מ"ג בראשית ד ט

<< · מ"ג בראשית · ד · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃

תרגום

​ ​ ​

אונקלוס (תאג'):	וַאֲמַר יְיָ לְקַיִן אָן הֶבֶל אֲחוּךְ וַאֲמַר לָא יָדַעְנָא הֲנָטַר אֲחִי אֲנָא׃
אונקלוס (דפוס):	וַאֲמַר יְיָ לְקַיִן אָן הֶבֶל אֲחוּךְ וַאֲמַר לָא יָדַעֲנָא הֲנָטַר אֲחִי אֲנָא׃
ירושלמי (יונתן):	וַאֲמַר יְיָ לְקַיִן אָן הֶבֶל אָחוּךְ וַאֲמַר לָא יָדַעֲנָא דִלְמָא נְטִיר אָחִי אֲנָא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"אי הבל אחיך" - להכנס עמו בדברי נחת אולי ישוב ויאמר אני הרגתיו וחטאתי לך

"לא ידעתי" - נעשה כגונב דעת העליונה

"השומר אחי" - לשון תימה הוא וכן כל ה"א הנקודה בחטף פתח

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

אֵי הֶבֶל אָחִיךָ – לְהִכָּנֵס עִמּוֹ בְּדִבְרֵי נַחַת, אוּלַי יָשׁוּב וְיֹאמַר: אֲנִי הֲרַגְתִּיו וְחָטָאתִי לְךָ.
לֹא יָדַעְתִּי – נַעֲשָׂה כְגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה.
הֲשׁוֹמֵר אָחִי – לְשׁוֹן תֵּימַהּ הוּא. וְכֵן כָּל הֵ"א הַנְּקוּדָה בַּחֲטָף פַּתָּח.

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

וטעם אי — כמו 'איה', ומלת 'איפה' מורכבת ממלות שתים:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

אי הבל אחיך העיז פניו כנגדו והשיב לא ידעתי השומר אחי אנכי. דבר עמו כגונב דעת עליון. וע"כ נתקלל בג' קללות הוא שאמר לו.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

"אי הבל אחיך" באיזה מקום קברת אותו וזה אמר למען ישוב כי לא יחפוץ במות המת: " לא ידעתי" חשב שהית' השאלה מה היה לו מפני שלא דרש ה' להשיג נבואה או רצון כמו קודם לכן שחשב קין שלא ידע האל ית' בפרטי' זולתי בדבקים בו:

דון יצחק אברבנאל

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך. עד וידע קין את אשתו. ספר הכתוב שהוכיח הקב"ה את קין והענישו על דמי הבל אחיו ששפך וכדי ללכדו בדברו ויהיה פי כסיל מחיתה לו שאלו ראשונה אי הבל אחיך כאלו יתברך לא היה יודע הדבר כלו והוא בסכלותו השיב לא ידעתי השומר אחי אנכי. ובב"ר שלש חטאות חטא קין באותו יום. אחד שלא האמין דברי השם שאמר לו בהוכיחו אותו. ושני שהרג את הבל אחיו. ושלישית שהעיז והכחיש לומר לא ידעתי השומר אחי אנכי. וזכר הכתוב שעל זה השיבו יתברך מה עשית קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה כלומר ומה קול הצעקה הזאת באזני שדמי אחיך אשר הרגת צועקים אלי מן האדמה אשר קברתו שמה ודייקו רז"ל באמרו דמי אחיך בלשון רבים ודרשו דמו ודם זרעיותיו ר"ל שהיה העולם ראוי להתישב משניהם כי אדם כבר הסכים שלא להוליד עוד כמו שיתבאר ולכן אמר השם לקין שלא שפך דם איש אחד בלבד אבל כמעט חצי ישוב העולם הרג ואבד ורש"י פי' שעשה קין פצעים הרבה להבל אחיו שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה ושלכן אמר קול דמי אחיך בלשון רבים על הדם שהיה יוצא מכל מכה ומכה והנה הענישו השם באמרו ארור אתה ופרש"י יותר מן האדמה שכבר נתקללה על עון אדם. ויותר נכון מה שפירשו בו הראב"ע והרמב"ן שקללו שיבא לו תמיד חסרון מן האדמה אשר בחר בה כי לא תתן תבואתה ופירותיה כראוי מעצמה ואף שיעבוד אותה לעוזרה לא תצליח ולא תוסיף תת כחה לו כאשר היתה נותנת עד עתה. ואמר אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך להגיד שהוא שפך את דמו וכסהו בעפר ולכן היתה הגזרה שנתקללה האדמה באופן שתגלה את דמיה ולא תכסה עוד את הרוגיה כי כיון שנטמן הבל הנהרג בעפר הארץ היתה מהגזרה שכל מה שיטמן בארץ מהזריעה והנטיעה יהיה בקללה כי הדם יחניף את הארץ וחפירת הארץ היא מארה בפירותיה וכמ"ש הרמב"ן. וטעם אמרו נע ונד תהיה בארץ וכתב הרמב"ן שהענישו בזה לפי שעונש הרוצחים הוא הגלות. ואינו נכון כי הוא עונש ההורג בשגגה ולא במזיד כקין. ויותר נכון לפרש ארור אתה מן האדמה כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך זכר מה שימשך לו מזה והוא שנע ונד יהיה בארץ לפי שינוד וינוע ממקום למקום לבקש למצא ארץ טובה לצמוח צמח ולא ימצא כי האדם מפני הרעב נודד הוא ללחם איה הנה א"כ היתה סוף קללת קין שאחרי שהאדמה עזרתו בשנותו החי אל דומם בלתי מרגיש שתעזרהו עוד לשנות אם הצמח לדומם. ואמנם מאמר קין גדול עוני מנשוא כתב רש"י מדברי אגדה שגדול כ"כ עוני אשר חטאתי שלא תוכל שאתו למחול אותו. וכפי דרכו יהיה מ"ם מנשוא מ"ם היתרון ויאמר האם יותר גדול עוני ממה שהוא כח הנשוא והכפרה שלך (במדבר י"ד י"ז) יגדל נא כח ה' בסליחה כי גדול הוא מכחי בחטא והראב"ע פירש עוני מלשון עונש כמו (בראשית ט"ו ט"ו) כי לא שלם עון האמרי. אם יקרך עון. ויגדל עון בת עמי וזולתם. ונראה לי שאין הדבר כן. שלא ימצא בכתוב שום עון נאמר על העונש והראיות שהביא הלא הם יורוך ויאמרו לך כשיפורשו כפי הראוי שלא נאמר בהם עון על העונש כי אם על החטא. ולכן היותר ראוי הוא שיפורש גדול עוני מנשוא כפי' הרמב"ן שהתודה קין ודוי אמת והודה על גודל חטאו אשר חטא באמרו גדול ועצום עוני אשר עשיתי בהריגת הבל אחי מנשוא ומלסלוח לי צדיק אתה ה' וישר משפטיך. ושאמרו הן גרשת אותי היום וגו' אינו כמתרעם על גודל הגזרה והעונש אבל ענינו שהיה ראוי לעונש המות שלא נגזרה עליו כאלו אמר ה' אלהים הן גרשת אותי מעל פני האדמה ורצה בזה למקום מושב אביו שהיא האדמה הנכבדת שממנה נברא גופו ולהיות אותו מקום מיוחד בדבקות ההשגתה כי הוא היה מקום מזבח השם כמו שהתבאר למעלה ולכן אמר ומפניך אסתר והוא עונש שני שלא יהיה מושגח מהשגחתו הפרטית כמו שהיה עד כה אבל יהיה בהסתר פנים. והרמב"ן כתב ומפניך אסתר שלא אוכל לעמוד לפניך להתפלל ולא להקריב קרבן ומנחה כי בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי. ועוד זכר עונש שלישי שהוא נגזר עליו באמרו והייתי נע ונד כלומר ואין רעה גדולה מזאת ולכן בדרך תפלה אמר והיה מוצאי יהרגני כלומר יהי רצון מלפניך שהמוצא אותי יהרגני ותהי זאת נחמתי וכפרת עוני כי מלבד זה איני נענש כראוי. והמפרשים אמרו שהיה מתרעם שבהיותו נע ונד בארץ יהיה כמטרה לחץ כל מוצאו יהרגהו ונמצא נענש ביותר ממה שנגזר עליו מהנדוד. ולכן היתה תשובת השם לכן כל הורג קין שבעתים יוקם ושהם שני מאמרים הא' כל הורג קין והוא מקרא קצר כאלו אמר יהיה ענשו כך וכך שלא פירש ולא פרשו הכתוב. והמאמר הב' הוא אמרו שבעתים יוקם רצה לומר אין רצוני שימות קין עתה בענשו אבל שתהיה מיתתו נתלית עד שמונה דורות כאלו אמר לשבעה דורות יוקם הדם הזה מקין. או שיהיה כל הורג קין על דרך קריאה כאומר כל הורג שמעו גזרתי ודברי והוא שקין לשבעתים דורות יוקם ממנו ולא בחייו. וזהו כלו ע"ד חז"ל ונכון הוא כמו שיעיד עליו מאמר למך לנשיו כאשר יתבאר וכן כתב הראב"ע. קין שבעתים יוקם שתלקח נקמתי ממנו לשבעה דורות והיה זה מפני ישובו של עולם כדי שיתעסק בפריה ורביה ויתחיל הישוב בעולם והמלאכות בין בני אדם. ורבינו נסים פירש לכן שגזרתי עליך להיות נע ונד בארץ ואי איפשר לך לשמור עצמך לכן מפני זה כל הורג קין שבעתים יוקם דמו מההורג איש אחר. כי מה שבטבעו לעמוד בחוץ מבלי שמירה בוטח בגזרת מלך מי ששלח בו ידו יוקם נקמה רבה לפי ששלח ידו בשלומיו חלל בריתו אבל כפי מה שפרשתי שהיה קין מחכה וכוסף למות והיה אומר מי יתן כי כל מוצאי יהרגני. אמר השם כל הורג קין שבעתים יוקם כלומר כיון שקין אותה נפשו למות לכן אני גוזר שלא ימות עתה אבל שיחיה לקבל ענשו ומפני זה כל הורג קין להיותו סותר ומנגד לכוונה האלהית שבעתים יוקם דם קין ממנו ולכן שם לו אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו. והאות הוא שנתן פחדו ומוראו על כל הב"ח שלא יגעו אליו לא יזיקוהו. ובב"ר באו דעות הרבה על האות הזה לפי שלא נתפרשה בתורה והתישב מהם הוא שהכלב שהיה שומר צאנו של הבל שמו הקב"ה לשמור גופו של קין. וחכמי האומות כתבו שהיה האות רעש האיברים שהפיל הקב"ה בגופו של קין שהוא חולי בעצבי התנועה ומפניו היו הב"ח יראים ונרתקים ממנו ואין ספק שהיתה הקללה הזאת לקין קללה גדולה מקללת אביו לפי שעם היות שבשניהם נתקללה האדמה הנה לאדם לא נאמר נע ונד תהיה בארץ כמו שנא' לקין כי אדם ישב באדמה שנברא בה כלו שאנן ושקט ולא הורק מכלי אל כלי אבל קין ספר הכתוב בו שיצא מלפני ה' מרוחק ומשולל מהשגחתו וישב בארץ נוד ר"ל שהיה תמיד נודד. ובספר הרומיים כתוב שהלך קין בארץ הודו ואולי שלכך נקרא הודו מלשון נדוד והותרה במה שביארתי השאל' הח' ממאמר קין גדול עוני מנשוא והחבר אמר לכוזר שהיתה קללת נע ונד תהיה בארץ שיהיה מגורש מהארץ הקדושה כי בה ישב אדם בצאתו מגן עדן. ועליה נאמר ויצא קין מלפני ה' שהיה בורח מארץ ישראל הקדושה ששם הנבואה. וכן התבארה התשובה לשאלה הט' אם לדעת מי שפירש שבעתים יוקם נאמר על שופך דם קין כדי שלא יהרג ויחיה ויקבל ענשו בעולם הזה. או שלהיותו נע ונד בארץ במצות המלך ה' צבאות היה ראוי שלא תגע בו יד כי מי ישלח ידו בנשמר ובטוח מאתו ית' כ"ש לדעת האומר שרא' קין את המבול ונמחה בו הוא וכל זרעו יחד שהיה ראוי מפני זה שישמרהו השם עד בא חליפתו וענשו כענין (תהילים צ״ב:ח׳) בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד. ואמנם לדעת מי שפי' כל הורג קין שבעתים יוקם עד ז' דורות תלקח הנקמה בקין בידי למך נתקיימה הגזרה לפי שהשבעה הם מאדם צא ומנה אדם קין חנוך עירד מחויאל מתושאל למך שהוא הדור השביעי ואף שלא תרצה למנות הדורות כי אם מקין היתה נקמתו בזה לפי שכבר נולדו בני למך כשנהרג קין והם היו הדור הז' וכן לדעת הראב"ע שכתב שהיתה נקמת קין כשנמחה כל זרעו במי המבול היו שבעה הדורות מחנוך ונשלמו בזמן המבול לפי שבני למך אולי שלא הולידו בנים ולכן לא נתפרשו בתור' וכבר הסכים על זה הרמב"ן והותר' השאל' הט':

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

השאלות

(ט – טז)    מ"ש לא ידעתי איך כחש לאל ממעל. מ"ש ארור אתה מן האדמה למה קלל את האדמה, וכי היא בעלת בחירה ובעלת שכר ועונש. מ"ש והיה כל מוצאי יהרגני הלא כן ראוי לשופך דם אחיו, ולמה א"ל ה' לכן כל הורג קין ושם לו אות, הלא לא יכופר לרוצח כי אם בדם שופכו, ולמה ספר כי בנה עיר וקראה בשם בנו:

(ט) "ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך." ה' הודיע לו שהבל הוא אחיו ואוהבו ולא עליו כוון בדבריו, וקין השיב עמ"ש לו שהוא אחיו ואוהבו לא ידעתי, ר"ל לא הבנתי שאחי הוא כי טעיתי שעליו נאמרו הדברים, ועל השאלה אי הבל שמבקש דמו מידו השיב השמר אחי אנכי, כי קין חשב שהאדם מוכרח במעשיו ואין לו בחירה, וע"ז אמר וכי אנכי השומר אחי, הלא אתה השומר מן הפגעים הטבעים והרצונים וכן אתה השומר מן רעות בני אדם, ולמה לא שמרת אותו שלא אהרגנו ואחר שאתה גזרת שיהרג הייתי מוכרח על הדבר, וז"ש במדרש לא אני הרגתיו אלא אתה שנתת בי יצה"ר, וה' השיב אתה עשיתו רע:

 

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

(ט) ראוי לשים לב באומרו אי הבל, כי מה זו שאלה, שיראה כנותן פתחון פה לומר לא ידעתי כו' במה שמודה יתברך כמסתפק איה הוא, ומתחלה היה לו לומר מה עשית. וגם מלת אחיך מיותרת. ועוד אומרו לא ידעתי, איך עלה על דעתו שממנו יתברך יפלא כל דבר, והלא הוא יתברך דבר עמו למה חרה לך ולמה נפלו פניך, היתכן שלא יעלה על לבו, כי מי שידע שחרה לו לא ידע בהרגו את אחיו. וגם מתחלתו שהביא מנחה לה' מפרי האדמה, ואם עלה על רוחו שלילת השגחה איכה יקריב לו מנחה. ועוד אומרו השומר אחי אנכי, אין זו תשובה לשאלת איה הבל, וגם בכלל אומרו לא ידעתי הוא. ועוד אומרו מה עשית, לא היה ראוי לומר אלא למה הרגת את אחיך בפירוש. וגם אומרו דמי לשון רבים. ועוד אומרו ועתה ארור אתה כו' מאי ועתה. וגם אומרו מן האדמה אשר אררה, מה היא ארירת האדמה שיאמר שהוא ארור ממנה, ועוד שמורה שמאשים את האדמה שפצתה פיה, מה פשעה ומה חטאתה. וגם אומרו מידך הוא מיותר. וגם היתכן שהיא פצתה פיה. ועוד אומרו כי תעבוד את האדמה כו', למה יזכיר עבודת האדמה, ומן הראוי שלא יאמר רק לא תוסף האדמה תת כחה לך. ועוד למה נתיחד לו עונש זה, עם שיהיה נע ונד.

ועוד אומרו הן גרשת אותי היום כו', כי זה לא היה, כי היכן נתגרש מעל פני האדמה. ועוד אומרו ומפניך אסתר, היתכן שמפניו יתברך יסתר איש. ואיך אמר כל מוצאי יהרגני, למה יירא שיהרגוהו כל מוצאו. ועוד אומרו לכן כל הורג קין, שאיך תהיה הגזרה אומרו שבעתים יוקם, כי הלא יראה מדברי למך שהוא כי שבעה דורות יאריכו לקין, כאומרו כי שבעתים יוקם קין כמאמר המתרגם. ועוד אומרו וישם ה' לקין אות, מה ענינו, ואם אומרו לכן כל הורג קין הוא תיקן לבל יהרגהו כל מוצאו, מה צורך אות. ועוד אומרו ויצא קין מלפני ה', איך יתכן יצא איש מלפני ה':

אמנם הנה כתבנו באומרו ויאמר קין אל הבל אחיו, שאמר לו דברי פיוסים כאח לו בעצם, ואחר כך בהיותן בשדה הרגו. וזה יאמר לו הוא יתברך "אי הבל אחיך", היכן אחוותך עמו - שהוא להגזים הענין - שאחר הוראת אחוה רבה הרגו:

והנה בתשובת קין אמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בראשית ט) שאמר לו לא הרגתיו אני, אלא שנתת בי יצר הרע, והשיב לו הוא יתברך אתה עשיתו רע. והנה ראוי לשית לב כי אין מזה בכתוב כלל אלא לא ידעתי כו'. וגם איך השיבו יתברך אתה עשיתו רע, האם לא רע ומר הוא מעצמו. אך הנה בזה נבא אל ענין הכתובים, והוא כי הנה ידענו כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות (סוטה ג א) ובבלי דעת הוא חוטא, וזה יאמר "לא ידעתי", כלומר לא היה בי דעת, כי נכנס בי רוח שטות הוא כח היצר הרע והוא עשה. והנה זה ענין מאמרם ז"ל באומרם לא הרגתיו אני אלא אתה שנתת בי יצר הרע. ושמא תאמר למה לא עמדת נגד יצרך לשומרו ממנו, זה אי אפשר לי כי "השומר אחי אנכי", לומר הלא בטבע אני נגדי אליו, כי הוא כנודע מסטרא דדכותא ואני ממסאבותא, ואם כן איך אהיה שומרו אנכי, כלומר כי אם אתה היה ראוי תהיה לו לשומר, כי ידמה לך, ותישע אותו ואת מנחתו, והיה לך לשמור יצרי בל יחטיאני להורגו:

(י) והשיב לו הוא יתברך "מה עשית" כו', דבר גדול עשית יותר ממה שאתה חושב, שהוא כי גם שליטת בך היצר הרע הוא עליך. והוא ענין מאמרם ז"ל אתה עשיתו רע, והוא ענין ספר הזוהר ממשל השפחה. כי הוא יתברך נתן היצר הרע לטוב לאדם לתת שכר טוב לבלתי שמוע לו - מה שאין כן אם לא היה לאדם יצר הרע - והאדם המתפתה ממנו מהפכו לרעה ברוע בחירתו:

וגם אין צריך לומר שאתה הרגתו, כי אם לא אותו לבדו הרגת, כי אם דמים רבים שפכת דמו ודם זרעיותיו, וכלם "צועקים אלי מן האדמה, ועתה" טרם עשותך תשובה "ארור אתה מן האדמה":

או יאמר "ועתה" כו', הנה עיקר העונש שמור לך לאחר מותך, ומה שיהיה לך "עתה", הוא כי "ארור אתה מן האדמה". והוא כי הנה כשחטא אדם נתקללה האדמה וגם הוא, והנה היתה קללת האדמה יתירה על קללתו, כי הנה עליה נאמר ארורה האדמה בעבורך, ופירשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כ כג) שתעלה דברים ארורים יתושים ופרעושים וקוץ ודרדר, ולאדם שנאמר לו ואכלת את עשב השדה היוצא מאליו, עם כל זה הטיב הוא יתברך עמו באומרו בזעת אפך תאכל לחם, שהוא שאם יעבוד את האדמה יאכל לחם, שחלב חטים תשביענו, שממנה יצא לחם כי תתן את כחה לו. אך אתה לא כן אלא "ארור אתה" יותר "מן האדמה", כי הנה עד כה לא מנעו ממנה תת כחה לאדם, רק כשלא יעבוד את "האדמה", "ועתה" גם (יב) "כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך" כאשר באדם, שאם יעבוד את האדמה תתן כחה לו:

או יאמר "מן האדמה", לומר עונש זה נמשך לך "מן האדמה". ונתן הטעם באומרו "אשר פצתה את פיה" כו', לומר הנה עלובה היא האדמה על ידך, כי הלא הפעם הראשונה שפצתה את פיה לקבל איש קבור בתוכה מאז נברא העולם, היה בדם נפש הרוג, וזהו "אשר פצתה כו"'" לקחת את דמי אחיך", שהיא עבירה כפולה כי אחיך הוא, וזה בא לה "מידך". על כן "כי תעבוד כו' לא תתן כחה לך", להוציא לך לחם על ידי עבודתך אותה, ועל ידי כן "נע ונד" כו' כי לא תהיה דר במקום מיוחד, כי אם "נע" גולה ממקום למקום, וגם בכל מקום אשר תגלה שם, לא תנוח בו הזמן אשר תהיה גר שם, כי אם "נד" ומטולטל במקום מיניה וביה, כי ארץ מתקוממה לך כי עשית פתיחת פיה ברעה:

(יג) "ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא", והוא כי הבין באומרו יתברך "ועתה", שהוא "ועתה" טרם שובך בתשובה, על כן התודה ואמר "גדול עוני מנשוא", והוא כי דרכו יתברך להעביר ראשון ראשון עד עון שלישי, אמר הנה "גדול עוני מנשוא" וסבול עד השלישי:

או יאמר כי הנה אם העון הוא גדול, גדולה מאד רחמנות ומחילתו יתברך, ובמה יודע היותו יתברך נושא עון אם לא בהיות העון גדול. כמאמרנו על פסוק (דניאל ט) לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו, שבמה יודע כי לו יתברך רחמים וסליחות, אם לא בהגיע אשמתינו אל גדר מרד. לזה אמר כמתמיה "גדול עוני מנשוא", האם יותר גדול העון שלי מהנשוא ומחילה שלך, לא יתכן, כי כח המחילה שלך גדול ודאי:

(יד) ואחר הוידוי אמר "הן גרשת אותי" כו' לומר שתים רעות לי - מת בעולם הזה ובעולם הבא - בדברך זה, כי "הן גרשת אותי מעל" כללות "פני האדמה", כי אהיה מת ונתון תחת פניה בקבר, ומי יתן ולא אהיה נדון אחר מותי, כי האם "מפניך אסתר" אחרי כן, כלומר לא כן הוא כי אם אציעה שאול הנך. ופירש ואמר מה שאמרתי שעל ידי גזרתך אני מת בעולם הזה, הוא כי הנה "והייתי נע ונד והיה כל מוצאי יהרגני", באופן כי איבדתני גם מהעולם הזה, מלבד העולם הבא ששם עיקר העונש:

או יאמר "הן גרשת אותי" כו', כי הנה היו דרים אז בהר המוריה מקום שער השמים, כי שם היה מקום שהקריב בו אדם, והקריב הבל בכורות צאנו וחלב"הן", ובמצב ההוא היה זה. והוא יתברך גזר עליו יהיה נע ונד בארץ שנתגרש משם, וזה אומרו "הן גרשת אותי מעל פני האדמה", שהוא מהר המוריה שהוא הפנים של כל האדמה. כי זכות המקום היה מועיל לי. וגם "מפניך אסתר" מאור פניך, כי צלם אלהים סר מפני כמדובר באומרו ויפלו פניו, ועל כן "והיה כל מוצאי יהרגני", כי לא נאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה, רק אשר בו צלם אלהים על פניו כמפורש אצלנו:

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך". פליאה גדולה על קין איך אמר לא ידעתי. אם טעה בזה לומר לא יראה יה ולא יבין במעשה התחתונים אם כן למה הקריב מנחה לה'. ונראה לומר כי ודאי הבין קין ששאלו הקב"ה על הריגת אחיו והשיב לא ידעתי השומר אחי אנכי. ר"ל לא ידעתי שיש עון בדבר ההריגה והשומר אחי אינו לשון תמיהה אלא מוסב על לא ידעתי, כי אמר לא ידעתי אם אני מחויב לשמור את ראש אחי שלא יהרג על ידי, ושמירה זו מלשון אך את נפשו שמור (איוב ב.ו) כך טען קין כי לא ידע אם הוא מחויב לשמור את ראש אחיו או לא. ואמר לו הקב"ה איך לא ידעת והרי מצוה זו מן המושכלות וזה שאמר קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה שהשכל מחייב לקיים מצוה זו אף אם לא נצטוית עליה, כי בבטלה איש את רעהו חיים בלעו. והאדמה תשאה שממה מאין יושב, (ישעיה ו.יא) וא"כ האדמה תובעת עלבון הנהרג כי קיום האדמה תלוי בזה כ"א יהיה היתר רצועה להרוג איש את אחיו א"כ א"א לאדמה שתתקיים, כי יהיה מציאותה לבטלה ותהיה חריבה מאין יושב על כן לא תוסיף האדמה תת כחה לך. וטעם לדבר כי כשם שהאדמה נוגעת בדבר ומבקשת דין על ההריגה כך מחוייבת האדמה עצמה לעשות דין ברוצחים ע"ד שנאמר (במדבר לה.לג) כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו. ויש להתבונן באיזו ענין הדם מחניף לארץ� והקרוב אלי לומר בזה, כי הארץ דומה תמיד כאילו פערה פיה לבלוע את הכל כמו שאמר (משלי טו.טז) שלש הנה לא תשבענה שאול ועוצר רחם וגו'. וכמו שאמר (ישעיה ה.ד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק וגו' ומכל זה ראיה שפי הארץ פתוח תמיד לבלוע והנותן דבר לתוך פיה דומה כאילו מחניף לה, וזה יאמר על הרוצחים שופכי דם נקי כי בדם זה יחניפו לארץ ליתן לה דבר בפיה לבלוע. ולעומת זה גם הארץ מחנפת להם ליתן להבלתי ראויים כל צרכם אשר מן האדמה מוצאם, דהיינו שני דברים, א' כל מאכל אשר יאכל ושאר צרכי האדם אשר מן הארץ מוצאם. ב' הדירה והמנוחה שיש לדרים עליה. לפיכך לדורות לא יכופר לארץ כי אם בדם שופכו שלא יאמרו שניהם מחניפים זה לזה כי הרשעים נותנים דבר בפיה לבלוע, והארץ מחנפת להם ליתן להם די צרכם, וצריכה האדמה כפרה על זה המעט תועלת אשר קבל הרוצח מן הארץ קודם שיהרג כי לא בדין נתנה לו כחה. אבל כאן מפני יישוב העולם לא נהרג קין וא"כ במה תצא האדמה מן החשד שלא יאמרו ששניהם מחניפין זה לזה ולמה אינה צריכה לכפרה, אלא לפי שקיימה רצון בוראה שאמר לא תוסיף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ. כי מאז שעשית המעשה הזה האדמה באה בהרשאה ותובעת ממך דמי אחיך וקול דמיו צועקים אלי מן האדמה והיא גם היא תעשה דין בך שלא תקבל עוד ממנה שני התועלות אשר יש לכל הדרים עליה, הן כל הצרכים, שע"ז אמר לא תוסיף תת כחה לך. הן הדירה והמנוחה, שעל זה אמר נע ונד תהיה בארץ. ושום מקום לא ירצה לקבלך. ובזה תצא האדמה מן חשד החנופה כי לא תחניף לך ועל כן אינה צריכה ג"כ לכפרה, אבל לחזור ולהורגך עכשיו א"א מפני יישוב העולם כי לא היה לאדם בן אחר בפעם ההוא.

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

[עריכה]

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, כתיב: "חרב פתחו רשעים" וגו'. "חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם", זה קין; "להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך", זה הבל. "חרבם", לאפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא. מצא הרוג א' ואחר עומד על גביו. אמר לו: מי הרגו? אמר לו: מה את בעי ליה גבי, ואנא בעי ליה גבך. אמר ליה: לא אמרת כלום. אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואכל, והיה בעל הגינה רץ אחריו, אמר לו: מה בידך? אמר לו: אין בידי כלום. אמר לו: והלא ידיך מלוכלכות? כך אמר קין להקב"ה: השומר אחי אנכי?

<< · מ"ג בראשית · ד · ט · >>