פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות בראשית


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אסרי לגפן עירה [עירו] ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה [סותו]

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֹסְרִי לַגֶּפֶן עירה [עִירוֹ] וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סותה [סוּתוֹ].

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ עִירֹ֔ה וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים סוּתֹֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
יַסְחַר יִשְׂרָאֵל לְקַרְתֵּיהּ עַמָּא יִבְנוֹן הֵיכְלֵיהּ יְהוֹן צַדִּיקַיָּא סְחוֹר סְחוֹר לֵיהּ וְעָבְדֵי אוֹרָיְתָא בְּאוּלְפָן עִמֵּיהּ יְהֵי אַרְגְּוָון טָב לְבוּשֵׁיהּ וּכְסוּתֵיהּ מֵילָא מֵילָא צְבַע זְהוֹרִי וְצִבְעָנִין׃
ירושלמי (יונתן):
מַה יָאִי מַלְכָּא מְשִׁיחָא דְעָתִיד לְמֵיקוּם מִדְבֵית יְהוּדָה אָסַר חַרְצוֹי וְנָחִית וּמְסַדֵר סִדְרֵי קְרָבָא בַּעֲלֵי דְבָבוֹי וּמִקְטַל מַלְכִין עִם שׁוּלְטָנֵיהוֹן וְלֵית מְלִיךְ וְשׁוּלְטַן דִיקוּם קֳדָמוֹי מְסַמֵק טַוְורַיָא מִן אֲדַם קְטִילֵיהוֹן לְבוּשׁוֹי מְעַגְעָגִין בְּאַדְמָא מְדַמָא לְעַצוּר דְעִנְבִין:
ירושלמי (קטעים):
מַה יָאִי הוּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא דְעָתִיד לְמֵיקַם מִדְבֵית יְהוּדָה אָסַר חַרְצוֹי וְנָפִיק לִקְרָבָא לְקָבֵיל שַנְאוֹי וּמִתְקַטְלִין מַלְכִין עִם שִׁלְטוֹנִין מְסַמֵק נַהֲרַיָא מִדַם קְטָלֵיהוֹן וּמְחַוֵר גוּלְמָתֵיהּ מִן תְּרַב גִבָּרֵיהוֹן לְבוּשׁוֹי מְעַגְעָגִין בְּאִידְמָא וְהוּא מְדַמֵי לִרְפוּס עִינְבִין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אסרי לגפן עירה" - נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין איש יהודה יאסור לגפן עיר אחד ויטעננו מגפן אחת ומשורק אחד בן אתון אחד

"שרקה" - זמורה ארוכה קורייר"א בלע"ז

"כבס ביין" - כל זה לשון רבוי יין

"סותה" - לשון מין בגד הוא ואין לו דמיון במקרא

"אסרי" - כמו אוסר דוגמתו (תהלים קיג) מקימי מעפר דל (שם קכג) היושבי בשמים וכן בני אתונו כענין זה ואונקלוס תרגם במלך המשיח גפן הם ישראל עירה זו ירושלים שורקה אלו ישראל (ירמיהו ב) ואנכי נטעתיך שורק בני אתונו יבנון היכליה ל' שער האיתון בס' (יחזקאל מ) ועוד תרגמו בפנים אחרים גפן אלו צדיקים בני אתונו עבדי אורייתא באולפן על שם רוכבי אתונות צחורות כבס ביין יהא ארגוון טב לבושוהי שציבועו דומה ליין וצבעונין הוא ל' סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה ואף רבותינו פירשו בגמ' ל' הסתת שכרות במס' כתובות (דף קיד) ועל היין שמא תאמר אינו מרוה ת"ל סותה

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

אסרי — היו"ד נוסף, כמו "היושבי" (תהלים קכג, א); "לסוסתי" (שיר השירים א, ט).

עירה — כמו "על שלשים עירים" (שופטים י, ד).

ויו"ד בני אתונו נוסף, או יהיה פירושו כי אסרי ישרת עצמו ואחר עמו.

ולשרקה — כפול, כי היא כגפן, ועיר כאתון גם כן.

ובדם ענבים סותה — ויש אומרים שהוא כמו "כסותו", והוא חסר כ"ף. והנכון בעיני שהוא מגזרת מסוה.

והטעם, שתרבה תבואת כרמיו עד שיאסור עירה לגפן, ולא יחוש אם יאכל ענבים; ותחת מים יכבס ביין לבושו. ודימהו לדם, בעבור שיתאדם. וזה על דרך משל, כמו "יטפו ההרים עסיס" (יואל ד, יח):