מ"ג בראשית יא ו
<< · מ"ג בראשית · יא · ו · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַחִלָּ֣ם לַעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹֽא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר יְיָ הָא עַמָּא חַד וְלִישָׁן חַד לְכוּלְּהוֹן וְדֵין דְּשָׁרִיאוּ לְמֶעֱבַד וּכְעַן לָא יִתְמְנַע מִנְּהוֹן כֹּל דְּחַשִּׁיבוּ לְמֶעֱבַד׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וַאֲמַר יְיָ הָא עַמָּא חָד וְלִישָׁן חָד לְכוּלְּהוֹן וְדֵין דִּשְׁרִיאוּ לְמֶעְבָּד וּכְעַן לָא יִתְמְנַע מִנְּהוֹן כֹּל דַּחֲשִׁיבוּ לְמֶעְבַּד׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יְיָ הָא עַמָא חָד וְלִישָׁן חָד לְכֻלְהוֹם וְדָא אִתְחַשְׁבוּ לְמֶעֱבַד וּכְדוֹן לָא יִתְמְנַע מִנְהוֹן כָּל דַחֲשִׁיבוּ לְמֶעֱבָד: |
רש"י
"החלם" - כמו אמרם עשותם להתחיל הם לעשות
"לא יבצר מהם וגו' לעשות" - בתמיה יבצר לשון מניעה כתרגומו ודומה לו יבצור רוח נגידים (תהלים עו)
[י] ועתה לא יבצר בתמיה. פירוש דאין לומר בניחותא, דאם כן לא הוי ליה למכתב "יזמו" לשון עבר, וכך הוי ליה למכתב - 'ועתה לא יבצר כל אשר יחשבו' דהא הכתוב מדבר שכל אשר יחשבו יהיו גומרים, ולא הוי למכתב לשון עבר. ועוד לא יתכן לומר כך, דאף אם יבנו המגדל השם יתברך יכול לבטל פעולתם כרגע אחד, ולמה לא יבצר, אלא פירושו בתמיה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הַחִלָּם – כְּמוֹ "אָמְרָם", "עֲשׂוֹתָם" – לְהַתְחִיל הֵם לַעֲשׂוֹת.
לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם... לַעֲשׂוֹת – בִּתְמִיהָה. "יִבָּצֵר" לְשׁוֹן "מְנִיעָה" כְּתַרְגּוּמוֹ ("יִתְמְנַע"), וְדוֹמֶה לוֹ "יִבְצוֹר רוּחַ נְגִידִים" (תהלים עו,יג).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
עם אחד — שיש להם דת אחת, כי בהשתנות הדתות תתחדש הקנאה והשנאה גם כן בהשתנות הלשון, על כן ציווה מלך מדי ופרס: "ומדבר כלשון עמו" (אסתר א כב).
ונפתח ה"א הַחִלָם בפתח גדול, בעבור החי"ת שהוא אחריו, וכן "החלותי" (דברים ב לא.
ומלת יבצר — כמו "ימנע", וכמוהו "ערים בצורות" (דברים ג ה). וזה הטעם: אם אעזבם, יחשבו שיוכלו לעשות כל חפצם:
ומלת יזמו — כמו "זממו", והם שני שרשים:ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" וזה החלם לעשות" וגם כן נמצאה לכלם עתה זאת ההתחלה שעשו בהסכמת כלם:
" ועתה לא יבצר מהם" אם כן אין מונע להם מהשלים כונתם ותהיה אותה עו"ג אשר יבחרו כללית לכל מין האדם ולא יפנה אחד מהם לדעת את הבורא ית' ולהבין כי יוצר הכל הוא. והפוך זה יקרה כשתהיה מחלוקת בענין האלהות כי כל אחד יחשוב שיש אלהי האלהים שכל האלוהות מסכימי' לדעתו ובו ישלם סדרם וסדר המציאו' כאמרו כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמו בגוים:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויאמר ה' הן עם אחד. אם עושין תשובה אני מקבלם. ר' נחמיה אמר: מי גרם שימרדו בי? על ידי שהם עם אחד ושפה אחת.
ועתה לא יבצר וגו'. אמר ר' אבא בר כהנא: מלמד שפתח להם פתח של תשובה; אין "ועתה" אלא לשון תשובה, כמה דאת אמר: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל" וגו'; והן אמרין לא. אמר הקב"ה: יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הכרם הזה, בשעה שאינו עושה פירות, מה בעליו עושין לו? מגממין אותו. דבר אחר, אמרו: אפילו אותן האנשים נבצרים אינן עושין תשובה, שנאמר: "כבוצר על סלסלות".
<< · מ"ג בראשית · יא · ו · >>