מ"ג בראשית לה יז
<< · מ"ג בראשית · לה · יז · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־גַם־זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה בְּקַשָּׁיוּתַהּ בְּמֵילְדַהּ וַאֲמַרַת לַהּ חָיְתָא לָא תִּדְחֲלִין אֲרֵי אַף דֵּין לִיךְ בַּר׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה בְּקַשְׁיוּתָהּ בְּמֵילְדָהּ וַאֲמָרַת לָהּ חַיְיתָא לָא תִדְחָלִין אֲרוּם אוּף דֵין לִיךְ בַּר דְכַר: |
רש"י
מפרשי רש"י
אמנם עיקר הדברים מה שהיה לבנימין תאומה יתירה וליוסף לא היתה תאומה כלל הוא מפני כי יוסף הוא הראש ממטתו של יעקב, והוא שאמר עליו (להלן לז, ב) "ואלה תולדות יעקב יוסף" שהוא העיקר של תולדות יעקב (רש"י שם), ולפיכך נולד יחידי כמו כל דבר שהוא שורש הדבר ועיקרו שהוא אחד. ובנימן היו לו שני תאומות בעבור שהוא היה הסוף, וכמו שהראש ראוי שלא יהיה לו תאומה, כך הסוף יש לו רבוי תאומה, בעבור שכל סוף הוא השלמת הכל - יש בזה השלמה מיוחדת יותר מן שלימות החלק, ולפיכך עם בנימין שהוא האחרון ועמו נשלמו שנים עשר שבטים - נולדה נקיבה יתירה; האחת מה שהוא אחד מן השבטים ויש לו זוג, ועוד אחת מה שיש לבנימין השלמה יתירה כמו שאמרנו, לכך נולדה עמו עוד תאומה אחת, שהנקיבה היא השלמת האדם. וכן היה בהבל נולדה עמו תאומה יתירה (רש"י לעיל ד, א) לטעם זה, והבן זה מאד. לכך ב' בחינות יש בבנימין; האחד מצד עצמו כמו שאר השבטים, והבחינה השני מצד שהוא השלמת השבטים, וזה דבר בפני עצמו, ולפיכך נולדו עמו שתי תאומות. [נמצא כי שלשה חילוקים יש; יוסף - שהוא ראש, ואין שייך בראש השלמה כלל, שהרי הוא ראש, לכך לא נולד שום נקבה - שהיא השלמה - עמו. שאר שבטים - שכל אחד יש בו השלמה למי שהוא אחריו, נולד נקבה, שכל נקבה היא השלמת הזכר, לכך נולד השלמתם עמו. אבל האחרון - מפני שיש בו שתי השלמות, שהוא משלים מה שלפניו, ומפני שהוא אחרון - משלים הכל, ויש בו ב' השלמות, נולדו עמו ב' נקבות, שכל נקבה - השלמה. ]:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
אכן יתבאר על דרך אומרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ב) כי בנימין נולדו עמו ב' תאומות, מה שלא נולדו כן עם יוסף כי אם תאומה אחת. ע"כ. ולזה ״ויהי בהקשותה״ אמרה לה המילדת ״אל תיראי״ ממה שאת מתקשת בלידה שמא תסתכני כי יש לך הריון משונה מהראשון. והוא אומרו ״כי גם״ בתוספת ריבוי, זה לך בן כאילו אמר כי גם בן זה לך:
עוד תרמוז על פי מה שידוע (נידה דף לא.) כי המקשה לילד בבן זכר אינה מסתכנת והמקשה לילד בת היא מסתכנת, לזה אמרה כי ודאי גם זה לך בן ולא תסתכני:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויהי בהקשותה בלדתה. שני תלמידים של ר' יהושע שינו עטיפתם בשעת השמד. פגע בהן איסטרטיגוס [משומד] אחד. אמר להם: אם בניה אתם, תנו נפשכם עליה; ואם אין בניה אתם, למה אתם נהרגים? אמרו לו: בניה אנו ועליה אנו נהרגים וכו'[1]. אמר להם: שלוש שאלות אני שואל אתכם; אם אתם משיבין לי מוטב, ואם לאו, אני משמיד אתכם. אמר להם, כתוב אחד אומר: "נצב לריב ה'", וכתוב אחד אומר: "כי שם אשב לשפוט את כל הגוים". אמרו לו: בשעה שהקב"ה דן את ישראל, דן אותם מעומד ומקצר בדין; ובשעה שהוא דן את אומות העולם, דן אותם מיושב ומאריך בדין, ואחר כך פוסק הדין. אמר להם: לא כך דרש יהושע רבכם, אלא זה וזה באומות העולם: משהוא דן אותם, מדקדק בדין ומאריך בדין, ואחר כך עומד ונעשה אנטידיקוס כנגדן. אמר להם, מהו דכתיב: "עובד אדמתו ישבע לחם"? אמרו לו: מוטב מי שחוכר שדה אחת ומעדרה ומזבלה ממי שהוא חוכר שדות הרבה ומובירן. אמר להם, לא כך דרש יהושע רבכם; אלא עובד אדמתו, אלו ישראל; ישבע לחם, ישבע לחמו לעולם הבא וכו'. אמר להם: מהו דכתיב, ויהי בהקשותה בלדתה? אמרו לו, כך משיבין נפשה של חיה ואומרים לה בשעת הלידה: אל תיראי, כי בן זכר ילדת. אמר להם: לא כך דרש יהושע רבכם, אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו וכו', תאומה יתירה נולדה עם בנימין.
<< · מ"ג בראשית · לה · יז · >>
- ^ אלא שאין דרכו של אדם לאבד את עצמו לדעת. ב"ר