מ"ג בראשית כו יא

מקראות גדולות בראשית


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנגע באיש הזה ובאשתו מות יומת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת־כׇּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּפַקֵּיד אֲבִימֶלֶךְ יָת כָּל עַמָּא לְמֵימַר דְּיַנְזֵיק לְגוּבְרָא הָדֵין וּלְאִתְּתֵיהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטִיל׃
ירושלמי (יונתן):
וּפְקִיד אֲבִימֶלֶךְ יַת כָּל עַמָא לְמֵימַר דְיִקְרַב לְבִישׁ בְּגַבְרָא הָדֵין וּבְאִנְתְּתֵיהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא) "ויצו" בכ"ז היה מהשגחת ה' שלא לבד שלא עשה עמו רעה בעבור זה, כי עוד "צוה לכל עמו הנוגע באיש הזה" להרע לו, או "באשתו" לאנסה מפני שהיא בחזקת פנויה, "מות יומת", וגם לא שלחו מארצו רק,


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנוגע. אמר ר' איבו: אפילו צרור לא יזרוק בו אדם: