מ"ג בראשית א יז
<< · מ"ג בראשית א · יז · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ׃
תרגום
| אונקלוס: | וִיהַב יָתְהוֹן יְיָ בִּרְקִיעָא דִּשְׁמַיָּא לְאַנְהָרָא עַל־אַרְעָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְסָדַר יַתְהוֹן יְיָ עַל שִׁטְרֵיהוֹן בִּרְקִיעָא דִשְׁמַיָא לִמְנַהֲרָא עַל אַרְעָא: |
אבן עזרא (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
ראו רמב"ן על בראשית א טזמלבי"ם (כל הפרק)
"ויתן" הוא מענין שררה והתמנות כמו ונתון אותו על כל ארץ מצרים, שמנה את המאורות כולם שהוא השמש והירח והכוכבים לג' דברים, א] להאיר על הארץ, ביום יאיר השמש, ובלילה יאירו הירח והכוכבים וכמ"ש בפסחים (דף ב') הנודר מן האור אסור באורן של כוכבים:
אור החיים (כל הפרק)
ויתן אותם. לא הספיק לומר ויהי כן. כי רצה להודיענו כי ה' נתן בתורת מתנת חנם דבר זה להאיר לעולם כאומרם ז"ל במדרש (ב"ר פ"ו) יעוין שם. והכוונה בזה שהודיעם כי אינם מאירים לעולם לצד שראוים לאור דאם כן כל זמן שיראו המאורות כי יושבי תבל משחיתים דרכם יאספו נגהם. גם באמצעות איזו סיבה יחפצו לאסוף נגהם כמו שאמרו במדרש (פתיחתא לאיכה רבתי) שאמר משה רבינו עליו השלום לשמש בחורבן הבית למה לא חשכת אורך כשנכנם אויב לבית המקדש וכו', לזה אמר ה' כי הם נתונים להאיר על הארץ ומעתה אינם ברשות עצמן ומוכרחים הם במעשיהם להאיר ואין סיבה מונעת. ובזה האירו עינינו למה חזר פעם ב' הכתוב לומר ולמשול ביום הלא כבר אמר המאור הגדול לממשלת היום וגו'. ורז"ל (ב"ר פ"ו) דרשו שהכתוב רומז אל הצדיקים יעש"ד. אבל לפי הפשט אין צורך לחזור ולומר, ולדרכינו הוצרך לחזור ולומר מטעם אומרו ויתן כי נתונים נתונים המה מעתה הנה אינם ברשות עצמן וחיוב אחרים עליהם, לזה חזר ואמר כי ממשלתם במקומה עומדת אלא דוקא לבחינה זו להאיר דוקא אין בידם לשנות אבל בשאר הממשלות שישנם ביום ובלילה המיוחדים להם הן הנה המושלים:
וטעם שחזר לומר עוד ולהבדיל כאן צוה להם שלא יכנסו זה לגדר של זה וכל אחד מצווה על גבולו לבל יעבור שבזה יהיה ניכר יום מלילה:ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. נתנו המאורות מתנה לעולם, וכן התורה: "ויתן אל משה" (שמות לא, יח), וכן הגשמים: "ונתתי גשמיכם" (ויקרא כו, ד), וכן השלום: "ונתתי שלום" (ויקרא כו, ו), וכן הישועה, כדכתיב: "ותתן לי מגן ישעך" (שמואל ב כב, לו).
היכן חמה ולבנה? ברקיע שני, שנאמר: ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. מקרא מלא הוא, ואנשי כנסת הגדולה פירשוהו: "אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם" (נחמיה ט, ו), היכן הם כל צבאם נתונין? ברקיע השני, שהוא למעלה מן השמים.
כתיב: "יגידו שמים צדקו" (תהלים נ, ו). לעתיד לבוא שמים מתנים צדקה שעשה הקב"ה עם עולמו, שלא נתנה ברקיע הראשון, שאילו כן לא היתה בריה יכולה לעמוד מפני אשו של יום.
<< · מ"ג בראשית · א · יז · >>