אמר לי למימר אסתמר לך מלמללא עם יעקב מטב עד ביש:

ל וכען מיזל אזלתא ארי חמדא חמידתא לבית אבוך למא נסיבתא ית דחלתי:

לא ואתיב יעקב ואמר ללבן ארי דחילית ארי אמרית דלמא תינוס ית בנתך מיני:

לב אתר דתשכח ית דחלתך לא יתקיים קודם אחנא אשתמודע לך מא דעימי וסב לך ולא ידע יעקב ארי רחל נסיבתנון:

לג ועאל לבן במשכנא דיעקב ובמשכנא דלאה ובמשכנא דתרתין לחינתא ולא אשכח ונפק ממשכנא דלאה ועאל במשכנא דרחל:

לד ורחל נסיבת ית צלמניא ושוויאתנון בעביטא דגמלא ויתיבת עליהון ומשיש לבן ית כל משכנא ולא אשכח:

לה ואמרת לאבוהא לא יתקף בעיני ריבוני ארי לא איכול למקם מן קודמך ארי אורח נשין לי ובלש ולא אשכח ית צלמניא:

לו ותקיף ליעקב ונצא עם לבן ואתיב יעקב ואמר ללבן מא חובי מא סורחני ארי רדפתא בתריי:

לז ארי משישתא ית כל מניי מא אשכחתא מכול מני ביתך שו הכא קודם אחיי ואחך ויוכחון בין תרוונא:

לח דנן עסרין שנין אנא עימך רחלך ועיזך לא אתכילו ודכרי ענך לא אכלית:

לט דתבירא לא איתיתי לך דהות שגיא ממניינא מיני את בעי לה נטרית ביממא ונטרית בליליא:

מ הוויתי ביממא אכלני שרבא וגלידא נחת עליי בליליא ונדת שינתי מעיניי:

מא דנן לי עסרין שנין בביתך פלחתך ארבע עסרי שנין בתרתין בנתך ושית שנין בענך ואשניתא ית אגרי עסר זמנין:

מב אילו לא פון אלהיה דאבא אלהיה דאברהם ודדחיל ליה יצחק הוה בסעדי ארי כען ריקן שלחתני ית עמלי וית ליאות ידיי גלי קודם יי ואוכח ברמשא:

מג ואתיב לבן ואמר ליעקב בנתא בנתיי ובניא בניי וענא עני וכול דאת חזי דילי הוא ולבנתיי מא אעביד לאילין יומא דין או לבניהון דילידא:

מד וכען איתא נגזר קיים אנא ואת ויהי לסהיד בינא ובינך:

מה ונסיב יעקב אבנא וזקפה קמא:

מו ואמר יעקב לאחוהי לקוטו אבנין ונסיבו אבנין ועבדו דגורא ואכלו תמן על דגורא:

מז וקרא ליה לבן יגר סהדותא ויעקב קרא ליה גלעד:

מח ואמר לבן דגורא הדין סהיד בינא ובינך יומא דין על כין קרא שמיה גלעד:

מט וסכותא דאמר ייסך מימרא דיי בינא ובינך ארי נתכסי גבר מחבריה:

נ אם תעני ית בנתיי ואם תיסב נשין על בנתיי לית אנש עימנא חזי מימרא דיי סהיד בינא ובינך:

נא ואמר לבן ליעקב הא דגורא הדין והא קמתא דאקימית בינא ובינך:

נב סהיד דגורא הדין וסהדא קמתא אם אנא לא אעבר לוותך ית דגורא הדין ואם את לא תעבר לוותי ית דגורא הדין וית קמתא הדא לבישו:

נג אלהיה דאברהם ואלהיה דנחור ידינון ביננא אלהא דאבוהון וקיים יעקב בדדחיל ליה אבוהי יצחק:

נד ונכס יעקב נכסתא בטורא וקרא לאחוהי למיכל לחמא ואכלו לחמא ובתו בטורא:

פרק לב

א ואקדים לבן בצפרא ונשק לבנוהי ולבנתיה ובריך יתהן ואזל ותב לבן לאתריה:

ב ויעקב אזל לארחיה וערעו ביה מלאכיא דיי:

ג ואמר יעקב כד חזנון משריתא מן קדם יי דא וקרא שמא דאתרא ההוא מחנים:

ד ושלח יעקב אזגדין קדמוהי לות עשו אחוהי לארעא דשעיר לחקל אדום:

ה ופקיד יתהון למימר כדין תימרון לריבוני לעשו כדנן אמר עבדך יעקב עם לבן דרית ואוחרית עד כען:

ו והוו לי תורין וחמרין ען ועבדין ואמהן ושלחית לחוואה לריבוני לאשכחא רחמין בעינך:

ז ותבו אזגדיא לות יעקב למימר אתינא לות אחוך לות עשו ואף אתי לקדמותך וארבע מאה גוברא עימיה:

ח ודחיל יעקב לחדא ועקת ליה ופליג ית עמא דעימיה וית ענא וית תורי וגמליא לתרתין משריין:

ט ואמר אם ייתי עשו למשריתא חדא וימחינה ותהי משריתא דתשתאר לשיזבא:

י ואמר יעקב אלהיה דאבא אברהם ואלהיה דאבא יצחק יי דאמר לי תוב לארעך ולילדותך ואוטיב עימך:

יא זעירן זכוותי מכל חסדין ומכל טבוון די עבדת עם עבדך ארי יחידאי עברית ית ירדנא הדין וכען הוויתי לתרתין משריין:

יב שיזבני כען מידא דאחי מידא דעשו ארי דחיל אנא מיניה דלמא ייתי וימחינני אימא על בניא:

יג ואת אמרת אוטבא אוטיב עימך ואשווי ית בנך סגיאין כחלא דימא די לא יתמנון מסגי:

יד ובת תמן בליליא ההוא ונסיב מן דאייתי בידיה תקרובתא לעשו אחוהי:

טו עיזי מאתן ותישיא עסרין רחלי מאתן ודכרי עסרין:

טז גמלי מנקתא ובניהון תלתין תורתא ארבעין ותורי עסרא אתנן עסרין ועילי עסרא:

יז ויהב ביד עבדוהי עדרא עדרא בלחודוהי ואמר לעבדוהי עיברו קדמי ורווחא תשוון בין עדרא ובין עדרא:

יח ופקיד ית קדמאה למימר ארי יערעינך עשו אחי וישאלינך למימר דמאן את ולאן את אזיל ודמאן אילין דקדמך:

יט ותימר דעבדך דיעקב תקרובתא היא דמשלחא לריבוני לעשו והא אף הוא אתי בתרנא:

כ ופקיד אף ית תניינא אף ית תליתאה אף ית כל דאזלין בתר עדריא למימר כפתגמא הדין תמללון עם עשו כד תשכחון יתיה:

כא ותימרון אף הא עבדך יעקב אתי בתרנא ארי אמר אניחיניה לרוגזיה בתקרובתא דאזלא קדמי ובתר כן אחזי אפוהי מאים יסב אפיי:

כב ועברת תקרובתא על אפוהי והוא בת בליליא ההוא במשריתא:

כג וקם בליליא הוא ודבר ית תרתין נשוהי וית תרתין לחינתיה וית חד עסר בנוהי ועבר ית מעבר יובקא:

כד ודברינון ואעברינון ית נחלא ואעבר ית דיליה:

כה ואשתאר יעקב בלחודוהי ואשתדל גוברא עימיה עד דסליק צפרא:

כו וחזא ארי לא יכיל ליה וקריב בפתי ירכיה וזע פתי ירכא דיעקב באשתדלותיה עימיה:

כז ואמר שלחני ארי סליק צפרא ואמר לא אשלחינך אלהין בריכתני:

כח ואמר ליה מאן שמך ואמר יעקב:

כט ואמר לא יעקב יתאמר עוד שמך אלהין ישראל ארי רברבת (נ"א: רב את) קדם יי ועם גובריא ויכלתא:

ל ושאיל יעקב ואמר חו כען שמך ואמר למא דנן את שאיל לשמי ובריך יתיה תמן:

לא וקרא יעקב שמיה דאתרא פניאל ארי חזיתי מלאכא דיי אפין באפין ואשתזבת נפשי:

לב ודנח ליה שמשא כד עבר ית פנואל והוא מטלע על ירכיה:

לג על כן לא ייכלון בני ישראל ית גידא דנשיא די על פתי ירכא עד יומא הדין ארי קריב בפתי ירכא דיעקב בגידא דנשיא:

פרק לג

א וזקף יעקב עינוהי וחזא והא עשיו אתי ועימיה ארבע מאה גוברא ופליג ית בניא על לאה ועל רחל ועל תרתין לחינתא:

ב ושווי ית לחינתא וית בניהון קדמותא וית לאה ובנהא בתראין וית רחל וית יוסף בתראין:

ג והוא, עבר קודמיהון וסגיד על ארעא שבע זמנין עד מקרביה לוות אחוהי:

ד ורהט עשיו לקדמותיה וגפפיה ונפל על צווריה ונשקיה ובכו:

ה וזקף ית עינוהי וחזא ית נשיא וית בניא ואמר מאן אילין לך ואמר בניא דחן יי ית עבדך:

ו וקריבא לחינתא אינין ובניהון וסגידא:

ז וקריבת אף לאה ובנהא וסגידו ובתר כין קריב יוסף ורחל וסגידו:

ח ואמר מא לך כל משריתא הדא דערעית ואמר לאשכחא רחמין בעיני ריבוני:

ט ואמר עשיו אית לי סגי אחי אצלח בדילך:

י ואמר יעקב בבעו אם כען אשכחית רחמין בעינך ותקביל תקרובתי מן ידי ארי על כין חזיתינון לאפך כחיזו אפי רברביא ואתרעית לי:

יא קביל כען ית תקרובתי דאיתיתיאת לך ארי רחים עליי יי וארי אית לי כולא ואתקיף ביה וקביל:

יב ואמר ניטול ונהך ואהך לקבלך:

יג ואמר ליה ריבוני ידע ארי ינקיא רכיכין וענא ותורי מינקתא עליי אם אדחוקינון יומא חד וימותון כל ענא:

יד יעבר כען ריבוני קודם עבדיה ואנא אדבר בנייח לרגל עבידתא דקדמיי ולרגל ינקיא עד דאיתי לוות ריבוני לשעיר:

טו ואמר עשיו אשבוק כען עימך מן עמא דעימי ואמר למא דנן אשכח רחמין בעיני ריבוני:

טז ותב ביומא ההוא עשיו לאורחיה לשעיר:

יז ויעקב נטל לסוכות ובנא ליה ביתא ולבעיריה עבד מטלן על כין קרא שמיה דאתרא סוכות:

יח ואתא יעקב שלים לקרתא דשכם דבארעא דכנען במיתוהי מפדן ארם ושרא לוקביל קרתא:

יט וזבן ית אחסנת חקלא דפרסיה תמן למשכניה מיד בני חמור אבוהי דשכם במאה חורפן:

כ ואקים תמן מדבחא ופלח עלוהי קודם אל אלהא דישראל:

פרק לד

א ונפקת דינה בת לאה דילידת ליעקב, למחזי בבנת ארעא:

ב וחזא יתה שכם בר חמור חיוואה רבא דארעא ודבר יתה ושכיב יתה ועניה:

ג ואתרעיאת נפשיה בדינה בת יעקב ורחים ית עולימתא ומלי על ליבה דעולימתא:

ד ואמר שכם לחמור אבוהי למימר סב לי ית עולימתא הדא לאיתו:

ה ויעקב שמע ארי סאיב ית דינה ברתיה ובנוהי הוו עם גיתוהי בחקלא ושתיק יעקב עד מיתיהון:

ו ונפק חמור אבוהי דשכם לוות יעקב למללא עימיה:

ז ובני יעקב עאלו מן חקלא כד שמעו ואתנסיסו גובריא ותקיף להון לחדא ארי קלנא עבד בישראל למשכב ית בת יעקב וכין לא כשר דיתעביד:

ח ומליל חמור עימהון למימר שכם ברי אתרעיאת נפשיה בברתכון הבו כען יתה ליה לאיתו:

ט אתחתנו בנא בנתכון תיתנון לנא וית בנתנא תיסבון לכון:

י ועימנא תיתבון וארעא תהי קודמיכון תיבו ועבידו בה סחורתא ואחסינו בה:

יא ואמר שכם לאבוהא ולאחהא אשכח רחמין בעיניכון ודתימרון לי אתין:

יב אסגו עליי לחדא מוהרין ומתנן ואתין כמא דתימרון לי והבו לי ית עולימתא לאיתו:

יג ואתיבו בני יעקב ית שכם וית חמור אבוהי בחוכמא ומלילו דסאיב ית דינה אחתהון:

יד ואמרו להון לא ניכול למעבד פתגמא הדין למיתן ית אחתנא לגבר דליה עורלה ארי חיסודא היא לנא:

טו ברם בדא ניטפס לכון אם תהון כוותנא למגזר לכון כל דכורא:

טז וניתין ית בנתנא לכון וית בנתכון ניסב לנא וניתיב עימכון ונהי לעמא חד:

יז ואם לא תקבלון מיננא למגזר ונדבר ית ברתנא וניזיל:

יח ושפרו פתגמיהון בעיני חמור ובעיני שכם בר חמור:

יט ולא אוחר עולימא למעבד פתגמא ארי אתרעי בבת יעקב והוא יקיר מכול בית אבוהי:

כ ואתא חמור ושכם בריה לתרע קרתהון ומלילו עם אנשי קרתהון למימר:

כא גובריא האילין שלם אינון עימנא וייתבון בארעא ויעבדון בה סחורתא וארעא הא פתיות ידין קודמיהון ית בנתהון ניסב לנא לנשין וית בנתנא ניתין להון:

כב ברם בדא ייטפסון לנא גובריא למיתב עימנא למהוי לעמא חד במגזר לנא כל דכורא כמא דאינון גזירין:

כג גיתיהון וקניינהון וכל בעירהון הלא דילנא אינון ברם ניטפס להון וייתבון עימנא:

כד וקבילו מן חמור ומן שכם בריה כל נפקי תרע קרתיה וגזרו כל דכורא כל נפקי תרע קרתיה:

כה והוה ביומא תליתאה כד תקיפו עליהון כיביהון ונסיבו תרין בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה גבר חרביה ועאלו על קרתא דיתבא לרוחצן וקטלו כל דכורא:

כו וית חמור וית שכם בריה קטלו לפתגם דחרב ודברו ית דינה מבית שכם ונפקו:

כז בני יעקב עאלו לחלצא קטיליא ובזו קרתא דסאיבו אחתהון:

כח ית ענהון וית תוריהון וית חמריהון וית דבקרתא וית דבחקלא בזו:

כט וית כל נכסיהון וית כל טפלהון וית נשיהון שבו ובזו וית כל דבביתא:

ל ואמר יעקב לשמעון וללוי עכרתון יתי למיתן דבבו בינא ובין יתיב ארעא בכנענאה ובפריזאה ואנא עם דמניין ויתכנשון עליי וימחונני ואשתיצי אנא ואנש ביתי:

לא ואמרו הכנפקת ברא יתעביד לאחתנא:

פרק לה

א ואמר יי ליעקב קום סק לבית אל ותיב תמן ועביד תמן מדבח לאל דאתגלי לך במערקך מן קודם עשיו אחוך:

ב ואמר יעקב לאנש ביתיה ולכל דעימיה אעדו ית טעוות עממיא דביניכון ואידכו ושנו כסותכון:

ג ונקום וניסק לבית אל ואעביד תמן מדבח לאל דקביל צלותי ביומא דעקתי והוה מימריה בסעדי באורחא דאזלית:

ד ויהבו ליעקב ית כל טעוות עממיא דבידהון וית קדשיא דבאודניהון וטמר יתהון יעקב תחות בוטמא דעם שכם:

ה ונטלו והות דחלא מן קודם יי על עממיא דבקרווי סחרניהון ולא רדפו בתר בני יעקב:

ו ואתא יעקב ללוז דבארעא דכנען היא בית אל הוא וכל עמא דעימיה:

ז ובנא תמן מדבחא וקרא לאתרא אל בית אל ארי תמן אתגלי ליה יי במערקיה מן קודם אחוהי:

ח ומיתת דבורה מינקתה דרבקה ואתקברת מלרע לבית אל בשיפולי מישרא וקרא שמיה מישר בכיתא:

ט ואתגלי יי ליעקב עוד במיתוהי מפדן ארם ובריך יתיה:

י ואמר ליה יי שמך יעקב לא יתקרי שמך עוד יעקב אלהין ישראל יהי שמך וקרא ית שמיה ישראל:

יא ואמר ליה יי אנא אל שדיי פוש וסגי עם וכנשת שבטין יהון מינך ומלכין דשלטין בעממיא מינך ייפקון:

יב וית ארעא דיהבית לאברהם וליצחק לך אתנינה ולבנך בתרך אתין ית ארעא:

יג ואסתלק מעילווהי יקרא דיי באתרא דמליל עימיה:

יד ואקים יעקב קמתא באתרא דמליל עימיה קמת אבנא ונסיך עלה נסכין ואריק עלה משחא:

טו וקרא יעקב ית שמיה דאתרא דמליל עימיה תמן יי בית אל:

טז ונטלו מבית אל והוה עוד כרוב ארעא למיעל לאפרת וילידת רחל וקשיאת במילדה:

יז והוה בקשיותה במילדה ואמרת לה חיתא לא תדחלין ארי אף דין ליך בר:

יח והוה במיפק נפשה ארי מייתא וקרת שמיה בר דוויי ואבוהי קרא ליה בנימין:

יט ומיתת רחל ואתקברת באורח אפרת היא בית לחם:

כ ואקים יעקב קמתא על קבורתה היא קמת קבורתא דרחל עד יומא דין:

כא ונטל ישראל ופרסיה למשכניה מהלאה למגדלא דעדר:

כב והוה כד שרא ישראל בארעא ההיא ואזל ראובן ושכיב ית בלהה לחינתא דאבוהי ושמע ישראל

והוו בני יעקב תרי עסר:

כג בני לאה בוכריה דיעקב ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולון:

כד בני רחל יוסף ובנימין:

כה ובני בלהה אמתה דרחל דן ונפתלי:

כו ובני זלפה אמתה דלאה גד ואשר אילין בני יעקב דאתיילידו ליה בפדן ארם:

כז ואתא יעקב לוות יצחק אבוהי לממרא קרית ארבע היא חברון דדר תמן אברהם ויצחק:

כח והוו יומי יצחק מאה ותמנן שנין:

כט ואתנגיד יצחק ומית ואתכניש לעמיה סיב וסבע יומין וקברו יתיה עשיו ויעקב בנוהי:

פרק לו

א ואילין תולדת עשיו הוא אדום:

ב עשיו נסיב ית נשוהי מבנת כנען ית עדה בת אילון חיתאה וית אוהליבמה בת ענה בת צבעון חיוואה:

ג וית בשמת בת ישמעאל אחתיה דנביות:

ד וילידת עדה לעשיו ית אליפז ובשמת ילידת ית רעואל:

ה ואוהליבמה ילידת ית יעוש וית יעלם וית קורח אילין בני עשיו דאתיילידו ליה בארעא דכנען:

ו ודבר עשיו ית נשוהי וית בנוהי וית בנתיה וית כל נפשת ביתיה וית גיתוהי וית כל בעיריה וית כל קנייניה דקנא בארעא דכנען ואזל לארע אוחרי מן קודם יעקב אחוהי:

ז ארי הוה קניינהון סגי מלמיתב כחדא ולא יכילת ארע תותבותהון לסוברא יתהון מן קודם גיתיהון:

ח ויתיב עשיו בטורא דשעיר עשיו הוא אדום:

ט ואילין תולדת עשיו אבוהון דאדומאי בטורא דשעיר:

י אילין שמהת בני עשיו אליפז בר עדה איתת עשיו רעואל בר בשמת איתת עשיו:

יא והוו בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז:

יב ותמנע הות לחינתא לאליפז בר עשיו וילידת לאליפז ית עמלק אילין בני עדה איתת עשיו:

יג ואילין בני רעואל נחת וזרח שמה ומיזה אילין הוו בני בשמת איתת עשיו:

יד ואילין הוו בני אוהליבמה בת ענה בת צבעון איתת עשיו וילידת לעשיו ית יעוש וית יעלם וית קורח:

טו אילין רברבי בני עשיו בני אליפז בוכריה דעשיו רבא תימן רבא אומר רבא צפו רבא קנז:

טז רבא קורח רבא געתם רבא עמלק אילין רברבי אליפז בארעא דאדום אילין בני עדה:

יז ואילין בני רעואל בר עשיו רבא נחת רבא זרח רבא שמה רבא מיזה אילין רברבי רעואל בארעא דאדום אילין בני בשמת איתת עשיו:

יח ואילין בני אוהליבמה איתת עשיו רבא יעוש רבא יעלם רבא קורח אילין רברבי אוהליבמה בת ענה איתת עשיו:

יט אילין בני עשיו ואילין רברבניהון הוא אדום:

כ אילין בני שעיר חוראי יתבי ארעא לוטן ושובל וצבעון וענה:

כא ודישון ואצר ודישן אילין רברבי חוראי בני שעיר בארעא דאדום:

כב והוו בני לוטן חורי והימם ואחתיה דלוטן תמנע:

כג ואילין בני שובל עלוון ומנחת ועיבל שפו ואונם:

כד ואילין בני צבעון ואיה וענה הוא ענה דאשכח ית גיבריא במדברא כד הוה רעי ית חמריא לצבעון אבוהי:

כה ואילין בני ענה דישון ואוהליבמה בת ענה:

כו ואילין בני דישן חמדן ואשבן ויתרן וכרן:

כז אילין בני אצר בלהן וזעוון ועקן:

כח אילין בני דישן עוץ וארן:

כט אילין רברבי חוראי רבא לוטן רבא שובל רבא צבעון רבא ענה:

ל רבא דישון רבא אצר רבא דישן אילין רברבי חוראי לרברבניהון בארעא דשעיר:

לא ואילין מלכיא דמלכו בארעא דאדום קודם דימלוך מלכא לבני ישראל:

לב ומלך באדום בלע בר בעור ושום קרתיה דנהבה:

לג ומית בלע ומלך תחותוהי יובב בר זרח מבוצרה:

לד ומית יובב ומלך תחותוהי חושם מארע דרומא:

לה ומית חושם ומלך תחותוהי הדד בר בדד דקטיל ית מדיינאי בחקלי מואב ושום קרתיה עווית:

לו ומית הדד ומלך תחותוהי שמלה ממשרקה:

לז ומית שמלה ומלך תחותוהי שאול מרחובות דעל פרת:

לח ומית שאול ומלך תחותוהי בעל חנן בר עכבור:

לט ומית בעל חנן בר עכבור ומלך תחותוהי הדר ושום קרתיה פעו ושום איתתיה מהיטבאל בת מטרד בת מצריף דהבא:

מ ואילין שמהת רברבי עשיו לזרעייתהון לאתריהון בשמהתהון רבא תמנע רבא עלווה רבא יתת:

מא רבא אוהליבמה רבא אלה רבא פינון:

מב רבא קנז רבא תימן רבא מבצר:

מג רבא מגדיאל רבא עירם אילין רברבי אדום למותבניהון בארע אחסנתהון הוא עשיו אבוהון דאדומאי:

פרק לז

א ויתיב יעקב בארע תותבות אבוהי בארעא דכנען:

ב אילין תולדת יעקב יוסף בר שבע עסרי שנין הוה רעי עם אחוהי בענא והוא רבי עם בני בלהה ועם בני זלפה נשי אבוהי ואייתי יוסף ית טיבהון בישא לאבוהון:

ג וישראל רחים ית יוסף מכל בנוהי ארי בר חכים הוא ליה ועבד ליה כיתונא דפסי:

ד וחזו אחוהי ארי יתיה רחים אבוהון מכל אחוהי וסנו יתיה ולא צבן למללא עימיה שלם:

ה וחלם יוסף חלמא וחווי לאחוהי ואוסיפו עוד סנו יתיה:

ו ואמר להון שמעו כען חלמא הדין דחלמית:

ז והא אנחנא מאסרין אסרן בגו חקלא והא קמת אסרתי ואף אזדקיפת והא מסתחרן אסרתכון וסגדן לאסרתי:

ח ואמרו ליה אחוהי המלכו את מדמי לממלך עלנא או שולטן את סביר למשלט בנא ואוסיפו עוד סנו יתיה על חלמוהי ועל פתגמוהי:

ט וחלם עוד חלמא אוחרנא ואשתעי יתיה לאחוהי ואמר הא חלמית חלמא עוד והא שמשא וסיהרא וחד עסר כוכביא סגדין לי:

י ואשתעי לאבוהי ולאחוהי ונזף ביה אבוהי ואמר ליה מא חלמא הדין דחלמתא המיתא ניתי אנא ואימך ואחך למסגד לך על ארעא:

יא וקניאו ביה אחוהי ואבוהי נטר ית פתגמא:

יב ואזלו אחוהי למרעי ית ענא דאבוהון בשכם:

יג ואמר ישראל ליוסף הלא אחך רען בשכם איתא ואשלחינך לוותהון ואמר ליה האנא:

יד ואמר ליה איזיל כען חזי ית שלם אחך וית שלם ענא ואתיבני פתגמא ושלחיה ממישר חברון ואתא לשכם:

טו ואשכחיה גוברא והא טעי בחקלא ושאליה גוברא למימר מא את בעי:

טז ואמר ית אחיי אנא בעי חו כען לי איכא אינון רען:

יז ואמר גוברא נטלו מכא ארי שמעית דאמרין ניזיל לדותן ואזל יוסף בתר אחוהי ואשכחינון בדותן:

יח וחזו יתיה מרחיק ועד לא קריב לוותהון וחשיבו עלוהי למקטליה:

יט ואמרו גבר לאחוהי הא מרי חלמיא דיכי אתי:

כ וכען איתו ונקטליניה ונרמיניה בחד מן גוביא ונימר חיתא בשתא אכלתיה ונחזי מא יהי בסוף חלמוהי:

כא ושמע ראובן ושיזביה מידהון ואמר לא נקטליניה נפש:

כב ואמר להון ראובן לא תישדון דם רמו יתיה לגובא הדין דבמדברא ויד לא תישטון ביה בדיל לשיזבא יתיה מידהון לאתבותיה לוות אבוהי:

כג והוה כד אתא יוסף לוות אחוהי ואשלחו ית יוסף ית כיתוניה ית כיתונא דפסי דעלוהי:

כד ונסבוהי ורמו יתיה לגובא וגובא ריקן לית ביה מיא:

כה ואסחרו למיכל לחמא וזקפו עיניהון וחזו והא שיירת ערבאי אתיא מגלעד וגמליהון טעינין שעף וקטף ולטום אזלין לאחתא למצרים:

כו ואמר יהודה לאחוהי מא ממון נתהני לנא ארי נקטול ית אחונא ונכסי על דמיה:

כז איתו ונזבניניה לערבאי וידנא לא תהי ביה ארי אחונא בסרנא הוא וקבילו מיניה אחוהי:

כח ועברו גוברי מדיינאי תגרי ונגדו ואסיקו ית יוסף מן גובא וזבינו ית יוסף לערבאי בעסרין כסף ואיתיאו ית יוסף למצרים:

כט ותב ראובן לגובא והא לית יוסף בגובא ובזע ית לבושוהי:

ל ותב לוות אחוהי ואמר עולימא לייתוהי ואנא לאן אנא אתי:

לא ונסיבו ית כיתונא דיוסף ונכסו צפיר בר עיזי וטבלו ית כיתונא בדמא:

לב ושלחו ית כיתונא דפסי ואיתיאו לאבוהון ואמרו דא אשכחנא אשתמודע כען הכיתונא דברך היא אם לא:

לג ואשתמודעה ואמר כיתונא דברי חיתא בשתא אכלתיה מקטל קטיל יוסף:

לד ובזע יעקב לבושוהי ואסר שקא בחרציה ואתאבל על בריה יומין סגיאין:

לה וקמו כל בנוהי וכל בנתיה לנחמותיה וסריב לקבלא תנחומין ואמר ארי איחות לוות ברי כד אבילנא לשאול ובכא יתיה אבוהי:

לו ומדיינאי זבינו יתיה למצרים לפוטיפר רבא דפרעה רב קטוליא:

פרק לח

א והוה בעידנא ההוא ונחת יהודה מלוות אחוהי וסטא לוות גוברא עדולמאה ושמיה חירה:

ב וחזא תמן יהודה בת גבר תגר ושמיה שוע ונסבה ועאל לוותה:

ג ועדיאת וילידת בר וקרא ית שמיה ער:

ד ועדיאת עוד וילידת בר וקרת ית שמיה אונן:

ה ואוסיפת עוד וילידת בר וקרת ית שמיה שלה והוה בכזיב כד ילידת יתיה:

ו ונסיב יהודה איתתא לער בוכריה ושמה תמר:

ז והוה ער בוכריה דיהודה ביש קודם יי ואמיתיה יי:

ח ואמר יהודה לאונן עול לוות איתת אחוך ויבים יתה ואקים זרעא לאחוך:

ט וידע אונן ארי לא על שמיה מתקרי זרעא והוי כד עליל לוות איתת אחוהי ומחביל אורחיה על ארעא בדיל דלא לקיימא זרעא לאחוהי:

י ובאיש קודם יי דעבד ואמית אף יתיה:

יא ואמר יהודה לתמר כלתיה תיבי ארמלא בית אבוייך עד דירבי שלה ברי ארי אמר דלמא ימות אף הוא כאחוהי ואזלת תמר ויתיבת בית אבוהא:

יב וסגיאו יומיא ומיתת בת שוע איתת יהודה ואתנחם יהודה וסליק על גזזי עניה הוא וחירה רחמיה עדולמאה לתמנת:

יג ואתחווא לתמר למימר הא חמוייך סליק לתמנת למיגז עניה:

יד ואעדיאת לבושי ארמלותה מינה ואתכסיאת בעיפא ואיתקנת ויתיבת בפרשות עיניים דעל אורח תמנת ארי חזת ארי רבא שלה והיא לא אתייהיבת ליה לאיתו:

טו וחזה יהודה וחשבה כנפקת ברא ארי כסיאת אפהא:

טז וסטא לוותה לאורחא ואמר הבי כען איעול לוותיך ארי לא ידע ארי כלתיה היא ואמרת מא תיתין לי ארי תיעול לוותי:

יז ואמר אנא אשדר גדיא בר עיזי מן ענא ואמרת אם תיתין משכונא עד דתשלח:

יח ואמר מא משכונא דאתין ליך ואמרת עזקתך ושושיפך וחוטרך דבידך ויהב לה ועאל לוותה ועדיאת ליה:

יט וקמת ואזלת ואעדיאת עיפה מינה ולבישת לבושי ארמלותה:

כ ושדר יהודה ית גדיא בר עיזי ביד רחמיה עדולמאה למיסב משכונא מידא דאיתתא ולא אשכחה:

כא ושאיל ית אנשי אתרה למימר אן מקדשתא דהיא בעיניים על אורחא ואמרו לית הכא מקדשתא:

כב ותב לוות יהודה ואמר לא אשכחתה ואף אנשי אתרא אמרו לית הכא מקדשתא:

כג ואמר יהודה תיסב לה דלמא נהי חוך הא שדרית גדיא הדין ואת לא אשכחתה:

כד והוה כתלתות ירחיא ואתחווא ליהודה למימר זניאת תמר כלתך ואף הא מעדיא מזנותה ואמר יהודה אפקוהא ותיתוקד:

כה היא מיתפקא והיא שלחת לחמוהא למימר לגבר דאילין דיליה מיניה אנא מעדיא ואמרת אשתמודע כען דמאן עזקתא ושושיפיא וחוטרא האילין:

כו ואשתמודע יהודה ואמר זכאה מיני מעדיא ארי על כין לא יהבתה לשלה ברי ולא אוסיף עוד למידעה:

כז והוה בעידן מילדה והא תיומין במעהא:

כח והוה במילדה ויהב ידא ונסיבת חיתא וקטרת על ידיה זהוריתא למימר דין נפק קדמותא:

כט והוה כד אתיב ידיה והא נפק אחוהי ואמרת מא תקוף סגי עלך למתקף וקרא שמיה פרץ:

ל ובתר כין נפק אחוהי דעל ידיה זהוריתא וקרא שמיה זרח:

פרק לט

א ויוסף איתחת למצרים וזבניה פוטיפר רבא דפרעה רב קטוליא גוברא מצראה מידא דערבאי דאחתוהי לתמן:

ב והוה מימרא דיי בסעדיה דיוסף והוה גבר מצלח והוה בבית ריבוניה מצראה:

ג וחזא ריבוניה ארי מימרא דיי בסעדיה וכול דהוא עביד יי מצלח בידיה:

ד ואשכח יוסף רחמין בעינוהי ושמיש יתיה ומנייה על ביתיה וכל דאית ליה מסר בידיה:

ה והוה מעידן דמני יתיה בביתיה ועל כל דאית ליה ובריך יי ית בית מצראה בדיל יוסף והוה ברכתא דיי בכל דאית ליה בביתא ובחקלא:

ו ושבק כל דליה בידא דיוסף ולא ידע עימיה מידעם אלהין לחמא דהוא אכיל והוה יוסף שפיר בריווא ויאי בחזווא:

ז והוה בתר פתגמיא האילין וזקפת איתת ריבוניה ית עינהא ביוסף ואמרת שכוב עימי:

ח וסריב ואמר לאיתת ריבוניה הא ריבוני לא ידע עימי מא בביתא וכול דאית ליה מסר בידי:

ט לית דרב בביתא הדין מיני ולא מנע מיני מידעם אלהין יתיך בדיל דאת איתתיה ואיכדין אעביד בשתא רבתא הדא ואחוב קודם יי:

י והוה כד מלילת עם יוסף יום יום ולא קביל מינה למשכב לוותה למהוי עימה:

יא והוה כיומא הדין ועאל לביתא למבדק בכתבי חושבניה ולית אנש מאנשי ביתא תמן בביתא:

יב ואחדתיה בלבושיה למימר שכוב עימי ושבקיה ללבושיה בידה וערק ונפק לשוקא:

יג והוה כד חזת ארי שבקיה ללבושיה בידה וערק לשוקא:

יד וקרת לאנשי ביתה ואמרת להון למימר חזו אייתי לנא גוברא עבראה לחייכא בנא עאל לוותי למשכב עימי וקרית בקלא רמא:

טו והוה כד שמע ארי ארימית קלי וקרית ושבקיה ללבושיה לוותי וערק ונפק לשוקא:

טז ואחיתתיה ללבושיה לוותה עד דעאל ריבוניה לביתיה:

יז ומלילת עימיה כפתגמיא האילין למימר עאל לוותי עבדא עבראה דאיתיתא לנא לחייכא בי:

יח והוה כד ארימית קלי וקרית ושבקיה ללבושיה לוותי וערק לשוקא:

יט והוה כד שמע ריבוניה ית פתגמי איתתיה דמלילת עימיה למימר כפתגמיא האילין עבד לי עבדך ותקיף רוגזיה:

כ ודבר ריבוניה דיוסף יתיה ויהביה בבית אסירי אתרא דאסירי מלכא אסירין והוה תמן בבית אסירי:

כא והוה מימרא דיי בסעדיה דיוסף ונגד ליה חסדא ויהביה לרחמין בעיני רב בית אסירי:

כב ויהב רב בית אסירי בידא דיוסף ית כל אסיריא דבבית אסירי וית כל דעבדין תמן ממימריה הוה מתעביד:

כג לית רב בית אסירי חזי ית כל סורחן בידיה בדמימרא דיי בסעדיה ודהוא עביד יי מצלח:

פרק מ

א והוה בתר פתגמיא האילין סרחו שקיא דמלכא דמצרים ונחתומא לריבונהון למלכא דמצרים:

ב ורגיז פרעה על תרין רברבנוהי על רב שקי ועל רב נחתומי:

ג ויהב יתהון במטרת בית רב קטוליא בבית אסירי אתרא דיוסף אסיר תמן:

ד ומני רב קטוליא ית יוסף עימהון ושמיש יתהון והוו יומין במטרא:

ה וחלמו חלמא תרוויהון גבר חלמיה בליליא חד גבר כפושרן חלמיה שקיא ונחתומא דלמלכא דמצרים דאסירין בבית אסירי:

ו ואתא לוותהון יוסף בצפרא וחזא יתהון והא אינון נסיסין:

ז ושאיל ית רברבי פרעה דעימיה במטרת בית ריבוניה למימר מדין אפיכון בישין יומא דין:

ח ואמרו ליה חלמא חלמנא ופשר לית ליה ואמר להון יוסף הלא מן קודם יי פושרן חלמיא אשתעו כען לי:

ט ואשתעי רב שקי ית חלמיה ליוסף ואמר ליה בחלמי והא גופנא קודמיי:

י ובגופנא תלתא שבשין והיא כד אפרחת אפיקת לבלבין אניצת נץ בשילו אתכלהא הוו ענבין:

יא וכסא דפרעה בידי ונסיבית ית ענביא ועצרית יתהון לכסא דפרעה ויהבית ית כסא על ידא דפרעה:

יב ואמר ליה יוסף דין פושרניה תלתא שבשין תלתא יומין אינון:

יג בסוף תלתא יומין ידכרינך פרעה ויתיבינך על שימושך ותיתין כסא דפרעה בידיה כהלכתא קדמיתא דהוויתא משקי ליה:

יד אלהין תדכרינני עימך כד ייטב לך ותעביד כען עימי טיבו ותדכר עליי קודם פרעה ותפקינני מן בית אסירי הדין:

טו ארי מגנב גניבנא מארע עבראי ואף הכא לא עבדית מידעם ארי מניאו יתי בבית אסירי:

טז וחזא רב נחתומי ארי יאות פשר ואמר ליוסף אף אנא בחלמי והא תלתא סלין דחירו על רישי:

יז ובסלא עילאה מכול מיכלא דפרעה עובד נחתום ועופא אכיל יתהון מן סלא מעילווי רישי:

יח ואתיב יוסף ואמר דין פושרניה תלתא סלין תלתא יומין אינון:

יט בסוף תלתא יומין יעדי פרעה ית רישך מינך ויצלוב יתך על צליבא וייכול עופא ית בסרך מינך:

כ והוה ביומא תליתאה יום בית ולדא דפרעה ועבד משתיא לכל עבדוהי ואידכר ית ריש רב שקי וית ריש רב נחתומי בגו עבדוהי:

כא ואתיב ית רב שקי על שקיותיה ויהב כסא על ידא דפרעה:

כב וית רב נחתומי צלב כמא דפשר להון יוסף:

כג ולא אידכר רב שקי ית יוסף ואנשייה:

פרק מא

א והוה מסוף תרתין שנין ופרעה חלים והא קאים על נהרא:

ב והא מן נהרא סלקן שבע תורן שפירן למחזי ופטימן בסר ורעיין באחווא:

ג והא שבע תורן אוחרניין סליקא בתריהון מן נהרא בישן למחזי וחסירן בסר וקמא לקבלהון דתורתא על כיף נהרא:

ד ואכלא תורתא דבישן למחזי וחסירן בסר ית שבע תורתא דשפירן למחזי ופטימתא ואיתער פרעה:

ה ודמוך וחלם תניינות והא שבע שובלין סלקן בקניא חד פטימן וטבן:

ו והא שבע שובלין לקיין ושקיפן קידום צמחן בתריהון:

ז ובלעא שובליא לקייתא ית שבע שובליא פטימתא ומלייתא ואיתער פרעה והא חלמא:

ח והוה בצפרא ומיטרפא רוחיה ושלח וקרא ית כל חרשי מצרים וית כל חכימהא ואשתעי פרעה להון ית חלמיה ולית דפשר יתהון לפרעה:

ט ומליל רב שקי עם פרעה למימר ית סורחני אנא מדכר יומא דין:

י פרעה רגיז על עבדוהי ויהב יתי במטרת בית רב קטוליא יתי וית רב נחתומי:

יא וחלמנא חלמא בליליא חד אנא והוא גבר כפושרן חלמיה חלמנא:

יב ותמן עימנא עולים עבראי עבדא לרב קטוליא ואשתעינא ליה ופשר לנא ית חלמנא גבר כחלמיה פשר:

יג והוה כמא דפשר לנא כין הוה יתי אתיב על שימושי ויתיה צלב:

יד ושלח פרעה וקרא ית יוסף וארהטוהי מן בית אסירי וספר ושני כסותיה ועאל לוות פרעה:

טו ואמר פרעה ליוסף חלמא חלמית ופשר לית ליה ואנא שמעית עלך למימר דאת שמע חלמא ומפשר ליה:

טז ואתיב יוסף ית פרעה למימר לא מן חוכמתי אלהין מן קודם יי ייתתב שלמא דפרעה:

יז ומליל פרעה עם יוסף בחלמי האנא קאים על כיף נהרא:

יח והא מן נהרא סלקן שבע תורן פטימן בסר ושפירן למחזי ורעיין באחווא:

יט והא שבע תורן אוחרניין סליקא בתריהון חסיכן ובישן למחזי לחדא וחסירן בסר לא חזיתי דכוותהון בכל ארעא דמצרים לבישו:

כ ואכלא תורתא חסיכתא ובישתא ית שבע תורתא קדמייתא פטימתא:

כא ועלא למעיהון ולא אתיידע ארי עלא למעיהון ומחזיהון ביש כד בקדמיתא ואיתערית:

כב וחזית בחלמי והא שבע שובלין סלקן בקניא חד מליין וטבן:

כג והא שבע שובלין נצן לקיין שקיפן קידום צמחן בתריהון:

כד ובלעא שובליא לקייתא ית שבע שובליא טבתא ואמרית לחרשיא ולית דמחווי לי:

כה ואמר יוסף לפרעה חלמא דפרעה חד הוא ית דיי עתיד למעבד חווי לפרעה:

כו שבע תורתא טבתא שבע שניא אינין ושבע שובליא טבתא שבע שניא אינין חלמא חד הוא:

כז ושבע תורתא חסיכתא ובישתא דסליקא בתריהון שבע שניא אינין ושבע שובליא לקייתא דשקיפן קידום יהויין שבע שני כפנא:

כח הוא פתגמא דמלילית עם פרעה דיי עתיד למעבד אחזי ית פרעה:

כט הא שבע שניא אתיין סבעא רבא בכל ארעא דמצרים:

ל ויקומן שבע שני כפנא בתריהון ויתנשי כל סבעא בארעא דמצרים וישיצי כפנא ית עמא דארעא:

לא ולא יתיידע סבעא בארעא מן קודם כפנא ההוא דיהי בתר כין ארי תקיף הוא לחדא:

לב ועל דאיתני חלמא לפרעה תרתין זמנין ארי תקין פתגמא מן קודם יי ומוחי יי למעבדיה:

לג וכען יחזי פרעה גבר סוכלתן וחכים וימניניה על ארעא דמצרים:

לד יעביד פרעה וימני מהימנין על ארעא ויזרזון ית ארעא דמצרים בשבע שני סבעא:

לה ויכנשון ית כל עבור שניא טבתא דאתיין אילין וייצרון עבורא תחות יד מהימני פרעה עבורא בקרוויא וייטרון:

לו ויהי עבורא גניז לעמא דארעא לשבע שני כפנא דיהויין בארעא דמצרים ולא ישתיצי עמא דארעא בכפנא:

לז ושפר פתגמא בעיני פרעה ובעיני כל עבדוהי:

לח ואמר פרעה לעבדוהי הנשכח כדין גבר דרוח נבואה מן קודם יי ביה:

לט ואמר פרעה ליוסף בתר דהודע יי יתך ית כל דא לית סוכלתן וחכים כוותך:

מ את תהי ממונא על ביתי ועל מימרך ייתזן כל עמי לחוד כורסי מלכותא הדין איהי יקיר מינך:

מא ואמר פרעה ליוסף חזי דמניתי יתך על כל ארעא דמצרים:

מב ואעדי פרעה ית עזקתיה מעל ידיה ויהב יתה על ידא דיוסף ואלביש יתיה לבושין דבוץ ושווי מניכא דדהבא על צווריה:

מג וארכיב יתיה ברתיכא תנייתא דיליה ואכריזו קודמוהי דין אבא למלכא ומני יתיה על כל ארעא דמצרים:

מד ואמר פרעה ליוסף אנא פרעה ובר ממימרך לא ירים גבר ית ידיה למיחד זין וית רגליה למרכב על סוסיא בכל ארעא דמצרים:

מה וקרא פרעה שום יוסף גוברא דמיטמרן גליין ליה ויהב ליה ית אסנת בת פוטי פרע רבא דאון לאיתו ונפק יוסף שליט על ארעא דמצרים:

מו ויוסף בר תלתין שנין כד קם קודם פרעה מלכא דמצרים ונפק יוסף מן קודם פרעה ועבר בכל ארעא דמצרים:

מז וכנשו דיירי ארעא בשבע שני סבעא עבורא לאוצרין:

מח וכנש ית כל עבור שבע שניא דהוואה בארעא דמצרים ויהב עבורא בקרוויא עבור חקל קרתא דבסחרנהא יהב בגווה:

מט וכנש יוסף עבורא כחלא דימא סגי לחדא עד דפסק מלממני ארי לית מניין:

נ וליוסף אתיילידו תרין בנין עד לא עאלת שתא דכפנא דילידת ליה אסנת בת פוטי פרע רבא דאון:

נא וקרא יוסף ית שום בוכרא מנשה ארי אנשייני יי ית כל עמלי וית כל בית אבא:

נב וית שום תניינא קרא אפרים ארי אפשני יי בארע שיעבודי:

נג ושלימא שבע שני סבעא דהוואה בארעא דמצרים:

נד ושריאה שבע שני כפנא למיתי כמא דאמר יוסף והוה כפנא בכל ארעתא ובכל ארעא דמצרים הוה לחמא:

נה וכפינת כל ארעא דמצרים וצווח עמא קודם פרעה על לחמא ואמר פרעה לכל מצראי איזילו לוות יוסף דיימר לכון תעבדון:

נו וכפנא הוה על כל אפי ארעא ופתח יוסף ית כל אוצריא דבהון עבורא וזבין למצראי ותקיף כפנא בארעא דמצרים:

נז וכל דיירי ארעא אתו למצרים למזבן עבורא מן יוסף ארי תקיף כפנא בכל ארעא:

פרק מב

א וחזא יעקב ארי אית עבור מזדבן במצרים ואמר יעקב לבנוהי למא תיתחזון:

ב ואמר הא שמעית ארי אית עבור מזדבן במצרים חותו לתמן וזבונו לנא מתמן וניחי ולא נמות:

ג ונחתו אחי יוסף עסרא למזבן עבורא ממצרים:

ד וית בנימין אחוהי דיוסף לא שלח יעקב עם אחוהי ארי אמר דלמא יערעיניה מותא:

ה ואתו בני ישראל למזבן עבורא בגו עאליא ארי הוה כפנא בארעא דכנען:

ו ויוסף הוא דשליט על ארעא הוא מזבין עבורא לכל עמא דארעא ואתו אחי יוסף וסגידו ליה על אפיהון על ארעא:

ז וחזא יוסף ית אחוהי ואשתמודעינון וחשיב מא דימליל עימהון ומליל עימהון קשיין ואמר להון מנן אתיתון ואמרו דכנען למזבן עבורא:

ח ואשתמודע יוסף ית אחוהי ואינון לא אשתמודעוהי:

ט ואידכר יוסף ית חלמיא דהוה חלים להון ואמר להון אלילי אתון למחזי ית בדקה דארעא אתיתון:

י ואמרו ליה לא ריבוני ועבדך אתו למזבן עבורא:

יא כולנא בני גוברא חד נחנא כיווני אנחנא לא הוו עבדך אלילי:

יב ואמר להון לא אלהין בדקה דארעא אתיתון למחזי:

יג ואמרו תרי עסר עבדך אחין אנחנא בני גוברא חד בארעא דכנען והא זעירא עם אבונא יומא דין וחד לייתוהי:

יד ואמר להון יוסף הוא דמלילית עימכון למימר אלילי אתון:

טו בדא תתבחרון חיי פרעה אם תיפקון מכא אלהין במיתי אחוכון זעירא הלכא:

טז שלחו מינכון חד וידבר ית אחוכון ואתון תתאסרון ויתבחרון פתגמיכון הקשוט אתון אמרין ואם לא חיי פרעה ארי אלילי אתון:

יז וכנש יתהון לבית מטרא תלתא יומין:

יח ואמר להון יוסף ביומא תליתאה דא עבידו ואתקיימו מן קודם יי אנא דחיל:

יט אם כיווני אתון אחוכון חד יתאסר בבית מטרתכון ואתון איזילו אובילו עבורא דחסיר בבתיכון:

כ וית אחוכון זעירא תייתון לוותי ויתהמנון פתגמיכון ולא תמותון ועבדו כין:

כא ואמרו גבר לאחוהי בקושטא חייבין אנחנא על אחונא דחזינא בעקת נפשיה כד הוה מתחנן לנא ולא קבילנא מיניה על כין אתת לנא עקתא הדא:

כב ואתיב ראובן יתהון למימר הלא אמרית לכון למימר לא תחטון בעולימא ולא קבילתון ואף דמיה הא מתבעי:

כג ואינון לא ידעין ארי שמיע יוסף ארי מתורגמן הוה ביניהון:

כד ואסתחר מלוותהון ובכא ותב לוותהון ומליל עימהון ודבר מלוותהון ית שמעון ואסר יתיה לעיניהון:

כה ופקיד יוסף ומלו ית מניהון עבורא ולאתבא כספיהון גבר לסקיה ולמיתן להון זוודין לאורחא ועבד להון כין:

כו ונטלו ית עבורהון על חמריהון ואזלו מתמן:

כז ופתח חד ית סקיה למיתן כיסתא לחמריה בבית מבתא וחזא ית כספיה והא הוא בפום טועניה:

כח ואמר לאחוהי איתתב כספי ואף הא בטועני ונפק מדע ליבהון ותווהו גבר באחוהי למימר מא דא עבד יי לנא:

כט ואתו לוות יעקב אבוהון לארעא דכנען וחוויאו ליה ית כל דערעא יתהון למימר:

ל מליל גוברא ריבונה דארעא עימנא קשיין ויהב יתנא כמאללי ארעא:

לא ואמרנא ליה כיווני אנחנא לא הווינא אלילי:

לב תרי עסר אנחנא אחין בני אבונא חד לייתוהי וזעירא יומא דין עם אבונא בארעא דכנען:

לג ואמר לנא גוברא ריבונה דארעא בדא אדע ארי כיווני אתון אחוכון חד שבוקו לוותי וית עבורא דחסיר בבתיכון סבו ואיזילו:

לד ואיתו ית אחוכון זעירא לוותי ואדע ארי לא אלילי אתון ארי כיווני אתון ית אחוכון אתין לכון וית ארעא תעבדון בה סחורתא:

לה והוה אינון מריקין סקיהון והא גבר צרר כספיה בסקיה וחזו ית צררי כספיהון אינון ואבוהון ודחילו:

לו ואמר להון יעקב אבוהון יתי אתכילתון יוסף לייתוהי ושמעון לא הוה כא וית בנימין תדברון עליי הוואה כולהון:

לז ואמר ראובן לאבוהי למימר ית תרין בניי תמית אם לא אייתיניה לך הב יתיה על ידי ואנא אתיביניה לך:

לח ואמר לא ייחות ברי עימכון ארי אחוהי מית והוא בלחודוהי אשתאר ויערעיניה מותא באורחא דתהכון בה ותחתון ית סיבתי בדוונא לשאול:

פרק מג

א וכפנא תקיף בארעא:

ב והוה כד ספיקו למיכל ית עבורא דאיתיאו ממצרים ואמר להון אבוהון תובו זבונו לנא זעיר עבורא:

ג ואמר ליה יהודה למימר אסהדא אסהיד בנא גוברא למימר לא תחזון אפיי אלהין כד אחוכון עימכון:

ד אם איתך משלח ית אחונא עימנא ניחות ונזבון לך עבורא:

ה ואם לייתך משלח לא ניחות ארי גוברא אמר לנא לא תחזון אפיי אלהין כד אחוכון עימכון:

ו ואמר ישראל למא אבאישתון לי לחוואה לגוברא העוד לכון אחא:

ז ואמרו שאלא שאיל גוברא לנא ולילדותנא למימר העד כען אבוכון קיים האית לכון אחא וחווינא ליה על מימר פתגמיא האילין המידע הווינא ידעין ארי יימר אחיתו ית אחוכון:

ח ואמר יהודה לישראל אבוהי שלח עולימא עימי ונקום וניזיל וניחי ולא נמות אף אנחנא אף את אף טפלנא:

ט אנא מערבנא ביה מן ידי תבעיניה אם לא אייתיניה לך ואקימיניה קודמך ואיהי חטי לך כל יומיא:

י ארי אילו לא פון בדא אתעכבנא ארי כען תבנא דנן תרתין זמנין:

יא ואמר להון ישראל אבוהון אם כין הוא דא עבידו סבו מדמשובח בארעא במניכון ואחיתו לגוברא תקרובתא זעיר קטף וזעיר דבש שעף ולטום בוטמין ושגדין:

יב וכספא על חד תרין סבו בידכון וית כספא דאיתתב בפום טועניכון תתיבון בידכון דלמא שלו הות:

יג וית אחוכון דברו וקומו תובו לוות גוברא:

יד ואל שדי ייתין לכון רחמין קודם גוברא ויפטר לכון ית אחוכון אוחרנא וית בנימין ואנא כמא דתכילית תכילית:

טו ונסיבו גובריא ית תקרובתא הדא ועל חד תרין כספא נסיבו בידהון ודברו ית בנימין וקמו ונחתו למצרים וקמו קודם יוסף:

טז וחזא יוסף עימהון ית בנימין ואמר לדממונא על ביתיה אעיל ית גובריא לביתא וכוס נכסתא ואתקין ארי עימי אכלין גובריא בשירותא:

יז ועבד גוברא כמא דאמר יוסף ואעיל גוברא ית גובריא לבית יוסף:

יח ודחילו גובריא ארי איתעלו לבית יוסף ואמרו על עיסק כספא דאיתתב בטועננא בקדמיתא אנחנא מיתעלין לאתרברבא עלנא ולאסתקפא עלנא ולמקני יתנא לעבדין ולמדבר ית חמרנא:

יט וקריבו לוות גוברא דממונא על בית יוסף ומלילו עימיה בתרע ביתא:

כ ואמרו בבעו ריבוני מיחת נחתנא בקדמיתא למזבן עבורא:

כא והוה כד אתינא לבית מבתא ופתחנא ית טועננא והא כסף גבר בפום טועניה כספנא במתקליה ואתיבנא יתיה בידנא:

כב וכספא אוחרנא אחיתנא בידנא למזבן עבורא לא ידענא מאן שווי כספנא בטועננא:

כג ואמר שלם לכון לא תדחלון אלהכון ואלהא דאבוכון יהב לכון סימן בטועניכון כספכון אתא לוותי ואפיק לוותהון ית שמעון:

כד ואעיל גוברא ית גובריא לבית יוסף ויהב מיא ואסחו רגליהון ויהב כיסתא לחמריהון:

כה ואתקינו ית תקרובתא עד דעאל יוסף בשירותא ארי שמעו ארי תמן אכלין לחמא:

כו ועאל יוסף לביתא ואעילו ליה ית תקרובתא דבידהון לביתא וסגידו ליה על ארעא:

כז ושאיל להון לשלם ואמר השלם אבוכון סבא דאמרתון העד כען קיים:

כח ואמרו שלם לעבדך לאבונא עד כען קיים וכרעו וסגידו:

כט וזקף עינוהי וחזא ית בנימין אחוהי בר אימיה ואמר הדין אחוכון זעירא דאמרתון לי ואמר מן קודם יי יתרחם עלך ברי:

ל ואוחי יוסף ארי אתגוללו רחמוהי על אחוהי ובעא למבכי ועאל לאידרון בית משכבא ובכא תמן:

לא ואסחי אפוהי ונפק ואתחסן ואמר שוו לחמא:

לב ושוויאו ליה בלחודוהי ולהון בלחודיהון ולמצראי דאכלין עימיה בלחודיהון ארי לא יכלין מצראי למיכל עם עבראי לחמא ארי בעירא דמצראי דחלין ליה עבראי אכלין:

לג ואסחרו קודמוהי רבא כרביותיה וזעירא כזעירותיה ותווהו גובריא גבר בחבריה:

לד ונטל חולקין מן קודמוהי לקדמיהון וסגי חולקא דבנימין מחולקי כולהון חמשא חולקין ושתיאו ורוויאו עימיה:

פרק מד

א ופקיד ית דממונא על ביתיה למימר מלי ית טועני גובריא עבורא כמא דיכלין למטען ושו כסף גבר בפום טועניה:

ב וית כלידי כלידא דכספא תשווי בפום טוענא דזעירא וית כסף זבינוהי ועבד כפתגמא דיוסף דמליל:

ג צפרא נהר וגובריא אתפטרו אינון וחמריהון:

ד אינון נפקו מן קרתא לא ארחיקו ויוסף אמר לדממונא על ביתיה קום רדוף בתר גובריא ותדביקינון ותימר להון למא שלימתון בשתא חלף טבתא:

ה הלא דין דשתי ריבוני ביה והוא בדקא מבדיק ביה אבאישתון דעבדתון:

ו ואדביקינון ומליל עימהון ית פתגמיא האילין:

ז ואמרו ליה למא ימליל ריבוני כפתגמיא האילין חס לעבדך מלמעבד כפתגמא הדין:

ח הא כספא דאשכחנא בפום טועננא אתיבנהי לך מארעא דכנען ואיכדין נגנוב מבית ריבונך מנין דכסף או מנין דדהב:

ט דישתכח עימיה מעבדך יתקטיל ואף אנחנא נהי לריבוני לעבדין:

י ואמר אף כען כפתגמיכון כין הוא דישתכח עימיה יהי לי עבדא ואתון תהון זכאין:

יא ואוחיאו ואחיתו גבר ית טועניה לארעא ופתחו גבר טועניה:

יב ובלש ברבא שרי ובזעירא שיצי ואשתכח כלידא בטוענא דבנימין:

יג ובזעו לבושיהון ורמו גבר על חמריה ותבו לקרתא:

יד ועאל יהודה ואחוהי לבית יוסף והוא עד כען תמן ונפלו קודמוהי על ארעא:

טו ואמר להון יוסף מא עובדא הדין דעבדתון הלא ידעתון ארי בדקא מבדיק גוברא דכוותי:

טז ואמר יהודה מא נימר לריבוני מא נמליל ומא נזכי מן קודם יי אשתכח חובא בעבדך הא אנחנא עבדין לריבוני אף אנחנא אף דאשתכח כלידא בידיה:

יז ואמר חס לי מלמעבד דא גוברא דאשתכח כלידא בידיה הוא יהי לי עבדא ואתון סקו לשלם לוות אבוכון:

יח וקריב לוותיה יהודה ואמר בבעו ריבוני ימליל כען עבדך פתגמא קודם ריבוני ולא יתקף רוגזך בעבדך ארי כפרעה כין את:

יט ריבוני שאיל ית עבדוהי למימר האית לכון אבא או אחא:

כ ואמרנא לריבוני אית לנא אבא סבא ובר סיבתין זעיר ואחוהי מית ואשתאר הוא בלחודוהי לאימיה ואבוהי רחים ליה:

כא ואמרת לעבדך אחתוהי לוותי ואשווי עיני עלוהי:

כב ואמרנא לריבוני לא ייכול עולימא למשבק ית אבוהי אם ישבוק ית אבוהי ימות:

כג ואמרת לעבדך אם לא ייחות אחוכון זעירא עימכון לא תיספון למחזי אפיי:

כד והוה כד סליקנא לוות עבדך אבא וחווינא ליה ית פתגמי ריבוני:

כה ואמר אבונא תובו זבונו לנא זעיר עבורא:

כו ואמרנא לא ניכול למיחת אם אית אחונא זעירא עימנא וניחות ארי לא ניכול למחזי אפי גוברא ואחונא זעירא לייתוהי עימנא:

כז ואמר עבדך אבא לנא אתון ידעתון ארי תרין ילידת לי איתתי:

כח ונפק חד מלוותי ואמרית ברם מקטל קטיל ולא חזיתיה עד כען:

כט ותדברון אף ית דין מן קודמיי ויערעיניה מותא ותחתון ית סיבתי בבשתא לשאול:

ל וכען כמיתא לוות עבדך אבא ועולימא לייתוהי עימנא ונפשיה חביבא ליה כנפשיה:

לא ויהי כד יחזי ארי לית עולימא וימות ויחתון עבדך ית סיבת עבדך אבונא בדוונא לשאול:

לב ארי עבדך מערב בעולימא מן אבא למימר אם לא אייתיניה לך ואיהי חטי לאבא כל יומיא:

לג וכען ייתיב כען עבדך תחות עולימא עבדא לריבוני ועולימא ייסק עם אחוהי:

לד ארי איכדין אסק לוות אבא ועולימא לייתוהי עימי דלמא אחזי בבשתא דתשכח ית אבא:

פרק מה

א ולא יכיל יוסף לאתחסנא לכול דקיימין עילווהי וקרא אפיקו כל אנש מעילוויי ולא קם אנש עימיה כד אתיידע יוסף לאחוהי:

ב ויהב ית קליה בבכיתא ושמעו מצראי ושמע אנש בית פרעה:

ג ואמר יוסף לאחוהי אנא יוסף העד כען אבא קיים ולא יכילו אחוהי לאתבא יתיה פתגם ארי אתבהילו מן קודמוהי:

ד ואמר יוסף לאחוהי קרובו כען לוותי וקריבו ואמר אנא יוסף אחוכון דזבינתון יתי למצרים:

ה וכען לא תתנססון ולא יתקף בעיניכון ארי זבינתון יתי הלכא ארי לקיימא שלחני יי קודמיכון:

ו ארי דנן תרתין שנין כפנא בגו ארעא ועוד חמיש שנין דלית זרועא וחצדא:

ז ושלחני יי קודמיכון לשוואה לכון שארא בארעא ולקיימא לכון לשיזבא רבא:

ח וכען לא אתון שלחתון יתי הלכא אלהין מן קודם יי ושווייני אבא לפרעה וריבון לכל ביתיה ושליט בכל ארעא דמצרים:

ט אוחו וסקו לוות אבא ותימרון ליה כדנן אמר ברך יוסף שווייני יי לריבון לכל מצראי חות לוותי לא תתעכב:

י ותיתיב בארעא דגושן ותהי קריב לי את ובנך ובני בנך וענך ותורך וכל דלך:

יא ואזון יתך תמן ארי עוד חמיש שנין כפנא דלמא תשתיצי את ואנש ביתך וכל דלך:

יב והא עיניכון חזיין ועיני אחי בנימין ארי כלישנכון אנא ממליל עימכון:

יג ותחוון לאבא ית כל יקרי דבמצרים וית כל דחזיתון ותוחון ותחתון ית אבא הלכא:

יד ונפל על צוורא דבנימין אחוהי ובכא ובנימין בכא על צווריה:

טו ונשיק לכל אחוהי ובכא עליהון ובתר כין מלילו אחוהי עימיה:

טז וקלא אשתמע בית פרעה למימר אתו אחי יוסף ושפר בעיני פרעה ובעיני עבדוהי:

יז ואמר פרעה ליוסף אימר לאחך דא עבידו טעונו ית בעירכון ואיזילו אובילו לארעא דכנען:

יח ודברו ית אבוכון וית אנש בתיכון ואיתו לוותי ואתין לכון ית טוב ארעא דמצרים ותיכלון ית טובא דארעא:

יט ואת מפוקד דא עבידו סבו לכון מארעא דמצרים עגלן לטפלכון ולנשיכון ותיטלון ית אבוכון ותיתון:

כ ועינכון לא תחוס על מניכון ארי טוב כל ארעא דמצרים דילכון הוא:

כא ועבדו כין בני ישראל ויהב להון יוסף עגלן על מימרא דפרעה ויהב להון זוודין לאורחא:

כב לכולהון יהב לגבר אצטלוון דלבושא ולבנימין יהב תלת מאה סלעין דכסף וחמשא אצטלוון דלבושא:

כג ולאבוהי שלח כדין עסרא חמרין טעינין מטוב מצרים ועסר אתנן טעינן עבור ולחים וזוודין לאבוהי לאורחא:

כד ושלח ית אחוהי ואזלו ואמר להון לא תתנצון באורחא:

כה וסליקו ממצרים ואתו לארעא דכנען לוות יעקב אבוהון:

כו וחוויאו ליה למימר עד כען יוסף קיים וארי הוא שליט בכל ארעא דמצרים והוואה מיליא פייגן על ליביה ארי לא הימין להון:

כז ומלילו עימיה ית כל פתגמי יוסף דמליל עימהון וחזא ית עגלתא דשלח יוסף למיטל יתיה ושרת רוח קודשא על יעקב אבוהון:

כח ואמר ישראל סגי לי חדווא עד כען יוסף ברי קיים איזיל ואחזיניה עד לא אמות:

פרק מו

א ונטל ישראל וכל דליה ואתא לבאר שבע ודבח דבחין לאלהא דאבוהי יצחק:

ב ואמר יי לישראל בחזווא דליליא ואמר יעקב יעקב ואמר האנא:

ג אמר אנא אל אלהא דאבוך לא תדחל מלמיחת למצרים ארי לעם סגי אשווינך תמן:

ד אנא איחות עימך למצרים ואנא אסקינך אף אסקא ויוסף ישווי ידוהי על עינך:

ה וקם יעקב מבאר שבע ונטלו בני ישראל ית יעקב אבוהון וית טפלהון וית נשיהון בעגלתא דשלח פרעה למיטל יתיה:

ו ודברו ית גיתיהון וית קניינהון דקנו בארעא דכנען ואתו למצרים יעקב וכל בנוהי עימיה:

ז בנוהי ובני בנוהי עימיה בנתיה ובנת בנוהי וכל בנוהי אייתי עימיה למצרים:

ח ואילין שמהת בני ישראל דעאלו למצרים יעקב ובנוהי בוכריה דיעקב ראובן:

ט ובני ראובן חנוך ופלוא וחצרון וכרמי:

י ובני שמעון ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחר ושאול בר כנעניתא:

יא ובני לוי גרשון קהת ומררי:

יב ובני יהודה ער ואונן ושלה ופרץ וזרח ומית ער ואונן בארעא דכנען והוו בני פרץ חצרון וחמול:

יג ובני יששכר תולע ופווה ויוב ושמרון:

יד ובני זבולון סרד ואילון ויחלאל:

טו אילין בני לאה דילידת ליעקב בפדן ארם וית דינה ברתיה כל נפש בנוהי ובנתיה תלתין ותלת:

טז ובני גד צפיון וחגי שוני ואצבון ערי וארודי ואראלי:

יז ובני אשר ימנה וישווה וישווי ובריעה ושרח אחתהון ובני בריעה חבר ומלכיאל:

יח אילין בני זלפה דיהב לבן ללאה ברתיה וילידת ית אילין ליעקב שית עסרי נפשן:

יט בני רחל איתת יעקב יוסף ובנימין:

כ ואתייליד ליוסף בארעא דמצרים דילידת ליה אסנת בת פוטי פרע רבא דאון ית מנשה וית אפרים:

כא ובני בנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מופים וחופים וארד:

כב אילין בני רחל דאתיילידו ליעקב כל נפשתא ארבע עסרי:

כג ובני דן חושים:

כד ובני נפתלי יחצאל וגוני ויצר ושילם:

כה אילין בני בלהה דיהב לבן לרחל ברתיה וילידת ית אילין ליעקב כל נפשתא שבע:

כו כל נפשתא דעלא עם יעקב למצרים נפקי ירכיה בר מנשי בני יעקב כל נפשתא שיתין ושית:

כז ובני יוסף דאתיילידו ליה במצרים נפשתא תרתין כל נפשתא לבית יעקב דעלא למצרים שבעין:

כח וית יהודה שלח קודמוהי לוות יוסף לפנאה קודמוהי לגושן ואתו לארעא דגושן:

כט וטקיס יוסף רתיכוהי וסליק לקדמות ישראל אבוהי לגושן ואיתחזי ליה ונפל על צווריה ובכא על צווריה עוד:

ל ואמר ישראל ליוסף אילו אנא מאית זמנא הדא מנחם אנא בתר דחזיתינון לאפך ארי עד כען קיים את:

לא ואמר יוסף לאחוהי ולבית אבוהי אסק ואחווי לפרעה ואימר ליה אחיי ובית אבא דבארעא דכנען אתו לוותי:

לב וגובריא רען ענא ארי גוברי מרי גיתי הוו וענהון ותוריהון וכל דילהון איתיאו:

לג ויהי ארי יקרי לכון פרעה ויימר מא עובדיכון:

לד ותימרון גוברי מרי גיתי הוו עבדך מזעורנא ועד כען אף אנחנא אף אבהתנא בדיל דתיתבון בארעא דגושן ארי מרחקין מצראי כל רעי ענא:

פרק מז

א ואתא יוסף וחווי לפרעה ואמר אבא ואחיי וענהון ותוריהון וכל דילהון אתו מארעא דכנען והא אינון בארעא דגושן:

ב ומקצת אחוהי דבר חמשא גוברין ואקימינון קודם פרעה:

ג ואמר פרעה לאחוהי מא עובדיכון ואמרו לפרעה רען ענא עבדך אף אנחנא אף אבהתנא:

ד ואמרו לפרעה לאיתותבא בארעא אתינא ארי לית רעיא לענא דלעבדך ארי תקיף כפנא בארעא דכנען וכען ייתבון כען עבדך בארעא דגושן:

ה ואמר פרעה ליוסף למימר אבוך ואחך אתו לוותך:

ו ארעא דמצרים קודמך היא בדשפיר בארעא אותיב ית אבוך וית אחך ייתבון בארעא דגושן ואם ידעת ואית בהון גוברין דחילא ותמנינון רבני גיתי על דילי:

ז ואייתי יוסף ית יעקב אבוהי ואקימיה קודם פרעה ובריך יעקב ית פרעה:

ח ואמר פרעה ליעקב כמה יומי שני חייך:

ט ואמר יעקב לפרעה יומי שני תותבותי מאה ותלתין שנין זעירין ובישין הוו יומי שני חיי ולא אדביקו ית יומי שני חיי אבהתיי ביומי תותבותהון:

י ובריך יעקב ית פרעה ונפק מן קודם פרעה:

יא ואותיב יוסף ית אבוהי וית אחוהי ויהב להון אחסנא בארעא דמצרים בדשפיר בארעא בארע רעמסס כמא דפקיד פרעה:

יב וזן יוסף ית אבוהי וית אחוהי וית כל בית אבוהי לחמא לפום טפלא:

יג ולחמא לית בכל ארעא ארי תקיף כפנא לחדא ואשתלהי עמא דארעא דמצרים ועמא דארעא דכנען מן קודם כפנא:

יד ולקיט יוסף ית כל כספא דאשתכח בארעא דמצרים ובארעא דכנען בעבורא דאינון זבנין ואייתי יוסף ית כספא לבית פרעה:

טו ושלים כספא מארעא דמצרים ומארעא דכנען ואתו כל מצראי לוות יוסף למימר הב לנא לחמא ולמא נמות לקבלך ארי שלים כספא:

טז ואמר יוסף הבו גיתיכון ואתין לכון בגיתיכון אם שלים כספא:

יז ואיתיאו ית גיתיהון לוות יוסף ויהב להון יוסף לחמא בסוסוותא ובגיתי ענא ובגיתי תורי ובחמריא וזנינון בלחמא בכל גיתיהון בשתא ההיא:

יח ושלימת שתא ההיא ואתו לוותיה בשתא תנייתא ואמרו ליה לא נכסי מן ריבוני אלהין שלים כספא וגיתי בעירא לוות ריבוני לא אשתאר קודם ריבוני אלהין גוויתנא וארענא:

יט למא נמות לעינך אף אנחנא אף ארענא קני יתנא וית ארענא בלחמא ונהי אנחנא וארענא עבדין לפרעה והב בר זרע וניחי ולא נמות וארעא לא תבור:

כ וקנא יוסף ית כל ארעא דמצרים לפרעה ארי זבינו מצראי גבר חקליה ארי תקיף עליהון כפנא והות ארעא לפרעה:

כא וית עמא אעבר יתיה מקרי לקרי מסוף תחום מצרים ועד סופיה:

כב לחוד ארע כומריא לא קנא ארי חולקא לכומריא מן קודם פרעה ואכלין ית חולקהון דיהב להון פרעה על כין לא זבינו ית ארעהון:

כג ואמר יוסף לעמא הא קניתי יתכון יומא דין וית ארעכון לפרעה הא לכון בר זרעא ותזרעון ית ארעא:

כד ויהי באעולי עללתא ותיתנון חד מן חמשא לפרעה וארבעא חולקין יהי לכון לבר זרע חקלא ולמיכלכון ולאנש בתיכון ולמיכל לטפלכון:

כה ואמרו קיימתנא נשכח רחמין בעיני ריבוני ונהי עבדין לפרעה:

כו ושווי יתה יוסף לגזירא עד יומא הדין על ארעא דמצרים דיהון יהבין חד מן חמשא לפרעה לחוד ארע כומריא בלחודיהון לא הות לפרעה:

כז ויתיב ישראל בארעא דמצרים בארעא דגושן ואחסינו בה ונפישו וסגיאו לחדא:

כח וחיא יעקב בארעא דמצרים שבע עסרי שנין והוה יומי יעקב שני חיוהי מאה וארבעין ושבע שנין:

כט וקריבו יומי ישראל לממת וקרא לבריה ליוסף ואמר ליה אם כען אשכחית רחמין בעינך שו כען ידך תחות ירכי ותעביד עימי טיבו וקשוט לא כען תקברינני במצרים:

ל ואשכוב עם אבהתיי ותיטלינני ממצרים ותקברינני בקבורתהון ואמר אנא אעביד כפתגמך:

לא ואמר קיים לי וקיים ליה וסגיד ישראל על ריש ערסא:

פרק מח

א והוה בתר פתגמיא האילין ואמר ליוסף הא אבוך מרע ודבר ית תרין בנוהי עימיה ית מנשה וית אפרים:

ב וחווי ליעקב ואמר הא ברך יוסף אתי לוותך ואיתקף ישראל ויתיב על ערסא:

ג ואמר יעקב ליוסף אל שדי אתגלי לי בלוז בארעא דכנען ובריך יתי:

ד ואמר לי האנא מפיש לך ומסגי לך ואתנינך לכנשת שבטין ואתין ית ארעא הדא לבנך בתרך אחסנת עלם:

ה וכען תרין בנך דאתיילידו לך בארעא דמצרים עד מיתא לוותך למצרים דילי אינון אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהון קודמיי:

ו ובנין דתוליד בתריהון דילך יהון על שום אחיהון יתקרון באחסנתהון:

ז ואנא במיתא מפדן מיתת עליי רחל בארעא דכנען באורחא בעוד כרוב ארעא למיעל לאפרת וקברתה תמן באורח אפרת היא בית לחם:

ח וחזא ישראל ית בני יוסף ואמר מאן אילין:

ט ואמר יוסף לאבוהי בניי אינון דיהב לי יי הכא ואמר קריבינון כען לוותי ואבריכינון:

י ועיני ישראל יקרא מסיבו לא ייכול למחזי וקריב יתהון לוותיה ונשיק להון וגפיף להון:

יא ואמר ישראל ליוסף מחזי אפך לא סברית והא אחזי יתי יי אף ית בנך:

יב ואפיק יוסף יתהון מן קודמוהי וסגיד על אפוהי על ארעא:

יג ודבר יוסף ית תרוויהון ית אפרים בימיניה מסמאלא דישראל וית מנשה בסמאליה מימינא דישראל וקריב לוותיה:

יד ואושיט ישראל ית ימיניה ושווי על רישא דאפרים והוא זעירא וית סמאליה על רישא דמנשה אחכימינון לידוהי ארי מנשה בוכרא:

טו ובריך ית יוסף ואמר יי דפלחו אבהתיי קודמוהי אברהם ויצחק יי דזן יתי מדאיתני עד יומא הדין:

טז מלאכא דפרק יתי מכל בישא יבריך ית עולימיא ויתקרי בהון שמי ושום אבהתיי אברהם ויצחק וכנוני ימא יסגון בגו בני אנשא על ארעא:

יז וחזא יוסף ארי שווי אבוהי יד ימיניה על רישא דאפרים ובאיש בעינוהי וסעדה לידא דאבוהי לאעדאה יתה מעל רישא דאפרים לאנחותה על רישא דמנשה:

יח ואמר יוסף לאבוהי לא כין אבא ארי דין בוכרא שו ימינך על רישיה:

יט וסריב אבוהי ואמר ידענא ברי ידענא אף הוא יהי לעם ואף הוא יסגי וברם אחוהי זעירא יסגי מיניה ובנוהי יהון שלטין בעממיא:

כ ובריכינון ביומא ההוא למימר בך יבריך ישראל למימר ישווינך יי כאפרים וכמנשה ושווי ית אפרים קודם מנשה:

כא ואמר ישראל ליוסף האנא מאית ויהי מימרא דיי בסעדכון ויתיב יתכון לארע אבהתכון:

כב ואנא יהבית לך חולק חד יתיר על אחך דנסיבית מידא דאמוראה בחרבי ובקשתי:

פרק מט

א וקרא יעקב לבנוהי ואמר אתכנשו ואחווי לכון ית דיערע יתכון בסוף יומיא:

ב אתכנשו ושמעו בני יעקב וקבילו אולפן מן ישראל אבוכון:

ג ראובן בוכרי את חילי וריש תוקפי לך הוה חזי למיסב תלתא חולקין בכירותא כהונתא ומלכותא:

ד על דאזלת לוקביל אפך הא כמיא ברם לא אהניתא חולק יתיר לא תיסב ארי סליקתא בית משכבי אבוך בכין אחילתא לשיוויי ברי סליקתא:

ה שמעון ולוי אחין גוברין גיברין בארע תותבותהון עבדו גבורא:

ו ברזהון לא הות נפשי באתכנושיהון למהך לא נחתית מן יקרי ארי ברוגזהון קטלו קטול וברעותהון תרעו שור סנאה:

ז ליט רוגזהון ארי תקיף וחימתהון ארי קשיא אפלגינון ביעקב ואבדרינון בישראל:

ח יהודה את אודיתא ולא בהיתתא בך יודון אחך ידך תיתקף על בעלי דבבך ייתברון סנאך יהון מחזרי קדל קודמך יהון מקדמין למשאל בשלמך בני אבוך:

ט שלטון יהי בשירויא ובסופא יתרבא מלכא מדבית יהודה ארי מדין קטלא ברי נפשך סליקתא ינוח ישרי בתקוף כאריא וכליתא ולית מלכו דתזעזעיניה:

י לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה וספרא מבני בנוהי עד עלמא עד דייתי משיחא דדיליה היא מלכותא וליה ישתמעון עממיא:

יא יסחר ישראל לקרתיה עמא יבנון היכליה יהון צדיקיא סחור סחור ליה ועבדי אורייתא באולפן עימיה יהי ארגוון טב לבושיה וכסותיה מילא מילא צבע זהורי וצבענין:

יב יסמקון טורוהי בכרמוהי יטופון נעווהי בחמר יחוורן בקעתיה בעבור ובעדרי עניה:

יג זבולון על ספר יממיא ישרי והוא יכביש מחוזין בספינן וטוב ימא ייכול ותחומיה יהי מטי עד צידון:

יד יששכר עתיר בנכסין אחסנתיה בין תחומיא:

טו וחזא חולקא ארי טב וית ארעא ארי מעבדא פירין ויכביש מחוזי עממיא וישיצי ית דייריהון ודישתארון בהון יהון ליה פלחין ומסקי מיסין:

טז מדבית דן יתבחר ויקום גוברא ביומוהי יתפריק עמיה ובשנוהי ינוחון כחדא שבטיא דישראל:

יז יהי גוברא דיתבחר ויקום מדבית דן אימתיה תתרמי על עממיא ומחתיה תיתקף בפלשתאי כחיווי חורמן ישרי על אורחא וכפתנא יכמון על שבילא יקטיל גיברי משריית פלשתאי פרשין עם רגלאין יעקר סוסוון ורתיכין וימגר רכביהון לאחרא:

יח לפורקנך סברית יי:

יט דבית גד משריית מזיינין כד יעברון ית ירדנא קודם אחיהון לקרבא ובנכסין סגיאין יתובון לארעהון:

כ דאשר טבא ארעיה והיא מרביא תפנוקי מלכין:

כא נפתלי בארע טבא יתרמי עדביה ואחסנתיה תהי מעבדא פירין יהון מודן ומברכין עליהון:

כב ברי דיסגי יוסף ברי דיתברך כגופן דנציב על עינא דמיא תרין שבטין ייפקון מבנוהי יקבלון חולקא ואחסנתא:

כג ואתמררו עימיה ונקמוהי ואעיקו ליה גוברין גיברין בעלי פלגותיה:

כד ותבת בהון נבייותיה על דקיים אורייתא בסתרא ושווי תוקפא רוחצניה בכין אתרמא דהב על דרעוהי אחסין מלכותא ותקיף דא הות ליה מן קודם אל תקיפא דיעקב דבמימריה זן אבהן ובנין זרעא דישראל:

כה מימר אלהא דאבוך יהי בסעדך וית שדי ויברכינך ברכן דנחתן מטלא דשמיא מלעילא ברכן דנגדן ממעמקי ארעא מלרע ברכתא דאבוך ודאימך:

כו ברכתא דאבוך ייתוספן לך על ברכתא דלי בריכו אבהתיי דחמידו להון רברביא דמן עלמא יהויין כל אילין לרישא דיוסף גוברא פרישא דאחוהי:

כז בנימין בארעיה תשרי שכינתא ובאחסנתיה יתבני מקדשא בצפרא ובפניא יהון מקרבין כהניא קורבנא ולעידן רמשא יהון מפלגין מותר חולקהון משאר קודשיא:

כח כל אילין שבטיא דישראל תרי עסר ודא דמליל להון אבוהון ובריך יתהון גבר כברכתיה בריך יתהון:

כט ופקיד יתהון ואמר להון אנא מתכניש לעמי קברו יתי לוות אבהתיי במערתא דבחקל עפרון חיתאה:

ל במערתא דבחקל כפילתא דעל אפי ממרא בארעא דכנען דזבן אברהם ית חקלא מן עפרון חיתאה לאחסנת קבורא:

לא תמן קברו ית אברהם וית שרה איתתיה תמן קברו ית יצחק וית רבקה איתתיה ותמן קברית ית לאה:

לב זביני חקלא ומערתא דביה מן בני חיתאה:

לג ושיצי יעקב לפקדא ית בנוהי וכנש רגלוהי לערסא ואתנגיד ואתכניש לעמיה:

פרק נ

א ונפל יוסף על אפי אבוהי ובכא עלוהי ונשיק ליה:

ב ופקיד יוסף ית עבדוהי ית אסוותא למחנט ית אבוהי וחנטו אסוותא ית ישראל:

ג ושלימו ליה ארבעין יומין ארי כין שלמין יומי חניטיא ובכו יתיה מצראי שבעין יומין:

ד ועברו יומי בכיתיה ומליל יוסף עם בית פרעה למימר אם כען אשכחית רחמין בעיניכון מלילו כען קודם פרעה למימר:

ה אבא קיים עליי למימר האנא מאית בקברי דאתקינית לי בארעא דכנען תמן תקברינני וכען אסק כען ואקבר ית אבא ואתוב:

ו ואמר פרעה סק וקבר ית אבוך כמא דקיים עלך:

ז וסליק יוסף למקבר ית אבוהי וסליקו עימיה כל עבדי פרעה סבי ביתיה וכול סבי ארעא דמצרים:

ח וכול בית יוסף ואחוהי ובית אבוהי לחוד טפלהון וענהון ותוריהון שבקו בארעא דגושן:

ט וסליק עימיה אף רתיכין אף פרשין והות משריתא סגיאה לחדא:

י ואתו עד בית אידרי דאטד דבעברא דירדנא וספדו תמן מספיד רב ותקיף לחדא ועבד לאבוהי אבלא שבעא יומין:

יא וחזא יתיב ארע כנענאה ית אבלא בבית אידרי דאטד ואמרו אבל תקיף דין למצראי על כין קרא שמה אביל מצרים דבעברא דירדנא:

יב ועבדו בנוהי ליה כין כמא דפקידינון:

יג ונטלו יתיה בנוהי לארעא דכנען וקברו יתיה במערת חקל כפילתא דזבן אברהם ית חקלא לאחסנת קבורא מן עפרון חיתאה על אפי ממרא:

יד ותב יוסף למצרים הוא ואחוהי וכל דסליקו עימיה למקבר ית אבוהי בתר דקבר ית אבוהי:

טו וחזו אחי יוסף ארי מית אבוהון ואמרו דלמא ייטר לנא דבבו יוסף ואתבא יתיב לנא ית כל בשתא דגמלנא יתיה:

טז ופקידו לוות יוסף למימר אבוך פקיד קודם מותיה למימר:

יז כדין תימרון ליוסף בבעו שבוק כען לחובי אחך ולחטאיהון ארי בשתא גמלוך וכען שבוק כען לחובי עבדי אלהא דאבוך ובכא יוסף במללותהון עימיה:

יח ואזלו אף אחוהי ונפלו קודמוהי ואמרו הא אנחנא לך לעבדין:

יט ואמר להון יוסף לא תדחלון ארי דחלא דיי אנא:

כ ואתון חשבתון עליי בישא מן קודם יי אתחשיבת לטבא בדיל למעבד כיומא הדין לקיימא עם סגי:

כא וכען לא תדחלון אנא אזון יתכון וית טפלכון ונחים יתהון ומליל תנחומין על ליבהון:

כב ויתיב יוסף במצרים הוא ובית אבוהי וחיא יוסף מאה ועסר שנין:

כג וחזא יוסף לאפרים בנין תליתאין אף בני מכיר בר מנשה אתיילידו ורבי יוסף:

כד ואמר יוסף לאחוהי אנא מאית ויי מדכר דכיר יתכון ויסיק יתכון מן ארעא הדא לארעא דקיים לאברהם ליצחק וליעקב:

כה ואומי יוסף ית בני ישראל למימר מדכר דכיר יי יתכון ותסקון ית גרמיי מכא:

כו ומית יוסף בר מאה ועסר שנין וחנטו יתיה ושמוהי בארונא במצרים:

הערות

1. צ"ל אדמתא. הערת אלמוני.