כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר לוט אלהם אל נא אדני

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹט אֲלֵהֶ֑ם אַל־נָ֖א אֲדֹנָֽי׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲמַר לוֹט לְהוֹן בְּבָעוּ יְיָ׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר לוֹט לְוָתֵיהּ בְּבָעוּ מִינָךְ אַמְתִּין לִי שָׁעָה זְעִירָא עַד דְנִתְבּוֹעַ רַחֲמִין מִן קֳדָם יְיָ:
ירושלמי (קטעים):
אַמְתִּינוּ הָכָא קָלִיל זְעֵיר עַד דְנִבְעֵי רַחֲמִין קֳדָם יְיָ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אל נא אדני" - (שבועות לה) רבותינו אמרו שם זה קדש שנאמר בו להחיות את נפשי מי שיש בידו להמית ולהחיות ותרגומו בבעו כען ה'

"אל נא" - אל נא תאמר אלי להמלט ההרה

"נא" - לשון בקשה 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אַל נָא אֲדֹנָי – רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שבועות ל"ה ע"ב) שֶׁשֵּׁם זֶה קֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי" – מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְהָמִית וּלְהַחֲיּוֹת. וְתַרְגּוּמוֹ: "בְּבָעוּ כְעַן יְיָ".
אַל נָא – אַל תֹּאמְרוּ אֵלַי לְהִמָּלֵט הָהָרָה. נָא – לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה.

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אל נא אדני — חול, ונקמץ בעבור שהוא סוף פסוק. ויאמר רבי שמואל הספרדי הנגיד ז"ל, כי אל נא מגזרת "הואיל". ועל דעתי שהוא כמו "לא", כי כשאמרו לו "ההרה המלט" (בראשית יט יז), השיב: "לא כן, רבותי!":

ואמר לאחד מהם "עבדך" (בראשית יט יט), שחשב בעיניו שהוא גדול. גם יש במלאכים שרים.

ותי"ו "מות" מובלע בתי"ו "ומתי" (שם), כי התי"ו והיו"ד סימן היחיד בפעלים. והיה כן בעבור התחברות שני תוי"ן, וכן: "אותו תשחית וכרת" (דברים כ כ):

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יח - יט)" ויאמר אל נא אדני." אמר כן דרך תפלה לה' (ששם זה קדש) "הנה מצא עבדך חן", ר"ל אני אינני ראוי מצד מעשי רק ע"י מציאת חן וחנינה. וחוץ מזה "ותגדל חסדך עמדי להחיות את נפשי", שמה שיצאתי כרגע מן העיר היה בנס ע"י המלאך (כמ"ש בפסוק טז) וזה נקרא חסד שמציין הנס כמ"ש בפי' תהלות (סי' פט) ובכ"מ. "ואנכי לא אוכל להמלט ההרה", באשר הדרך לההר רחוק וכחי חלוש, "ופן תדבקני הרעה", כי הרעה הולכת אחרי עקבי: