מ"ג בראשית כה כג

מקראות גדולות בראשית


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה לה שני גיים [גוים] בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי גיים [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גיים גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יְיָ לַהּ תְּרֵין עַמְמִין בִּמְעַכִי וְתַרְתֵּין מַלְכְוָון מִמְּעַכִי יִתְפָּרְשָׁן וּמַלְכוּ מִמַּלְכוּ תִּתַּקַּף וְרַבָּא יִשְׁתַּעֲבַד לִזְעֵירָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יְיָ לָהּ תְּרֵין עַמְמִין בִּמְעַיְיכִי וּתְרֵין מַלְכְּוָן מִמַעַיְיכִי יִתְפַּרְשׁוּן וּמַלְכוּ מִמַלְכוּ יְיהִי אַלִים וְרַבָּא יֶהֱוֵי מִשְׁתַּעֲבֵּיד לִזְעֵירָא אִם בְּנוֹי דִזְעֵירָא נַטְרִין פִּקוּדַיָא דְאוֹרַיְתָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר ה' לה" - ע"י שליח לשם נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה

"שני גוים בבטנך" - גיים כתיב כמו (המו) גאים אלו אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים (ע"א יא)

"ושני לאמים" - אין לאום אלא מלכות

"ממעיך יפרדו" - מן המעים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתומו

"מלאם יאמץ" - לא ישוו בגדולה כשזה קם זה נופל וכה"א אמלאה החרבה (יחזקאל כו) לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר ה' לה — על ידי נביא; או אברהם בעצמו, כי לא מת עד שהיו בניה בני ט"ו שנה.

ורב הוא הפועל, וכן "בן יכבד אב" (מלאכי א, ו). ועוד אפרש זה הפסוק (ראו קטע:אבן עזרא על בראשית כז מ):

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם שני גוים בבטנך" - הודיע לה שלא תפחד כי בעבור שהיתה מעוברת תאומים הוא הריצוץ הזה בבטנה כי דרך נשים לה ויתכן שיאמר עוד כי בעבור היותם שני גוים שונאים ונלחמים זה בזה עשו בתחלת יצירתם מריבה רמז למה שיהיה ביניהם בסוף ועתה ינוחו ותמצא מנוח והשקט לנפשה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כג)" שני גוים בבטנך." השיב לה שהרצוץ אינו מצדה אך בא להורות את אשר יקרה לילדים האלה באחרית ובא להורות ד' דברים. א] כי שני גוים בבטנך שכ"א יהיה גוי גדול והורה כאלו כבר צר להם המקום לשבת יחדו מפני רבוים. ב] "ושני לאמים" מבואר אצלי תמיד ההבדל בין "גוי ולאום", שגוי מורה על הקבוץ הגדול, ולאום מורה שי"ל דת מיוחד ואמונה מיוחדת, שמלבד הרבוי לא יתאחדו מצד דתם שיתפרדו ע"י דתם זה לה' וזה לעזאזל ופרוד זה כבר התחיל ממעיך שהוא קודם אל בטנך שהולד נקשר תחלה במעי האשה שמציין מקום ששם תצויר הטפה הזרעיית בביצת הרחם, כמ"ש (ישעיה מח), שמראשית יצירתם נכונים לדתות מפרדות זה מזה ואין שנאה כשנאת הדת, ור"ל שתחלה תיכף בלדתם יעמדו מהם שני גוים עצומים, ואח"כ ברבות הזמנים יתהוו שני לאומים, זרע יעקב קבלו דת האמת וזרע עשו קבלו דת עבודת אלילים. ג] אח"כ "ולאם מלאם יאמץ," ר"ל חוזק כ"א יהיה נתלה בהחלשת כח השני, כמ"ש לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלים, ובענין זה המריבה מוכרחת ביניהם כי לא יתקומם האחד אלא בנפול האחר, וזה היה אחר שירשו כ"א את ארצו, שתחלה היה אדום נכנע תחת יד ישראל, ואח"כ התגבר אדום וזה ימשך עד עת קץ ואז "רב יעבד צעיר," ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, וזה גורם ג"כ הפרוד שעבודת הרב להצעיר הוא נגד טבע העולם ולא יהיה זה מבלי ריב ומלחמה:


 

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך. הפך ממה שחשבת. אלא רשות אחד יש, אמנם ב' ילדים בבטנך אחד יהיה עובד ה' ואחד עובד ע"ג ולעולם ה' אחד ואין זולתו. וי"א שנאמר ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, לפי שהוא היה צדיק בן צדיק על כן היה מובטח שמצדו יהיה לו זרע הגון, אך היה ירא מצד אשתו כי היא בת בתואל ואחות לבן שלא יצא ממנה איזו זרע פסול שהרי עקרה היא, ממנה נמשך העקרות על כן היה ירא פן יצא ממנה זרע בלתי הגון כמו שיצא ישמעאל מהגר ואולי זה סיבת עקרותה. וכאשר נתרוצצו הבנים בקרבה אחד מפרכס לצאת על פתח ביהמ"ד ואחד מפרכס לצאת על פתח ע"ג בזה הרגישה שודאי אחד יהיה צדיק ואחד רשע על כן אמרה למה זה אנכי, כי כמוני כהגר ומה אנכי טוב ממנה ולמה זה התפללתי ותלך לדרוש את ה' מה הועילה תפלתי ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך זה רבי ואנטונינוס, והועילה תפלתה שגם עשו יצא ממנו זרע כשר כאנטונינוס ושאר גרי צדק, מה שאין כן בישמעאל ובזה את טובה מהגר.

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר ה' לה. על ידי שם בן נח [ככתוב בפסוק "ותכחש שרה" (ילקוט שמעוני על בראשית יח טו)]:

שני גוים בבטנך. שני גאים בבטנך: אדריינוס באומות, ושלמה בישראל.

שני גוים בבטנך. אמר לה: דומה את לשדה, שזרעה הצליחה ומלאו האוצרות בר והאצטבלאות קש, תהא ברוכה השדה שמלאה האוצרות בר והאצטבלאות קש. אמר הקב"ה לרבקה: יהא שלום בכרס הזה, שהיא עתידה למלאות גן עדן צדיקים וגיהנם רשעים.

שני גוים. שנואי גוים; כל האומות שונאין את ישראל, וכל האומות שונאין את עשו. סנאון דברייך במעיך, שנאמר: "ואת עשו שנאתי".

ושני לאומים ממעיך יפרדו, מכאן שנולד מהול.

ולאם מלאם יאמץ. עד כאן קורין סבתכא ורעמה; מכאן ואילך יקומון יהודאי וארמאי.

ורב יעבד צעיר. אם זכה – יעבוד, ואם לאו – יעבד:

שני גוים בבטנך. אמר רב יהודה אמר רב: אל תקרי גוים אלא גאים, זה אנטונינוס ורבי, שלא פסק משולחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. דאמר מר: צנון מחתך את המאכל, חזרת מהפך האוכל. קשות מרווחא מעיינא. והתני דבי ר' ישמעאל, למה נקרא שמן קשואין, שהוא קשה לכל גופו של אדם כחרבות? לא קשיא, הא ברברבי הא בזוטרי:

'ולאם מלאם יאמץ. אמר ר' נחמן: מתחילה היו מביאין נסכים מיהודה, שלא היה יינם מחמיץ עד שנותנים לתוכו שעורין, והיו קורין אותו חומץ סתם. עכשיו אין יינם של אדום מחמיץ עד שנותנים לתוכה שעורים, וקורין אותו חומץ האדומי, לקיים מה שנאמר: "אמלאה החרבה"; אם מלאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: ולאם מלאם יאמץ.

קיסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהם או ישבו שתיהם – אל תאמין. חרבה קיסרי וישבה ירושלים – האמן, שנאמר: "אמלאה החרבה", וכתיב: ולאם מלאם יאמץ: