מ"ג בראשית ל מג
<< · מ"ג בראשית · ל · מג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּתְקֵיף גֻּבְרָא לַחְדָּא לַחְדָּא וַהֲווֹ לֵיהּ עָאן סַגִּיאָן וְאַמְהָן וְעַבְדִּין וְגַמְלִין וּחְמָרִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּתְקֵיף גַבְרָא לַחֲדָא לַחֲדָא וַהֲווֹ לֵיהּ עָאן סַגִיאִין וְאַמְהָן וְעַבְדִין וּגְמַלִין וְחַמְרִין: |
רש"י
"ושפחות ועבדים" - מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח לו כל אלה
[מז] שהיה מוכר צאנו. דאם לא כן מה ענינו לכאן, קאי בצאן - שמספר הכתוב איך נתרבו צאנו על ידי דבר המקלות - וקאמר "ועבדים ושפחות", ועוד דהכתוב אמר אחר כך כי בני לבן אמרו (להלן לא, א) "מאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה", ואיך יתכן זה, בשלמא הצאן - מאשר לאביהם היו, אבל עבדים ושפחות איך יתכן זה, אלא על כרחך כך היה זה - שהיה מוכר צאנו בדמים יקרים וקונה עבדים ושפחות, והשתא הכל מאביהם היה. ומה שאמר כי מוכר היה 'בדמים יקרים', דאם לא כן מאי בא לומר שהיו לו עבדים ושפחות, פשיטא אחר שהיה לו צאן בודאי יכול למכור אותם בדמים, ולמה מונה הכתוב אותם מלתא בפני עצמו, דהיה מוכר בדמים יקרים והיו לו עבדים ושפחות:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים – מוֹכֵר צֹאנוֹ בְּדָמִים יְקָרִים וְלוֹקֵח לוֹ כָּל אֵלֶּה (תנחומא ישן, כד).
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · ל · מג