מ"ג בראשית כה כט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֥זֶד יַעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּבַשֵּׁיל יַעֲקֹב תַּבְשִׁילָא וְעָאל עֵשָׂו מִן חַקְלָא וְהוּא מְשַׁלְהֵי׃
ירושלמי (יונתן):
וּבְהַהוּא יוֹמָא דְמִית אַבְרָהָם בָּשִׁיל יַעֲקב תַּבְשִׁילֵי דִטְלוֹפְחֵי וַאֲזַל לְנַחֲמָא לְאָבוֹי וְאָתָא עֵשָו מִן בָּרָא וְהוּא מְשַׁלְהֵי אֲרוּם חֲמֵשׁ עֲבֵרְיַן עֲבַר בְּהַהוּא יוֹמָא פְּלַח פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה שָׁפַךְ אַדְמָה זַכְיָא וְעָל עַל עוּלֵימְתָּא מְאַרְשָא וְכָּפַר בְּחַיֵי עַלְמָא דְאָתֵי וּבְזָא יַת בְּכֵירוּתָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויזד" - לשון בישול כתרגומו

"והוא עיף" - (ב"ר) ברציחה כמה דתימא (ירמיהו ד) כי עיפה נפשי להורגים

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיָּזֶד – לְשׁוֹן בִּשּׁוּל, כְּתַרְגּוּמוֹ ("וּבַשֵּׁיל").
וְהוּא עָיֵף – בִּרְצִיחָה, כְּמָה דְּתֵימָא (ירמיהו ד,לא): "כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים" (בראשית רבה סג,יב).

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

והוא עיף — כטעם "כארץ עיפה" (תהלים קמג, ו); רעב וצמא:

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויזד יעקב נזיד. היה ראוי שיאמר ויזד יצחק, שהרי בעד אברהם היה מתאבל, אבל מפני שהאבל אסור לאכול משלו לכך התקין יעקב המאכל הזה, ותבשיל של עדשים היה ומנהג לאוכלו בבית האבל, לפי שעדשה סגורה ועגולה כגלגל לומר גלגל הוא שחוזר בעולם, ומה עדשה זו אין לה פה כך האבל אסור לדבר, ואותו היום נפטר אברהם לבית עולמו, וזכותו של אברהם היה שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה, וכן דרשו רז"ל חמש עבירות עבר אותו רשע באותו יום, בא על נערה המאורסה, והרג את הנפש, וכפר בתחיית המתים, וכפר בעקר, ושט את הבכורה, בא על נערה המאורסה כתיב הכא ויבא עשו מן השדה וכתיב התם (דברים כב) כי בשדה מצאה, הרג את הנפש כתיב הכא והוא עיף וכתיב התם (ירמיה ד) כי עיפה נפשי להורגים, כפר בתחיית המתים כתיב הכא הנה אנכי הולך וכתיב התם (איוב ז) כלה ענן וילך, כפר בעקר כתיב הכא למה זה לי וכתיב התם (שמות טו) זה אלי ואנוהו, שט את הבכורה שנאמר ויבז עשו את הבכורה.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כט) " ויזד יעקב". ענין הבכורה שהבכור היה נבדל לעבודת ה' ויתר הבנים היו עוסקים בעניני העולם כמ"ש הרי"א, וגם על הבכור היה מוטל הנהגת הבית לפרנס את אביו ואמו וב"ב כמ"ש הר"ן, ויעקב לא נתאוה הבכורה בעבור שיירש פי שנים או בעבור הכבוד, רק שרצה שהוא יהיה היורש מהברכות האלהיות בענינים הנפשיים וכן בירושת הארץ, באשר ראה שעשו אינו ראוי לזה והוא עצמו התרחק מחיוב שמוטל על הבכור ומאס הבכורה, כמ"ש " ויזד יעקב נזיד", שהנזיד למאכל בני הבית נזד יעקב, וזה היה מוטל על עשו ולא רצה להתעסק בה כי היה איש שדה, ובפרט לחז"ל שהיה סעודת הבראה על מות אברהם והוא לא חש להתאבל על מות זקנו רק " בא מן השדה." ב] " שבא עיף" מן הרצח והשוד ואיך יהיה הוא הקדוש או המפרנס את הבית:


 

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויזד יעקב. אולי כי לצד שראה שהועילה לגימתו של עשו ליצחק לקח גם הוא דרך לבשל תבשילין לקרב לב אביו אליו כעשו:

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויזד יעקב נזיד. אמר לו עשו: מה טיבו של תבשיל זה? אמר לו: שמת אותו זקן. אמר לו: באותו זקן נגעה מדת הדין? אמר: אם כן, לא יש מתן שכר ולא תחית המתים. ורוח הקודש אומר: "אל תבכו למת", זה אברהם; "בכו בכו להולך", זה עשו וכו':

ויזד יעקב נזיד. תנא, אותו היום נפטר אברהם אבינו, ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם יצחק אביו. ומאי שנא עדשים? מה עדשים אלו גלגל, אף אבלות גלגל. ואיכא דאמרי: מה עדשה אין לה פה, אף אבל אין לו פה; איכא בינייהו לנחומי בביעי. אמר רבי יוחנן: חמש עבירות עבר אותו רשע באותו יום, בא על נערה המאורסה, דכתיב: "ויבא עשו מן השדה", וכתיב התם: "כי בשדה מצאה". הרג את הנפש, כתיב הכא: "והוא עיף", וכתיב התם: "כי עיפה נפשי להורגים". כפר בתחית המתים, דכתיב: "הנה אנכי הולך למות". כפר בעיקר, כתיב הכא: "למה זה לי בכורה", וכתיב התם: "זה אלי ואנוהו". בזה את הבכורה, דכתיב: "ויבז עשו את הבכורה":

אתה מוצא אברהם חי קע"ה שנה, ויצחק ק"פ. אלא אותן ה' שנים שמנע הקב"ה מחייו, מפני ה' עבירות שעשה. אמר הקב"ה: כך הבטחתי את אברהם: "ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה", זו היא שיבה טובה, רואה בנו עובד עבודה זרה ומגלה עריות ושופך דמים? מוטב לו שיפטר בשלום; הדא הוא דכתיב: "טוב חסדך מחיים".

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

נזיד. בגימטריא אל אבלו: