מ"ג בראשית כו לד
<< · מ"ג בראשית · כו · לד · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־יְהוּדִ֔ית בַּת־בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה עֵשָׂו בַּר אַרְבְּעִין שְׁנִין וּנְסֵיב אִתְּתָא יָת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי חִתָּאָה וְיָת בָּשְׂמַת בַּת אֵילוֹן חִתָּאָה׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה עֵשָו בַּר אַרְבְּעִין שְׁנִין וּנְסֵיב אִיתָא יַת יְהוּדִית בְּרַת בְּאֵרִי חִיתָּאָה וְיַת בָּשְמַת בְּרַת אֵילוֹן חִיתָּאָה: |
רש"י
ויש בזה עוד דבר מופלג מאוד למה נשא יצחק בן ארבעים, כי מספר זה מספר שלם בעבור שיש בו ארבע צדדין, ואז ראוי להיות שלם עם זוג שלו, כי פחות מכאן אין כאן שלימות מספר, וכאשר אין כאן שלימות מספר - אין מוכרח השלימות בזוג. וזה היה בחיי הראשונים שהיו ארוכים. ולפיכך הוליד בן ס' שנה, שאז הוא שלם לגמרי, כי כמו שארבעים הם שלימות בעבור שהוא מספר מרובע נגד ארבע צדדין, כך מספר ששים הוא שלם בעבור שיש בו מספר ששה נגד ו' קצות; ארבע צדדין, והמעלה והמטה. וכאשר היה בן ארבעים היה ראוי לשלימות הזוג, וכאשר היה בן ששים היה ראוי לשלימות התולדות להוליד אחרים. ולפיכך כתב לך הכתוב בן כמה שנה היה יצחק כשנשא (לעיל כה, כ), ובן כמה היה כשהוליד (שם שם כו). ודוקא ביצחק מגלה לך הכתוב, מפני שזה נמשך אחר מדתו במה שכל מעשיו בדין, והדין יש בו שלימות, שלכך הוא דין, לכך כתב זה אצלו. ומפני שעשו תולדות יצחק, פושט טלפיו כאילו נמשך אחר דין, ואין זה אלא גוזל וחומס וצד נשים תחת בעליהן, לפיכך נשא בן מ' כמו יצחק. והבן הדברים מאוד כי הם סתרי החכמה, רמזו אותו חכמים (ב"ר סה, א) במה שאמרו 'אבא נשא בן ארבעים':
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויהי עשו בן ארבעים שנה. כתיב: "יכרסמנה חזיר מיער". כל הנביאים לא פרסמוה, אלא אסף ומשה. אסף אמר: "יכרסמנה חזיר מיער"; משה אמר: "ואת החזיר כי מפריס פרסה". למה מושלה בחזיר? מה החזיר הזה, בשעה שהוא רובץ – פושט טלפיו, כלומר: ראו שאני טהור; כך עשו, כל ארבעים שנה היה צד נשי אנשים ומענה אותן. כיון שהגיע לארבעים שנה, דימה עצמו לאביו; אמר: מה אבא נשא אשה בן ארבעים שנה, אף אני נושא אשה בן ארבעים שנה.
ויקח אשה את יהודית. ר' יודן בר' סימון פתח: "אלהים מושיב יחידים ביתה". אפילו ממזר אחד בסוף העולם וממזרת אחת בסוף העולם, הקב"ה מביאן ומזווגן זה לזה. לפי שכתוב: "כי החרם תחרימם החתי", אמר הקב"ה: ייתי הדין מחיק שמא, דכתיב: "ולא יהיה שריד לבית עשו", ויסב להדא מחקת שמא:
ויקח אשה את יהודית. הלך אצל מינו, "את כל עורב למינו". בימי ר' חייא הלך זרזיר לארץ ישראל. אתון טעון ליה לגביה, אמרו ליה: מהו דנכליניה? אמר להם: אזלין יהביתון על איגרא, וכל עוף דשכון עליה מיניה הוא. עבדין כן, ואתא הדין עורבא מצראה ושכן גביה. אמר לון: מסאב הוא, דכתיב: "את כל עורב למינו". אמר: לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו. כך לפי דכתיב: "כי החרם תחרימם", וכתיב: "לא יהיה שריד לבית עשו", ייתי הדין מחיק שמא ויסב להדא מחיקת שמא.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · כו · לד · >>