ויקיטקסט

מ"ג בראשית מא נ


<< · מ"ג בראשית · מא · נ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּלְיוֹסֵ֤ף יֻלַּד֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא שְׁנַ֣ת הָרָעָ֑ב אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע[1] כֹּהֵ֥ן אֽוֹן׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וּלְיוֹסֵף אִתְיְלִידוּ תְּרֵין בְּנִין עַד לָא עַלַת שַׁתָּא דְּכַפְנָא דִּילֵידַת לֵיהּ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע רַבָּא דְּאוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וּלְיוֹסֵף אִתְיְלִידוּ תְּרֵין בְּנִין עַד לָא עָלַת שַׁתָּא דְכַפְנָא דִילִידַת לֵיהּ אָסְנַת דְרִיבַת בְּבֵית פּוֹטִיפֶרַע רַבָּא דְטָנִיס:

רש"י

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"בטרם תבוא שנת הרעב" - (תענית יא) מכאן שאסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון 


מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י


[מג] מכאן שאדם אסור לשמש מטתו וכו'. וצריך לומר כי נולדה ליוסף בת כבר, דאם לא כן אפילו בשנת רעבון - כיון שלא קיים מצות פריה ורביה עד שיש לו בן ובת למה נאסר לו תשמיש המטה, ולפיכך היה לוי משמש מטתו, שהרי יוכבד נולדה בין החומות. וכן יצחק היה משמש מטתו, דכתיב (לעיל כו, ח) "והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו". אך קשה דאם כן יהיו יותר מע' נפש, לפיכך נראה הרעב דהכא - כיון שהיה קצוב ז' שנים (פסוק ל) - לא היה רשאי לשמש מטתו, דלא אמרינן דמותר רק בשביל שאין קצבה לרעב, ויהיה עומד בלא בנים לעולם, אבל הכא שיש קצבה - אסור. ועוד יש לומר דלאו לענין אסור קאמר, דודאי מותר, אלא דמכל מקום גנאי היה לאפרים ומנשה אם נולדו בשני רעבון על ידי דחיית אסור. ומצינו כהאי גוונא, דאמרינן בסוף שבת (דף קנו.) מאן דנולד בשבת - מיית בשבתא, דמתחלל שבת על ידו, ואף על גב דלאו איהו עבד, מכל מקום גנאי הוא לו שעל ידו מתחלל שבת, הכא נמי גנאי היה להם שיהיו נולדים על ידי דחיית אסור, דהיינו תשמיש בשני רעב:

רש"י מנוקד ומעוצב

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב – מִכַּאן שֶׁאָדָם אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִשְׁנֵי רְעָבוֹן (תענית י"א ע"א).

רשב"ם

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

'(נ). 'בטרם תבא שנת הרעב: לפי שבא יעקב בתחילת ימי הרעב בשנה השנייה, ולסוף שבע עשרה שנה בשעת מותו אמר ליוסף שני בניך הנולדים לך וגו' עד באי אליך וגו' לי הם, אבל מולדתך אשר הולדת אחריהם, אחרי באי אליך לך יהיו, לכך פירש כאן אפרים ומנשה נולדו לפני שנת הרעב, קודם שבא יעקב, אבל אחרי כן הוליד בנים ובני בנים שנקראו על שם אחיהם בנחלתם כמו שאמר יעקב:

רבינו בחיי בן אשר

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

בטרם תבוא שנת הרעב:    מכאן למדו רז"ל שאסור לשמש מטתו בשני רעבון אבל חשוכי בנים מותרין, והנה יוסף קרא שמות לבניו על שם המאורע:

כלי יקר

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"בטרם תבוא שנת הרעב". מכאן שאסור לעשות צרכיו בשני רעבון, ולפ"ז היה לו לומר וליוסף יולד שני בנים בשנת השובע, ויש כדמות סמך לדברי בית שמאי שאומרים (יבמות סא:) שאם יש לאדם שני בנים קיים מצות פ"ו, ואם לא הגיד לנו הכתוב שיולד לו שני בנים בטרם יבא שנת הרעב הייתי אומר שלכך קרא שם שני אפרים כי הפרני אלהים, לפי שנולד בשנת הרעב שכל העולם היו רעבים וליוסף היה בר ופירות לרוב, אבל עכשיו שקראו אפרים קודם שנת הרעב, ודאי קראו כך לפי שאז יצא ידי מצות פריה ורביה, זה"ש כי הפרני אלהים אחר היות לו שני בנים כדברי ב"ש, אמנם לדברי בית הלל שסוברים בן ובת דווקא אין לפרש כך, ויכול להיות רמז מכאן למ"ש שלא יבעול אדם כשהוא רעב ולא כשהוא שבע (רמב"ם הל. דעות ד.יט) על כן לא נאמר בשנת השבע כי מדבר בזמן הממוצע בין שובע לרעב.

אור החיים

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

וליוסף יולד וגו'. קשר הכתוב עם שלמעלה ממנו. לומר השגת הטוב של יוסף בז' שני שבע כי מלבד כי צבר בר הרבה והצליח גם כי נזכר לטובה בבנים, וקריאת שם בניו כן יגיד כי הוא שבע רצון כי נשהו ה' כל עמלו והפרהו ה', ופריה זו כוללת בנים ועושר וכבוד:

בטרם תבא שנת וגו'. במסכת תענית (דף יא.) דרשו ז"ל מכאן שאסור לשמש מטתו בשני רעב. ובהכרח לומר שדרשתם היא באם אינו ענין ליוסף שהרי הוא עדיין לא קיים פריה ורביה ואמרו שם בש"ס בפירוש שחשוכי בנים משמשין מטותיהן בשני רעב ולא מצינו שהיו ליוסף בנים קודם אפרים ומנשה וכפי הדין אפילו בשבע שני רעב היה לו לשמש, אלא שהכתוב נדרש באם אינו ענין. ומעתה לא קשה מה שהקשו התוס' שם מיוכבד שנולדה בין החומות ששמש לוי בשני רעב כי כשירדו אבותינו מצרימה היתה שנה שניה לשני רעב, ונדחקו לומר שמדת חסידות שנו ולוי לא היה חסיד בדבר זה, ואין נראין דבריהם לא במה שאמרו מדת חסידות כי מכתוב דרשו לה, ולא במה שיצא מדבריהם כי לוי לא היה חסיד העידה עליו התורה (ברכה לג ח) לאיש חסידך כי הוא היה חסיד שבשבטים, והגם שעל זרעו הוא אומר הענפים יגידו על השורש, וקושית התוס' אינו קושיא, כי דרשת חכמים היא באם אינו ענין ולוי לצד שהיה חסר נקבה לא נמנע מלשמש מטתו כהלכה (יבמות סא ב אהע"א סי' א').

ועוד לא אמרו איסור דבר זה אלא לצד צער ישראל ולא לצד צער האומות כי ירעבו כי לא מעלין ולא מורידין, ואז לוי אין חיוב למנוע עצמו לצד צרת האומות כי יעקב היתה לו תבואה כאומרם ז"ל (תענית דף י:) ולא היה שולח בניו לשבור בר אלא לצד מראית העין דכתיב (מ"ב, א) למה תתראו. והגם שאמרו (ב"ר פ' צ"א) ששלמו שערי מכדא זה היה אחר שנה ראשונה. אבל שנה ראשונה ודאי שהיה להם תבואה, ולזה היה מותר לו לשמש, ובשביל יוסף אין להם למנוע עצמן בשביל חשש רעב יחיד, ויוסף אם לא היה טעם שהיה חשוך בנים אפשר שהיה נמנע לצד חשש אביו ואחיו כי ירעבו והם רבים:

ילקוט שמעוני

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

אסור לו לאדם שישמש מטתו בשני רעבון, שנאמר: וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. תנא: חשוכי בנים משמשין מטותיהן בשני רעבון. תנו רבנן: בשעה שהציבור בצער, יחיד הפורש מדרכי צבור, שני מלאכי השרת המלווין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים: פלוני שפרש מן הציבור אל יראה בנחמת ציבור. תניא אידך: בשעה שהציבור שרויין בצער, אם יאמר אדם: אלך אוכל ואשתה ושלום עלי נפשי, עליו הכתוב אומר: "והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן"; מה כתיב בתריה? "ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון". זו מדת בינונית. במדת רשעה מהו אומר? "אתיו אקחה יין ונסבאה שכר"; מה כתיב בתריה? "הצדיק אבד" וגו'. אבל המצטער עם הציבור, זוכה ורואה בנחמת ציבור, שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הציבור, שנאמר: "וידי משה כבדים ויקחו אבן". וכי לא היה לו למשה כר או כסת אחת לישב עליהן? אלא כך אמר משה: הואיל וישראל בצער אף אני אהיה עמהן בצער. שמא יאמר אדם: מי מעיד? אבני ביתו של אדם מעידין בו, שנאמר: "כי אבן מקיר תזעק". ר' שילא אמר: שני מלאכי השרת המלווין את האדם מעידין בו, שנאמר: "כי מלאכיו יצוה" וגו'. ר' חידקא אמר: נשמתו של אדם מעידה בו, שנאמר: "משוכבת חיקך שמור פתחי פיך". וחכמים אומרים: אבריו של אדם מעידין בו, שנאמר: "ואתם עדי נאם ה'" וגו':

בעל הטורים

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

וליוסף. ב' במסורה וליוסף יולד שני בנים בטרם וגו'. ואידך וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו. כדאמרינן כל המשתף עצמו עם הצבור בצרתם זוכה ורואה בנחמת צבור.

רבי עובדיה מברטנורא

• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

בטרם תבא שנת הרעב מכאן שאסור לשמש מטתו בשנת רעבון. קש' שהרי לוי שמש מטתו בשני רעבון דהא נולדה יוכבד בין החומות. י"ל שמיוסף אנו למדין אסור משום דפי' הכתוב בטרם תבא שנת הרעב אבל מלוי אין ללמוד היתר שלא נתפרש בתורה שנולדה יוכבד בין החומות. ואולי כי מפני זה לא פי' לנו הכתו' את לידתה כדי שלא נלמוד היתר זה. וא"ת א"כ לוי חטא נוכל לומ' שהואיל ולא נתנה תורה לא היה לוי מקפיד על כך אבל יוסף היה מקפיד על זה ופרסם הכתו' מעשה יוסף כדי שנלמוד האיסור ולא פרסם מעשה לוי כדי שלא נלמוד היתר. גם י"ל דלוי ויוסף היו חלוקים במאי דאמ' חשוכי בנים משמשים מטתן בשני רעבון דלוי שמיע ליה ויוסף לא שמיע ליה:

<< · מ"ג בראשית · מא · נ · >>


  1. ^ בספרי תימן פּֽוֹטִיפֶ֖רַע בתיבה אחת
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/מ%22ג_בראשית_מא_נ"