מ"ג בראשית כד יז

מקראות גדולות בראשית


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֥רׇץ הָעֶ֖בֶד לִקְרָאתָ֑הּ וַיֹּ֕אמֶר הַגְמִיאִ֥ינִי נָ֛א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּרְהַט עַבְדָּא לְקַדָּמוּתַהּ וַאֲמַר אַשְׁקַנִי כְעַן זְעֵיר מַיָּא מִקּוּלְּתִיךְ׃
ירושלמי (יונתן):
וּרְהַט עַבְדָא לִקְדָמוּתָהָא וַאֲמַר אַטְעִמְנִי כְּדוֹן קַלֵיל מוֹי מִן לְגִינִיתִיךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירץ העבד לקראתה" - לפי שראה שעלו המים לקראתה (ב"ר)

"הגמיאיני נא" - לשון גמיעה הומיי"ר (בלע"ז שלוקען שלירפען)

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירץ העבד לקראתה" - לשון רש"י לפי שראה שעלו המים לקראתה ובבראשית רבה (ס ה) ותמלא כדה ותעל כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו אמר לה הקב"ה את סימן ברכה לבניך נראה שדקדקו כן מלשון ותמלא כדה ותעל שלא אמר "ותשאב ותמלא" ונעשה לה הנס בפעם הראשונה כי אחרי כן כתוב "ותשאב" והעבד כשספר להם אמר (להלן פסוק מה) ותרד העינה ותשאב אולי לא יאמינו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יז - יח) "וירץ." והנה נתקיים הסימן בכל פרטיו שהורידה כדה על ידה ולא א"ל שהוא ישתה מן הכד שעל שכמה, וכן שאמרה לשאוב גם לגמליו כנ"ל:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירץ העבד לקראתה. לקראת מעשיה הטובים:

הגמיאיני נא מעט מים. גמיאה אחת, הדא הוא דכתיב: "צדיק אוכל לשובע נפשו", זה אליעזר שאמר: הגמיאיני נא, גמיאה אחת. "ובטן רשעים תחסר", זה עשו הרשע, שאמר לאבינו יעקב: "הלעיטני נא"; אמר ר' זעירא: פער פיו אותו רשע כגמל, אמר: אנא אפתח פומי ואת משדר ואזיל; כהדין דתנינן: אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין: