מ"ג בראשית מד ל

מקראות גדולות בראשית


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּכְעַן כְּמֵיתַא לְוָת עַבְדָּךְ אַבָּא וְעוּלֵימָא לָיְתוֹהִי עִמַּנָא וְנַפְשֵׁיהּ חַבִּיבָא לֵיהּ כְּנַפְשֵׁיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וּכְעַן בְּמֵיתִי לְוַת עַבְדָךְ אַבָּא וְטַלְיָא לֵיתוֹהִי עִמָנָא וְנַפְשֵׁיהּ חֲבִיבָא לֵיהּ כְּנַפְשֵׁיהּ:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ל - לא) "ועתה". שעור הכתוב "ועתה" כבאי אל עבדך אבי והיה כראותו כי אין הנער ומת, ומ"ש "והנער איננו אתנו", הוא מאמר מוסגר, ר"ל הלא גם "כשהנער" "איננו אתנו "רק הוא אצל אביו מ"מ "נפשו קשורה בנפשו", וכ"ש שתגדל האהבה בהפרדו מאתו, וממילא כראותו כי אין הנער ימות תיכף, ואל תאמר כי הלא נספר לו שהוא חי ושהוא אצל מושל ארץ מצרים, עז"א שתיכף כבואי ויראה כי אין הנער ימות תיכף מבלי שום שאלה ודרישה, וא"כ "והורידו עבדיך את שיבת אבינו ביגון שאלה", ובזה השלים הטענה שראוי לשנות המשפט הזה מצד שתגיע מזה רעה לאחרים:

<< · מ"ג בראשית · מד · ל · >>