מ"ג בראשית לד יז
<< · מ"ג בראשית לד · יז · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את בתנו והלכנו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל וְלָקַחְנוּ אֶת בִּתֵּנוּ וְהָלָכְנוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִם־לֹ֧א תִשְׁמְע֛וּ אֵלֵ֖ינוּ לְהִמּ֑וֹל וְלָקַ֥חְנוּ אֶת־בִּתֵּ֖נוּ וְהָלָֽכְנוּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִם לָא תְּקַבְּלוּן מִנַּנָא לְמִגְזַר וְנִדְבַּר יָת בְּרַתַּנָא וְנֵיזֵיל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִין לָא תְקַבְּלוּן מִנָנָא לְמִגְזַר וְנִסַב בְּתוֹקְפָא יַת בְּרַתָּנָא וְנֵזֵיל: |
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
"ולקחנו את בתנו" אע"פ שהיא עתה בביתכם נקח אותה מעמכם:
" והלכנו" עם כל עשרנו שלא תהנו בו:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(יז) "ואם לא תשמעו אלינו להמול". בל תחשבו כי אז ננקום על העבר, לא כן כי זה היה בשגגה שלא ידע נמוס שלנו, שהערלה חרפה לנו והוא שוגג בזה, רק "ולקחנו את בתנו והלכנו" מפה, ובזה עורו עיניו בערמה גדולה. א] שלא הבין כלל שיש בלבם משטמה על המעשה שעשה, וששואפים לנקום ממנו, ולכן לא נשמר מהם. ב] שראה שכל הון לא יועיל בלעדי המילה, אחר שבהפך אין רוצים מוהר ומתן וכל חרות, ג] שראה שאם ימולו א"ע לא יצאו בני יעקב מארצם לעולם, כי אז עוד הם יבקשו שיתחתנו בם, ועוד יתנו הם מס הרבה כדי שיתנו להם רשיון לסחור ולהאחז בארץ, ובזה נפתה לב אנשי העיר, כמ"ש מקניהם וקנינם הלא לנו הם כמו שנבאר:
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד ירצה באומרו ולקחנו את בתנו נתכוונו להחם לבבו של חמור ושכם למהר לעשות דבר כשיראו שהם מוליכין הבת ממנו ימהר לעשות דבר וינקמו נקמת הצדקת מזרע מריעים:
<< · מ"ג בראשית · לד · יז · >>