מ"ג בראשית ח יב


<< · מ"ג בראשית · ח · יב · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הַיּוֹנָ֔ה וְלֹֽא־יָסְפָ֥ה שׁוּב־אֵלָ֖יו עֽוֹד׃


תרגום

​ ​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְאוֹרֵיךְ עוֹד שִׁבְעָא יוֹמִין אָחֳרָנִין וְשַׁלַּח יָת יוֹנָה וְלָא אוֹסֵיפַת לִמְתָּב לְוָתֵיהּ עוֹד׃
אונקלוס (דפוס):
וְאוֹרִיךְ עוֹד שַׁבְעָה יוֹמִין אוּחֲרָנִין וְשַׁלַּח יַת יוֹנָה וְלָא אוֹסֵיפַת לִמְתַּב לְוָתֵיהּ עוֹד׃
ירושלמי (יונתן):
וְאוֹרִיךְ תּוּב שׁוּבְעָא יוֹמִין וְאוֹסִיף לְשַׁדְרָא יַת יוֹנָתָא וְלָא אוֹסִיפַת לְמֵיתַב לְוָתֵיהּ תּוּב:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וייחל" - הוא ל' ויחל אלא שזה ל' ויפעל וזה ל' ויתפעל ויחל וימתין וייחל ויתמתן 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַיִּיָּחֶל – הוּא לְשׁוֹן "וַיָּחֶל" (לעיל פסוק י), אֶלָּא שֶׁזֶּה לְשׁוֹן "וַיִּפְעַל" וְזֶה לְשׁוֹן "וַיִּתְפַּעֵל": "וַיָּחֶל" – וַיַּמְתֵּן, "וַיִּיָּחֶל" – וַיִּתְמַתֵּן.

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וייחל — מבנין נפעל. ובא מלעיל, כמו "וילחם" (שמות יז ח), "ויצמד" (במדבר כה ג). ויש מזה הבנין שהוא מלרע, כמו "ויפקד מקום דוד" (שמואל א כ כה). ובא יו"ד וייחל בשרשו השלם, כיו"ד "או ירה יירה" (שמות יט יג). ובאחד באדר שלח את היונה, ולא יספה כמשפטה לשוב אליו עוד, לעולם, וכן "עוד טומאתו בו" (במדבר יט יג), "עוד כל ימי הארץ" (בראשית ח כב):

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יב - יד)" ולא יספה שוב אליו עוד". גם זה הזכירו חכמי הטבע שהיונים טרם יורגלו בקנם יצטרך לשמור אותם מאד בל יברחו, אם לא מקום אשר המליטו את ביציהם פעם אחת שאז לא תסור משם. וזו לא המליטה ביצים עדיין כנ"ל ולכן עזבה אותו הגם שהיתה בייתית. וסדר החשבון לפ"ז, המבול התחיל י"ז מרחשון וכלו הק"נ יום בי"ז ניסן (כי קודם יצ"מ חשבו החדשים מתשרי) והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי שהוא תמוז, ובא' לתמוז נראו ראשי ההרים, ומקץ ארבעים יום שהוא יו"ד אב פתח חלון התיבה ושלח את העורב והמתין ז' ימים (כן דייק המדרש ממ"ש שבעה ימים אחרים) ושלח את היונה והמתין ז' ושלחה שנית והמתין ז' ושלחה שלישית ולא שבה וזה היה בא' אלול, ובא' בתשרי חרבו המים, וחרבו פני האדמה ועדיין לא נתיבשו לגמרי שזה ההבדל בין חרב ובין יבש כמ"ש בכ"מ, ובכ"ז חשון יבשה הארץ לגמרי, נמצא שהיו בתיבה י"ב חודש ואחד עשר יום ששנת החמה יתרה על שנת הלבנה:  

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וייחל עוד. מסייע לאומר שלשה שבועין.

<< · מ"ג בראשית · ח · יב · >>