מ"ג בראשית לב כט


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲמַר לָא יַעֲקֹב יִתְאֲמַר עוֹד שְׁמָךְ אֱלָהֵין יִשְׂרָאֵל אֲרֵי רָב אַתְּ קֳדָם יְיָ וְעִם גּוּבְרַיָּא וִיכֵילְתָּא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר לָא יַעֲקב אִיתְאַמַר עוֹד שְׁמָךְ אֱלָהֵן יִשְרָאֵל אֲרוּם אִתְרַבְרַבְתְּ עִם מַלְאָכַיָא דַיְיָ וְעִם גוּבְרַיָא וִיְכָלְתְּ לְהוֹם:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לא יעקב" - לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמיה כי אם בשררה וגלוי פנים וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף שמך ושם הוא מברכך ואני שם אהיה ואודה לך עליהן וזהו שכתוב (הושע יב) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו בכה המלאך ויתחנן לו ומה נתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו המתן לי עד שידבר עמנו שם ולא רצה יעקב ועל כרחו הודה לו עליהן וזהו ויברך אותו שם שהיה מתחנן להמתין לו ולא רצה

"ועם אנשים" - עשו ולבן

"ותוכל" - להם 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לֹא יַעֲקֹב – לֹא יֵאָמֵר עוֹד שֶׁהַבְּרָכוֹת בָּאוּ לְךָ בְּעָקְבָה וּרְמִיָּה, כִּי אִם בִּשְׂרָרָה וְגִלּוּי פָּנִים. וְסוֹפְךָ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלֶה אֵלֶיךָ בְּבֵית אֵל וּמַחֲלִיף שִׁמְךָ, וְשָׁם הוּא מְבָרֶכְךָ. וַאֲנִי שָׁם אֶהְיֶה, וְאוֹדֶה לְךָ עֲלֵיהֶן. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (הושע יב,ה): "וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ" – בָּכָה הַמַּלְאָךְ וַיִּתְחַנֵּן לוֹ (חולין צ"ב ע"א). וּמַה נִּתְחַנֵּן לוֹ? "בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ" (הושע יב,ה): הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁיְּדַבֵּר עִמָּנוּ שָׁם. וְלֹא רָצָה יַעֲקֹב, וְעַל כָּרְחוֹ הוֹדָה לוֹ עֲלֵיהֶן. וְזֶהוּ "וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ שָׁם" – שֶׁהָיָה מִתְחַנֵּן לְהַמְתִּין לוֹ וְלֹא רָצָה (בראשית רבה עח,ב).
וְעִם אֲנָשִׁים – עֵשָׂו וְלָבָן.
וַתּוּכָל – לָהֶם (בראשית רבה עח,ג).

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כי שרית עם אלהים. זה המלאך שרו של עשו. ועם אנשים, זה לבן ועשו. ובב"ר כי שרית עם אלהים שאיקונין שלך חקוקין למעלה.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(כז) "ויאמר שלחני". סיפר לפי המראה, שלא נתן לו רשות לנסותו וללחום אתו רק עד עלות השחר וסוף הלילה, ואז ביקש מיעקב שישלחו לדרכו, ויעקב שאל ממנו שיברך אותו, היינו שיסכים על ברכת יעקב שעשו יהיה לו עבד, אחר שלא שלט בו להחטיאו והקול קול יעקב ממילא יש לו ידי עשו.

(כח-כט) והיתה ברכתו "שלא יקרא שמו יעקב רק ישראל", כי גבר בכח הצוריי והנפשי שבו. וזהו שאמר "כי שרית עם אלהים ועם אנשים", שיש בך כח אלהות מצד הנפש שהיא חלק אלוה ממעל וכח אנושי מצד החומר, קול יעקב וידי עשו, ובזה נצחת המלחמה.

ורמז גם-כן במה שנוגע ליעקב הפרטי, שמלחמה הזאת נמשך באדם כל הלילה, היינו כל זמן שהוא בעולם הזה, שבו שולט חשכת החומר ועלטה היה. אבל עת יאיר השחר, שהוא בעת שישוב האדם אל עולם האורה והרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה, שאז חדלה המלחמה, כי אז תפרד נפשו מגופו, ואז יקח ברכה גם מן החומר אשר עמד לשטן לו כל ימי חייו, שעל-ידי שהיתה נפשו מורכבת בחומר ונצחה אותו, גדלה מעלתה על הנפשות השוכנות בסתר עליון, אשר עדן לא היו מלובשות בחומר ובגוף, שהם היו רק אלהיים, אבל אתה "שרית עם אלהים ועם אנשים", שהיית מורכב מכח אלהי ואנושי ותוכל.

ובנמשל על יעקב הכללי, שהוא האומה הכללית, הראו לו ששרו של עשו לא יכול לו, אבל נגע בכף ירכו ולא גבר עליו רק על זרעו, וזה יהיה באחרית הימים, אבל אז יאיר השחר ויכלה הלילה, כי אז יבא עת הגאולה והאורה, ואז יבקש שרו של עשו שישלחהו כי עלה השחר, כי אז רוח הטומאה יעבור מן הארץ וכלם ישובו אל האמונה האמיתיית. אבל יעקב רצה להשיג הברכה שיהיה לו מן הגאולה הזאת, כי אחר שאז יבטל היצר הרע - לא יהיה להם עוד ברכה ועבודה, והשיב לו כי אז אין צריך אתה לזאת, כי אז יהיה כח ישראל גדול מכח מלאכי השרת, שהם לא נצחו בבחירתם והיו מוכרחים במעשיהם, ואתה נצחת בבחירתך, ועל-זה אמר "כי שרית עם אלהים ועם אנשים", שהגם שהיית עם אנשים - נצחת בכח אלהים, וזה ברכתך:

 

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל לשון ישר אל כי ישר הוא לשון ראייה, מלשון אשורנו ולא קרוב, והודה לו בזה כי יעקב רואה פני אל ולא עלתה בידו לסמא אותו במציאת האל יתברך, ובאמרו כי שרית עם אלהים עקר שם יעקב ממנו, כי יעקב מורה על עקוב הלב מכל ואנוש הוא (ירמיה יז.ט) וישראל לשון מישור כמ"ש לעתיד (ישעיה מ.ד) והיה העקוב למישור, ולא מישור הנראה ישר בעיני הבריות כ"א הנראה ישר בעיני אלהים ואדם, ע"כ אמר כי שרית עם אלהים ואנשים, כי ע"י כושר מפעלך תהיה שר ונגיד עם אלהים ואנשים ותוכל, וזהו ישראל ישר אל, מישור הנראה גם בעיני האל ית'.

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך (כתוב ברמז פ"א):

כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. נתגוששת עם העליונים ויכלת להם, עם התחתונים ויכלת להם. ר' חמא בר חנינא אמר: שרו של עשו היה. הוא דהוא אמר ליה: "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים". מה פני אלהים דין, אף פניך דין. מה פני אלהים – "ולא יראו פני ריקם", אף אתה לא יראו פני ריקם. עם התחתונים, זה עשו ואלופיו. דבר אחר: כי שרית עם אלהים, את הוא שאיקונין שלך חקוקין למעלה.

"וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו". איני יודע מי נעשה שר למי; כשהוא אומר: כי שרית עם אלהים, הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך.

כי שרית עם אלהים. אמר רבא: רמז רמז לו, שעתידים שני שרים לצאת ממנו, ראש גולה בבבל ונשיא שבארץ ישראל.