מ"ג בראשית כח כב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאַבְנָא הָדָא דְּשַׁוִּיתִי קָמָא תְּהֵי דְּאֵיהֵי פָּלַח עֲלַהּ קֳדָם יְיָ וְכֹל דְּתִתֵּין לִי חַד מִן עַסְרָא אַפְרְשִׁנֵּיהּ קֳדָמָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
וְאַבְנָא הָדָא דִשַׁוִיתִי קָמָא תְּהֵי מְסַדְרָא בְּבֵי מוּקְדְשָׁא דַיְיָ וִיהוֹן דָרַיָא פַּלְחִין עֲלָהּ לִשְׁמָא דַיְיָ וְכָל דְתִתֵּן לִי חַד מִן עַסְרָא אַפְרְשִׁינֵיהּ קֳדָמָךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והאבן הזאת" - כך מפורש וי"ו זו של והאבן אם תעשה לי את אלה ואף אני אעשה זאת והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו' כתרגומו אהי פלח עלה קדם ה' וכן עשה בשובו מפדן ארם כשאמר לו קום עלה בית אל (לקמן לה) מה נאמר שם ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְהָאֶבֶן הַזֹּאת – כָּךְ תְּפָרֵשׁ וָי"ו זוֹ שֶׁל "וְהָאֶבֶן": אִם תַּעֲשֶׂה לִי אֶת אֵלֶּה, אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת.
וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה... – כְּתַרְגּוּמוֹ: "תְּהֵי דְּאֵיהֵי פָּלַח עֲלַהּ קֳדָם יְיָ". וְכֵן עָשָׂה בְשׁוּבוֹ מִפַּדַּן אֲרָם, כְּשֶׁאָמַר לוֹ (להלן לה,א): "קוּם עֲלֵה בֵית אֵל". מַה נֶּאֱמַר שָׁם? "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה... וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ" (בראשית לה,יד).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

עשר אעשרנו לך: להקריב לפניך עולה:

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


עשר אעשרנו לך. קיים יעקב את דבריו כי נתן להש"י מעשר מכל אשר לו ואפילו מן הבנים, שכן מצינו בי"ב שבטים שהיו לו אפרים ומנשה שכתוב בהן כראובן ושמעון יהיו לי הרי י"ד, הוצא מהם ד' בכורות לד' אמהות שהרי הבכור קדש ואין קדש מוציא מידי קדש נשארו עשרה והעשירי הוא שבט לוי שהבדילו הש"י לשרתו ולברך בשמו והוא שזכתה לו התורה המעשר. ודרשו רז"ל מן הכתוב הזה המזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות, שהרי מי שהפריש ממונו שתי מעשרות ועשורא בתרא כי קמא הרי זה חומש הממון.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כב) "והאבן". נגד מה שיהיה ה' לי לאלהים, "אשים את האבן מצבה", שיהיה מקום מוכן להשראת השכינה לעולם, ונגד מה שהבטיח שיהיה עמדי ושמרני, ונתן לי לחם ובגדים, "כל אשר תתן לי עשר אעשרנו", כאומר אבל אם לא יהיה ה' לי לאלהים היינו שאקלקל מעשי בבית לבן, אז כל הטוב יהיה לרעתי ולא אקיים את נדרי:


 

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

והאבן הזאת וגו'. יראה כי היא זו אבן השתיה (זהר ח"א ע"ב א) שהזמינה למקדש, ומצינו לו שהזמין עצי שטים למשכן במדבר. (תנחומא תרומה) ואולי שיכוין ה' באומרו ועשו לי מקדש לשון מזומן פירוש מה שכבר הוזמן כי המשכן וגם בית המקדש בשניהם הזמינם יעקב, ושכנתי בתוכם חוזר אל שני הכנות אלו:

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

תנו רבנן: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, שמא יצטרך לבריות. מעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחומש ולא הניחו חבירו, ומנו? ר' ישבב; ואית דאמר: ר' ישבב ולא הניחו חבירו, ומנו? ר' עקיבא, דאמר קרא: אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. והא לא דמיא עשורא קמא לעשורא בתרא? אעשרנו לך, לבתרא כקדמא. וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (כתוב ברמז ע"ה וקל"ג):

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

עשר אעשרנו. בגימטריא וזהו כל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש: