מ"ג בראשית כח יט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֵּֽית־אֵ֑ל וְאוּלָ֛ם ל֥וּז שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּקְרָא יָת שְׁמֵיהּ דְּאַתְרָא הַהוּא בֵּית אֵל וּבְרַם לוּז שְׁמַהּ דְּקַרְתָּא מִלְּקַדְמִין׃
ירושלמי (יונתן):
וּקְרָא שְׁמָא דְאַתְרָא הַהוּא בֵּית אֵל וּבְרַם לוּז שְׁמָא דְקַרְתָּא מִן קַדְמַת דְנָא:

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואולם: ואלא:
לוז שם העיר: ועל שם המקום שחוץ לעיר ששכב שם יעקב נקרא שם העיר עצמה ביתאל:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ואולם לוז שם העיר לראשונה. המקום שקראו בית אל והוא ירושלים, מה היה הצורך להודיענו שנקרא לוז מתחילה ומה תועלת המגעת אלינו מזה. ויתכן לומר כי בא הכתוב לרמוז לנו בשם הזה כי מזה התחיל העולם להשתכלל ולהתחדש, והנה הוא ראשית הבריאה והחדוש, וע"כ גלה לנו כי שם העיר לראשונה לוז מלשון לוז השדרה באדם, שממנו עתיד להתנער ולהתחדש ולהברא לתחיית המתים, כי כשם שפלא החדוש הזה היה משם כך פלא של תחיית המתים יתחיל משם, וכבר באר דוד המלך ע"ה הענין הזה ואמר כי בריאת הארץ גם בריאת הנפש והגוף הכל מהאמצעית היא ציון. וזהו שאמר (תהלים נ) אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ וגו'. (שם) מציון מכלל יופי וגו', (שם) יקרא אל השמים מעל וגו'.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יט)"ויקרא את שם המקום ההוא בית אל." לדעתי העיר שהיתה קרובה אל המקום ההוא נקראת אז בשם לוז, ולא שנה עתה את שמה עד אח"כ בשובו מפדן ארם, ששם כתיב ויבא יעקב לוזה ויקרא שם המקום אל בית אל, ועתה קרא שם המקום ששכב עליו בשם בית אל, "ואולם שם העיר" נשאר בשם "לוז לראשונה", היינו בפעם הראשון, עד שבפעם השני בשובו מפדן שאז שנה שם העיר:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואולם לוז שם העיר לראשונה. למה נקרא שמה לוז? שכל הנכנס בה הטריף מצוות ומעשים טובים, כלוז. רבנן אמרין: מה הלוז הזה אין לה פה, כך לא היה אדם יכול לעבור על פתחה של עיר. לוז היה עומד על פתח של מערה, והיה הלוז חלול, ומן הלוז נכנסים לעיר. הדא הוא דכתיב: "ויראם את מבוא העיר ויכו את העיר לפי חרב ואת האיש ואת משפחתו שלחו". רבי ינאי בר ישמעאל עבד ליה הפטרה: ומה אם זה, שלא הלך לא בידיו ולא ברגליו אלא שהראה באצבע, נוצל מן הפורענות; ישראל, שעושין גמילות חסדים עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם, על אחת כמה וכמה: