מ"ג בראשית כח כא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה יהוה לי לאלהים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לִ֖י לֵאלֹהִֽים׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲתוּב בִּשְׁלָם לְבֵית אַבָּא וִיהֵי מֵימְרָא דַּייָ לִי לֶאֱלָהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְאֵיתוּב בִּשְׁלָם לְבֵיתֵיהּ דִאַבָּא וִיהֵי יְיָ לִי לֵאלָהָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושבתי" - כמו שאמר לי והשיבותיך אל האדמה

"בשלום" - שלם מן החטא שלא אלמד מדרכי לבן

"והיה ה' לי לאלהים" - שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעי כמ"ש אשר דברתי לך והבטחה זו הבטיח לאברהם שנאמר להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (לעיל יז) (זרעך מיוחס שלא ימצא בו שום פסול)

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְשַׁבְתִּי – כְּמוֹ שֶׁאָמַר לִי (לעיל פסוק טו): "וַהֲשִׁיבוֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה".
בְשָׁלוֹם – שָׁלֵם מִן הַחֵטְא, שֶׁלֹּא אֶלְמַד מִדַּרְכֵי לָבָן.
וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים – שֶׁיָּחוּל שְׁמוֹ עָלַי מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא פְסוּל בְּזַרְעִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (לעיל פסוק טו): "אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ". וְהַבְטָחָה זוֹ הִבְטִיחַ לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז,ז): "לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" [זַרְעֲךָ מְיוּחָס, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בוֹ שׁוּם פְּסוּל].

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

ושבתי בשלום: כמו שאמר לי והשבותיך אל האדמה הזאת:
והיה ה' לי לאלקים: שיסייעני בכל מעשיי:


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם והיה ה' לי לאלהים — זה השם הנכבד, כי כן כתוב: "והנה ה' נצב עליו" (בראשית כח, יג). ובפרשת ואלה שמות תמצאנו.

וטעם יהיה בית אלהים — מקום קבוע לתפילתי, ולהוציא שם מעשר מכל אשר תתן לי, ממון, לתתו למי שהוא ראוי לקחתו לכבוד ה'. ולהיות לוי עשירי – דרך דרש, כי אין בתורה שיתן האדם מעשר בניו, רק מעשר בקר וצאן ותבואה:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה ה' לי לאלהים" - איננו תנאי כדברי רש"י אבל הוא נדר וענינו אם אשוב אל בית אבי אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלהים ושם אוציא את המעשר ויש בענין סוד ממה שאמרו (כתובות קי) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ושבתי בשלום אל בית אבי. יתכן לומר כל מה שהוציא יעקב מפיו בנדר זה הכל נתקיים בו. ושמרני בדרך הזה, הנה הש"י שמר אותו בדרך ההוא. והלחם הוא הנשים שלקח מלשון (שמות ב) קראן לו ויאכל לחם, וכן (בראשית לט) כי אם את הלחם אשר הוא אוכל. והבגד הוא שנתעשר בסבת צאן לבן שהבגדים מן הצמר הם. ושבתי בשלום, הוא שכתוב ויבא יעקב שלם. והיה ה' לי לאלהים הוא שכתוב ויקרא לו אל אלהי ישראל.

והיה ה' לי לאלהים. אין זה תנאי ח"ו כי אם נדר, יאמר שאם ישוב לארץ ישראל אשר שם בית אביו יצחק יהיה השם המיוחד לו לאלהים כי שם יעבדנו בארץ המיוחדת. וזה ע"ד מאמר רז"ל כל הדר בחוצה לארץ דומה כמו שאין לו אלוה.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושבתי בשלום" מן החלאים המעבירים גם כן את האדם והוא רוח רעה שהזכירו ז"ל:

" והיה ה' לי לאלהים" אז יהיה ה' לדיין אם לא אעבדהו בכל כחי והוא"ו כמו זאת משמשת במקום הנה. כלומר הנני מקבל עלי מעתה שהאל ית' המרחם יהיה לי לאלהים ויתנהג עמי במדת הדין:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


השאלות

(כ – כב)    מה שנדר אם יהיה אלהים עמדי משמע שנסתפק בהבטחת ה', ומשמע שעבד על מנת לקבל פרס שאם ישמרהו וכו' יהיה ה' לו לאלהים ואם לאו לא יהיה:

(כ – כא) "וידר יעקב נדר". הנה על כל הדברים שבקש הבטיחו הקב"ה, וכל עקר מה שחדש הוא התנאי שאמר בסוף "והיה ה' לי לאלהים", ר"ל אם יהיה ה' לי לאלהים, אז והאבן הזאת יהיה בית אלהים, ר"ל זה ידעתי כי יהיה אלהים עמדי כמו שהבטיח לי והנה אנכי עמך, ושישמרני בדרך הזה כמ"ש ושמרתיך בכל אשר תלך, ונכלל בזה שיתן לי לחם לאכול שזה מכלל השמירה, וכן שאשוב אל בית אבי כמ"ש והשיבותיך אל האדמה, אבל הלא לא הבטיחני שיהיה לי לאלהים, היינו שיעבוד את ה' וישאר בצדקתו, שזה תלוי בבחירתו כמ"ש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וע"כ אני נודר "שאם עם מה שיהיה אלהים עמדי" וכו' והיה ה' לי לאלהים שאשאר בצדקתי, אז:


 

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)



והיה ה' לי לאלהים. קבל עליו בנדרו לעבוד את ה' מאהבה ולא מיראה, כי העובד מיראה נקרא עובד אלהים היינו למדת הדין אשר ממנו הוא ירא, והעובד מאהבה נקרא עובד ה' כי אהבה ורחמים ענין אחד, לכך נאמר והיה ה' לי לאלהים. ואם תרצה לפרש שהתחלת הנדר מן והאבן הזאת כפירש"י, אמר והיה ה' לי, שלא ידון אותי במדת הדין לבד, אלא יצרף גם של רחמים אל שם אלהים, זה"ש והיה ה' לי לאלהים יצרפו אל שם אלהים, אז והאבן הזאת וגו'.

ובבר"ר (ע.ד) דרש אם יהיה ה' עמדי ושמרני היינו מן ד' ראשי עבירות והם ע"ג וג"ע וש"ד ולשון הרע ואסמכוה אקרא. נראה שגם מדרש זה רצה לתרץ קושיא זו וכי היה יעקב מסופק בהבטחת הש"י, אלא לפי שאמר לו השי"ת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי, בלשון אם הורה כאילו אמר אם אעשה או לא אעשה, וזה תלוי בדבר אם לא יגרום החטא, ע"כ אמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני מן החטא ופרט ד' אבות נזיקין אלו, כי המה היו סיבת חורבן בית ראשון ושני על כן אמר שאם ישמור אותי ה' מן ד' ראשי עבירות אלו אז והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים, ומכלל הן נשמע לאו כי אם לא ישמרו מן ד' ראשי עבירות אלו אז לא יהיה בית אלהים כי יחרב בעבורם.

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

והיה ה' לי לאלהים. ועד עתה אינו לאלהים ח"ו. ורש"י ז"ל פירש שלא ימצא פסול בזרעי, ואין אני יודע היכן רמוז דבר זה באומרו והיה וגו'. ועוד הבטחה זו תמיד היא תלויה ועומדת ואימתי יהיה קץ הגבול לעשות האבן מצבה. והנכון הוא שנתכוון לומר שיתיחד אליו שם ה' לאלהים כדרך שנתיחד על אבותיו (פסוק י"ג) אלהי אברהם אלהי יצחק גם יאמר עליו אלהי יעקב, והוא אומרו לי לאלהים פי' לי בייחוד. ודבר גדול דבר יעקב בזה, ותמצא שכן היה דכתיב (ל"ג כ') ויקרא לו אל אלהי ישראל ואחר כך שלם נדרו אשר נדר לעשות אבן הזאת:

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

והיה ה' לי לאלהים. אמר לו הקב"ה, אתה אמרת: והיה ה' לי לאלהים? חייך, כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן, איני נותן אלא בלשון הזה; "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים", "והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן", "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית", "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס", "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול".