מ"ג בראשית נ ג


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וימלאו לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנטים ויבכו אתו מצרים שבעים יום

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּמְלְאוּ־לוֹ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י הַחֲנֻטִ֑ים וַיִּבְכּ֥וּ אֹת֛וֹ מִצְרַ֖יִם שִׁבְעִ֥ים יֽוֹם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּשְׁלִימוּ לֵיהּ אַרְבְּעִין יוֹמִין אֲרֵי כֵּן שָׁלְמִין יוֹמֵי חֲנִיטַיָּא וּבְכוֹ יָתֵיהּ מִצְרָאֵי שִׁבְעִין יוֹמִין׃
ירושלמי (יונתן):
וּשְׁלִימוּ לֵיהּ מִן דְאִתְבְּסַם אַרְבְּעִין יוֹמִין אֲרוּם כְּדֵין שַׁלְמִין יוֹמֵי בַּסִימַיָיא וּבְכוּן יָתֵיהּ מִצְרָאֵי שׁוּבְעִין יוֹמִין אָמְרִין אִלֵין לְאִלֵין אִיתוּן נִבְכֵּי עַל יַעֲקב חֲסִידָא דְבִזְכוּתֵיהּ עֲדַת כַּפְנָא מִן אַרְעָא דְמִצְרַיִם דַהֲוָות גְזֵירְתָּא לְמֶהֱוֵי כַפְנָא אַרְבְּעִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין וּבִזְכוּתֵיהּ דְיַעֲקב אִתְמַנְעָן אַרְבְּעִין שְׁנִין מִן מִצְרַיִם וְלָא הֲוָה כַּפְנָא אֱלָהֵן תַּרְתֵּין שְׁנִין בִּלְחוֹדֵיהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וימלאו לו" - השלימו לו ימי חניטתו עד שמלאו לו ארבעים יום

"ויבכו אותו וגו'" - ארבעים לחניטה ושלשים לבכיה לפי שבאה להם ברכה לרגלו שכלה הרעב והיו מי נילוס מתברכין

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיִּמְלְאוּ לוֹ – הִשְׁלִימוּ לוֹ יְמֵי חֲנִיטָתוֹ עַד שֶׁמָּלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם.
וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם – אַרְבָּעִים לַחֲנִיטָה וּשְׁלֹשִׁים לִבְכִיָּה; לְפִי שֶׁבָּאָה לָהֶם בְּרָכָה לְרַגְלוֹ, שֶׁכָּלָה הָרָעָב, וְהָיוּ מֵי נִילוּס מִתְבָּרְכִין.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואשובה: אל ידאג שאני מניח את ארצו לגמרי:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


שבעים יום. מ' יום של חנטה ושלשים יום לאבלות.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויבכו אותו מצרים" לא בלבד לכבוד יוסף ובמצותו אכל מצד ישראל שהיה ראוי לשררה:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וימלאו לו ארבעים יום". החניטה היתה אצל המצריים לפי הבלי אמונתם כבנין חדש אל הגוף ויצירה חדשה למען יתקיים לעד עת תשוב הנפש אליו אחר ג' אלפים שנה שכן היו מאמינים, ונמשך ארבעים יום כמו שיצירת הולד ורקמתו נמשך מ' יום, וע"כ נקרא חניטה מענין התאנה חנטה פגיה, "ויבכו שבעים יום", שלשים לבכי עם מ' ימי החניטה:

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

וימלאו. ב' במסורה וימלאו לו ארבעים יום. וימלאו ימיה ללדת. רמז לסוף מ' יום הולד נוצר:

<< · מ"ג בראשית · נ · ג · >>