מ"ג בראשית כד לב


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּבֹ֤א הָאִישׁ֙ הַבַּ֔יְתָה וַיְפַתַּ֖ח הַגְּמַלִּ֑ים וַיִּתֵּ֨ן תֶּ֤בֶן וּמִסְפּוֹא֙ לַגְּמַלִּ֔ים וּמַ֙יִם֙ לִרְחֹ֣ץ רַגְלָ֔יו וְרַגְלֵ֥י הָאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְעָאל גּוּבְרָא לְבֵיתָא וּשְׁרָא מִן גַּמְלַיָּא וִיהַב תִּבְנָא וְכִסְּתָא לְגַמְלַיָּא וּמַיָּא לְאַסְחָאָה רַגְלוֹהִי וְרַגְלֵי גּוּבְרַיָּא דְּעִמֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְעַל גַבְרָא לְבֵיתָא וְשָׁרֵי זְמָמֵי גַמְלַיָא וִיהַב (לָבָן) תִּבְנָא וְאַסְפַּסְתָּא לְגַמְלַיָא וּמוֹי לְמִשְׁזוּג רַגְלוֹי וְרַגְלֵי גוּבְרַיָא דִי עִמֵיהּ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויפתח" - התיר זמם שלהם שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים (ב"ר) 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַיְפַתַּח – הִתִּיר זָמָם שֶׁלָּהֶם, שֶׁהָיָה סוֹתֵם אֶת פִּיהֶם שֶׁלֹּא יִרְעוּ בַדֶּרֶךְ בִּשְֹדוֹת אֲחֵרִים (בראשית רבה ס,ח).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

'ויפתח: כמו אל יתהלל חוגר כמפתח, התיר חבישתם:

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויבא האיש הביתה" - אליעזר הוא האיש הבא ויפתח הגמלים יחזור על לבן שעשה עם אורחיו דרך מוסר ויפתח גמליהם ויתן להם תבן ומספוא ונתן מים לרחוץ רגלי אליעזר ורגלי האנשים אשר אתו כי רחוק הוא שיהיה אליעזר הוא הנותן מים לרחוץ רגליו ורגלי אנשיו וכן ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור (להלן לז כח) כי "וימשכו" חוזר אל אחיו הנזכרים בפסוק הראשון וכן ויאמר ציבא אל המלך ככל אשר יצוה אדוני המלך את עבדו כן יעשה עבדך ומפיבושת אוכל על שולחני כאחד מבני המלך (ט יא) והם דברי דוד ורבים כן וענין ויפתח הגמלים שפתח מוסרי צוארם כי המנהג להוליכם קשורים או שהיו הולכים חגורים במושב המרכבה אשר עליהם כלשון אל יתהלל חוגר כמפתח (מלכים א כ יא) התפתחי מוסרי צוארך (ישעיהו נב ב) ורש"י כתב התיר זמם שלהם שהיה סותם פיהם שלא ירעו בשדות אחרים ולשון בראשית רבה (ס ח) התיר זממיהם רבי הונא ורבי ירמיה שאל לרבי חייא ברבי אבא לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של רבי פנחס בן יאיר וכו' וזו שאלה לסתור פתוח הזמם כי אי אפשר שיהיה החסידות בביתו של רבי פנחס בן יאיר גדול יותר מביתו של אברהם אבינו וכאשר חמורו של רבי פנחס בן יאיר איננו צריך להשתמר מן הדברים האסורים לבעליו להאכילו כל שכן גמליו של אברהם אבינו ואין צריך לזממם כי לא יאונה לצדיק כל און

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויפתח הגמלים. פירש רש"י ז"ל התיר זממם שהיה סותם פיהם שלא ירעו בשדות אחרים וכן דרשו רז"ל בב"ר התיר זממיהן. ר' ירמיה שאיל לר' חייא בר אבא לא היו גמליו של אברהם דומים לחמורו של ר' פנחס בן יאיר. ופי' הרמב"ן ז"ל כי הכונה במדרש הזה לומר אי אפשר שתהיה החסידות גדול בביתו של ר' פנחס בן יאיר יותר מביתו של אברהם, וכשם שחמורו של ר' פנחס לא היה צריך להשתמר מן הדברים האסורים לבעליו להאכיל, כ"ש הגמלים של בית אברהם ואין צריך לזממן. וע"כ פירש הוא ז"ל כי לשון ויפתח הגמלים שפתח מוסרי צוארם, כי היה מנהגם להוליכם קשורים מלשון (ישעיה נב) התפתחי מוסרי צוארך. ומלת ויפתח חוזר אל לבן כי הוא המפתח והנותן תבן ומספוא ומים לרחוץ רגלי האנשים ע"כ.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(לב)" ויבא" וכו'. יספר צדקתו. א] שהיו הגמלים זמומים שלא לרעות בשדה אחרים. ב] שלא אכל ואף לא רחץ רגליו עד "שפתח הגמלים ונתן לפניהם לאכול," כמ"ש אסור לאדם לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו:  

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים, התיר זממיהן. ר' ירמיה שאל לר' חייא בר אבא: לא היו גמלים של אברהם דומין לחמורו דר' פנחס? חמרתיה דר' פנחס נסבו יתה לסטאי, עבדת גביהון תלתא יומי ולא טעמה כלל, אמרי: סופה מתה ומסרייה עלן, נמסרה לרבונה. שלחו יתה ועאל בביתא דמארה, כיון דעאלת נהקת וחכם קלא, אמר: פתחון לאותה עניה והבו לה דתיכול, דאית לה תלתא יומי דלא טעמה כלום. יהבו לה שעורים ולא טעימנן; אמר להו: תקנתין יתהון? אמרו ליה: אין. אמר להו: אפיקתון דמאי? אמרו ליה: ולא כן אולפן ר', הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים, פטור מן הדמאי? אמר להו: ומה נעביד לה, דהיא מחמרא על גרמה.

ר' ירמיה שלח ליה לר' זעירא חד טרסקל של תאנים. אמר ר' זעירא: אפשר ר' ירמיה משלח לון דלא מתקנן? אמר ר' ירמיה: אפשר ר' זעירא אכיל לון דלא מתקנן? בין דין לדין אתאכיל תאנים בטבלן. למחר קם ר' ירמיה עם ר' זעירא, אמר ליה: תקנת אלין תאנים? אמר ליה: לא. אמר ר' זעירא: אי הוו קדמאי מלאכים אנן בני נש, ואי הוו בני נש אנן חמרין. אמר ר' מנא: אפילו חמרין לית אנן, דחמרתא דר' פנחס בן יאיר יהבין לה שערין טבלין ולא טעמתהון, ואנן אכלין תאניא בטבליא.

ויתן תבן ומספוא לגמלים. יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפין היא אמורה; והשרץ מגופי תורה, ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא. ר' שמעון בן יוחאי אומר: "טמא" "הטמא", ר' אלעזר ברבי יוסי אומר: "זה" "וזה". "ויושם לפניו לאכול" (פס' לג), אמר ר' אחא: יפה רחיצת רגלי עבדי אבות מתורתן של בנים; שאילו רחיצת רגליהם צריך לכתוב, והשרץ מגופי תורה וכו':

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויפתח. ב' הכא ואידך ויפתח על הלוחות ידותיה. בבנין הבית מה התם לשון ציור אף הכא היו הגמלים של אברהם מצוירין ומסומנים ונכרים לכל שהיו שלו שהגמלים לא היו רועים בשדות אחרים: