מ"ג בראשית מט ו
<< · מ"ג בראשית · מט · ו · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | בְּרָזְהוֹן לָא הֲוָת נַפְשִׁי בְּאִתְכַּנּוֹשֵׁיהוֹן לִמְהָךְ לָא נְחַתִית מִן יְקָרִי אֲרֵי בְּרוּגְזְהוֹן קְטַלוּ קְטוֹל וּבִרְעוּתְהוֹן תָּרַעוּ שׁוּר סָנְאָה׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בְּעִטַתְהוֹן לָא אִתְרְעִיַית נַפְשִׁי וּבְמִכְנַשְׁהוֹן לִשְׁכֶם לְמֵחַרְבָהּ לָא אִתְיַחַד יְקָרָא אֲרוּם בְּרוּגְזֵיהוֹן קָטְלוּ מַלְכָּא וּשׁוּלְטָנֵיהּ וּבִרְעוּתְהוֹן פָּכְרוּ שׁוּר בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן: |
| ירושלמי (קטעים): | בַּעֲצַתְהוֹן לָא אִתְרְעֲייַת נַפְשִׁי וּבִכְנִישְׁתְּהוֹן לִכְרַכָּא דִשְׁכֶם לִמְחַרְבָּא יָתֵיהּ לָא חָסוּ עַל יְקָרִי אֲרוּם בְּרוּגְזֵיהוֹן קָטִילוּ מַלְכִּין עִם שִׁלְטוֹנִין וּבִרְעוּתְהוֹן זְבִינוּ יוֹסֵף אֲחֵיהוֹן דִמְתִיל לְתוֹרָא: |
רש"י
"בקהלם" - כשיקהיל קרח, שהוא משבטו של לוי, את כל העדה על משה ועל אהרן, "אל תחד כבודי" שם, אל יתיחד עמהם שמי, שנאמר (במדבר טז א): "קרח בן יצהר בן קהת בן לוי", ולא נאמר "בן יעקב". אבל בדברי הימים, כשנתייחסו בני קרח על הדוכן, נאמר (דברי הימים א ו כב): "בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל".
"אל תחד כבודי" - כבוד לשון זכר הוא, ועל כרחך אתה צריך לפרש כמדבר אל הכבוד ואומר "אתה, כבודי, אל תתיחד עמם!", כמו (ישעיה יד כ): "לא תחד אתם בקבורה".
"כי באפם הרגו איש" - אלו חמור ואנשי שכם, ואינם חשובין כולם אלא כאיש אחד, וכן הוא אומר בגדעון (שופטים ו טז): "והכית את מדין כאיש אחד", וכן במצרים (שמות טו א): "סוס ורוכבו רמה בים", זהו מדרשו.
ופשוטו: אנשים הרבה קורא "איש", כל אחד לעצמו: באפם הרגו כל איש שכעסו עליו, וכן (יחזקאל יט ג): "וילמד לטרוף טרף, אדם אכל".
"וברצונם עקרו שור" - רצו לעקור את יוסף, שנקרא "שור", שנאמר (דברים לג יז): "בכור שורו הדר לו".
"עקרו" - אישירוטו"ר בלע"ז [לכרות גידי השוק], לשון (יהושע יא ט): "את סוסיהם תעקר".
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בִּקְהָלָם – כְּשֶׁיַּקְהִיל קֹרַח שֶׁהוּא מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי אֶת כָּל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן.
אַל תֵּחַד כְּבֹדִי – שָׁם אַל יִתְיַחֵד עִמָּהֶם שְׁמִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי" (טז,א), וְלֹא נֶאֱמַר 'בֶּן יַעֲקֹב'. אֲבָל בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דה"א ו,כב-כג), כְּשֶׁנִּתְיַחֲסוּ בְּנֵי קֹרַח עַל הַדּוּכָן, נֶאֱמַר: "בֶּן קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל" (ב"ר צח,ה).
אַל תֵּחַד כְּבֹדִי – "כָּבוֹד" לְשׁוֹן זָכָר הוּא, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ כִּמְדַבֵּר אֶל הַכָּבוֹד וְאוֹמֵר: אַתָּה, כְּבוֹדִי, אַל תִּתְיַחֵד עִמָּהֶם!; כְּמוֹ: "לֹא תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה" (ישעיהו יד,כ).
כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ – אֵלּוּ חֲמוֹר וְאַנְשֵׁי שְׁכֶם. וְאֵינָן חֲשׁוּבִין כֻּלָּם אֶלָּא כְּאִישׁ אֶחָד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּגִדְעוֹן: "וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד" (שופטים ו,טז); וְכֵן בְּמִצְרַיִם: "סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות טו,א). זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ (ב"ר צט,ו). וּפְשׁוּטוֹ, אֲנָשִׁים הַרְבֵּה קוֹרֵא אִישׁ, כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ: בְּאַפָּם הָרְגוּ כָּל אִישׁ שֶׁכָּעֲסוּ עָלָיו; וְכֵן: "וַיִּלְמַד לִטְרָף טֶרֶף, אָדָם אָכָל" (יחזקאל יט,ג).
וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר – רָצוּ לַעֲקֹר אֶת יוֹסֵף שֶׁנִּקְרָא 'שׁוֹר', שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים לג,יז; עיין תרגום ירושלמי). "עִקְּרוּ", אישיריטי"ר [esjareter = לכרות את גידי השוק] בְּלַעַז, לְשׁוֹן "אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר" (יהושע יא,ו).
רשב"ם
כי באפם: שהרי באפם:
עקרו שור: כמו את סוסיהם תעקר:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
וכן פירש (בראשית מט ז): "ארור אפם", "וברצונם עקרו שור ארור", כי אפם עז. ואלה פירושים קרים, "בסודם אל תבא נפשי".
אמר רבי משה הכהן ז"ל, כי כבודי כמו נפשי, ורבים בספר תהלות כמוהו. ויפה פירש, כי הטעם הוא כפול כדרך הנבואות: (דברים לב ז): "שאל אביך"; (במדבר כג ח): "מה אקוב". והנה:
- "בסודם" כמו "בקהלם",
- ו"תבא" כמו "תחד",
- ו"נפשי" כמו "כבודי".
ויאמר רבי יהודה בן בלעם הספרדי, שטעה רבי משה, כי כבוד הנפש הוא הגוף, כמו עדי בצואר, כטעם (תהלים קג ה): "המשביע בטוב עדיך". וראייתו: (תהלים ז ו): "וכבודי לעפר ישכן סלה".
ואני אומר, שרבי יהודה טעה, כי הנה הכתוב אומר: (תהלים ל יג): "למען יזמרך כבוד"; (תהלים טז ט): "לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי", שהוא הגוף. וזה "כבודי לעפר" הוא על דרך משל, שיכניע נפשו עד העפר שאין למטה הימנו. והנה אתן לו עד נאמן, והוא: (תהלים קיט כה): "דבקה לעפר נפשי".
"תחד" מלשון יַחַד. ועל דעת רבי משה הכהן המדקדק ז"ל, שהנח הנעלם תחת אלף "אחד", וכן אמר על (בראשית מז יט): "לא תשם".
וטעם "בסודם" כמו (תהלים לא יד): "בהוסדם יחד עלי"; אחר שכליהם הם חמס, אל תבא נפשי בסודם.
"הרגו איש" — שם המין, כמו (בראשית לב ו): "שור וחמור". והרמז על אנשי עיר שכם.
"שור" — חומה, וכן (בראשית מט כב): "צעדה עלי שור". וכבר ביארתי בספר מאזנים, כי החולם והשורק יתחלפו זה בזה.
ו"עקרו" — כמו (יהושע יא ו): "סוסיהם תעקר".
וזה אות כי עיר שכם גדולה היתה, כי היא מוקפת חומה:
שיטה אחרת
רמב"ן
וטעם (בראשית מט ו): "כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור" - שעשו החמס באפם שכעסו על שכם, וברצונם שהם חפצים בו, לא פשע המומתים ולא חטאתם.
ואמר אונקלוס, כי טעם שוֹר כמו שוּר בשורק, מן (בראשית מט כב): "בנות צעדה עלי שור", ותרגם בו עוד "סנאה", מן (תהלים צב יב): "ותבט עיני בשורי". והטעם, שעקרו עיר מוקפת חומה, את טפם ואת נשיהם, אחרי הרגם אנשיה. ויהיה "עקרו" מן (צפניה ב ד): "ועקרון תעקר".
ואחרים פירשו (רד"ק בשם ריב"א), כי שור גדול בבהמות, רמז לחמור ושכם בנו נשיא הארץ, כמו (דברים לג יז): "בכור שורו הדר לו", (עמוס ד א): "פרות הבשן אשר בהר שומרון". וכן יכנו הכתובים השרים הגדולים באילים ועתודים.
והנכון בעיני, שהכתוב כמשמעו, אמר כי "באפם הרגו" כל "איש" באפם, "וברצונם", אחרי ששככה חמתם בהריגת האנשים, "עקרו" כל "שור", רמז למקניהם וקנינם כל אשר בבית וכל אשר בשדה. והזכיר זה, לומר, כי בסודם לא באה נפשו בכל אלה, אפילו לעקור להם מקנה וקנין ולבוז שללם כלל. ו"עקרו" מן (יהושע יא ו): "ואת סוסיהם תעקר".
אך הכל לשון אחד וענין אחד.דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מתוך: אברבנאל על בראשית מט (עריכה)
ואמר:
- אל תשבחו אותם בממתיקי "סוד", מפני שלא גילו לאדם המרמה שעשו לאנשי שכם, להביאם בברית מילה כדי להרגם;
- ואל תפארו אותם להיותם חסים על "כבודם" במה שאמרו (בראשית לד לא): "הכזונה ייעשה את אחותנו";
כי:
- (בראשית מט ו): "בסודם" שעשו בזה "אל תבוא נפשי",
- "ובקהלם", שנקהלו על אנשי שכם להרגם מפני כבוד, "אל תחד כבודי".
ואמר "אל תבוא" ו"אל תחד", כאילו דיבר נגד נפשו וכבודו: "אל תבוא, נפשי!", "אל תחד, כבודי!".
לפי ש"באפם הרגו איש", רוצה לומר, אם עשו אותו מעשה באף ובחמה על חילול כבוד, היה להם להרוג את שכם בלבד, והייתי אז מודה כי באפם הרגו האיש ההוא; אבל שאר העם אשר בעיר, בהיותם נכנסים בברית האלהים, למה הרגו אותם? - אין ספק שלא באפם עשו זה, כי אנשי העיר לא חטאו בדבר ההוא, אלא "עקרו שור", רוצה לומר, את העיר כולה, כדי לגזול קניינה, כי היו "כלי חמס מכרותיהם".
ו"שור" הוא לשון חומה, רוצה לומר, חומת העיר; ועניינו, שהשחיתו העיר ההיא מעיקרה, ערו ערו עד החומה ויסודותיה, לגזול כל אשר בה.
וחז"ל אמרו, שהוכיחם בזה על עניין יוסף, ששמעון ולוי הם היו אשר אמרו (בראשית לז כ): "ועתה לכו ונהרגהו", ושזהו אמרו "וברצונם עקרו שור", שזהו יוסף, שהיה רב תבואות, מלשון (משלי יד ד): "ורב תבואות בכוח שור". ומפני זה אמר משה רבנו עליו השלום עליו (דברים לג): "בכור שורו הדר לו".
ולכן קילל עברתם וכעסם, כי הנה לא קילל את בניו חלילה, אבל על כעסם אמר (בראשית מט ז): "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה".
גם אחשוב שהאשימם, לא לבד על מעשה שכם, כי אם גם כן על עניין שיטים, שהיו העוברים שמעונים, וכמו שכתב הראב"ע, מספרם לעד וגם נשיאם. וכן האשים את לוי בעניין קורח ועדתו, שהיו בני לוי הנקהלים על משה, אמר "ובקהלם אל תחד כבודי":
"כי באפם הרגו איש", וזהו בשכם, שהרגו כל אנשי העיר, ו"איש" שם המין, כמו "איש יהודה", שלא הבחינו בין צדיק לרשע, אלא להרוג כל איש.
"וברצונם עקרו שור", אמר על עניין השטים ועל מעשה קורח, ומילת "שור" הוא מלשון (במדבר כד יז): "אשורנו ולא קרוב", ולפי שבלעם צפה ברוח הקודש מעלת ישראל ובירכם, ואלה העוברים השמעונים עקרו הנבואה ההיא וברכתה, וכן קורח ועדתו היה ברצונם ודעתם לעקור נבואת משה, לכן אמר הזקן במליצתו "וברצונם עיקרו שור", רוצה לומר, ברצונם וכוונתם עקרו שור, שהוא כינוי לנביא הרואה, אם בלעם ואם משה, בנבואותיהם.
ולכן אמר "ארור אפם", שבו החריבו את שכם, "ועברתם", רוצה לומר, והעברתם על מצוות ה' על השטים, "כי קשתה", שכל-כך היתה אז קשה.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ידעתי מזה, ואחר כך בקהלם כשנקהלו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר, שאמרו שעשו זה להציל כבודי כמ"ש הכזונה יעשה את אחותנו. "אל תחד כבדי", לא היה זה לי לכבוד, "כי באפם הרגו איש", מה שהרגו אנשי שכם היה מתוך אף וכעס לא לשם ה' או להציל כבודי, ואחר שכבר עשו חרון אפם ע"י הריגת האנשים, "ברצונם עקרו שור "לקחו בשלל מקניהם ועקרו את השורים ע"ד את סוסיהם תעקר זה היה אחר שנחה חמתם רק ברצונם, וזה סימן על אכזריותם, ויש לפרש גם על יוסף באפם רצו להרגו, וכשנתרצו ע"י
יהודה עקרוהו ממקומו ומכרוהו לעבד וקראו שור ע"ש בכור שורו הדר לו:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד איך יוצדק לאמר תיבת כי על ענין בפני עצמו שאין לו שייכות עם למעלה ממנו:
עוד למה מיחס עון זמרי גם ללוי והוא אדרבא הנותן נקמות:
עוד צריך לדעת כוונת אומרו וברצונם למה הזכיר הרצון בזה:
אכן פשט הכתוב הוא כי כל הכתוב ידבר במעשה יוסף ואמר בסודם פירוש מעת שהתחילו לשנאותו והיה הדבר ביניהם בסוד כשיערימו סוד אל תבא נפשי פירוש לא הסכימה נפש שזרעתי בהם להיות עמהם בהוסדם יחד, והכוונה בזה כי לא מכוחו בא הרע ההוא כמו שכתבנו למעלה:
עוד ירצה כי לא יענש על הדבר לצד שעשו בניו ככה. או לצד שהוא גרם קנאתם בשנותו את בנו בין הבנים:
בקהלם כשנקהלו עליו להורגו דכתיב (ל"ז כ') לכו ונהרגהו וגו' אל תחד כבודי לא יקראו על שמי בני יעקב כל עיקר באותה שעה:
עוד ירצה אל תחד לשון חדוה כאן רמז ליגונות שעברוהו וסילוק השכינה מעליו שהוא בחינת הכבוד כאומרם ז"ל (תנחומא וישב) שמעת שנאבד ממנו יוסף לא שרתה עליו שכינה מצד העצב והיגון. ואומרו כי באפם וגו' פירוש טעם הדבר שאני אומר אל תבוא ואל תחד וגו' כי בהוסדם יחד לקחת נפש זממו, והוא אומרו הרגו איש, והגם שמצינו שלא הרגוהו הרי הסכימו על הריגתו והטילוהו אל בור מלא נחשים וגו' למות שם בכמה מיני מיתות:
וברצונם וגו'. פירוש אפילו בעת שנח אפם אחר שהשליכוהו בבור וישבו לאכול לחם ודבר להם יהודה דברי רצוי ונחת רוח אף על פי כן עשו רעה שעקרוהו לשור שהוא יוסף שאמרו ז"ל (סוטה דף לו:) שבאמצעות ירידת מצרים ומקרה רע של אשת פוטיפר נעקרו מיוסף עשרה שבטים שהיה ראוי לילד י"ב ולא נשארו אלא שנים:תולדות אהרן
• לפירוש "תולדות אהרן" על כל הפרק •
- (סנהדרין קט:): "אמר ריש לקיש:... קרח - שנעשה קרחה בישראל; בן יצהר - בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים; בן קהת - בן שהקהה שיני מולידיו; בן לוי - בן שנעשה לויה בגיהנם. וליחשוב נמי בן יעקב - בן שעקב עצמו לגיהנם?! - אמר רב שמואל בר רב יצחק: יעקב ביקש רחמים על עצמו' שנאמר בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי - "בסודם אל תבא נפשי" אלו מרגלים, "ובקהלם אל תחד כבודי" זה עדת קרח"
"עקרו שור" -
- (מגילה ט.): "מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים... ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם... וכתבו לו... כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס"
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
כי באפם הרגו איש. בגימטריא זה שכם בן חמור:
<< · מ"ג בראשית · מט · ו · >>