מ"ג בראשית כד כא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם לא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהוָה דַּרְכּוֹ אִם לֹא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָאִ֥ישׁ מִשְׁתָּאֵ֖ה לָ֑הּ מַחֲרִ֕ישׁ לָדַ֗עַת הַֽהִצְלִ֧יחַ יְהֹוָ֛ה דַּרְכּ֖וֹ אִם־לֹֽא׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְגוּבְרָא שָׁהֵי בַּהּ מִסְתַּכַּל שָׁתֵיק לְמִדַּע הַאַצְלַח יְיָ אוֹרְחֵיהּ אִם לָא׃
ירושלמי (יונתן):
וְגַבְרָא הֲוָה מַמְתִּין לָהּ וּשְׁתֵיק לְמִנְדַע הַאַצְלַח יְיָ אָרְחֵיהּ אִין לָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"משתאה" - לשון שאייה כמו שאו ערים תשאה שממה (ישעיהו ו)

"משתאה" - משתומם ומתבהל על שראה דבריו קרוב להצליח אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא אם לאו ואל תתמה בתי"ו של משתאה שאין לך תיבה שתחלת יסודה שי"ן ומדברת בלשון מתפעל שאין תי"ו מפרידה בין שתי אותיותיה של עיקר היסוד כגון משתאה מגזרת שאה משתולל (ישעיהו נט) מגזרת שולל וישתומם (שם טז) מגזרת שממה (מיכה ו) וישתמר חקות עמרי מגזרת וישמר אף כאן משתאה מגזרת תשאה וכשם שאתה מוצא לשון משומם באדם נבהל ונאלם ובעל מחשבות כמו (איוב יח) על יומו נשמו אחרונים (ירמיהו ב) שומו שמים (דניאל ד) אשתומם כשעה חדא כך תפרש לשון שאייה באדם בהול ובעל מחשבות ואונקלוס תרגם לשון שהייה וגברא שהי שוהא ועומד במקום אחד לראות ההצליח ה' דרכו ואין לתרגם שתי שהרי אינו לשון שתיה שאין אל"ף נופלת בלשון שתיה

"משתאה לה" - משתומם עליה כמו (לעיל כ) אמרי לי אחי הוא וכמו (לקמן כו) וישאלו אנשי המקום לאשתו

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מִשְׁתָּאֵה – לְשׁוֹן שְׁאִיָּה, כְּמוֹ "שָׁאוּ עָרִים, תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה" (ישעיהו ו,יא).
מִשְׁתָּאֵה – מִשְׁתּוֹמֵם וּמִתְבַּהֵל עַל שֶׁרָאָה דְּבָרוֹ קָרוֹב לְהַצְלִיחַ, אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם מִמִּשְׁפַּחַת אַבְרָהָם הִיא אִם לָאו. וְאַל תִּתְמַהּ בַּתָּי"ו שֶׁל "מִשְׁתָּאֵה", שֶׁאֵין לְךָ תֵּיבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ שִׁי"ן וּמְדַבֶּרֶת בִּלְשׁוֹן מִתְפָּעֵל, שֶׁאֵין תָּי"ו מַפְרִידָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל עִקַּר הַיְסוֹד, כְּגוֹן: "מִשְׁתָּאֵה", "מִשְׁתּוֹלֵל" (ישעיהו נט,טו) מִגִּזְרַת "שׁוֹלֵל", "וַיִּשְׁתּוֹמֵם" (ישעיהו נט,טז) מִגִּזְרַת "שְׁמָמָה", "וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי" (מיכה ו,טז) מִגִּזְרַת "שַׁמֵּר". אַף כַּאן "מִשְׁתָּאֵה" מִגִּזְרַת "תִּשָּׁאֶה". וּכְשֵׁם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא לְשׁוֹן "מְשׁוֹמֵם" בְּאָדָם נִבְהָל וְנֶאֱלָם וּבַעַל מַחֲשָׁבוֹת, כְּמוֹ "עַל יוֹמוֹ נָשַׁמּוּ אַחֲרוֹנִים" (איוב יח,כ), "שֹׁמּוּ שָׁמַיִם" (ירמיהו ב,יב), "אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָא" (דניאל ד,טז) – כָּךְ תְּפָרֵשׁ לְשׁוֹן "שְׁאִיָּה" בְּאָדָם בָּהוּל וּבַעַל מַחֲשָׁבוֹת. [וְאוּנְקְלוּס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן "שְׁהִיָּה": "וְגוּבְרָא שָׁהֵי" – שׁוֹהֵא וְעוֹמֵד בְּמָקוֹם אֶחָד לִרְאוֹת "הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ". וְאֵין לְתַרְגֵּם "שָׁתֵי", שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ לְשׁוֹן שְׁתִיָּה, שֶׁאֵין אָלֶ"ף נוֹפֶלֶת בִּלְשׁוֹן שְׁתִיָּה.]
מִשְׁתָּאֵה לָהּ – מִשְׁתּוֹמֵם עָלֶיהָ, כְּמוֹ: "אִמְרִי לִי אָחִי הוּא" (לעיל כ,יג), וּכְמוֹ "וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ" (להלן כו,ז).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

והאיש משתאה: מלשון תשאה שממה והתי"ו כמו תי"ו בישתבח מן שבח, וישתמר חוקות עמרי מלשון שומר, כלומר משתומם ומחשב על שאמרה לו זאת הנערה גם לגמליך אשאב, הבין שזימן לו הקב"ה מה שביקש, והמפרש לשון שתייה אי איפשר מפני שהאלף שבו לא תהיה בלשון שתייה, ועוד שלא אמרה לו רבקה להשקות את גמליו לאחר שתייתו ואז התחיל להיות מחשב ותוהא:
במבחר קברינו: במקום שקוברין שרי הארץ והרי לך קבר מזומן:


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

והאיש משתאה — כמו "משתומם", מגזרת "שׁאו ערים" (ישעיהו ו, יא); "תשאה שממה" (שם), וטעם לה — כמו "בשבילה". וכן: "אשתומם כשעה חדא" (דניאל ד, טז). והתי"ו מבניין התפעל, כמו "נתראה פנים" (מלכים ב יד, ח), ולא יתכן היותו מן ש.ת.ה:

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"משתאה" משתומם על רוב הזריזות לעשות חסד: " מחריש" ולא אמר לה אל תטרחי כל כך כמו שהיה ראוי בחק המוסר. לדעת להכיר מתוך אופן חסידותה וזריזותה: " ההצליח ה' דרכו" אם יהיה ע"צ הטוב והחסד הגמור:

" אם לא" ושיהיה כל זה לתקות איזה שכר:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כא) "והאיש משתאה לה." שעדיין עלה בלבו שיוכל להיות שהיא עושה זאת בעבור שתבקש ממנו מתן או אגורת כסף עבור טרחה, ובזה אין ראיה מזה שהיא נדיבה ובעלת חסד, שבהפך יהיה זה אות שהיא שפלה ובזויה, ולכן "החריש לדעת ההצליח ה' דרכו", שזה יראה בסוף מעשיה:


 

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

והאיש משתאה לה מחריש. פי' להיות שראה הצלחת דרכו ויותר ממה שאמר בתנאו אמרה הצדקת היתה נפשו מקשקשת לומר אליה מה שאמר בסמוך כי כבר נשלם תנאי שאמר ואמרה וגם לגמליך אשאב (כ"ד מ"ד) הנה היא אמרה וגם וגו' וקיימה דבריה דכתיב (שם כ') ותשאב לכל גמליו ולא היה צריך להמתין עד שיכלו הגמלים לשתות שלא היה זה מהתנאי והיה משתיק עצמו מדבר עד שידע מה שאמרה להשקות גמליו עד שיכלו לשתות, והגם שאין דבר זה מהתנאי לצד דבריה נולד לו בה ספק שמא היא מהאומרים הרבה ועושים מעט עד שראה שכילו הגמלים וגו' תכף נתן הצמידים וגו':

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

והאיש משתאה לה. ממצמץ ומביט בה: