מ"ג בראשית כה א

מקראות גדולות בראשית


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאוֹסֵיף אַבְרָהָם וּנְסֵיב אִתְּתָא וּשְׁמַהּ קְטוּרָה׃
ירושלמי (יונתן):
וְאוֹסִיף אַבְרָהָם וּנְסַב אִיתָא וּשְׁמָהּ קְטוּרָה הִיא הָגָר דִקְטִירָא לֵיהּ מִן שֵׁרוּיָא:
ירושלמי (קטעים):
וְהִיא הֲוַת הָגָר דְהֲוַת אֲסִירָא לֵיהּ מִן שֵׁירוּיָה:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"קטורה" - (ב"ר) זו הגר ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

קטורה איננה הגר, כי כתוב: "ולבני הפלגשים... נתן אברהם" (בראשית כה, ו), ופירוש "פילגש", שפחה. וזה השם איננו נופל על זכר. ונוכל לפרש על "פלגשים", נשים:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(א)" ויסף אברהם". כמו שהעץ יש בו עלין וקליפה וגרעינין ופרי, כן במין האנושי ימצא הלב והפרי שהוא מובחר האנושי שבעבורו נשתל כל האילן ובעבורו נקרא כל היצור, אבל הפרי מעטה נגד העלין והקליפות, שהם כלל בני אדם גוים ולאומים שצריכים בהכרח לחיות חיים הארציים ואגודתו על ארץ יסדה בעבור הפרי והלב והסגולה מבני אדם, שכל העולם לא נברא אלא בשביל זה ולצוות לזה, ושקול זה כנגד כל העולם כולו כמ"ש חז"ל בפ"ק דברכות, וריב"ז כשראה אוכלוסא בהר הבית אמר ברוך שברא כל אלה לשמשני, ובזה מספר שכן אברהם עם מה שהוליד את יצחק ונתן לו בת זוגו שמהם יצא הלב והסגולה, והוציא ג"כ עלים וקליפות שיהיו שומרים לפרי, ויש קליפה הקודמת לפרי כטבע התולדה שתחלה יצאו הסיגים ואח"כ הכסף הנקי, ולבעי רחמי אתכליא על עליא, ובערך זה היה ישמעאל שנולד קודם יצחק, ויש קליפה המאוחרת לפרי ובערך זה היו בני קטורה, ועז"א במדרש אשר פריו יתן בעתו זה יצחק, ועלהו לא יבול זה ישמעאל וכל אשר יעשה יצליח אלו בני קטורה, אולם יודיע כי אלה לא יתיחסו אל אברהם לעקר והיה רק תוספת אל העקר, וז"ש ויוסף אברהם:


 

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה". חזר ונשא את הגר וקראה קטורה על שם שמעשיה נאים כקטורת, וכן משמע לשון ויוסף שנשאה שנית, ויש לנו ליתן טעם למה קראה עכשיו קטורה על שם מעשיה, ועוד שזה סותר למה שפירש"י פרשת וירא (כא.יד) ותלך ותתע שחזרה לגילולי בית אביה. והקרוב אלי לומר בזה שמתחילה גרשה על פי בקשת שרה, כי אברהם היה טפל לשרה בנבואה וידעה שרה בנבואה שסופה לחזור לגילולי בית אביה, וגם ראתה בישמעאל בנה שהיה מצחק שיש במשמעותו גם ע"ג, שנאמר (תשא לב.ו) ויקומו לצחק. על כן אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי מעשה שניהם שוים כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק, כי לא יירש ממעשה אברהם. וירע הדבר בעיני אברהם כי לא ידע ברוח הקודש אמונת הע"ג אשר בלבם, לפיכך נאמר לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ומכאן למדו שאברהם טפל לשרה בנבואה. מיד וישלחה בגירושין, ותלך ותתע כאשר אמרה שרה, וא"כ מאחר שגרשה מחמת ערות דבר של ע"ג קשה איך חזר ולקחה, על כן בא לתרץ ולומר שעשתה תשובה, כמו ישמעאל בנה שעשה ג"כ תשובה, וכדי לפרסם זה קרא אברהם שמה קטורה, על שם הקטורת כי פרסם לכל שעשתה תשובה, וכל בעל תשובה נעשים לו הזדונות כזכיות והזדונות עולים לריח ניחוח כמו הזכיות, על כן המשילה לקטורת שהחלבנה שריחו רע עולה לריח ניחוח ככל שאר הבשמים, וזה דמיון נאות על חטאי הבעלי תשובה שעולין לריח ניחוח, וכמ"ש (ישעיה מ.ב) כי נרצה עונה. שאחר התשובה גם העון נרצה ומקובל על כן נקראת קטורה.

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויוסף אברהם ויקח אשה. כתיב: אשרי האיש (תהלים א, א), זה אברהם. אשר לא הלך בעצת רשעים, זה דור הפלגה. ובדרך חטאים לא עמד, אלו אנשי סדום, שנאמר: "ואנשי סדום רעים וחטאים". ובמושב לצים לא ישב, זה אבימלך שאמר לו: "הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב", ולא קיבל עליו. כי אם בתורת ה' חפצו, שנאמר: "כי ידעתיו למען אשר יצוה" וגו'. ובתורתו יהגה יומם ולילה – אב לא למדו ורב לא היה לו, מהיכן היה למד תורה? אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני רבנין והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה; הדא הוא דכתיב: "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי". והיה כעץ שתול על פלגי מים, ששתלו הקב"ה בארץ ישראל. אשר פריו יתן בעתו, זה יצחק; ועלהו לא יבול, זה ישמעאל; וכל אשר יעשה יצליח, אלו בני קטורה, שנאמר: ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה.

"עוד ינובון בשיבה", זה אברהם; "דשנים ורעננים יהיו", ויוסף אברהם וגו'. "כי יש לעץ תקוה", זה אברהם אבינו שהיה לו תקוה. "אם יכרת ועוד יחליף", אם יאמר עליו הקב"ה: כרות הברית, הוא כורת הברית, ועוד יחליף מצוות ומעשים טובים. "ויונקתו לא תחדל", זה לחלוחית שבו. "אם יזקין בארץ שרשו", "ואברהם זקן בא בימים". "ובעפר ימות גזעו", "ותמת שרה בקרית ארבע". "מריח מים יפריח", מריח מצוות ומעשים טובים יפריח. "ועשה קציר כמו נטע", "נטע" אין כתיב כאן אלא "כמו נטע", התוספת מרובה על העיקר.

ויוסף אברהם ויקח וגו'. "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך", אם יהיו לך בנים בנערותך, קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים; ממי אתה למד? מאברהם, שלקח אשה והיו לו בנים בנערותו, ולקח אשה בזקנותו.

ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. ר' יהודה אומר: זו הגר. אמר ליה רב נחמן: והכתיב ויוסף? אמר לו: על פי הדיבור, כמה דאת אמר: "ויוסף ה' דבר אלי". אמר ליה, והכתיב: ושמה קטורה? שקטרה מצוות ומעשים טובים. אמר ליה, והכתיב: "ולבני הפילגשים אשר לאברהם"? אמר ליה: "פילגשם" כתיב. "בעודנו חי", אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני. אמר ר' ברכיה: אף על גב דאת אמר: "ותלך ותתע במדבר", תאמר שנחשד עליה בריה? תלמוד לומר: ושמה קטורה, כזה שהוא חותם גנזכאי ומוצאה בחותמה:

מנא הא מילתא דאמרי אינשי: שיתין תכלי מטייה לככא דקל חבריה שמע ולא אכל? שנאמר: "ולי אני עבדך ולצדוק הכהן" וגו'. אמר ליה: את אמר מהתם, ואנא אמינא מהכא: "ויביאה יצחק האהלה", וכתיב בתריה ויוסף אברהם.