מ"ג בראשית לח ח

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אתה והקם זרע לאחיך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר יְהוּדָה֙ לְאוֹנָ֔ן בֹּ֛א אֶל־אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יךָ וְיַבֵּ֣ם אֹתָ֑הּ וְהָקֵ֥ם זֶ֖רַע לְאָחִֽיךָ׃

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וַאֲמַר יְהוּדָה לְאוֹנָן עוֹל לְוָת אִתַּת אֲחוּךְ וְיַבֵּם יָתַהּ וַאֲקֵים זַרְעָא לַאֲחוּךְ׃
ירושלמי (יונתן):	וַאֲמַר יְהוּדָה לְאוֹנָן עוֹל לְוַת אִתַּת אָחוּךְ וְיַיבֵּם יָתָהּ וַאֲקֵם זַרְעָא עַל שְׁמָא דְאָחוּךְ:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"והקם זרע" - הבן יקרא ע"ש המת

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[ד] הבן יקרא על שם המת וכו'. אין רוצה לומר שהבן יקרא שמו בשם המת, דמאי איכפת לאונן בדבר זה אם יהיה שמו כשם המת, אבל פירושו ש'הבן יקרא על שם המת' דכיון דהוא מייבם את אשתו, ומחוייב זה לעשות מפני המצוה, הרי אחיו הוא הגורם להבן שיהיה נולד, דאי לאו איהו לא נשא אשתו ולא הוליד את הבן, ועכשיו מכח האח הוליד את הבן, אם כן הבן יקרא על שם האח, והיינו דכתיב (פסוק ט) "לבלתי נתן זרע לאחיו", שהזרע שייך לאחיו. ונקט רש"י לישנא דקרא 'הבן יקרא על שם המת' כמו שכתוב לקיים שם המת על נחלתו, ופירש גם כן כאן הבן יקרא על שם המת לישנא דקרא:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וְהָקֵם זֶרַע – הַבֵּן יִקָּרֵא עַל שֵׁם הַמֵּת (תרגום יונתן).

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

ויבם אותה — טעמו: אחר שאתה יבמה, הראה היבום, וזהו בא אל אשת אחיך. ובפרשת "כי ישבו אחים יחדיו" (דברים כה, ה) אאריך מעט, אם השם יאריך ימי עד הגיעי שם:

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"ויבם אותה והקם זרע לאחיך" - הבן יקרא על שם המת לשון רש"י ואין זה אמת כי במצות התורה נאמר גם כן (דברים כה ו) יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל ואין היבם מצווה לקרא לבנו כשם אחיו המת ואמר בבועז וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו ותקראנה אותו עובד לא מחלון (רות ד י) ועוד שאמר וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע ומה הרעה אשר תבא עליו עד כי השחית זרעו מפניה אם יקרא שם בנו כשם אחיו המת ורוב בני האדם מתאוים לעשות כן ולא אמר הכתוב "ויאמר אונן" אבל אמר וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע כי ידיעה ברורה היתה לו בזה שלא יהיה לו הזרע אבל הענין סוד גדול מסודות התורה בתולדת האדם ונכר הוא לעיני רואים אשר נתן להם השם עינים לראות ואזנים לשמוע והיו החכמים הקדמונים קודם התורה יודעים כי יש תועלת גדולה ביבום האח והוא הראוי להיות קודם בו ואחריו הקרוב במשפחה כי כל שארו הקרוב אליו ממשפחתו אשר הוא יורש נחלה יגיע ממנו תועלת והיו נוהגים לישא אשת המת האח או האב או הקרוב מן המשפחה ולא ידענו אם היה המנהג קדמון לפני יהודה ובבראשית רבה (פה ה) אמרו כי יהודה התחיל במצות יבום תחלה כי כאשר קבל הסוד מאבותיו נזדרז להקים אותו וכאשר באתה התורה ואסרה אשת קצת הקרובים רצה הקב"ה להתיר איסור אשת האח מפני היבום ולא רצה שידחה מפניו איסור אשת אחי האב והבן וזולתם כי באח הורגל הדבר ותועלת קרובה ולא בהם כמו שהזכרתי והנה נחשב לאכזריות גדולה באח כאשר לא יחפוץ ליבם וקוראים אותו בית חלוץ הנעל (דברים כה י) כי עתה חלץ מהם וראוי הוא שתעשה המצוה זאת בחליצת הנעל וחכמי ישראל הקדמונים מדעתם הענין הנכבד הזה הנהיגו לפנים בישראל לעשות המעשה הזה בכל יורשי הנחלה באותם שלא יהיה בהם איסור השאר וקראו אותו גאולה וזהו ענין בועז וטעם נעמי והשכנות והמשכיל יבין

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(ח) "ויבם". ר"ל תקיים מצות יבום שהיא מצוה, וגם "הקם זרע לאחיך", שזה תועלת לנפש המת:

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •

[עריכה]

בא אל אשת אחיך ויבם אותה. יהודה התחיל במצות יבום תחלה. תני, כל דבר שהיה בכלל היתר ונאסר וחזר והותר, לא להיתרן הראשון חזר אלא להיתרו השני. יבמה בכלל היתר, ונאסרה וחזרה והותרה; יכול תחזור להיתרה הראשון? תלמוד לומר: "יבמה יבוא עליה", מצוה. ר' יוסי בן חלפתא יבם אשת אחיו ובעל חמשה בעילות, דרך סדין בעל וחמשה נטיעות נטע – ר' ישמעאל בר' יוסי ורבי מנחם בר' יוסי ור' חלפתא בר' יוסי ור' אלעזר בר' יוסי ור' אבדימוס בר' יוסי, דהויין עינוהי דמיין לאמיה.

<< · מ"ג בראשית · לח · ח · >>