מ"ג בראשית ו יא
<< · מ"ג בראשית ו · יא · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃
תרגום
| אונקלוס: | וְאִתְחַבַּלַת אַרְעָא קֳדָם יְיָ וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא חָטוֹפִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִתְחַבָּלַת אַרְעָא בְּגִין דַיְירָהָא דְסָטוּ מִן אָרְחָן דְתַקְנָן קֳדָם יְיָ וְאִיתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטוּפִין: |
| ירושלמי (קטעים): | וְאִיתְמְלִיאַת אַרְעָא חוֹמְסִין וְגוֹזָלִין: |
רש"י (כל הפרק)
"ותשחת" - לשון ערוה וע"א (סנהדרין נז) (ס"א ערוה כי השחית כל בשר את דרכו וע"א) כמו (דברים ז) פן תשחיתון
"ותמלא הארץ חמס" - גזל (ס"א שנאמר (יונה ג) ומן החמס אשר בכפיהם)רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס – גֶּזֶל.
מפרשי רש"י
מפרשי רש"י
מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)
גור אריה (כל הפרק)
משכיל לדוד (כל הפרק)
נחלת יעקב (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
ותשחת הארץ — הטעם, אנשי הארץ, וכן: "ארץ כי תחטא לי" (יחזקאל יד יג); "וכל הארץ באו" (בראשית מא נז).
ויש אומרים כי טעם לפני האלהים — בפרהסיא. ואחרים אמרו, כי הטעם, שנשחתו בסתר ובדברים מכוסים שלא ידעם כי אם השם. והקרוב אלי, שהתורה דיברה כלשון בני אדם על דרך שיבינו השומעים, כעבד שיעשה עבירה לפני רבו ולא ייראנו. והאומרים כי האלהים במקום הזה אינו קדש, לא אמרו מאומה:
חמס — בגזל ועושק, וקחת גם הנשים בחזקה:מלבי"ם (כל הפרק)
(יא) "ותשחת". לעומת זה אמר שבני דורו נשחתו בשלשה חלקים אלה. נגד החלק הרוחני האלהי שנח התהלך את האלהים, נשחתה הארץ לפני האלהים בהשחתת הדעות והאמונות, ונגד החלק שנקרא חי מדבר שאמר על נח צדיק תמים היה, שעשה משפט וצדק, ותמלא הארץ חמס, שהוא עשות עול נגד חברו וגזל משפט וצדק במה שנוגע בין אדם לחברו:
כלי יקר (כל הפרק)
אור החיים (כל הפרק)
ותשחת הארץ וגו'. כל הכתוב לא היה צריך לאומרו כי כבר כתב בפרשה הקודמת (פסוק ה') וירא ה' כי רבה וגו'. ואם לפרט החטא נתכוין יותר מפורשת בפרשה הקודמת דכתיב רבה רעת האדם וכל יצר וגו'. ואם לצד שלא הזכיר שם החמס היה לו להזכירו. ועוד למה בפרשה הקודמת אמר שם הרחמים וכאן אמר שם אלהים, עוד למה הוצרך לומר תיבת לפני האלהים. עוד למה חזר עוד לומר וירא אלהים וגו' אם להודיע בא כי ה' יודע כל הווה דבר זה ידוע הוא. אכן יתבאר הענין על דרך אומרם באבות (פ"ד) וזה לשונם העושה עבירה אחת קונה לו קטיגור פירוש מלאך משחית. אך צריך אתה לדעת כי אין המשחית יכול עשות דבר קודם שישפוט שופט כל הארץ, שה' מונעם מעשות רע, והוא סוד פירוש (שמות לז) נושא עון ואחר שישפוט האלהים אז ישלחם ביד פשעם שהם קטגורים שנבראים במעשיהם הרעים, כאומרו (ירמי' ב') תיסרך רעתך. ויש לך לדעת, כי הגם שימנע ה' המקטרג מהזיק לעושהו, עם כל זה כשירבה יקבול שלא יסבול עוד וידחוק למהר מעשיהו לאבד בעליו קודם שיגמר דינו כי משפטו מפורש, והוא אומרו ותשחת הארץ לפני האלהים, פירוש קודם שיגמור דינם נשחתה הארץ פירוש משלו בה משחיתים לצד מעשיהם. ודקדק לומר הארץ הכוונה שגם גוף הארץ לצד הפלגת החטאים תקולל חלקתם בארץ כי ישכינו בה התיעוב הנוצר ממעשיהם. ואומרו ותמלא הארץ מן הראוי היה להקדים הסיבה ואחר כך המסובב שהוא יצירת המשחית, אלא נתכוין להודיע שאחר שהגיעו לגדר זה עוד הוסיפו להתעיב יותר מהקודם:
חמס, פירוש חמס הוא כללות הרשע בו גזל בו גילוי עריות בו שפיכות דמים בו עבודה זרה, וכמו שהוכיחו רז"ל (ב"ר פל"א) מהכתובים יעש"ד. והגם שמדתו יתברך להיות נושא עון עד עת בא דבר משפט, הדור ההוא גדול עונם מנשוא במדת נושא עון, על דרך אומרו (לעי' ד' י"ג) קין גדול עוני מנשוא. או יאמר ותשחת הארץ הם מעשיהם הרעים ומצד זה נתמלאה הארץ מקטרגים המתייחסים בשם חמס, והוא שהודיע הכתוב לנח באומרו קץ כל בשר בא לפני פירוש אותם המקטרגים שנבראו מיושבי הארץ שנקרא קץ, כמו שמפורש בדברי הזוהר (ח"א ס"ג), בא לפני וקובל למהר לאבדם. וטעם הודעת כל הכתובים הוא לומר כי זולת זה היה ה' מאריך אפו זמן מה, והגם שאמר בפרשה הקודמת (פסוק ז') ויאמר ה' אמחה את האדם וגו' עם כל זה ינחם ה' על הרעה והיה מאריך אפו, אלא לצד הפלגת המשחית, והוא אומרו וירא אלהים וגו' והנה נשחתה בהפלגה, לטעם זה מיהר ה' לומר לנח עשה לך וגו', וטעם שהזכיר בפרשה זו שם אלהים הראה כי גם מדת רחמים נתהפכה למדת הדין לצד מעשה הרשעים:
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ותשחת הארץ. תנא דבי רבי ישמעאל: כל מקום שנאמר השחתה, אינו אלא עבודה זרה וגילוי עריות. עבודה זרה דכתיב: "פן תשחיתון" וגו'; גילוי עריות דכתיב: ותשחת הארץ וגו' כי השחית כל בשר. מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל. אמר ר' אבא: וכולן חזרו, חוץ מתושלמי דלא הדר.
<< · מ"ג בראשית · ו · יא · >>