מ"ג בראשית כט לה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את יהוה על כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֙אמֶר֙ הַפַּ֙עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־יְהֹוָ֔ה עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַֽתַּעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְעַדִּיאַת עוֹד וִילֵידַת בַּר וַאֲמַרַת הָדָא זִמְנָא אוֹדֵי קֳדָם יְיָ עַל כֵּן קְרָת שְׁמֵיהּ יְהוּדָה וְקַמַת מִלְּמֵילַד׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִתְעַבָּרַת תּוּב וִילֵידַת בַּר וַאֲמָרַת הָדָא זִמְנָא אוֹדֵי קֳדָם יְיָ דְמִן בְּרִי דֵין עָתִיד לְמֵיפַּק מַלְכִין וּמִינֵיהּ יִפּוֹק דָוִד מַלְכָּא דְעָתִיד לְאוֹדוּיֵי קֳדָם יְיָ בְּגִין כֵּן קְרָת שְׁמֵיהּ יְהוּדָה וְקָמַת מִלְמֵילַד:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הפעם אודה" - שנטלתי יותר מחלקי מעתה יש לי להודות

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הפעם אודה את ה' — כטעם: הפעם הזאת, אחר שיש לי ארבעה בנים, אודה השם, כי לא אחמוד להיות לי עוד; כאומר: אודה את השם שנתן לי כל זה, ויספיק לי. על כן עמדה מלדת:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לד - לה) "עתה הפעם. "אחר שהשנאה שככה, ראוי שע"י הפעם הזאת "ילוה אלי", ויעקב שמע דבריה והסכים לזה וקרא שמו לוי, ובבן הרביעי לא היה לה לחדש דבר מעניני אישה רק להודות לה' כי טוב:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

הפעם אודה את ה'. משל לכהן שהיה עומד בגורן. נתן לו אחד כור של מעשר, ולא החזיק לו טובה; בא אחד ונתן לו קומץ של חולין, והחזיק לו טובה. אמר ליה: אדוני כהן! אני נתתי לך כור אחד, ולא החזקת לי טובה; וזה לא נתן לך אלא קומץ אחד, והחזקת לו טובה? אמר ליה: את מחלקי נתת לי, אבל זה משלו נתן לי. כך לפי שהיו האמהות סבורות שזו מעמדת שלשה, וכיון שילדה לאה בן רביעי, אמרה: הפעם אודה את ה'. דבר אחר: על שהיו לה שבט כהונה ושבט מלכות. את מוצא, כל מה שכתוב בזה כתוב בזה: בזה משיחה, בזה משיחה. בזה מטה, בזה מטה. בזה ברית מלח, ובזה ברית מלח. בזה פעם, ובזה פעם. בזה נזר, ובזה נזר. בזה קריבה, בזה קריבה. בזה שלשלת יוחסין, בזה שלשלת יוחסין. בזה ציץ, ובזה ציץ. אמר ר' לוי: "לא יגרע מצדיק עינו", דוגמא דידיה. לאה תפשה פלך הודיה, ועמדו כל בניה בעלי הודיה: יהודה, "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני". דוד, "הודו לה' כי טוב". דניאל, "לך אלהא דאבהתי מהודה ומשבח אנא". רחל תפסה פלך שתקנית, ועמדו כל בניה בעלי מיסטרין: בנימין, "ישפה", יש פה, שיודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד. שאול, "על דבר המלוכה לא הגיד לו". אסתר, "לא הגידה אסתר את עמה". על כן קרא, מרובה באוכלוסין. ותעמוד מלדת, מי מעמד רגליה של אשה בבית? בניה:

אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: מיום שברא הקב"ה את עולמו, לא בא אדם שהודה לפני הקב"ה, עד שבאתה לאה והודאתו, שנאמר: "הפעם אודה את ה'".

ראובן, אמר ר' אלעזר, אמרה לאה: ראו מה בין בני לבן חמי! אילו בני, אף על גב דבעל כרחיה אשתקיל בכירותיה מניה, דכתיב: "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף", ואפילו הכי לא אקני ביה; מה כתיב? "וישמע ראובן ויצילהו מידם". ואלו בן חמי, אף על גב דמנפשיה זבין בכירותיה ליעקב, דכתיב: "וימכור בכורתו ליעקב", אפילו הכי "וישטם עשו":