מ"ג בראשית ט ו

<< · מ"ג בראשית · ט · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃

תרגום

​ ​ ​

אונקלוס (תאג'):	דְּיֵישׁוֹד דְּמָא דַּאֲנָשָׁא בְּסָהֲדִין עַל מֵימַר דַּיָּינַיָּא דְּמֵיהּ יִתְאֲשַׁד אֲרֵי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עֲבַד יָת אֲנָשָׁא׃
אונקלוס (דפוס):	דְּיֵישׁוּד דְּמָא דֶּאֱינָשָׁא בְּסַהֲדִין מִמֵימַר [נ"א: עַל מֵימַר] דַּיָּנַיָּא דְּמֵיהּ יִתְאֲשִׁיד [נ"א: יִתְשַׁד] אֲרֵי בְּצֵלַם אֱלֹהִים [נ"א: בְּצַלְמָא דַייָ] עֲבַד יַת אֱינָשָׁא׃
ירושלמי (יונתן):	דְיֵישׁוֹד דְמָא דְאֵינָשָׁא בְּסַהֲדִין דְיָינַיָא מְחַיְיבִין לֵיהּ קְטוֹל וּדְיֵישׁוֹד בְּלָא סַהֲדִין מָרֵי עָלְמָא עָתִיד לְאִתְפַּרְעָא מִנֵיהּ לְיוֹם דִינָא רַבָּא אֲרוּם בִּדְיוֹקְנָא דַיְיָ עֲבַד יַת אֵינָשָׁא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"באדם דמו ישפך" - אם יש עדים המיתוהו אתם למה כי בצלם אלהים וגו' "עשה את האדם" - זה מקרא חסר וצריך להיות עשה העושה את האדם וכן הרבה במקרא

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ – אִם יֵשׁ עֵדִים הֲמִיתוּהוּ אַתֶּם. לָמָּה? "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים...".
עָשָׂה אֶת הָאָדָם – זֶה מִקְרָא חָסֵר, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת: "עָשָׂה הָעוֹשֶׂה אֶת הָאָדָם". וְכֵן הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא.

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

וטעם באדם — בעדים, או לעיני הכל. או בעבור האדם שנשפך דמו, וכמוהו רבים:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

שופך דם האדם באדם. פירוש באדם בפני אדם, כלומר בפני עדים, דמו ישפך על פי ב"ד. וזאת כונת תרגום אונקלוס שתרגם דישוד דמא דאינשא בסהדין על מימר דיינא דמיה יתשד. תרגם אונקלוס באדם בסהדין.

כי בצלם אלהים עשה העושה את האדם. ובמדרש ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש להביא החונק את עצמו, יכול אפילו כשאול ת"ל אך, יכול כחנניה מישאל ועזריה ת"ל אך. מיד כל חיה, אלו ארבע מלכיות שנקראו חיות, מיד האדם אלו ישראל שנאמר (יחזקל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. מיד איש אחיו אלו בני עשו, שנאמר (בראשית לב) הצילני נא מיד אחי מיד עשו.

אדרוש את נפש האדם, לעתיד לבא.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

"באדם דמו ישפך" בב"ד של מטה: " כי בצלם אלהים" וטעם היות דם האדם נדרש ולא אדרוש דם שאר בעלי חיים. כי בצלם אלהים עשה בצלם העצמים הנבדלים הנקראים אלהים עשה איזה מהם את האדם כי אמנם מאז שאמר האל ית' נעשה אדם נתן כח בעצמים הנבדלים או באחד מהם להשפיע כח שכלי על כל נושא מוכן והוא כל אחד מהמין האנושי ובהיות האדם בצלם אלהים אשר הוא נפשו האנושית אשר בה הוא חי משכיל ראוי שיהיה דמו ונפשו החיונית המשרתים לזה הצלם נחשבים ונדרשים מיד מאבדיהם יותר מחיי כל שאר בעלי חיים:

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

[עריכה]

רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו, אומר לו: ראה שישראל הוא ובן ברית הוא והתורה אמרה: שופך דם האדם באדם דמו ישפך, אמרה תורה: הצל דמו של זה בדמו של זה. ותנא קמא תנא דבי מנשה הוא, דאמר: כל מיתה האמורה לבני נח אינה אלא חנק, ושדי ליה האי "אדם" אסיפיה דקרא ודרוש ביה הכי: "האדם באדם דמו ישפך", איזהו שפיכות דמים שהוא בגופו של אדם? הוי אומר זה חנק. אימא בת נח שהרגה לא תהרג, "מיד איש" כתיב ולא מיד אשה? אמר רב יהודה: שופך דם האדם מכל מקום. בת נח שזינתה לא תהרג, דכתיב "על כן יעזב איש" ולא אשה? אמר רב יהודה: והיו לבשר אחד, הדר ערבינהו קרא:

[עריכה]

שופך דם האדם. תניא, ר' אליעזר אומר: כל שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר: שופך דם האדם, וכתיב: "ואתם פרו ורבו". ר' עקיבא אומר: כאילו ממעט את הדמות, שנאמר: "כי בצלם אלקים עשה את האדם", ומה כתיב אחריו? "ואתם פרו ורבו". בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט את הדמות. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, אתה נאה דורש ואינך נאה מקיים? א"ל: נפשי חשקה בתורה, יתקיים העולם על ידי אחרים:

<< · מ"ג בראשית · ט · ו · >>