ויקיטקסט

מ"ג בראשית יד א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ אַמְרָפֶ֣ל מֶֽלֶךְ־שִׁנְעָ֔ר אַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר כְּדׇרְלָעֹ֙מֶר֙ מֶ֣לֶךְ עֵילָ֔ם וְתִדְעָ֖ל מֶ֥לֶךְ גּוֹיִֽם׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַהֲוָה בְּיוֹמֵי אַמְרָפֶל מַלְכָּא דְּבָבֶל אַרְיוֹךְ מַלְכָּא דְּאֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מַלְכָּא דְּעֵילָם וְתִדְעָל מַלְכָּא דְּעַמְמֵי׃
ירושלמי (יונתן):
וַהֲוָה בְּיוֹמֵי אַמְרָפֶל הוּא נִמְרוֹד דְאֲמַר לְמִירְמֵי אַבְרָם לְנוּרָא הוּא מַלְכָּא דְפּוּנְטוֹס אַרְיוֹךְ דַהֲוָה אָרִיךְ בְּגִיוּבְרַיָא מַלְכָּא דְתַלְסַר כְּדָרְלָעוֹמֶר דַהֲוָה קִישַׁר מִתְהֲפִיךְ בְּעוּמְרִין מַלְכָּא דְעֵילָם וְתִדְעָל רַמָאָה כְּתַעֲלָא מַלְכָּא דְעַמְמַיָא מִשְׁתַּמְעִין לֵיהּ:

רש"י

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"אמרפל" - הוא נמרוד שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש (ב"ר)

"מלך גוים" - מקום יש ששמו גוים על שם שנתקבצו שמה מכמה אומות ומקומות והמליכו איש עליהם ושמו תדעל (ב"ר) 


מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י


[א] שאמר לאברהם פול. פירוש מה שאמר הכתוב "בימי אמרפל" להגיד הזמן מתי היה, ותלה אותו באמרפל, ואמרפל גופיה לא ידענא מתי היה ומי היה, ולפיכך צריך לומר שהוא נמרוד, שהיה המלך הראשון. וילפינן זה מדכתיב כאן "מלך שנער" ושם כתיב (לעיל י, י) "ותהי ראשית ממלכתו שנער", ונקרא "אמרפל" לפי שאמר פול (כ"ה ברא"ם):

[ב] מקום ששמו גוים וכו'. דאין לומר שהיה מלך על גוים הרבה, דמאי שנא דמזכיר שמלך על הגוים ובשאר מלכים זכר שם המדינה, כדכתיב "מלך עילם" "מלך שנער" (כ"ה ברא"ם). אבל לא ידעתי מנא ליה שאותו שהמליכו עליהם היה תדעל, שמא המלך הראשון לא היה תדעל, ונקרא שם המקום על שם שנתקבצו שם מאומות הרבה ונקרא שם העיר גוים, ואחר כך מלך שם זה המלך תדעל:

[ג] שונא אב. פירוש למה הוצרך למכתב שמם, אם משום שבא להגיד מי היו אותם המלכים - תקשה לך מלך בלע שלא נזכר בכתוב, אלא על כרחך לא מזכיר שם (הארץ) [המלך] אלא כשבא לדרוש להגיד רשעתם. וגבי בלע שהיה מלך שלא היה רשע כמותם, כמו שפירש רש"י גבי "והיא מצער" (להלן יט, כ), לא נכתב שם המלך. וגבי ברשע ובלע לא הוצרך לפרש, שמוכח מעצמו. ואף על גב דארבע מלכים הראשונים זכר שמם ולא דרשינן מידי, מכל מקום כאן אצל חמשה המלכים לא כתב שם מלך בלע, לומר לך שאלו המלכים אין התורה מדבר בשמם אם לא בשביל שום דרשה, ולכך לא כתיב שם מלך בלע - כי היכי שתדרוש שאר המלכים, וקל להבין:

רש"י מנוקד ומעוצב

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

אַמְרָפֶל – הוּא נִמְרוֹד, שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם: פּוֹל לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ (עירובין נ"ג ע"א).
מֶלֶךְ גּוֹיִם – מָקוֹם יֵשׁ שֶׁשְׁמוֹ "גּוֹיִם", עַל שֵׁם שֶׁנִּתְקַבְּצוּ שָׁמָּה מִכַּמָּה אֻמּוֹת וּמְקוֹמוֹת, וְהִמְלִיכוּ אִישׁ עֲלֵיהֶם וּשְׁמוֹ תִּדְעָל (בראשית רבה מב,ד).

אבן עזרא

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

מלך גוים — שם מדינה, כמו עילם, כי שושן הבירה ארמון היה בתוכה (דניאל ח ב). או מלך גוים ולא הזכירם, והטעם, כי הם אחרים מהשנערים וחביריהם:

רמב"ן

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"ויהי בימי אמרפל מלך שנער" - המעשה הזה אירע לאברהם להורות כי ארבע מלכיות תעמודנה למשול בעולם ובסוף יתגברו בניו עליהם ויפלו כלם בידם וישיבו כל שבותם ורכושם והיה הראשון מהם מלך בבל כי כן העתיד כדכתיב (דניאל ב לח) אנת הוא רישא די דהבא ואולי "אלסר" שם עיר במדי או בפרס ו "עילם" בעיר ההיא המלך מלך יון הוא המלך הראשון ומשם נתפשט מלכותו כשנצח דריוש וכבר הזכירו זה רבותינו (ע"ז י) רבי יוסי אומר שש שנים מלכו בעילם ואחר כך נתפשטה מלכותם בכל העולם כולו ו"מלך גוים" המלך על עמים שונים אשר שמוהו עליהם לראש ולקצין רמז למלך רומי אשר המלך על עיר מקובצת מעמים רבים כיתים ואדום ויתר גוים וכך אמרו בבראשית רבה (מב ב) אמר רבי אבין כשם שפתח בארבע מלכיות כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות וכו' ושם עוד (מב ד בשינוי לשון) ויהי בימי אמרפל מלך שנער זו בבל אריוך מלך אלסר זו מדי כדרלעומר מלך עילם זו יון ותדעל מלך גוים זו מלכות אדום שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם

רבינו בחיי בן אשר

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויהי בימי אמרפל מלך שנער. אמרפל זה נמרוד שאמר לאברהם לפול לתוך כבשן האש, והוא הי' המלך הראשון מעשרה מלכים שמלכו בכפה עם מלך המשיח לעתיד שהוא העשירי, ותגיד לך הפרשה שהיה אברהם אבינו גבור ואיש מלחמה, כי ארבעה מלכים עשו מלחמה עם החמשה ונצחו הארבעה, ואברהם אבינו נצח את הארבעה והתגבר עליהם.

ובמדרש: (ב"ר מב, ז) ארבעה מלכים אלו כנגד ארבעה מלכיות שעתידין להשתעבד בישראל: שנער, זה מלך בבל, שנאמר: (דניאל ב, לח) "אנת הוא רישא די דהבא". אלסר, זו מלכות מדי, כי אלסר הוא עיר במדי או בפרס, ו מלך עילם, זה יון, שכן דרשו רז"ל (ע"ז י א) במלכות יון: שש שנים מלכו בעילם ואח"כ נתפשטה מלכותם בכל העולם.

מלך גוים, זה מלכות אדום, שהומלך על עמים רבים שונים אשר מנוהו עליהם לראש ולקצין, והוא מלך רומי שהיא עיר מקובצת מעמים רבים, כתים ויתר גוים. והכונה במדרש הזה, כי כשם שהתגבר אברהם על ד' מלכים אלו ונצח אותם ונפלו בידו, כן לעתיד לבא עתידים ד' מלכיות שיפלו ביד זרעו, וזרעו ינצחום.

ספורנו

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

"ויהי בימי אמרפל מלך שנער" שהיה מפורסם למלך גדול בדורו וגם אחרי כן הנה בימיו קמו אריוך כדרלעומר ותדעל ונלחמו עם ברע וחבריו. ואחר כך:

דון יצחק אברבנאל

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויהי בימי אמרפל וגומר עד אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר. הטיב הר"ן לראות בפירש הפרשה הזאת. ואני אתנהלה לאטי ואבחר דרכי קצתו על פי דעתו ורובו כפי הנראה אלי בענינה. ואומר שהכתוב יספר שבימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדר לעומר מלך עילם ותדעל מלך גוים ארבעה מלכים אלה בחברה אחת שהיו מולכים כלם במחוזות מאשור עשו מלחמה את מלך סדום ואת מלך עמורה ומלך אדמה ומלך צבויים ומלך בלע היא צוער שלא זכר הכתוב שמו שהוא צוער ולהיות מלכותו דבר מועט לא חשש לזכור שמו והיו חמשת המלכים ההם מולכים בחמש ערי הככר וכלם היו בחברה אחת כנגד ארבעת המלכים האשוריים הנלחמים בם. ואמנם אמרו כל אלה חברו אל עמק השדים אין הכונה שעשו שם מלחמה אלא שבהיותם לוחמים אלו עם אלו הסכימו כדי לעשות שלום ביניהם להתחבר כלם בעמק השדים לעשות שם שלומם ויראה ששם השלימו על תנאים ידועים ומכלל שיעבדו החמשה מלכים מסדום ובנותיה את כדר לעומר כי הוא היה הגדול מארבעת מלכים הלוחמים בם ועל זה נאמר שתים עשרה שנה עבדו את כדר לעומר כי זה יצא מהתחברותם והסכמתם וזכר שלהיות חמשת המלכים ההם מסדום ומבנותיה אנשי רשע הפרו בריתם ומרדו בכדר לעומר ולא עבדוהו והוא אמרו ושלש עשרה שנה מרדו שרוצה לומר ובשלש עשרה שנה מרדו ויתסר הבי"ת כמו כי ששת ימים עשה ה', הנמצא בית ה'. או יהיה פירושו שמרדו בו י"ג שנים כלה וכן הוא בסדר עולם ובמסכת שבת והיה המרד שלא שלחו לו את חקו מדי שנה בשנה כמו שעושים המלכים המשועבדים למלך אחר וספר הכתוב שהפליגו כ"כ במרדם שלא די שלא עבדוהו אבל הרעו לעשות עוד והוא שבארבע עשרה שנה בא כדר לעומר והמלכים אשר אתו להלחם עם מלכים אחרים ולא עם מלכי סדום ובנותיה ההם אלא להכות את הרפאים שהיו יושבים בעשתרות קרנים ואת הזוזים שהיו בארץ הם ואת האמים שהיו בשוה קריתים ואת החורי בהררם שעיר רוצה לומר שהכם בהר שלהם שעיר ומשם שבו ובאו אל עין משפט היא קדש ויכו שם את כל שדה העמלקי ואת האמורי ועם היות שלא היה דעתם להלחם במלך סדום וחבריו כי היו יושבים לבטח אתם הנה אז מלך סדום ומלך עמורה ושאר המלכים מחברתם בראותם שהיו ארבעה מלכים עזי פנים ונגעים מרוב המלחמות שעשו יצאו אליהם ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים וזה היה תכלית המרד שיצאו להלחם בארבעתם בהיותם בלתי לוחמים עמהם ובחרו לערוך אתם מלחמה בעמק השדים אותו המקום עצמו שכרתו שם בריתם מקום השבועה והשלום שמה המרד והמלחמה. ולפי שהאל יתברך שופט כל הארץ לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו וכמו שאמר בעניני המלכים שפלס ומאזני משפט בידו לשופטם כמו שאמר הנביא (עמוס ב' א') על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו על שרפו מלך אדום לס"ד. לכן נתן שכרם לאותם חמשת המלכים המורדים והוא שנפלו בידי אויביהם ויען כי היה עמק השדים בארות בארות חמר מלאים רפש וטיט לכן בנוסם מלך סדום ומלך עמורה הפילו עצמם שמה ברצונם להמלט והוא אמרו וינוסו מלך סדום ועמורה ויפלו שמה שהוא כמו ויפול על פניו כדברי הראב"ע. והנשארים מאותם מלכים הרה נסו רוצה לומר שברחו לצד ההר. וכאשר נשלם הנצחון לארבעת המלכים פשטו על ארץ סדום ועמורה ויקחו את כל רכושם ואת כל אכלם כי לא רצו לשלול שלל עוד בערי הככר. ולפי שלוט היה בסדום וכבר היה נכלל כמו שאמר ויקחו את רכוש סדום הנה הוצרך הכתוב לכתוב ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם להגיד שאמרפל שהוא נמרוד כדברי חכמינו ז"ל כי כן היה מלך שנער להיותו שונא את אברהם מאד כיון לקחת את לוט ואת כל אשר לו כי שמע כי היה יושב בסדום ולכן אחרי שיצאו עם כל רכוש סדום בשמעו שהיה שם לוט חזר שמה בעבורו כי היה שקול בעיניו כנגד כל השבי והנה אמרו והוא יושב בסדום בא להודיעם למה יצא אחר כך מלך סדום לקראת אברהם ולא יצא גם כן מלך עמורה כי היה זה בעבור שלוט היה יושב בסדום ובעבורו חשב המלך שיהיה לו עשר ידות באברהם. והנה הפליט מן המלחמה בא ויגד לאברהם העברי שהיה שוכן באלוני ממרא האמורי ואילון הוא מישור ממרא וממרא איש אמורי נכבד שהיה שכנו ואוהבו אחי אשכול וענר שכבר נקשרו עמו בקשר הברית גם כי הוא היה אמורי ואמרפל ושאר המלכים אשר אתו הכו את האמורי היושב בחצצון תמר ולכן היה לממרא שנאה עמה'. ואמר וישמע אברהם כי נשבה אחיו בידוע שלוט לא היה אחיו כי בן אחיו היה אלא שבעת צרתו כדי להצילו מיד אויביו נעשתה אצלו קורבתו יותר גדולה ממה שהיתה עד שחשבו כאלו הוא אחיו. או יהיה אחרי שקרה לו מה שקרה בעבורו ומצדו ולכן התאמץ אברהם להלחם עם אנשים מועטים עם אלו הד' מלכים נוצחים כמה מלחמות וכמה מלכים וזה במה שהריק את חניכיו ילידי ביתו ומלת וירק פירוש ויזן מלשון והרק חנית. ולפי שהיו אנשים מועטים התחכם בשני דברים האחד שלא בא עליהם ביום כדי שלא יראו מעוט אנשיו. והב' שחלק את אנשיו באופן שיכו מהם משני צדדים או בשלשה כדי שידמו ויחשבו המלכים ההם שהיו עמים רבים ושונים הבאים עליהם מפה ומפה ובזה ימס לבבם וזהו אמרו ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. וזכר מגבורתו שלא חדל מלרדוף אותם מרחק רב עד חובה שהוא משמאל לדמשק והפלא מהר"ן אשר כתב כי בין אלוני ממרא אשר בחרן ובין דמשק מרחק רב א"א לעברו בלילה אחד וחשב מפני זה שהיתה הרדיפה ימים רבים או שקפצה לו הארץ בדרך נס. ואין צורך כי לא אמר הכתוב שרדפם עד דמשק אלא עד חובה אשר היא משמאל לדמשק וכבר יהיה חובה רחוק מאד מדמשק ועם זה יהיה לצד שמאלו ממנו כי אין ספק שבלילה אחת נעשית המלחמה ובקצת היום שאחריה רדף ושב עם הרכוש והוא אמרו וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו השיב וגם את הנשים ואת העם. והתבונן שבא בפסוק הזה שני פעמים וגם האחד וגם את לוט אחיו ורכושו והיה זה לפי שהיה לוט ורכושו נשמר מאד מן האויבים כי אליו היתה עקר הכוונה ועכ"ז השיבו. והב' וגם את הנשים להגיד שכ"כ הפילם לפניו שהיה לו פנאי גדול להשיב גם הנשים והעם שהיו האחרונים והנחשלים שבמחנה. וזכר הכתוב שיצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו מהכות המלכים והיה זה כדי לכבדו ולשמחו באותו הנצחון על אשר הכה את אויביו. האמנם לא שאל מאתו דבר אם לפי שקוה לשאול החסד אחרי אכלו ואחרי שתה כי לא היה ראוי לדבר עמו בעסקים בבואו עיף ויגע מהמלחמה קודם שיאכל. ואם שלא היה דעתו של מלך סדום לשאול ממנו דבר מהשבי כיון שכפי הדין זכה בו כראוי. האמנם לפי שראה שמלכי צדק מלך שלם יצא גם כן לקראת אברהם והוציא לחם ויין לאנשיו עייפי המלחמה ושאברהם נתן לו מעשר מכל הנה אז הכיר מלך סדום בנדיבות אברהם ומעלת נפשו ולכן התעורר לשאול ממנו תן לי הנפש כמו שכתב הרמב"ן. והנה נקרא מלכי צדק כהן ומשרת לאל עליון על כל אלהים יתברך וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה שהיה שם בן נח איש צדיק כאביו האמנם לפי שלא נשתלם בדרך נבואיי לא הזכיר השם המיוחד ואמר בלבד אל עליון בברכתו לאברם שאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ כי בעבור שידע שאברהם היה מקיים מציאות הסבה הראשונה שולט בעליונים וחדוש העולם ובריאתו לכן ברכו באותם הפנות עצמן באמרו ברוך אברם לאל עליון רוצה לומר עליון על השמים ושמי השמים וקונה שמים וארץ הוא פנת החדוש שעשה קנין ומציאות מהשמים והארץ כי הוציאם והקנס מהעדר גמור וכן ברך את האל יתברך באמרו וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ואמנם הקדים את אברהם קודם ברכת השם למה שנתעורר אברהם ראשונה למלחמה הזאת ואחר ברך את השם שעזרו והשלים כוונתו. אבל חכמינו ז"ל בנדרים אמרו שחטא שם בזה. והנה אברהם נתן למלכי צדק מעשר מכל להיותו כהן לאל עליון וחלף מנחתו אשר הוציא לחם ויין והוא ע"ד מ"ש יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכאשר ראה מלך סדום שאברהם נתן למלכי צדק מעשר מכל רוצה לומר מהנפשות והרכוש חלה פניו תן לי הנפש והרכוש קח לך רוצה לומר הנפשות הם בלתי צריכות לך תנה אותם על ידי ואשיבם אל בתיהם והאדמה לא תשם. אמנם הרכוש אינו ראוי שתתו איתו לא למלכי צדק ולא לשום אדם כי הוא ראוי לך אחרי אשר קנית אותו בקשתך. ואין ספק שלא שאל מלך סדום הנפש והרכוש קח לך על נפשות סדום ורכושו בלבד כי אם גם כן על נפשות ורכוש עמורה כי הכל נחשב לו כאחד וכן אברהם הכל השיב לו. ואמנם תשובת אברהם הרימותי ידי אל ה' וגומר כתבו המפרשים שהוא דרך שבועה שהוא כמו וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחי העולמים וכן הוא דעת הר"ן נמשך אחר דעת אנקלוס. ואינו נכון בעיני כי הנה בוירם ימינו ושמאלו השמים פירש הכתוב שהוא שבועה וישבע בחי העולם. וכן כי אשא אל שמים ידי סמך ואמרתי חי אנכי לעולם שהוא לשון שבועה אבל בהרימותי ידי אל ה' לא מצינו לשון שבועה. ועוד שאין בפסוק הזה גזרה אלא אם יאמרו שו"ו ואם אקח מכל אשר לך שהיא נוספת כאלו אמר אם אקח מכל אשר לך ומלבד שהנחת אות נוספת בתורה הוא זרות גדול הנה מלת אם מיותרת והיה ראוי שיאמר אם מחוט ועד שרוך נעל אקח מכל אשר לך ועל כן אמרתי שאין כאן נדר ואין כאן שבועה אבל היתה כוונת אברהם לומר שהנדיב האמתי הוא מי שיקבל ממי שראוי ויתן למי שראוי ולא יקבל ממי שאינו ראוי ולא יתן למי שאין ראוי לתת לו וכמו שכתב החכם בד' מהמדות והוא אמרו כאן הרימותי ידי אל ה' אל עליון כלומר לענין קבול החסד והמתנה אפרוש כפי אל ה' ואקבל כל מה שיתן לי כי הוא אל עליון קונה שמים וארץ ולכן עם ה' החסד והמתנות לתת לי וממני אקח לא ממך מלך סדום מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך דבר קטון או גדול האם לא תאמר היום או מחר אני העשרתי את אברם אין ספק שתאמר כן ואינו כבודי שתאמר שנתעשרתי משלך כי אם ממה שיתן לי האלהים ויהיה אמרו ולא תאמר אני העשרתי את אברם בתמיה ולכן תדע שלכך לא לקח אברהם הרכוש ההוא לפי שהיה דעתו שלא ליהנות משום אדם כי אם מאת האלהים גם שלא יאמרו בני אדם שלחמדת אותו רכוש מסר עצמו לסכנה ולא להציל את לוט (ב"ר פ' מ"ג) ואמנם אמרו עוד בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגו' אמרו בב"ר על פסוק שנזכר בספר שמואל שאמר דוד לאנשיו כי כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדו יחלוקו ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה דוד לחק ולמשפט בישראל עד היום הזה. אמר רבי יודן ויהי מהיום ההוא ומעלה והלאה אין כתיב כאן אלא ומעלה ממי למדו מאברם זקנו. שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם. והוקשה לי המאמר הזה לפי שאברהם לא נתן חלק מהבזה ליושבים על הכלים שלא הלכו שם להלחם אלא לאנשים שהלכו עמו וכמ"ש וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם ואיך א"כ למד דוד מזה לתת חלק לאנשים שלא הלכו עמו למלחמה אבל ישבו על הכלים. אבל האמת הוא כי ענר אשכול וממרא לא הלכו עם אברהם למלחמה כי הכתוב מעיד ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וזה יורה שלא היו עמו במלחמה כי אם עבדיו לא ענר אשכול וממרא שהם בעלי בריתו ולא עבדיו וכמ"ש בתחלת הספור ויבא הפליט ויגד לאברהם העברי והוא שוכן באלוני ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר והם בעלי ברית אברם הוא להודיע שהיה שכן אצלם ונשאר ביתו ומקנהו אצלם בשמירתם לא שהלכו עמו למלחמה ולזה אמר הכתוב אחריו וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו. והנה ילידי ביתו הם בני אמהותיו ונעריו וחניכיו הם האנשים השכירים שהיו בביתו לעשות מלאכתו ולקח אברהם אותם ילידי ביתו וחניכיו שהיו כלם עבדיו והלכו עמו להלחם במלכים ועל זה אמר אברהם למלך סדום בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגו' ר"ל שבחלוקת השבי ההוא היה ראוי שיהיו ד' חלקים. החלק הא' לאברהם שר הצבא. והחלק הב' לנעריו ילידי ביתו והיה זה ג"כ לאברהם לפי שמה שקנה עבד קנה רבו. והחלק הג' לחניכיו והם השכירים אשר היו במלאכתו אשר הלכו עמו למלחמה. והחלק הד' לענר אשכול וממרא אשר לא הלכו שמה אבל ישבו על הכלים. ואברהם אמר למלך סדום שלא לקח ושלא יקח לעצמו כלום וזה אמרו בלעדי כלומר לא יגע עדי דבר מזה וגם מחלק ילידי ביתו אמר שלא יקח כלום כי אם מה שאכלו הם וזהו אמרו רק אשר אכלו הנערים לפי שהיו עבדיו. אמנם חלק החניכים לא מנעו מהם לפי שאברהם לא היה רשאי כפי הדין לקחת מהם חלקם. וכן חלק ענר אשכול וממרא היושבים על הכלים וזהו שאמר וחלק האנשים אשר הלכו אתי ר"ל חניכיו שזכר וג"כ ענר אשכול וממרא שלא הלכו הנה אלו ואלו יקחו חלקם. ויהיה לפי זה וחלק מושך עצמו ואחר עמו כלומר חלק האנשים החניכי' אשר הלכו אתי וחלק ענר אשכול וממרא כלם יקחו חלקם. הנה א"כ פטר שני החלקים הראשונים מהחלוקה ולא פטר שני החלקים האחרים. התבאר מזה שלדעת רבי יודן ענר אשכול וממרא שנשארו על הכלים לקחו חלקים בשוה מהבזה ולכן אמר בדוד ממי למדו מאברהם זקנו שהיה ענינו בזה דומה לענין דוד וכבר הביא רש"י דבר מה מזה בפי' הפסוק אבל לא הרגיש באמתת הענין הזה כראוי. הנה התבאר מן ספור המלכים האלה דברים מועילים. א' שהמרד אשר עשו מלך סדום וחבריו הוא היה סבה להשחתתם ורעתם כי יש אלהים שופטים בארץ ולכן ראוי שחרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה. והב' למדנו שלמות אברהם במדות שהיה נשלם בהם כמו בדעות. אם בגבורה שהתאמץ במתי מעט להלחם בארבעה מלכים בעת נצחונם. ואם בתבונתו בתחבולות המלחמה כמו שביארתי בפסוק ויחלק עליהם לילה. ואם באהבת הקרובים שהיא מדה נכבדת כמו שזכר הרב המורה שלכן הסתכן עצמו להציל את לוט בהיותו אשם לפניו בסבת פרידתו. וכתבו המספרים הקדומים שהיה לוט כשנשבה והצילו אברהם והשיב את הרכוש למלך סדום בן חמשים שנה ושמשם יצא ענין היובל שישובו איש אל אחוזתו. והוא סכלות גמור בפיהם כי המצוה לדבר אחר כיונה כמו שיתבאר במקומו. ואם במדת הנדיבות וגודל הלב שהיה לו כמו שיראה מהספור הזה שעשה עם אבימלך ומה שעשה עם מלך סדום. הג' שלמדנו מכאן הוא מ"ש ב"ר (פ' מ"ב) אמר רבי אבן כשם שפתח בארבעה מלכיות כך אינן חותם אלא בארבעה מלכיות. ועוד שהם ויהי בימי אמרפל מלך שנער זה בבל. אריוך מלך אלסר זה מדי. כדר לעומר מלך עילם זה יון. ותדעל מלך גוים זו שהיא מכתבת טרונייא בכל העולם ע"כ. רצו בזה שאירע כל המעשה הזה לאברהם להודיעו כי ד' מלכיות תעמודנה למשול בעולם בבל מדי יון והרביעית שהומלכה על גוים רבים וכמו שאברהם התגבר על ד' המלכים האלה והשיב את הרכוש כן באחרית הימים יתגברו בני זרעו על המלכיות האלה וישיבו כל הרכוש נמשך לדעתם האמיתי שכל מה שאירע לאבות סימן לבנים ועם מה שביארתי בפסוקי הפרשה הזאת וענינם יותרו השאלות י"ו וי"ז:

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

השאלות

(א – י)    למה האריך בספור מלחמות המלכים זה עם זה. וספור מה שהכו את רפאים וכו' שכ"ז אין צורך לספרם בתורה האלהית:

(א – ב) "ויהי בימי אמרפל". ארבעה מלכים אלה התחברו לכבוש ארצות ולהרגיז הארץ. ולדעת חז"ל אמרפל זה נמרוד, שמלך שנער הראשון היה נמרוד ואחר שכבש מלכות אשור כמ"ש מן הארץ ההיא יצא אשור כנה שמו אמרפל שמלכי אשור נקראים בשם פול, ובימי אמרפל כבר היו עוד ג' מלכים כובשי ארצות והיה כריתת ברית ביניהם שימלכו ארבעתם בכפה, ולתכלית זה עשו מלחמה את ברע מלך סדום וכו' ונצחום במלחמה.

 

אלשיך

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים. עשו מלחמה את ברע מלך סדם ואת ברשע מלך עמרה שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צביים ומלך בלע היא צער. כל אלה חברו אל עמק השדים הוא ים המלח. שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו. ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים. ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר. וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמרי הישב בחצצן תמר. ויצא מלך סדם ומלך עמרה ומלך אדמה ומלך צביים ומלך בלע הוא צער ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים. את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר ארבעה מלכים את החמשה. ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו. ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אכלם וילכו. ויקחו את לוט ואת רכשו בן אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם. ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם. וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן". (א - יד):

ראוי לשית לב כי באומרו עשו מלחמה וכו' נראה שמתחלה התעוררו ארבעה מלכים אלה אל החמשה, ואחר כך הוא נהפך באומרו ויצא מלך סדום וכו' ויערכו אתם מלחמה. ועוד למה הפסיק בנתיים בענין כדרלעומר ואשר הכו את רפאים כו' והעמלקי כו', ומהראוי היה שאחר אומרו עשו מלחמה כו' יספר כל הנעשה בה שהוא ועמק השדים בארות וכו', ולא יאמר כל מה שמענין כדרלעומר והלאה עד ועמק השדים, כי אין צורך בו לענין אברם. ועוד שביאת כדרלעומר והמלכים אשר אתו נראה שהיה על מרד החמשה מלכים הנזכרים שמרדו בו, ואם כן במקום אומרו ויכו את רפאים כו', היה לו לומר ויכו את מלך סדום כו'. ועוד אומרו וישובו ויבואו אל עין משפט, כי לא נאמר עד כה שבאו שם שיאמר עתה ששבו שמה: והנה לבא אל הענין נעיר הערה וגדולה היא אלי, הלא היא מה עלה על לב אברם להתאפק לרדוף אחרי ארבעה מלכים גדולי עולם אשר הניסו והכו חמשה מלכים, ומה גם עתה לאומרים (בראשית רבה מג ב) כי את אליעזר לבדו לקח עמו, שעולה מספר שמו שמונה עשר ושלש מאות, ואיך ערב אל לבו לרדוף אחר מלכים גדולים הוא ונערו, והלא אין לאדם לשים עצמו בסכנה, כמו שאמרו ז"ל (שבת לב א) שמא אין עושים לו נס ואם עושים מנכים לו מזכיותיו, ואין לך מסתכן גדול מזה. והאיש הירא ורך הלבב, מהמצרים הרואים את אשתו, וצוה לה לאמר אחותי היא פן יהרגוהו על דבר אשתו, איך יתגבר עתה לרדוף אחרי ארבעה מלכים העצומים האלה. ועוד נשית לב אל מאמרם ז"ל באמרם (בראשית רבה מב ה) אמרפל מלך שנער זה בבל שנאמר כו', אריוך מלך אלסר זה מדי, כדרלעומר מלך עילם זה יון, ותדעל מלך גוים זה אדום ע"כ. והנה דרך כלל הלא כמו זר נחשב עניינם פה, ומה גם אומרו זה אדום שעדיין אדום לא היה ולא נברא. ועוד נשים לב אל אומרם (ילקוט רמז סח) ויבא הפליט זה מיכאל כו', למה נתייחד הוא אל שליחות זה. ולמה נקרא פליט, כי גם שאמרו שפלטו אל מן המלאכים שהפיל הוא יתברך לארץ, למה נרמז ענין זה פה:

אמנם הנה כתבנו למעלה, כי רצה הקב"ה טרם בא גלות מצרים וארבע מלכיות להקל עול גלות מצרים מעל עמו, ולבשרם מעתה יצאו ברכוש גדול ממצרים, ושלא יאבדו שם ולא בארבע מלכיות, כי אם דוגמת כולם יראו מעתה, ויבטחו על העתיד. והוא במה שכתבנו למעלה, כי כנגד כל מה שאירע לישראל במצרים, אירע שם לאברהם ושרה, וה' הצילם ויצאו ברכוש גדול, ויקל עול הגלות ההוא על ידם כמפורש למעלה. וכן על הארבע גליות העתידות, שירך לב שומעם איך יתקיימו ישראל בתוכם ולא יאבדו כמו שכתבנו בסמוך, על כן מעתה הביא דוגמתם ויפילם תחת יד אברהם יחד כלם, לרמוז מעתה כי ככה יפלו יחד לעתיד תחת זרעו כד"א (דניאל ב מד) יקים אלה שמיא מלכו די לעלמיא לא תתחבל וכו' והדקת כו', שהם הארבע מלכיות, שהצלם במיני תכונתו היה משל אליהם. וזה כיוונו ז"ל באומרם אמרפל מלך שנער זה בבל כו' שהם ארבע מלכיות, ששרי הארבעה העתידים הן הם שרים של אלו. כי על כן אמר ותדעל מלך גוים זה אדום כו', כי הלא יקשה כי עדיין לא הולידו יצחק, ואיך היה תדעל מלך על אומתו, אך הוא שהיה מלכותו תחת שרו. והוא נלמד מגזרה שוה מאומרו שני גוים בבטנך. ועל כן להעיר את אברהם ולהחזיקו, גזר יבא מיכאל כי הוא אשר יעמוד לישראל בימים ההם, כד"א (דניאל י כא) ואין אחר מתחזק עמי כי אם מיכאל שרכם, והוא "הפליט" מהמלאכים המנגדים על בריאת העולם אשר אברהם מקיימו, וזהו אומרו "הפליט", לומר שממנו יראה כי כאשר פלט ה' את מיכאל מהמנגדים ההם, כן יציל את אברם מהמלכים. והוא כי מיכאל הוא מבחינת חסד לאברהם כי הוא מלאך החסד העוזר את גומלי חסד כאברהם:

וזה אחשוב היא כוונת הנביא (ישעיה מא) באומרו מי העיר ממזרח [צדק יקראהו לרגלו, יתן לפניו גוים ומלכים ירד, יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו]. ירדפם [יעבור שלום ארח ברגליו לא יבא]. מי פעל [ועשה קורא הדורות מראש אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא]. והוא שמקשה קושייתנו ואומר "מי העיר ממזרח", לומר מי העיר את אשר ממזרח - הוא אברם - שיערב אל לבו לרדוף ארבעה מלכים גדולים, הלא הוא כי הנה "צדק יקראהו לרגלו", והוא כי שתי מדות טובות היו לאברם, אחת מדת צדקה שהיה מפזר ונותן, שנית מדת חסד. שזולת מציאות הצדקה היה עושה בגופו, מהלך ברגליו ממקום למקום שהוא חסד, עם הצדקה שהיא העיקר, כמו שאמרו ז"ל (סוכה מט ב) קצרו לפי חסד (הושע י יב), לפי חסד שבצדקה. ושתי מדות אלו, הן של כתות המליצים ליברא העולם, כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה ח ה) חסד אומר יברא שכולו מלא חסדים, אמת אומר אל יברא שכולו מלא שקרים, צדק אומר יברא שכולו מלא צדקות, שלום אומר אל יברא שכולו מלא קטטות. והענין כי רצה הקב"ה לגלות, כי מה שעשה אברם במלכים ההם היה על העתיד לבשר את ישראל שככה יתן את המלכיות בידם. והנה ידוע כי צדק הוא הנותן כח לעשות חיל לישראל בימים ההם, כמד"א (ישעיה נד יד) בצדקה תכונני וכו', והיה צדק אזור מתניו (ישעיה יא ה).

אמר הנה "צדק" העתיד להגביר את ישראל, הוא "יקראהו" אל המתייחס "לרגלו". והוא, כי ארבע רגלי המרכבה הן מיכאל גבריאל רפאל נוריאל, והנה מיכאל הוא רגל ראשון שמבחינת החסד לאברהם, וגבריאל רגל המתייחס ליצחק, והשלישי והרביעי ליעקב ודוד. ונבא אל הענין אמר כי "צדק" שעשה אברהם, "יקראהו" למי שהוא "רגלו" של אברהם, הוא מיכאל רגל החסד שבמרכבה, המתייחסת לאברהם בגמילות חסדו, שיבא לעורר את אברהם ולהחזיקו לרדוף אחרי המלכים ההם:

והצדק ההוא הוא גם אשר "יתן לפניו גוים ומלכים ירד", מעין אשר יעשה למלך המשיח שאליו גוים ידרשו, וירד מים עד ים על ידי צדק אזור מתניו. ולמה הוצרך מלאך, כדי שהוא "יתן כעפר חרבו", שיזרוק אברם קומץ עפר על איש אחד וכל אנשים שעמו מתאבקים, כי בהכות אברם את איש היו רבים מוכים. וכן "כקש נדף" מהרוח שמגיע הקש אל כל קבוץ אנשים הנמצאים, כן חץ "קשתו" היה מגיע אל קבוץ רב, וזה אין כח באיש לעשותו. אך לא תייחס חץ "קשתו" אל אברם, כי אם "כקש נדף" מהרוח אשר עשה ה', כך היה "קשתו נדף" מרוח אלהים שמצד החסד הוא מיכאל, כמד"א (תהלים קד ד) עושה מלאכיו רוחות. ושיעור הכתוב כי "צדק" של אברהם "יקראהו לרגלו" הוא למיכאל כמדובר, ולמה קראו כדי שיתן מיכאל "כעפר חרבו, כקש נדף" ממנו "קשתו":

ואם יאמר איש מה יועיל צדק על עשות אברם צדקות, אם ינגדהו שלום על ידי עשותו קטטות עם ארבע מלכים, ומה גם לרבותינו ז"ל (בראשית רבה מד ה) האומרים שהיה אברם אומר אוי לי שמא בתוכם היו צדיקים, עד שאמר לו הקב"ה אל תירא אברם כי כלן היו קוצים. וזה יאמר פה כי אולי עובר מדת שלום שמא היו בהם טובים, ואמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ח ה) כי כשבא הקב"ה לברא אדם צדק אומר יברא, שלום אומר אל יברא באומרו שהאדם מלא קטטות. לזה אומר "ירדפם" וכו', לומר, אם כאשר ירדפם היה לכוונת קטטות שהוא "עבור שלום, אורח ברגליו לא יבא", שלא היה חוזר מפני קטרוג השלום. אך אדרבה היתה כונתו לעשות שלום בעולם בהעביר גלולים מן הארץ, ומי פעל ועשה כל הנצחון הזה שלא בדרך טבע שיפיל אברם ארבע מלכים, מי שהוא "קורא הדורות מראש" מבריאת העולם להבטיחו על העתיד:

וענין קורא הדורות כו' הוא מאמרם ז"ל בבראשית רבה (ח ו) בנשמות של צדיקים נמלך, שהוא כמפורש אצלנו שם, כי למה שהבחירה חפשית יחוייב יחרב העולם על דורות המכעיסים ובאין, על כן נמלך בנשמות הצדיקים אשר מאז ייחד הנאותים לכל דור ודור לקיימן עד סופן, ועל ידי כן בראו כי לא יתבטל. וזהו "קורא הדורות" העתידים "מראש", שקראן לימלך בהם שיש במספר יהיה בכל דור ודור, ולהבטיח בל יתעתד העולם ליאבד בארבע גליות פן יאבדו בם ישראל, ואם אין ישראל אין עולם. על כן "אני ה' ראשון" שהשלטתי וכיליתי לארבע מלכיות ביד אברהם, ובזה תבטחו שואת אחרונים שבדורות אחרונים "אני הוא", כאשר עשיתי באברם כן אעשה לכלות הארבע מלכיות בידי ישראל. ו"הוא" כל מה שכתבנו כי כל כוונתו יתברך היתה למען החזיק לב האבות וישראל, כי ככה יתן ה' את הארבע מלכיות ביד ישראל, ועל כן נתן בלב אברם על ידי מלאכיו להתעורר ולרדוף אחריהם:

עוד יתכן דרך שנית ובו יתישבו כל ההערות שהערנו בכתובים, והוא במה שאמרו ז"ל במדרש (בראשית רבה מב יב) כי כונתם היתה לבא על אברם, כי הוא יצא להציל את לוט בן אחיו, ויקומו עליו ויהרגוהו כאשר היה לולא ה' היה לו. וראוי לשים לב מה להם אצל אברם, ועוד למה ילכו בעקיפין ולא ילכו עדיו להורגו:

אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל (שם יא) באומרם עין משפט היא קדש, לא מצינו מקום ששמו עין משפט. אלא עין שעשתה מדת הדין בעולם, בקשו לסמותה, היא קדש שקידש שמו של הקב"ה בכבשן האש ע"כ. וראוי לדעת מהו עין שעשתה מדת הדין בעולם. אך הוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל בפרקי רבי אליעזר (פרק כד) כי בהיות כל בני עולם בונים מגדל בדור הפלגה עבר אברם בן תרח וראה אותם בונים, והיה נמרוד מלך עליהם, ואמר אברם מה אתה עושים העל ה' אתם מורדים לא תצליחו, אמרו לנמרוד, והשיב ואמר אברם פרדה עקרה שאינו מוליד, מיד עמד אברם ויקללם בשם ה', מיד וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל ונתפלגו. ועל פי דרכנו נשית לב אל תשובת נמרוד, כי מה השיב על תוכחת אברם באומרו שהיה פרדה עקרה. אך במקום אחר מבואר אצלינו כי תשובת נמרוד היתה באומרו כי אברם עקר, למה שנמרוד וכל בוני המגדל היתה כוונתם להגביר כח החצונים בעולם, ואברהם היה מקריא שמו של הקב"ה בעולם ומוריד שכינה למטה, שהוא מבטל מחשבותם אשר יזמו לעשות, ועל כן נטמן אברם בארץ כמה שנים מיום הולדו כי מאז בקש נמרוד להורגו, שהוא כי השיג בחכמתו שהוא יהפך כל עניינו, ובהיות אברם בן מ"ח שנה ועבר והביט במגדל אמר שלא יצליחו, כי הוא יבטל מחשבותם בהדבקו בה' ותורתו, ועשותו נפשות רבות. ולזה השיב ואמר אברם פרדה עקרה, והוא כמאמר פרקי רבי אליעזר (פרק כט) כי כל אשר גיירו אברם ושרה לא עמדו בניהם אחריהם באמונתו כי אם הם לבדם, ועל כן אמר אין אמונת אברם נמשכת אחר דור זה לכל הנפש שעושה, והוא אינו מוליד שימשך זרעו אחריו באמונתו ויבטל מחשבותינו, כי לא יהיה ענין אברם רק בחייו בלבד. אז קללם בשם ה', וירד ה' בבית דינו לעשות משפט בעולם:

הנה שהעיר אברם מדת הדין שאם לא היה הוא מעורר, היה עדיין הוא יתברך מאריך להם על אחדותם, וזה היה בלב נמרוד הוא אמרפל לינקם מן אברם. וזהו "וישובו אל עין משפט", כי עין של אברהם שהביט בבוני המגדל ועשתה מדת הדין בעולם על ידי קללו אתם בשם ה' בהביט בם, בקשו אמרפל הוא נמרוד וחבריו לסמותה:

ושמא תאמר איך יוצדק אומרו "וישובו" כאילו פעם אחרת באו עליו, לזה אמר "היא קדש" שקידש כו', והוא כי נמרוד הוא אמרפל שהפילו לכבשן האש, שהתחיל להתנקם ממנו ולא שוה לו, עתה שבו הוא וסיעתו להכותו בחרב אנוש, לומר שאם נצול מהאש הדומם לא ינצל מידי אדם בעל בחירה, וזהו היא קדש שקדש שמו יתברך באש:

או שיעור הענין למה בקשו לסמות עין שעשתה כו' והוא אינו מוליד - כי על זה היה מתנחם נמרוד - לזה אמר כי היא קדש שקידש כו', והיה ירא פן על ידי כן ידבקו יחד כל העולם באמונתו, ותתבטל כוונת נמרוד, כי לא היה עוד מתחזק עמו. הנה לפנינו טעם משטימת אמרפל הוא נמרוד על אברם. ומדוקדק בפסוק, כי על כן וישובו ויבואו כו':

ומעתה ראוי לדעת למה עשו בערמה לבלתי לכת מתחלה הלוך ונסוע עדיו. אך הוא כי אינו כבוד מלך וכל שכן ארבעה מלכים ללכת אחר איש אחד. שנית שאם היו הולכים באופן שיורגש שאליו יבאו, לא יבצר מאברם מלקבץ אתו כל רבים עמים מסביבותיו כי גדול שמו בגוים כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה מב ט) על פסוק עמק שוה כו'. על כן התנכלו להראות כי על זולתו הם באים. ואפילו על סדום לא באו דרך ישרה, עם היות כוונת אמרפל לבא לקחת משם את לוט, למען יצא אברם להצילו ויהרג כלאחר יד, טרם היות פנאי לאברם לקבץ עמים רבים:

ובזה נבא אל ביאור הכתובים והתכתם, והוא בשום לב אל אומרו ויהי בימי, מה צרה היתה שם. וגם אומרו בימי אמרפל כו', כי אחר שכל הענין נמשך אחר ענין כדרלעומר שבא על המלכים המורדים בו עם המלכים אשר אתו, ומזה נמשך ענין לוט ואברם, אם כן היה לו לומר מתחלה ויהי בימי כדרלעומר. אך הנה אמר וי הי, כי היה וי על שבאו להרוג את אברם המקיים העולם, שהעיקר בזה הוא אמרפל הוא נמרוד שונאו, על כן אמר (א) "ויהי בימי אמרפל" כו'. והענין בל יאמר איש כי הוי היה מתייחס אל כדרלעומר, כי על ידו נתגלגל הדבר, על כן הקדים ואמר "ויהי בימי אמרפל" כו' לומר כי הוי אל אמרפל יתייחס אויבו של אברם.

אור החיים

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויהי בימי וגו'. טעם סדר הודעת הענין, לומר כי ד' מלכים אלו תקיפים היו צא ולמד עזר אלהים שעם אברהם אשר מחה הד' מלכים בחצי הלילה ושאר התועליות:

ילקוט שמעוני

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

ויהי בימי אמרפל. כתיב: "חרב פתחו רשעים... חרבם תבא בלבם". מעשה בר' אליעזר בן הורקנוס שהיו אחיו חורשים במישור, והוא היה חורש בהר, ונשברה רגל פרתו, ונשברה לטובתו. ברח והלך אצל רבן יוחנן בן זכאי, והיה אוכל קזוזות אדמה עד שהיה בפיו ריח רע. הלכו ואמרו לו לרבן יוחנן בן זכאי: ריח פיו של רבי אליעזר קשה. א"ל: כשם שהבאשת ריח פיך על התורה, כך ריח תלמודך יהא הולך מסוף העולם ועד סופו. לאחר ימים עלה אביו לנדותו מנכסיו, ומצאו שהיה יושב ודורש וכל גדולי המדינה יושבין לפניו, ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע, ומצאו יושב ודורש הפסוק הזה. חרב פתחו רשעים דרכו קשתם, זה אמרפל וחבריו. להפיל עני ואביון, זה לוט. לטבוח ישרי דרך, זה אברהם. חרבם תבא בלבם, "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם". א"ל: לא עליתי לכאן אלא לנדותך מנכסי, הרי לך כולן נתונין במתנה. אמר: הרי הן עלי חרם, ואיני אלא שוה בם לאחי.

"גם זו רעה חולה כל עמת שבא כן ילך", כמא דאתא בחליטין, כך הוא אזיל בחליטין. כשם שפתח בארבע מלכיות, כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות. את כדרלעמר ותדעל ואמרפל ואריוך, כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות, בבל מדי יון ואדום. למה כל אלה חברו אל עמק השדים? כדי שיבואו ויפלו ביד אברהם.

דבר זה עלה בידנו מן הגולה: כל מקום שנאמר "ויהי בימי", צרה וכו' (כדכתוב בריש מגילת אסתר). שלש שמות נקראו לו: כוש, נמרוד, אמרפל. כוש, שהיה כושי ודאי. נמרוד, שהעמיד מרד בעולם. אמרפל, שהיה אמירתו אפלה, דאמרי ואפלי בעלמא, דאמרי ואפלי באברהם, שאמר לו לירד לכבשן האש.

ותדעל מלך גוים. אתר הוא תמן ברומי, ונטלו אדם אחד והמליכו אותו עליהם ותדעל שמו.

דבר אחר: ויהי בימי אמרפל מלך שנער, זה בבל. ואריוך מלך אלסר, זה יון. כדרלעומר מלך עילם, זה מדי. ותדעל מלך גוים, זו מלכות הרביעית, שמכתבת טירוניאה מכל האומות. אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו – צפה לרגליו של משיח. תדע לך, שכן מצינו בימי אברהם, על ידי שנתגרו מלכיות אלו באלו באת גדולה לאברהם:

רב ושמואל. חד אמר: נמרוד שמו; ולמה נקרא שמו אמרפל? שהפיל אברהם אבינו לתוך כבשן האש. וחד אמר: אמרפל שמו; ולמה נקרא שמו נמרוד? שהמריד כל העולם כלו עליו במלכותו:

בעל הטורים

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויהי בימי. ה' דסמיכי. הכא ואידך ויהי בימי שפוט השופטים. ויהי בימי אחשורוש. כו' כדאיתא במדרש שכולם היתה בימיהם ווי:

רבי עובדיה מברטנורא

• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

אמרפל הוא נמרוד וכו' קשה מנא לו י"ל לפי שכתוב למעלה בסדר אלה תולדות נח גבי נמרוד ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ועכשיו קרא שמו אמרפל לכך אמר אמרפל הוא נמרוד:


אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/מ%22ג_בראשית_יד_א"