מ"ג בראשית מג כח

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו וישתחו [וישתחוו]

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי וַיִּקְּדוּ וישתחו [וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ].

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַֽיִּקְּד֖וּ וישתחו וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃

אונקלוס:	וַאֲמַרוּ שְׁלָם לְעַבְדָּךְ לַאֲבוּנָא עַד כְּעַן קַיָּים וּכְרַעוּ וּסְגִידוּ׃
ירושלמי (יונתן):	וַאֲמָרוּ שְׁלַם לְעַבְדָךְ לְאָבוּנָא עַד כְּדוֹן הוּא קַיֵים וְגַחֲנוּ וּסְגִידוּ:

"ויקדו וישתחוו" - על שאלת שלום קידה כפיפת קדקד השתחוואה משתטח לארץ

וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ – עַל שְׁאֵלַת שָׁלוֹם. קִדָּה, כְּפִיפַת קָדְקֹד; הִשְׁתַּחֲוָאָה, מִשְׁתַּטֵּחַ לָאָרֶץ (מגילה כ"ב ע"ב).

ויקדו — שמו הקדקד בארץ, וכבר השתחוו:

"שלום לעבדך לאבינו עודנו חי" גם לעבדך לאבינו יש שלום ולא שלום המתים כי אמנם עודנו חי: " ויקדו וישתחוו" על שאלת שלום: