מ"ג בראשית כד יא

מקראות גדולות בראשית


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּבְרֵ֧ךְ הַגְּמַלִּ֛ים מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל־בְּאֵ֣ר הַמָּ֑יִם לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב לְעֵ֖ת צֵ֥את הַשֹּׁאֲבֹֽת׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאַשְׁרִי גַּמְלַיָּא מִבַּרָא לְקַרְתָּא עִם בֵּירָא דְּמַיָּא לְעִדָּן רַמְשָׁא לְעִדָּן דְּנָפְקָן מָלְיָתָא׃
ירושלמי (יונתן):
וְאַרְבַּע גַמְלַיָא מִבָּרָא לְקַרְתָּא לְבֵירָא דְמַיָא לְעִידָן רַמְשָׁא לְעִדָן דְנַפְקַן מַלְיָאתָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויברך הגמלים" - הרביצם

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויברך הגמלים — הבריכם על ברכיהם:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא)" ויברך." זאת שנית הסכים שיקח אשה מבנות עניים, וע"כ הבריך הגמלים אצל הבאר שלשם יבואו השואבות, וזה מבואר שהעשירים אין שולחים את בנותיהם לשאוב מים כי יש להם עבדים ושפחות, ויש בכ"מ חוטבי עצים ושואבי מים בשכר, רק העניים שולחים את בנותיהם לשאוב ושיער כי מי ששולח בתו לשאוב מים ובפרט שהבאר חוץ לעיר הוא לא יחשוך את בתו מלכת לארץ אחרת לקחת איש עשיר וגדול כיצחק, ולא ירע בעיניו מה שהולכת עם עבד, אחר שאינה חוששת על כבוד והולכת לעת ערב בין משאבים, ואחר שאז אינו מבקש מן הנערה רק שתהיה יפת תואר וטובה במדות, ע"ז בקש מה' שיופיע עזר ההשגחה לזה בסימן שעשה לעצמו בזה:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויברך הגמלים, ארבעינון. לעת ערב לעת צאת השואבות. אמר ר' הונא: בשעה שאדם הולך ליקח אשה ושמע קל כלביא מנבחין, הוא ציית מה אינון אמרין; לעת ערב לעת צאת השואבות.