מ"ג בראשית לג יח


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲתָא יַעֲקֹב שְׁלִים לְקַרְתָּא דִּשְׁכֶם דִּבְאַרְעָא דִּכְנַעַן בְּמֵיתוֹהִי מִפַּדַּן אֲרָם וּשְׁרָא לָקֳבֵיל קַרְתָּא׃
ירושלמי (יונתן):
וְאָתָא יַעֲקב שָׁלֵם בְּכָל דִילֵיהּ לְקַרְתָּא דִשְׁכֶם דִי בְאַרְעָא דִכְנָעַן בְּמֵיתֵיהּ מִפַּדַן אֲרָם וּשְׁרָא לְקָבֵיל קַרְתָּא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שלם" - שלם בגופו שנתרפא מצלעתו (שבת לג) שלם בממונו שלא חסר כלום מכל אותו דורון שלם בתורתו שלא שכח תלמודו בבית לבן

"עיר שכם" - כמו לעיר וכמוהו (רות א) עד בואנה בית לחם

"בבואו מפדן ארם" - כאדם האומר לחבירו יצא פלוני מבין שיני אריות ובא שלם אף כאן ויבא שלם מפדן ארם מלבן ומעשו שנזדווגו לו בדרך

"ויחן את פני העיר" - ערב שבת היה בשאלתות דרב אחאי בר"י

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

שָׁלֵם – שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שֶׁנִּתְרַפֵּא מִצִּלְעָתוֹ. שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שֶׁלֹּא חָסַר כְּלוּם מִכָּל אוֹתוֹ דּוֹרוֹן. שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ, שֶׁלֹּא שָׁכַח תַּלְמוּדוֹ בְּבֵית לָבָן (שבת לג ע"ב; ב"ר עט,ה).
עִיר שְׁכֶם – כְּמוֹ "לָעִיר" (תרגום יונתן). וְכָמוֹהוּ: "עַד בֹּאָנָה בֵּית לָחֶם" (רות א,יט).
בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם – כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: יָצָא פְּלוֹנִי מִבֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת וּבָא שָׁלֵם. אַף כָּאן: וַיָּבֹא שָׁלֵם מִפַּדַּן אֲרָם, מִלָּבָן וּמֵעֵשָׂו שֶׁנִּזְדַוְּגוּ לוֹ בַּדֶּרֶךְ.
וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר – עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה. בִּשְׁאִלְתּוֹת דְּרַב אֲחָאי (ב"ר עט,ו).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויבא יעקב שלם: אל עיר ששמה שלם כמו ותבאנה בית לחם:
עיר שכם: עירו של שכם כמו כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא כדכתיב וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ והמפרש שכם שם העיר טועה הוא,שלא מצינו בכל מקום עיר ציון עיר ירושלים אלא העיר נזכרת אחרי השם, ואפילו אם זאת היא שכם שמא לזכרון גבורת בני יעקב שמו את שמה שכם כדכתיב בלוז שנקרא ביתאל וכדכתיב ויקראו ללשם דן על שם דן אביהם לזכרון גבורתם שהרגו אנשי העיר, וכדכתיב ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך וגם מי שמפרש שלם שלם בתורתו שלם בממונו טועה הוא לפי הפשט, שאין דרך המקרא לדבר כך, וגם מה צורך וכי בשביל מיעוט דורון שנתן לעשו הוצרכך לכתוב כן:


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויבא יעקב שלם — שם התואר; והטעם, שבא בשלום, שלא אירע לו שום מאורע, כי עתה יחל לספר מאורע דינה:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויבא יעקב שלם מפדן ארם" - כאומר לחברו יצא פלוני מבין שני אריות ובא שלם אף כאן ויבא יעקב שלם מלבן ומעשו זה לשון רש"י אבל רבי אברהם פירש שבא בשלום ולא אירע לו שום מאורע כי עתה יחל לספר מאורע דינה ולפי דעתי אמר הכתוב כן כי בסוכות היה מתפחד מעשו כי סכות בעבר הירדן מזרח במלכות סיחון אם הוא המוזכר בספר יהושע (יג כז) ואם הוא אחר הנה הוא יותר קרוב לשעיר ועד היותו בארץ כנען לא שקט לבו כי אז ידע שלא יגע בו כי אביו קרוב משם או שיעזרוהו אנשי הארץ כי אביו נשיא אלהים בתוכם או שזכות הארץ תצילהו ולכן אמר עתה שבא שלם אל ארץ מגורי אביו כי הצילו אלהים בדרך מכף כל אויביו ואמרו בבראשית רבה (עח טז) כל אותן החדשים שעשה יעקב אבינו בסוכות היה מכבד את עשו באותו הדורון כי היה מתירא ממנו שם ומשלח לו כאותו הדורון בכל חדש וחדש או פעם אחת בשנה

"ויחן את פני העיר" - לא רצה להיות אכסנאי בעיר אבל רצה שתהיה תחילת ביאתו בארץ בתוך שלו ולכן חנה בשדה וקנה המקום וזה להחזיק בארץ והמעשה הזה היה רמז כי המקום ההוא יכבש לפניו תחילה טרם הורישו יושבי הארץ מפני זרעו כאשר פרשתי באברהם (לעיל יב ו) ורבותינו אמרו (ב"ר עט ו) נכנס עם דמדומי חמה וקבע לו תחומין ועל דעתם לא היה בכוונה ממנו אבל על כל פנים היה המאורע לרמוז על העתיד שאמרנו אבל רבי אברהם אמר כי הזכיר הכתוב זה להודיע כי מעלה גדולה לארץ ישראל ומי שיש לו חלק בה חשוב הוא כחלק העולם הבא

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויבא יעקב שלם. יאמר כי בא יעקב מפדן לגבול ארץ ישראל. אבל רז"ל דרשו שבא לשכם, ויהיה שלם לשון שלמות לא לשון מקום. וזה שאמרו שלם בגופו שלם בתורתו שלם בממונו, ודינה משם יצאה ושם אירע לה כל הענין, וכן אמרו ז"ל בשכם ענו את דינה. ומה שאמר ויקן את חלקת השדה. כי לא רצה להיות אכסנאי, אבל רצה להחזיק בה, ולא עשה כן בכונה אבל היה מאורע לרמוז על העתיד כי המקום ההוא יורישו בניו טרם הורישם את יושבי הארץ.

וכתב החכם רבי אברהם כי מה שאמר ויקן את חלקת השדה, בא ללמד כי יש מעלה גדולה לארץ ישראל, וכל מי שיש לו חלק בה חשוב הוא כחלק העוה"ב.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויבא יעקב שלם עיר שכם" תיכף שהגיע בשלום כארץ כנען כמו שאמר ושבתי בשלום לא המתין שיהיה בבית אמו:

" בבאו מפדן ארם" בעוד שהיה בדרך ללכת לבית אביו אף על פי שעדין לא הגיע שם התחיל לקיים נדרו ובנה מזבח כאמרו והיה ה' לי לאלהים:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יח) "ויבא יעקב שלם". טרם יבא לספר ענין דינה יגיד מדוע קרה לו זה, שזה היה על שיעקב לא קיים נדרו שנדר אם יהיה אלהים עמדי וכו' והאבן הזאת וגו' יהיה בית אלהים, ואחר את נדרו וכמ"ש חז"ל. וע"ז הקדים שהתנאים שהתנה בעת הנדר כלם נתקיימו, שמה שהתנה שישמרהו ה' בגופו ובממונו ובתורתו, כמ"ש ושמרני בדרך הזה שהוא שמירת הגוף, ונתן לי לחם לאכל וכו' הוא שמירת הממון, והיה ה' לי לאלהים הוא שמירת תורתו, וכ"ז נתקיים כי בא יעקב שלם בכל דבר, וכמ"ש חז"ל שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו, ר"ל שהגם שהיה צולע על ירכו נתרפא, והגם שנתן מתנות לעשו, נתמלא החסרון תיכף בסכות, והגם ששרו של עשו רצה להחטיאו, עמד באמונתו, וגם אשר התנה ושבתי בשלום אל בית אבי נתקיים ג"כ כי בא "עיר שכם אשר בארץ כנען", ולפ"ז כבר נתחייב יעקב למלאות נדרו ללכת לבית אל ולהקים שם מזבח, והוא לא כן עשה, רק א] "ויחן את פני העיר", שלא חנה שם כמו בסכות, ששכן במקום בפ"ע נבדל מן העיר ואנשיה, כי פה חנה לפני העיר מתערב עם אנשי העיר, כי קבע דירתו שם:


 

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויבא יעקב שלם". ארז"ל (בר"ר עט.ה) שלם בגופו ובממונו ובתורתו, רמז לדבר שלם ר"ת שאר לימוד מזון, כי שאר היינו גופו כי ע"י שיותר יעקב לבדו לכדו יצא מגדר השיווי כאילו היה חסר ממונו, כי הלהוט אחרי הממון נראה לעולם כיסו חסר ואח"כ שאמר כי יש לי כל תקן הדבר והודה שהוא שלם ולא חסר ויש לו כל זהו ענין שלם בממונו, ושלם בתורתו, כי באמרו ותקע כף ירך יעקב נרמז לו שאין לו יד ושם בסתרי התורה כמבואר למעלה, וע"י שתקן זה באמרו וכי יש לי כל נעשה שלם גם בתורתו כי הא בהא תליא כמבואר למעלה בפסוק ויותר יעקב לבדו. ושלם בגופו, מצליעת הירך כי בבואו עיר שכם נתרפא.

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויבא יעקב שלם. צריך לדעת מה כוונתו באומרו שלם ורבותינו ז"ל (שבת לג ב) אמרו דרשות. עוד צריך לדעת כוונת הכתוב באומרו בבואו מפדן ארם אין ידוע המכוון בזה. ורש"י ז"ל פי' כאדם האומר וכו' יעויין דבריו, ודבר זה ידוע הוא מסיפורים הקודמים:

אכן נראה כי יודיע הכתוב כי מה שחסר מנכסיו יעקב אבינו במנחה אשר נתן לעשו השלים ה' חסרונו שחסר מנכסיו שהביא מפדן ארם, והוא אומרו ויבא יעקב שלם וגו' בבואו מפדן וגו' פי' שלם בנכסים כשיעור בואו מפדן ארם, והגם שניכה מהם במנחה גדולה אף על פי כן ה' שלם לו, והיא ברכת כל שנתן לו ה' כמו שפירשתי למעלה:

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויבוא יעקב שלם. "בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע": אי שית אינון – קאימנא בהון, ואי שבע אינון – קאימנא בהון. ברעב פדך ממות, "כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ". ובמלחמה מידי חרב, "יש לאל ידי לעשות עמכם רע". בשוט לשון תחבא, קשה הלשון, שמי שבראו עשה לו מקום שיטמן בתוכה. לא תירא משוד כי יבוא, עשו ואלופיו. לשוד ולכפן תשחק, זה לבן, שהיה כפון על ממונו לשדדו. כי עם אבני השדה בריתך, ויקח מאבני המקום. וידעת כי שלום אהלך, מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר. ופקדת נוך ולא תחטא, אבינו יעקב בן שמונים וארבעה שנים [היה] ולא ראה טיפת קרי מימיו. וידעת כי רב זרעך, לא נפטר אבינו יעקב מן העולם עד שראה שישים רבוא מבני בניו. תבוא בכלח אלי קבר, רבי יצחק אמר: תבוא בך לחלוחית. רבנן אמרי: תבוא בכלח, שאינו חסר כלום, שנאמר ויבוא יעקב.

"שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל", אמר לו הקב"ה: ויכלו לך? אמר לו: "גם לא יכלו לי". ויבוא יעקב שלם. "רבות רעות", זה עשו ואלופיו. "צדיק", זה אבינו יעקב. "ומכולם יצילנו ה'," ויבוא יעקב שלם. "ה' ישמר צאתך", "ויצא יעקב מבאר שבע". "ובואך", ויבוא יעקב שלם. "הזורעים בדמעה", זה יעקב שזרע את הברכות בדמעה, "אולי ימושני אבי". ברנה יקצורו, "ויתן לך האלהים מטל השמים". הלוך ילך, "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם". ובכה, "וישא את קולו ויבך". נושא משך הזרע, שמשך זרעו. בוא יבוא ברנה נושא אלומותיו, אתא טעין עולמין ועולמיתא:

ויבוא יעקב שלם. אמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, ושלם בתורתו. ויחן את פני העיר, אמר רב: מטבע תיקן להן. ר' יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להן. לפי שכתוב: "והוא צולע על ירכו", ברם הכא שלם בגופו. לפי שכתוב: "ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו", ברם הכא שלם בבניו. ואף על גב דאמר ר' אבא: תשע שנים היה מכבד את עשו באותו דורון, ברם הכא שלם בממונו. ר' יוחנן אמר: אף שלם בתורתו; אבל יוסף שכח, "כי נשני אלהים את כל עמלי". ויחן את פני העיר, חנן את הפנים שבעיר, התחיל משלח להן דורונות. דבר אחר: התחיל מעמיד אטליסין ומכר בזול, הדא אמרה שצריך האדם להחזיק טובה למי שיש לו הנאה ממנו.

רבי שמעון בן יוחאי הוי טמון במערה שלש עשרה שנה הוא ובנו, והיו אוכלין חרובין של גידורא, עד שהעלה גופן חלודה. בסופיה נפיק יתיב על פומא דמערתא, חמא חד צייד צד צפורין. כד הוה שמע ברת קלא אמרה מן שמיא: דמוס, דמוס פסגא, וכד הוה שמע ברת קלא אמרה: ספקולא, הות מתצדא. אמר: צפור מבלעדי שמיא לא מתצד, על אחת כמה וכמה נפש דבר נש. נפק וחמא מיליא משדכן ונתבטלה הגזירה. אתון ואסחון בהדא בני דבית מוקד דטבריא. אמר ליה בריה: אבא, כל הדא טבתא עבדא לן טבריא ולא אנן מדכיין לה מן קטוליא? מה עבד? נסב תורמוסא, והוה קצרן תורמוסא ושדי קצוצותיה ומקלק בשוק, וכל אתר דהוה קטילא סליק, ואינון מדכין ונפקין, עד זמן דדכי יתה מן קטיליא. כל מקום שלא היתה שם טומאה, תורמסא עומדת, והוה מציין איזה מקום טומאה ואיזה מקום טהרה. חמתיה חד כותי עם דארעא, אמר: לית אנא אזיל ומשחק בהדין סבא דיהודאי. אית דאמרי: מן הדא שוקא דגרגינא, ואית דאמרי: מן הדין שוקא דסקאי. נסב קטיל וטמריה בשוקא דהוו מדכי. בצפרא אזל אמר להון: אמריתון דדכי בן יוחאי טבריא? אתון וחמון הדין קטילא. צפה רבי שמעון ברוח הקודש שהוא נתנו שם, אמר: גוזר אני על העליון שירד ועל התחתון שיעלה, והוה כן וסליק ושבת בביתיה. ועבר בהדין מגדלא דצבעיא. שמע קל דנקאי ספרא, אמר: לא אמריתון דדכי בר יוחאי לטבריא? אמרין: אשכחון חד קטילא. אמר: יבוא עלי אם אין בידי הלכות כשער ראשי על טבריא [שהיא טהורה], חוץ מזה וזה, ואתה לא היית במניין עמנו שנטהרה? פרצת גדרן של חכמים, עליך נאמר: "ופורץ גדר ישכנו נחש". מיד נעשה גל של עצמות. עבר בהדא בקעתא דבית נטופא, חמא חד בר נש קאים ומלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולא ספיחי שביעית הן? אמר ליה: ולא אתה הוא שהתרת? לא כך תנינן, ר' שמעון אומר: כל הספיחין אסורין חוץ מספיחי כרוב, שאין כיוצא בהן בירקות שדה? אמר ליה: והלא חברי חולקין עלי! פרצת גדרן של חכמים, ופורץ גדר ישכנו נחש, וכן הות ליה.

דבר אחר: ויחן את פני העיר, נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין לשבת מבעוד יום. הדא אמרה ששמר יעקב אבינו את השבת קודם שנתנה (לעיל ברמז ע"א):