כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־גַם־זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַהֲוָה בְּקַשָּׁיוּתַהּ בְּמֵילְדַהּ וַאֲמַרַת לַהּ חָיְתָא לָא תִּדְחֲלִין אֲרֵי אַף דֵּין לִיךְ בַּר׃
ירושלמי (יונתן):
וַהֲוָה בְּקַשְׁיוּתָהּ בְּמֵילְדָהּ וַאֲמָרַת לָהּ חַיְיתָא לָא תִדְחָלִין אֲרוּם אוּף דֵין לִיךְ בַּר דְכַר:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי גם זה" - נוסף לך על יוסף ורבותינו דרשו עם כל שבט נולדה תאומה ועם בנימין נולדה תאומה יתירה 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כִּי גַם זֶה – נוֹסָף לָךְ עַל יוֹסֵף. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: עִם כָּל שֵׁבֶט נוֹלְדָה תְּאוֹמָה, וְעִם בִּנְיָמִין נוֹלְדָה תְּאוֹמָה יְתֵרָה (ב"ר פב,ח).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אל תיראי כי גם זה לך בן: כאשר התפללתה יוסף ה' לי בן אחר, ולא חפץ להמיתך אלא קיבל תפילתך ולדבר על לבה נתכוונה:

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

בהקשותה — מהבניין הכבד הנוסף. והטעם, שהקשתה הלידה על נפשה. וכן "ותקש" (בראשית לה, טז), רק הוא מהבניין הכבד הדגוש. וכמו "ותכל להשקותו" (בראשית כד, יט):

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"אל תיראי" שיהיה הילד נקבה מפני שהחבלים מרובים כאמרם רז"ל חבלי נקבה מרובים משל זכר: " כי גם זה לך בן" אע"פ שחבליו מרובים גם הוא זכר:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יז) "אל תיראי". מודיע צדקת רחל איך נתאותה לבנים עד שאמרה ואם אין מתה אנכי, והגם שהגיעה עד שערי מות לא שמה לבה ע"ז רק יראה פן ע"י קשוי הלידה יהיה הולד נפל או פן הוא בלתי בן קיימא, "ותאמר לה המילדת אל תיראי" מזה "כי גם זה לך בן", ר"ל בן קיימא הראוי לגדלו:  

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אל תראי כי גם וגו'. צריך לדעת מה היא המורא שמבטיחתה עליו שלא תירא, ולכשנאמר כי אימות מות היו לה במה מסירה ממנה המורא באומרה כי גם זה וגו'. עוד צריך לדעת מה כוונתה באומרה גם:

אכן יתבאר על דרך אומרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ב) כי בנימין נולדו עמו ב' תאומות, מה שלא נולדו כן עם יוסף כי אם תאומה אחת. ע"כ. ולזה ״ויהי בהקשותה״ אמרה לה המילדת ״אל תיראי״ ממה שאת מתקשת בלידה שמא תסתכני כי יש לך הריון משונה מהראשון. והוא אומרו ״כי גם״ בתוספת ריבוי, זה לך בן כאילו אמר כי גם בן זה לך:

עוד תרמוז על פי מה שידוע (נידה דף לא.) כי המקשה לילד בבן זכר אינה מסתכנת והמקשה לילד בת היא מסתכנת, לזה אמרה כי ודאי גם זה לך בן ולא תסתכני:

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי בהקשותה בלדתה. שני תלמידים של ר' יהושע שינו עטיפתם בשעת השמד. פגע בהן איסטרטיגוס [משומד] אחד. אמר להם: אם בניה אתם, תנו נפשכם עליה; ואם אין בניה אתם, למה אתם נהרגים? אמרו לו: בניה אנו ועליה אנו נהרגים וכו'[1]. אמר להם: שלוש שאלות אני שואל אתכם; אם אתם משיבין לי מוטב, ואם לאו, אני משמיד אתכם. אמר להם, כתוב אחד אומר: "נצב לריב ה'", וכתוב אחד אומר: "כי שם אשב לשפוט את כל הגוים". אמרו לו: בשעה שהקב"ה דן את ישראל, דן אותם מעומד ומקצר בדין; ובשעה שהוא דן את אומות העולם, דן אותם מיושב ומאריך בדין, ואחר כך פוסק הדין. אמר להם: לא כך דרש יהושע רבכם, אלא זה וזה באומות העולם: משהוא דן אותם, מדקדק בדין ומאריך בדין, ואחר כך עומד ונעשה אנטידיקוס כנגדן. אמר להם, מהו דכתיב: "עובד אדמתו ישבע לחם"? אמרו לו: מוטב מי שחוכר שדה אחת ומעדרה ומזבלה ממי שהוא חוכר שדות הרבה ומובירן. אמר להם, לא כך דרש יהושע רבכם; אלא עובד אדמתו, אלו ישראל; ישבע לחם, ישבע לחמו לעולם הבא וכו'. אמר להם: מהו דכתיב, ויהי בהקשותה בלדתה? אמרו לו, כך משיבין נפשה של חיה ואומרים לה בשעת הלידה: אל תיראי, כי בן זכר ילדת. אמר להם: לא כך דרש יהושע רבכם, אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו וכו', תאומה יתירה נולדה עם בנימין.


  1. ^ אלא שאין דרכו של אדם לאבד את עצמו לדעת. ב"ר