מ"ג בראשית לב ח
<< · מ"ג בראשית · לב · ח · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ וְאֶת־הַצֹּ֧אן וְאֶת־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּדְחֵיל יַעֲקֹב לַחְדָּא וְעַקַת לֵיהּ וּפַלֵּיג יָת עַמָּא דְּעִמֵּיהּ וְיָת עָנָא וְיָת תּוֹרֵי וְגַמְלַיָּא לְתַרְתֵּין מַשְׁרְיָן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּדְחִיל יַעֲקב לַחֲדָא עַל דְלָא עָסַק עֶשְרִין שְׁנִין בִּיקָרָא דְאָבוֹי וְעָקַת לֵיהּ וּפַלֵיג יַת עַמָא דְעִמֵיהּ וְיַת עָנָא וְיַת תּוֹרֵי וְגַמְלַיָא לִתְרֵין מַשִׁרְיַין לְמוֹהֲבוּת לֵאָה וּלְמוֹהֲבוּת רָחֵל: |
רש"י
מפרשי רש"י
[יג] על כרחו. דאם לא כן מנא ידע דתהיה בודאי לפליטה. והקשה הראב"ע הרי כתיב (שמואל ב י', י"א) "אם תחזק ארם ממני והיתה לי לישועה", ותירץ הרא"ם דמגוף המקרא אין ללמוד, אלא מקבלת רז"ל שאמרו (תנחומא ישן וישלח ו) 'התקין עצמו לשלשה דברים' כמו שמפרש אחרי זה 'התקין עצמו', ומנא ליה לרבותינו לומר כך דהתקין עצמו למלחמה, ולפיכך פירש "והיה המחנה הנשאר לפליטה" - 'על כרחו כי אלחם עמו', ומזה למדו לומר כך. ודברי תימה אלו הדברים, דהרי בפירוש כתיב דהיה רוצה ללחום, דכתיב (פסוק ז) "וייצר" - 'שמא יהרוג אחרים' (רש"י שם), ומיהא יש לתרץ קושית הראב"ע דגם זה דכתיב "והיתה לי לישועה" שאף על גב שלא היה נגמר לגמרי הישועה מכל מקום כאשר יעזור לו נקרא 'ישועה', כי אי אפשר שלא יהיה לו ישועה מה, וכל מה שיהיה ישועתו - נתקיים "והיתה לי לישועה", אבל כאן שכתיב "והיה המחנה הנשאר לפליטה" פירושו בודאי יהיה לפליטה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
ויצר: מגזרת צרור את המדיינים והוא כמו ותקל גבירתה מן קלל:
ויחץ: מן אשר חצה משה:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ויש שפירש כי מה שנתירא יעקב לא על עצמו כי הוא כבר הובטח, אבל נתירא על בניו ועל אנשי ביתו, וזהו שכתוב ויחץ את הילדים. ואמר עוד פן יבא והכני אם על בנים. לא אמר והכני בלבד שלא היה מפחד על עצמו אלא על הכאת אם על בנים.
ודע כי יש בפרשת הזאת באור למה שאירע ליעקב עם עשו אחיו, ורמז ג"כ לדורות למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז דרכיו של יעקב שהתקין עצמו לשלשה דברים, למלחמה לתפלה לדורון. למלחמה הוא שכתוב ויחץ את העם אשר אתו וכתיב ויאמר אם יבא עשו וגו', לתפלה הוא שאמר אלהי אבי אברהם וגו' הצילני נא, לדורון הוא שכתוב עזים מאתים וגו'. וממנו ראה חזקיה המלך וכן עשה שהתקין עצמו לג' דברים אלו כלפי סנחריב מלך אשור, דכתיב (מלכים ב יח) ויתן חזקיהו את כל הכסף. וכתיב (דה"ב לב) ויתן שרי מלחמות על העם, וכתיב (מלכים ב יט) ויתפלל חזקיהו לפני ה'. וכן אנחנו צריכים ללכת בדרכי האבות להתקין עצמנו להקביל פניהם במנחה ובלשון רכה ובתפלה לפני ה' יתעלה, אבל במלחמה אי אפשר שנאמר (שיר ב) השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו'. השביעם שלא להתגרות מלחמה עם האומות.דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
והקרוב אלי לומר בהיתר ספק זה, על דרך שאמרו רז"ל (סוטה מא:) אר"א כל המחניף לחבירו לסוף נופל בידו כו', וכמו כן כאן יעקב הרגיש בעצמו שחטא בזה שהחניף לרשע ואמר כה אמר עבדך יעקב, וכן תפשו רז"ל על יעקב כדמסיק (כאן בבר"ר עה.ב) עשו לדרכו הוא הולך כו' ויעקב עשה קודש חול וקרא לעשו אדוני מצד החנופה שהחניף לרשע, על כן היה מתירא כי ידע יעקב שכך היא המדה שכל המחניף לרשע לסוף נופל בידו על כן נאמר ויירא יעקב, ולפי שיעקב בלי ספק היו בידו זכיות כל כך הרבה שיהיו מכריעות על עון זה, מ"מ היה צר לו שינכו לו מזכיותיו על ידי שיצילהו מעשו אחיו, לכך נאמר ויצר לו.
ויש אומרים, ויירא יעקב שמא יהרוג אותו עשו, ויצר לו שהיה מיצר על מיתת אביו יצחק, שהרי עשו אמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את אחי, על כן חשב מאחר שעשו יוצא לקראתו ודאי כבר מת אביו כך מסיק בספר תולדות יצחק. ונ"ל לישב בזה מה שנאמר לעיל (ויצא לא.מב) ופחד יצחק, וכאן אמר אלהי אבי יצחק, והרי אין הקב"ה מיחד שמו ית' על הצדיקים בחייהם (תנחומא תולדות ז) ולמה אמר כאן אלהי אבי יצחק, אלא שלפי שעכשיו היה סבור שאביו יצחק מת מאחר שעשו יוצא לקראתו להרגו. ולפי זה אין אנו צריכין לפרש"י בזה שפירש בשני הבטחות אני בא כו'.
ויש אומרים, ששם אלהים המורה על מדת הדין הזכיר דווקא באבותיו, כי יספיק לו זכות אבות שיוכל לעמוד גם במדת הדין, אבל זכותו קטן עד שמצד עצמו אינו יכול לעמוד כי אם במדת רחמים, לכך נאמר ה' האומר אלי, אבל במדת הדין איני יכול לעמוד כי אין בידי זכיות כל כך, שהרי קטנתי מכל החסדים כי קבלתי שכר גדול יותר ממעשי, כי גברו חסדי האל ית' על כל מעשיו, נמצא שכל מעשיו קטנים מחסדיו, וכמ"ש (תהלים קיז.ב) כי גבר עלינו חסדו.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
תולדות אהרן
• לפירוש "תולדות אהרן" על כל הפרק •
- (ברכות ד.): "ר' יעקב בר אידי רמי: כתיב (בראשית כח) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב ויירא יעקב מאד - אמר 'שמא יגרום החטא'."
- (סנהדרין צח:): "ר' יעקב בר אידי רמי: כתיב (בראשית כח) הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב ויירא יעקב מאד וייצר לו - שהיה מתיירא שמא יגרום החטא."
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
כיון שאמרו לו ליעקב כל אותה גדולה, היה מתירא ממנו והיה מחלק את בניו ואת נשיו לשני מחנות, שנאמר: ויירא יעקב מאד ויצר לו. באותה שעה עמד יעקב בתפילה לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם, כתבת בתורתך: "ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד"; ואם יבוא רשע זה ויאבד בני ואת אמם כאחת, ספר תורה שאתה עתיד ליתן בהר סיני מי יקראנו? בבקשה ממך הצילני מידו, שלא יבוא ויכני אם על בנים, שנאמר: הצילני נא. מה עשה? מיד שלח לו דורון לסמות את עיניו, שנאמר: "כי השחד יעור עיני חכמים", ואין חכמים אלא אדום, שנאמר: "והאבדתי חכמים מאדום".
ויירא יעקב מאד ויצר לו. שני בני אדם הבטיחן הקב"ה ונתיראו, הבחור שבאבות והבחור שבנביאים. הבחור שבאבות זה יעקב, שנאמר: "כי יעקב בחר לו יה", ואמר לו הקב"ה: "הנה אנכי עמך", וסוף נתירא ויירא יעקב. הבחור שבנביאים זה משה, שנאמר: "לולי משה בחירו", ואמר לו הקב"ה: "כי אהיה עמך", ונתיירא, ויאמר ה': "אל תירא אותו", מכלל שנתירא (כתוב ברמז רס"ו). ראויין היו ישראל כליה בימי המן, אילולי שסמכו דעתן לדעתו של זקן. אמרו: ומה אם אבינו יעקב שהבטיחו הקב"ה – נתיירא, אנו על אחת כמה וכמה. ויירא יעקב, מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה. כתיב: "הנה אנכי עמך", "אם יהיה אלהים עמדי", מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה. כתיב: "ויאמר כי אהיה עמך" ואין דבר רע מזיקך, וכתיב: "ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה'", מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה. כתיב: "ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר ה'". לא כן כתיב: "הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה"? אלא אמר: הרבה קטיגורין יעמדו מכאן ועד גיחון:
רבי יעקב בר אידי רמי, כתיב: "והנה אנכי עמך ושמרתיך", וכתיב: ויירא יעקב? אמר: שמא יגרום החטא. תניא נמי הכי: "עד יעבור עמך ה'", זו ביאה ראשונה; "עד יעבור עם זו קנית", זו ביאה שניה. אמור מעתה: ראויין היו ישראל לעשות להן נס בימי עזרא כדרך שנעשה להן בימי יהושע, אלא שגרם החטא:
ויירא יעקב מאד ויצר לו. לא היא יראה ולא היא צרה? אלא ויירא, שלא יֵהרֵג; ויצר, שלא יהרוג. אם מתגבר הוא עלי, הורגני, ואם אני מתגבר עליו, אני הורגו. אמר: כל השנים הללו הוא יושב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא עלי מכוח ישיבת ארץ ישראל? כל השנים הללו הוא יושב ומכבד הוריו, תאמר שהוא בא עלי מכוח כיבוד אב ואם? כך אמר: "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי". תאמר שמת אותו זקן? כך אמר לי הקב"ה: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך". תאמר, עד כאן היו התנאים ולא יותר?
ויחץ את העם אשר אתו. זיינם מבפנים והלבישן בגדים מבחוץ והתקין עצמו לשלשה דברים. לדורון, "ותעבור המנחה על פניו". למלחמה, "אם יבוא עשו אל המחנה". לתפילה, "ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם".
והיה המחנה הנשאר לפליטה. לימדתך תורה דרך ארץ, שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחד. ממי את למד? מיעקב, ויחץ את העם אשר אתו וגו'; וכן הוא אומר: "ואחביאם חמשים חמשים איש במערה".בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · לב · ח · >>