מ"ג בראשית יח ז
<< · מ"ג בראשית · יח · ז · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּלְבֵית תּוֹרֵי רְהַט אַבְרָהָם וּנְסֵיב בַּר תּוֹרֵי רַכִּיךְ וְטָב וִיהַב לְעוּלֵימָא וְאוֹחִי לְמֶעֱבַד יָתֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּלְבַקְרוּתָא רְהַט אַבְרָהָם וּנְסַב בַּר תּוֹרֵי רַכִּיךְ וּשְׁמַן וִיהַב לְעוּלֵימָא וְאוֹחִי לְמֶעְבְדֵיהּ תַּבְשִׁילִין: |
רש"י
"אל הנער" - זה ישמעאל לחנכו במצות (ב"ר)
מפרשי רש"י
[כד] שלשה לשונות כו'. דאם לא כן ג' פרים למה לי, סגי בחדא, אלא להאכיל אותם ג' לשונות. ועל כרחך בחרדל, דאם לא כן למה דווקא לשונות, אלא מפני שיש לכבד האורח, ודרך חשובים ומלכים לאכול לשונות בחרדל, כדאמרינן בפרק הזרוע והלחיים (ר' חולין קלב ע"ב) שהכהן יאכל הלחיים שיש בהם הלשון בחרדל, מפני שכתוב בהן "למשחה נתתי לך" (ר' במדבר יח, ח) כלומר דרך גדולה ושררה, ולפיכך האכיל אותן ג' לשונות בחרדל. ובשתי לשונות לא סגי, דאם כן היה צריך לחתוך הלשון, ולא הוי זה חתיכה הראויה להתכבד לפני אורחים (חולין ק.), שכך דרך לתת אותה שלימה לפני החשובים - דרך כבוד:
[כה] זה ישמעאל. דאם לא כן 'לנער' מבעי ליה, "הנער" משמע הידוע, ואין זה אלא ישמעאל:
[כו] לחנכו במצות. דאם לא כן למה נתן לישמעאל דווקא, אלא לחנכו במצות:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֶל הַנַּעַר – זֶה יִשְׁמָעֵאל, לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת (בראשית רבה מח,יג).
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
שלש לשונות בחרדל. וראוי לדעת למה שלשה בהמות ולא היו שלשה נתחים טובים מאחת או משתים. ועוד שאם כן מאי לעשות אותו אותם מיבעי ליה. וכן אומרו ובן הבקר אשר עשה, כי אם שלשה היו היה לו לומר ובן הבקר רך וטוב אשר עשה. ועוד אומרו ויקח חמאה כו' ובן הבקר כו' כי מי שקיים אפילו ערובי תבשילין יתן לפני האורחים בשר וחלב:
אך הנה יקרה יזמין איש שנים או שלשה אורחים ויאכילם וישקם היטב, אך כל כוונתו על הגדול שבהם ואגבו יאכלו כל השאר, ואם הם שווי הערך יעשה בשביל כל אחד ואחד. כדבר הזה אמר אברהם הנה בעיני יקרה נפש כל אחד מהם, ולא שכל החרדה הזאת היתה בשביל האחד ואגבו אעשה לשאר. ועל כן שחט שלש בהמות, בהמה אחת לכבוד כל אחד ואחד. ואם יעשה שלשה נתחי בשר ויתן לפני כל אחד, במה יודע איפה כי שלשה בהמות שחט, אחד אל כל אחד, אם לא היו שלשה לשונות, כי הלא אין שלשה לשונות בפחות משלשה בהמות, כי אינן כנתח שימצאו שנים או שלשה דומים זה לזה בבהמה אחת או בשתים. והנה להיותו זקן וגם לזכות את ישמעאל בנו, מה עשה עמד ויחלק הלשונות. האחד לקח לבשל הוא, והשני נתן לנער ישמעאל לחנכו במצות וזהו "ויקח בן בקר", אך "רך וטוב ויתן" שניהם "אל הנער" לעשות אותם. אך להיות אברהם זריז במצות יותר, על כן "וימהר" הוא "לעשות אותו" מיד, הוא את בן הבקר האחד:
(ח) ובראותו כי הנער לא עשה עדיין את הרך וטוב כי לא מיהר כמוהו, והוא עשה ורצה לתת לפניהם מהרה, על כן לא המתין עד שיעשה אותם הנער. ואז אמר אם אחתוך הלשון לשלשה חלקים אינו כבוד, ומה גם שרצה להורות שלכל אחד נותן מנה אחת לבדו, ולא יראה שלא החשיב רק את האחד ואגבו זימן את השאר. וגם בימים ראשונים כל אורח היה נותן לפניו מנתו בפני עצמו. על כן מה עשה לקח "חמאה" לתת לפני האחד, "וחלב" לשני, "ובן הבקר" לשלישי. "אשר עשה", כי אשר נתן לעשות הנער לא עשאו עדיין, כי הוא מיהר לעשות את שלו כאומרו וימהר לעשות אותו:
ולהיות שהיה מסתפק אם היו מלאכים כמו שכתבנו, עם שהיה זקן וחולה ומצטער להיות בעמידה, עם כל זה לראות אם יאכלו או אם הסתלק המאכל מלפניהם, על כן לא סר מלעמוד עליהם. והם בראותם כי "והוא עומד עליהם" כלומר הוא הידוע שהוא זקן וחולה, ותחת העץ חוץ מאהלו, על כן בושו ממנו "ויאכלו", ולא סלקו המאכל מאליו:
או נדקדק הוי"ו של "והוא", והענין מה שכתבנו שהיתה שכינה עליו כי עשה מרכבה ממנו, וזהו אומרו "והוא" כלומר לא הוא בלבד, כי אם "והוא" נוסף על זולתו. וזהו אומרו "והוא" בוי"ו כלומר עם השכינה הנזכרת לעיל, ועל כן בושו והכלמו ויאכלו: או יאמר דרוש אחר, הכתוב אצלנו בשערים, על מאמרם ז"ל (שמות רבה כח א) שכשעלה משה למרום ורצו לפגוע בו מלאכי השרת, אמר להם הקב"ה אי אתם בושים ממנו אמש ירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו וכו', שכתבנו שכיוון הוא יתברך להורות למלאכים כי היו צריכין כלם לגמילות חסדים של אברהם, שעל ידי חסדו מתקיים גם עולם המלאכים, ועל כן רצה יתברך כי שם יאכלו להורות כי נהנים הם מגמילות חסדו, כי גדול הוא מהם ומקיימם. וזה הורה יתברך בהניח אותם ועשות מרכבה ממנו, כי בזה נכנעו הם ויאכלו ולא עשו כמלאך את גדעון. וזה יאמר "והוא עומד עליהם", שהוא מרכבה אל השכינה והם למטה. וזהו "והוא עומד עליהם" במעלה, ואיך הוא עליהם הוא כי הם "תחת העץ" ולא תחת השכינה כמוהו, ועל כן
"ויאכלו" מפתו כצריכים אליו:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת הוא בעצמו, עשה הקב"ה לבניו על ידי עצמו; וכל מה שעשה אברהם למלאכים על ידי שליח, עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח. ואל הבקר רץ אברהם, "ורוח נסע מאת ה'" וגו'. ויקח חמאה וחלב ויתן לפניהם, "הנני ממטיר לכם לחם". והוא עומד עליהם, "הנני עומד לפניך שם על הצור". "ואברהם הולך עמם לשלחם", "וה' הולך לפניהם יומם". "יקח נא מעט מים", "והכית בצור ויצאו ממנו מים". ופליגא אדר' חמא בר חנינא: בשכר שלש זכו לשלש. בשכר חמאה וחלב, זכו למן; בשכר "והוא עומד עליהם", זכו לעמוד הענן; בשכר "יקח נא מעט מים", זכו לבארה של מרים.
ואל הבקר רץ אברהם. אמר ר' לוי: רץ לקדם אותה אומה שכתוב בה: "עגלה מלומדה אוהבת לדוש".
ויקח בן בקר. יכול גדול? תלמוד לומר רך. אי רך, יכול חסול? תלמוד לומר וטוב.
ויתן אל הנער. זה ישמעאל, כדי לזרזו במצוות:
מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו: צא ושכור לנו פועלין, והלך ופסק להן מזונות. וכשבא אצל אביו, אמר לו: בני, אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו אי אתה יוצא ידי חובתך, מפני שהן בני אברהם יצחק ויעקב! אלא עד שלא יתחילו במלאכה, צא ואמור להם: אין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד. ר' שמעון בן גמליאל אומר: אינו צריך, הכל כמנהג המדינה. למימרא דסעודה דאברהם עדיפא מדשלמה? והכתיב: "ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת וששים כור קמח", והללו לעמילן של טבחים ולציקי קדירה; ואלף נשים היו לו לשלמה, וכל אחת ואחת עשתה בביתה כך, סבורה שמא אצלה סועד היום. ואילו גבי אברהם כתיב: ואל הבקר רץ אברהם וגו', ואמר רב יהודה אמר רב: בן בקר, אחד; רך, שנים; וטוב, שלשה! אמר ליה: התם תלתא תורא לתלתא גברי; הכא לישראל כלהו, שנאמר: "יהודה וישראל רבים כחול הים". רך וטוב, ואימא חד, כדאמרי אינשי: רכיך וטב? אמר ליה: לכתוב קרא "רך טוב", מאי רך וטוב? לדרשא. אימא תרי? מדטוב לדרשא, רך נמי לדרשא. מתיב רבא בר עולא: ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו? כל חד וחד יהביה לחד נער.
ואל הבקר רץ אברהם. ברח מלפניו ונכנס למערת המכפלה, ונכנס אחריו שם, וראה שם אדם ועזרו שוכבים וישנים ונרות דולקים עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח. לפיכך חמד מערת המכפלה, אמר לבני יבוס (והלא חתיים היו? אלא על שם העיר יבוס נקראו יבוסים), לקנות מהם בממכר זהב ובכתב עולם לאחוזת קבר, ולא קבלו עליהם. התחיל כורע ומשתחוה להם, שנאמר: "וישתחו אברהם לפני עם הארץ". אמרו לו: כרות עמנו ברית ושבועה שאין זרעך יורש את עיר יבוסי, ואנו מוכרין לך. כרת עמהם ברית ושבועה. מה עשו אנשי יבוס? עשו להם צלמי נחושת והעמידו אותן ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית שבועת אברהם. וכשבאו ישראל לארץ, כתיב: "ואת היבוסי יושב ירושלים" וגו'. ודוד המלך רצה להכניס ולא הניחוהו, שנאמר: "ויאמרו אנשי יבוס לא תבוא הנה." וכי מה היה כוחן של אנשי יבוס לומר לדוד לא תבוא, והיו ישראל כחול הים? אלא מכוח השבועה. "עד הסירך העורים והפסחים", אלו הצלמים, שעינים להם ולא יראו ורגליהם ולא יהלכון:
אמר הקב"ה לאברהם: בזכות שלש ריצות שרצת, חייך כשאבוא ליתן תורה לישראל שאני רץ בפניהם. ג' ריצות שרץ אברהם, "וירץ לקראתם", ואל הבקר רץ אברהם, "וימהר אברהם". ופרע לו הקב"ה, "ויאמר ה' מסיני בא" וגו':בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
אל הנער זה ישמעאל לחנכו במצות. קשה מנא ליה. י"ל לפי שהפרשה נפקא ובאה להשמיענו שאברהם עצתו נזדרז בסעודה זו ואל הבקר רץ אברהם וימהר אברהם האהלה ויקח ויתן ולא יתכן לפרשו ויתן אל הנער לאחד ממשרתיו שאם כן יהיה זה גנותו של אברהם לכך הוצרך לפרש אל הנער זה ישמעאל שאין זה גנותו אלא שבחו שהרי לחנכו במצות נתן לו:
<< · מ"ג בראשית · יח · ז · >>