מ"ג בראשית כט ב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־שָׁ֞ם שְׁלֹשָׁ֤ה עֶדְרֵי־צֹאן֙ רֹבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן־הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל־פִּ֥י הַבְּאֵֽר׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַחֲזָא וְהָא בֵירָא בְּחַקְלָא וְהָא תַּמָּן תְּלָתָא עֶדְרִין דְּעָאן רְבִיעִין עֲלַהּ אֲרֵי מִן בֵּירָא הַהִיא מַשְׁקַן עֶדְרַיָּא וְאַבְנָא רַבְּתָא עַל פֻּמָּא דְּבֵירָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַחֲמָא וְהָא בֵּירָא בְּחַקְלָא וְהָא תַּמָן תְּלָתָא עֶדְרִין דְעָאן רְבִיעִין עֲלָהּ אֲרוּם מִן בֵּירָא הַהוּא מַשְׁקַן עֶדְרַיָא וְאַבְנָא רַבְּתָא מַחְתָא עַל פּוּם בֵּירָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ישקו העדרים" - משקים הרועים את העדרים והמקרא דבר בלשון קצרה

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיַרְא — מלה זרה, בעבור שנפתח היו"ד, והמלה מהבניין הקל, ואין אחר היו"ד אחת מאותיות הגרון, שהיא משפט להרחיב את אשר לפניהם, ואין ראוי לאדם לחסר הוי"ו. או שיאמר כן עם חברי היו"ד, שהם סימני המשרתים. ולפי דעתי, כאשר רצו לאמר מן 'ראה' על משקל "וַיִשְבּ ממנו שבי" (במדבר כא, א), והנה חסר ה"א 'ראה'. גם לא יתכן שיהיה האל"ף נראה בסוף המלה. והנה ישאר בחירק תחת היו"ד, והנה יהיה משקלו "וייף בגדלו" (יחזקאל לא, ז). ויתערב עם לשון 'ירה', על כן פתחו היו"ד:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה" - יאריך הכתוב בספור הזה להודיענו כי קווי ה' יחליפו כח ויראתו תתן עוז כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עיף ויגל לבדו האבן אשר היו צריכים אליה כל הרועים ושלשה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים כלם רובצים עליה אינם יכולים להניעה כלל ולרבותינו בבראשית רבה (ע ח) גם בזה להם סוד רמז לעתיד כי נזדמן לו ככה שנכנס בדרך הבאר ולא נאספו כל העדרים רק שלשה מהם ובא בזמן שהאבן על פי הבאר והעדרים שומרים לה וכל הענין המסופר כאן להודיעו שיצליח בדרך הזה ויצא ממנו זרע זוכה לרמז הזה כי הבאר ירמוז לבית המקדש וג' עדרי צאן עולי שלשה רגלים כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים שמשם היו שואבין רוח הקדש או שירמוז כי מציון תצא תורה (ישעיהו ב ג) שנמשלה למים (ב"ק יז) ודבר ה' מירושלם ונאספו שמה כל העדרים באים מלבא חמת עד נחל מצרים (מלכים א ח סה) וגללו את האבן והשקו שמשם היו שואבין רוח הקודש והשיבו את האבן מונח לרגל הבא

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ב - ג)" וירא והנה באר בשדה." יש בזה רמזים רבים בדברי המפ', ואחשוב כי כאשר ראה יעקב את הבאר שם על לבו כי ירמזו לו על העתיד, והוא במ"ש במעשה דסבי דבי אתונא ששאלו את ר' יהושע שיש להם באר בשדה איך יכניסוהו לעיר, והשיב להם שיעשו לו חבלים מן סובין ויכניס אותו, והכונה שהשפעת ה' נקרא בשם באר מים חיים כמ"ש כי אותי עזבו מקור מים חיים, כי הוא מקור לא אכזב ומקור הטוב והאושר, וכ"ז שישראל בא"י הבאר הוא בעיר מושב, וכשהם בגלות והשכינה עמהם, הבאר היא בשדה, ובזה אמרו לר' יהושע איך יצויר שיביאו את הבאר אל העיר, ושיחזיר שכינתו לציון, והשיב שזה אם יעשו חבלים מסובין, ר"ל שעקר הגלות הוא בעבור שנאת חנם וכל שישראל דומים כסובים ופסולת אין יכולים להתדבק לעשות חבל אחד. וז"ש שיעשו חבלים מסובין, וזה שראה יעקב שהבאר הזה הוא בשדה, שזה בעת הגלות וזה היה שלשה פעמים בגלות מצרים ובבל ואדום שגלו מא"י (כי בזמן היונים לא נדחו מא"י), וז"ש "והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה, כי גם בגלותם רק מן הבאר ההוא ישקו העדרים", שכל קיומם הוא ע"י השגחת ה' ושפעו, "רק שהאבן גדולה על פי הבאר, "שהיצה"ר והעונות הם האבן המכסה את הבאר בל יזל מי הישועה מדליו, רק בעת שיתאספו שמה כל העדרים, שכל ישראל יתאחדו והיו לגוי אחד, ואז "וגללו את האבן" ויפתחו מקור השפע בכל פעם בגלותם רק שבכל פעם חזרו לחטוא, ועי"כ "חזר האבן למקומה", עד "שיגש יעקב", שבזכותו יבנה מקדש הג', כמו שהראו לו הסולם ומלאכי אל ואת האבן שנתאחד מאבני מראשותיו, והוא יגל את "האבן מעל פי הבאר", בעת תגיע העת שתקרב רחל עם צאן קדשים אל יעקב להשקות הצאן:


 

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירא והנה באר בשדה". נזדמן לו שראה ג' עדרי צאן רובצים עליה סימן הוא שג' הם שנזדמנה להם אשה אל הבאר והם יצחק יעקב ומשה לפי שהאשה נמשלת לבאר שנאמר (משלי ה.טו) שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. ונוכל לומר עוד שג' עדרי צאן רובצים עליה רמז ששלשה שותפין באדם וע"כ נזדמנה לו שג' עדרי צאן שתו מן הבאר כך ג' שותפין שבאדם משם ישקו כל הנולדים, והאבן הגדולה ע"פ הבאר, כי האשה הצנועה נקראת גן נעול מעין חתום, וכאלו נחתם באבן, ולא יפתח כי אם בעת התולדה ואחר זה ישיבו האבן למקומו, שלא להשתמש מזה הבאר כ"א בעת הצורך לקיום המין.

ורז"ל דרשו (בר"ר ע.ח׀ט) ענין הבאר בכמה פנים שונות, י"א והנה באר זה בית המקדש, וי"א זה סיני כו' ולדעת כולם אין המקראות יוצאין מידי פשוטם אלא כוונתם לומר שלכך נזדמן ליעקב ענין הבאר והרועים כדי שיהיה סימן מסור בידו על העתיד, ובדבר זה נחלקו החכמים על מה הענין מרמז.

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירא והנה. ר' חמא בר חנינא פתר בה שית שיטין: וירא והנה באר בשדה, זה הבאר. והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה, זה משה ואהרן ומרים. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם כל אחד מושך לשבטו ולדגלו ולמשפחתו. והאבן גדולה על פי הבאר, כמלא פי כברה קטנה היה בה. ונאספו שמה כל העדרים (פסו' ג), בשעת המחנות. וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן, שמשם מושך כל אחד לשבטו ולדגלו ולמשפחתו. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, בשעת המסעות. דבר אחר: וירא והנה באר בשדה, זה ציון. והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה, אלו ג' רגלים. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם שואבים רוח הקודש. והאבן גדולה על פי הבאר, זה שמחת בית השואבה, שמשם היו שואבים רוח הקודש. ונאספו שמה כל העדרים, באים מלבוא חמת עד נחל מצרים. וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן, שמשם היו שואבין רוח הקודש. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, שמונח עד רגל הבא. דבר אחר: וירא והנה באר בשדה, זה ציון. והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו שלשה בתי דינין, דתנינן: שלשה בתי דינין היו שם, אחד בפתח הר הבית, ואחד בפתח העזרה, ואחד בלשכת הגזית. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם היו שומעין את הדין. והאבן גדולה על פי הבאר, זה בית דין שבלשכת הגזית. ונאספו שמה כל העדרים, אלו בית דין שבחוצה לארץ. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, שהיו נושאין ונותנין בדין, עד שהיו מעמידין אותו על בוריו. דבר אחר: והנה באר בשדה, זה ציון. והנה שם שלשה עדרי צאן, זה ג' מלכיות הראשונות. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שהעשירו מן ההקדשות הצפונות. והאבן גדולה על פי הבאר, אלו זכות אבות. ונאספו שמה כל העדרים, זו מלכות הרביעית, שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם. וגללו את האבן, שהעשירו מן ההקדשות שבלשכת הגזית. והשיבו את האבן, לעתיד לבוא, זכות אבות עומדת. דבר אחר: והנה באר בשדה, זו סנהדרין. והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו שלש שורות של תלמידי חכמים שיושבין לפניהן. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם היו שומעין את ההלכה. והאבן גדולה על פי הבאר, המופלא שבבית דין, שהוא מסרס ההלכה. ונאספו שמה כל העדרים, אלו תלמידים שבחוצה לארץ. וגללו את האבן מעל פי הבאר, שמשם היו שומעין את ההלכה. והשיבו את האבן, שיהו נושאין ונותנין בהלכה, עד שמעמידין אותה על בוריה. דבר אחר: והנה באר בשדה, זו בית הכנסת. והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו שלשה קרואין. כי מן הבאר ההיא ישקו, שמשם שומעין את התורה. והאבן גדולה על פי הבאר, זה יצר הרע. ונאספו שמה כל העדרים, זה הציבור. וגללו את האבן, זה ספר תורה, שגוללין ושומעין ממנו דברי תורה. והשיבו את האבן על פי הבאר, שכיון שיוצאין, יצר הרע חוזר. ר' יוחנן פתר קריא בסיני: והנה באר בשדה, זה סיני. והנה שם שלשה עדרי צאן, כהנים לוים וישראלים. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם שמעו עשרת הדברות. והאבן גדולה על פי הבאר, זו שכינה. ונאספו שמה כל העדרים, שאילו היו ישראל חסרין אחד, לא היו מקבלים את התורה. וגללו את האבן, שמשם שמעו עשרת הדברים. והשיבו את האבן על פי הבאר, "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם".

<< · מ"ג בראשית · כט · ב · >>