מ"ג בראשית יב ט
<< · מ"ג בראשית · יב · ט · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ הַנֶּֽגְבָּה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּנְטַל אַבְרָם אָזֵיל וְנָטֵיל לְדָרוֹמָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּנְטַל אַבְרָם אָזִיל וְנָטִיל לְדָרוֹמָא: |
רש"י
מפרשי רש"י
[כא] לדרומה של ארץ ישראל. דאין לומר לדרומה של עולם, דלמה היו כל מסעיו לדרומה של עולם דווקא:
[כב] בדרומה של ארץ ישראל. אף על גב דבית המקדש באמצע ארץ ישראל, כיון שהוא בחלקו של יהודה שנטלו בדרומה של ארץ ישראל (יהושע ט"ו, ס"ג), נקרא ירושלים בחלק דרום, על שם החלק שהיא בו. אף על גב דעדיין לא נחלק ארץ ישראל, נקרא על שם הסוף כדאשכחן בכמה דוכתי:הלוך וכו' חדש או יותר וכו' - אבל בציר מחדש לא מצית אמרת מדקרי ליה קרא אהלו ובציר מחדש לא שייך כדאשכחן גבי דין מזוזה דלא מיקרי בית שלך עד ל' יום:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
אך הנה ידענו כי הר המוריה אשר שם השכינה היא נגבה לארץ ישראל. ואשר לו חשק ללכת וליקרב שמה, גם קדושת המקום מתקרבת אליו, וההפך במתרחק, ככתוב אצלנו על פסוק (דברים יב כא) וכי ירבה ממך הדרך וכו' כי ירחק ממך המקום. כי על הראות לך כי רב הדרך ותתרחק מהמקום, גם המקום הקדוש ירחק ממך. אך נהפוך היה באברהם החפץ לידבק בקדושת המקום, כי על כן כאשר היה הולך הוא "הלוך" לעומתו, היה "נוסע הנגבה" הוא מקום הר המוריה, כי קדושתו באה ונוסע לקראתו להקביל פניו, כענין (שמות יט יד) ויוצא משה את העם לקראת האלהים, שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא) כי בלכתם אל פני הר סיני, כן האלהים היה נוסע מהר סיני ובא לקראתם, והוא מאמר הכתוב באומרו ה' מסיני בא ולא אמר לסיני. כן יאמר וילך אברם "הלוך" הוא, "ונסוע הנגבה" הוא מקום בית המקדש, שבא להקביל פניו. ועל כן לא אמר נגבה כי אם גם ה"א בראש תיבה, לומר מי היה נוסע הנגב עצמו. וה"א בסוף כאומר לנגב, כי אברהם הולך לנגב. באופן שהשני ההי"ן, השניה שהוא הולך לנגב, והראשונה היא שהנגב נוסע לקראתו:
ודרך רמז יאמר, כי בשלחו יתברך את הנפש הזאת אל העולם השפל להלבישה בחומר, לבל יקשה בעיניה, "אומר ה' אל אברם" הוא הנפש - כאשר כנו אותה במדרש הנעלם - "לך לך" להנאתך ולטובתך "מארצך" העליונה, "וממולדתך" הן הנפשות שהיו אתך רעותיך משרשך, "ומבית אביך" יתברך, "אל הארץ" הוא הגוף "אשר אראך". ואל תחושי לדבר ולומר אויה לי כי אתגרש מהסתפח בנחלת ה' ובמלכו של עולם ולדבקה בו יתברך, להתלבש בחרש מחרשי אדמה, כי הלא על ידי כן "ואעשך לגוי גדול" כי תוליד בנים גדולים וטובים חיל רב ועצום, הלא המה פרקליטין שרפי קודש אשר תקנה במצותיך אשר תעשה, כנודע. ועוד שנית כי אינו דומה אורך טרם התלבשך באדמה, לאורך אשר אחר שובך מן האדמה, כי אז יאיר אורך שבעתים כי יברכך ה', וזהו "ואברכך". וגם "ואגדלה שמך", כי יהללוך בשערים מעשיך בישיבות של מעלה ובישיבות של מטה. אך שמע בקולי איעצך "והיה ברכה", כי לא בלבד תכשיר את עצמך כי אם תזכה את הרבים והיה אתה לעם ברכה:
ואל תאמרי בלבבך איך אעשה ושאור שבעיסה מעכב על ידי, וימנעני מעשות את הטוב ויקרבני לידי חטאות ואשמות אין מספר, אל תשיתי לב, כי הלא כאשר תעשי את אשר צויתיך אני אקרבך לידי זכיות אין מספר וארחיקך מן החטא, כי הנה "אברכה" את "מברכך" הם היצר טוב ושרפי קדש אשר בראת במעשיך הטובים, אשר כל מצוה מהם גוררת מצוה, אברך אותם שירבו מאד כי אקרבך לידי זכיות רבות. ואת היצר הרע הוא "מקללך" ומאבדך "אאור" ואתיש כחו. ועל ידי כן "ונברכו בך" ויושפעו בזכותך "כל משפחות האדמה" ותהיה כמזכה את כלם, כי אז אין קצה לזכותך, מאשר אילו נשארת על השמים תמיד היית ריקה מכל האושר והטובה הזאת:
אז על ידי הדברים האלה הנאמרים באמת, יורדת היא למטה לארץ, וזהו "וילך אברם כאשר דבר אליו ה'", ובהתנהגו כן "וילך אתו לוט" הוא היצר הרע, כי לפתח חטאת רובץ, אך הולך אתו כעני כי יעטוף לפני מלך ושרים, כן היצר הרע מתחלה הוא כהלך, וזהו אומרו לוט כמד"א (שמואל א כא) לוטה בשמלה, ולא עוד כי אם שגם היצר הרע אתו בעזרו לעבוד את ה', כד"א בכל לבבך בשני יצריך (ספרי פרשת ואתחנן), וכן אמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה) על ומצאת את לבבו נאמן לפניך, שגם יצרו הרע היה אתו נאמן ועובד את ה' כיצר הטוב. ועל ידי כן "ואברם בצאתו מחרן", הוא חרון אף העולם הזה, יצא בסלוקו מלווה בלויית חן "חמש שנים" הם חמשה חומשי תורה, והשבעים שנה אשר חי בעולם הזה, כולם מקדימים והולכים ומתקרבים להעיד כל אחד על המצות אשר נעשו בו, כאמור בספר הזוהר (ויחי דף ריז) על ויקרבו ימי ישראל למות, ויקרבו ימי דוד למות. וזהו "ואברם בן חמש שנים" שהיה כבן חמש לתורה, וגם היו אתו "שבעים שנה בצאתו מחרן" הוא העולם הזה שנקרא חרן:
ועם כל זה מי יבטח בעצמו, ינוח ויעמוד לגורלו לקץ הימין ולא יצטרך להתגלגל. כי דע איפה כי גם אחר כל הדרך הטוב וצאתו בלוית חן מן העולם, לא יבצר ממנו ישנה וישלש, וזהו "ויקח אברם את שרי אשתו", הוא חומר המתייחס אליו כאשתו שלוקח אותו פעם שנית בעולם הזה, "ואת לוט בן אחיו" הוא היצר הרע אחר שנעשה קרוב אליו כבן אחיו מהפעם הראשונה, "ואת כל רכושם" זכיות "אשר רכשו" יחד הנזכרים בראשונה, "ואת הנפש" אשר החזירו בתשובה, זכות כלם יוצאים אתו לעזור לו אל הכשרון ""ללכת" ארצה כנען", להכניע בזה העולם לגמור שיורי טהרה בפעם שנית וזהו "ללכת ארצה כנען". ועוד שלישית, וזהו (וילכו) [ויבואו] "ארצה כנען", כמד"א (איוב לג כט) פעמים שלש עם גבר:
והנה כל זה הוא אם הכשיר מעשיו, אך אם "ויעבור [אברם]" הוא הנפש, שעבר עבירות בהיותו "בארץ" הוא הגוף, "עד מקום שכם" שהגיעו אשמותיו עד גדר היותו כשוקע בהם עד שכמו, מאי תקנתיה הלא הוא כי יבא "עד אלון מורה", הוראות, הוא בית המדרש כד"א אם פגע בך כו' משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח כו' (קידושין ל ב). וזהו "והכנעני" הוא היצר הרע "אז" על ידי בית המדרש הוא "בארץ", כי לארץ שפל רומו כי אז יכנע, ולא בלבד יועיל לו השתקעו בבית המדרש לטהר טומאתו, כי אם גם "וירא אליו ה'", כי יתראה אליו השם יתברך ויופיע עליו חכמת בינה מרוח קדשו. ועוד שנית כי יאמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת" של בית המדרש, כי יבטח שלא תמוש תורה מזרעו. זולת מה שויבן שם מזבח כי שם זובח את יצרו וקיטרו וקידשו וטיהרו לעבוד את השם גם הוא:
ואז על ידי כן כאשר "ויעתק משם ההרה" שהוא לקברות יובל באחד ההרים כאשר יועתק מן העולם, אז תלך "מקדם לבית אל" כי הוא הולך קדמת בית "אל" הוא בית המקדש שלמעלה. "ויט שם אהלה" צל וחופות מעשיו הטובים. והנה "בית אל מים" היא מפאת השכינה שנקראת ים, כי היא במערב שעזרתו מצד אחד, "והעי" הוא תל מעשיו הטובים "מקדם", כמה דאת אמר (מיכה א ו) לעי השדה. ועל כן "ויבן שם" בבית המקדש שלמעלה, "מזבח" להקריב נפשו על ידי השר הגדול מיכאל. ולא בלבד בשם השכינה, כי אם גם "ויקרא בשם ה'" השם הגדול והנורא. ומאז "ויסע אברם הלוך" עולה ומשיג "הנגבה" מקום האורה הגדולה כי על כן מנורה בדרום:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, מחקה והולך ומכוון כנגד בית המקדש:
<< · מ"ג בראשית · יב · ט · >>