מ"ג בראשית ב יא

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שֵׁ֥ם הָֽאֶחָ֖ד פִּישׁ֑וֹן ה֣וּא הַסֹּבֵ֗ב אֵ֚ת כׇּל־אֶ֣רֶץ הַֽחֲוִילָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הַזָּהָֽב׃

תרגום

אונקלוס (תאג'):	שׁוֹם חַד פִּישׁוֹן הוּא מַקֵּיף יָת כָּל אֲרַע חֲוִילָה דְּתַמָּן דַּהְבָּא׃
אונקלוס (דפוס):	שׁוּם חָד פִּישׁוֹן הוּא מַקֵּיף יַת כָּל אֲרַע חֲוִילָה דִּי תַמָּן דַּהֲבָא׃
ירושלמי (יונתן):	שׁוּם חַד פִּישׁוֹן הוּא דְמַקִיף יַת כָּל אֲרַע הִינְדִקֵי דְתַמָן דַהֲבָא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"פישון" - הוא נילוס נהר מצרים וע"ש שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון כמו ופשו פרשיו ד"א פישון שהוא מגדל פשתן שנאמר אצל מצרים (ישעיהו יט) ובושו עובדי פשתים

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[כח] הוא נילוס. פירוש על כרחך השמות לדרשא נכתבו, דאי לאו הכי לא הוי למכתב רק 'האחד פישון והשני גיחון', אלא מדכתיב "שם האחד" - משמע דמן השם יש לנו ללמוד ענין הנהר:

[כט] וכתב המקרא על שם העתיד. ואין להקשות דמאי על שם העתיד הוא זה, שהרי משה רבינו בעת כתבו התורה כתב "ההולך קדמת אשור", ובימיו כבר היה אשור, ולמה לא יכתוב "ההולך קדמת אשור", ונראה לומר שמשה רבינו לא כתב התורה אלא כאשר היה המעשה נמשך, ולפיכך לא התחיל התורה 'אלה דברי משה בראשית ברא', אלא התחיל "בראשית וגומר", לספר כאשר היה המעשה, ולפיכך לא הוי למכתב כלל "ההולך קדמת אשור", אלא שהמקרא נכתב על שם העתיד:

והקשה מהרא"י שמא שם המחוז נקרא "אשור", והיה כאשר נברא העולם, ואף על גב שמצאנו לקמן הכתוב אומר (י, יא) "מן הארץ ההיא יצא אשור", שמא אדרבה, אשור היה נקרא על שם אותה המחוז, וכן "כוש" (פסוק יג), וכן "חוילה", דכתיב (פסוק יא) "הוא הסובב את כל ארץ החוילה", ומדלא פירש רש"י כלום על "חוילה" נראה שהוא שם המחוז, ולקמן (י, ז) מצאנו שהוא שם אדם "חוילה וסבתא ורעמא", אלא נקרא אדם על שם המחוז, ויראה דאין לומר שהאדם נקרא על שם המדינה, דאין טעם כלל להיות נקרא שם האדם על שם המדינה, רק נקרא שם מדינה על שם האיש - לומר שהוא בנה אותה, ולא מצאנו בשום מקום שיהיה נקרא האדם על שם המדינה. וטעמא דמלתא, דאיך יקרא אדם פרטי על שם המדינה, והרי הרבה בני אדם יש בה, ולמה יקרא אדם פרטי זה בלבד על שם המדינה. ומה שלא פירש רש"י על "חוילה" שהוא גם כן נקרא על שם העתיד, מפני כי "כוש" הכתוב לקמן (פסוק יג) בודאי נקרא המדינה על שמו, שהרי הוא בכור חם, וראוי להקרא המדינה על שמו, שהרי מצרים וכנען דהם אחריו נקרא המדינה על שמן, כל שכן כוש שהוא הגדול. ועוד שידוע כי היושבים בארץ כוש מבני כוש בנו של חם הם, וכן היושבים בארץ אשור - בני אשור הם. ועוד הרי אשור כתיב בהדיא בקרא (להלן י, יא) "מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה", נמצא שבנה מדינה, ולפיכך המדינות האלו כוש ואשור - על שם אותו אשור וכוש דלקמן. אבל ב"חוילה" אין ראיה, ויש לומר דאינו אותה "חוילה" דלקמן (י, יז), ואין לנו לומר בשביל דמצאנו חוילה לקמן - שהמדינה דהכא על שמו נקראת:

לבוש האורה

עריכה

• לפירוש "לבוש האורה" על כל הפרק •

פישן. מלשון ופשו וגו׳ —

וכתב הרב גור אריה דמייתורא "שם" דריש לה, ע״כ.

ואינו מן הצורך, כי כן דרך הלשון לומר: שם של זה כך ושל זה כך; אלא כאן משום ששינה שמו המפורסים, שהרי שמו המפורסים הוא נילוס, לכך דרשו כן, ומדהאי לדרשא כולם לדרשא, שכן הוא המדה, כמו שאמרו חז״ל גבי "בן בקר רך וטוב" ע״ש. נ״ל:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

פִּישׁוֹן – הוּא נִילוּס נְהַר מִצְרַיִם, וְעַל שֵׁם שֶׁמֵּימָיו מִתְבָּרְכִין וְעוֹלִין וּמַשְׁקִין אֶת הָאָרֶץ נִקְרָא "פִּישׁוֹן", כְּמוֹ (חבקוק א,ח): "וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו". דָּבָר אַחֵר: "פִּישׁוֹן" – שֶׁהוּא מְגַדֵּל פִּשְׁתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר אֵצֶל מִצְרַיִם (ישעיהו יט,ט): "וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים".

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

שם האחד — אמר הגאון, כי פישון – יאור מצרים. וידוע כי גיחון קרוב מארץ ישראל, כי כן כתוב: "והורדתם אותו אל גיחון" (מלכים א א לג), והוא בא מפאת מזרחית דרומית, גם פרת כן, והוא אחרית גבול הארץ מפאת מזרח. ומפרשים אמרו כי חדקל הוא הנהר השני העובר על בגדא"ד עם נהר פרת, אם כן הנה שלושתם מזרחים. ויאור מצרים יוצא מהר הלבונה רחוק מקו השוה בצד נגב; והראיה, גידולו בקיץ. וידענו כי גן עדן תחת הקו השוה, שלא יוסיף היום ולא יחסר כל ימות השנה. וריקי מוח תמהו איך יתכן זה. והראיות גמורות בלי ספק יש עליהם; אם כן, ירד פישון לפאת דרומית מערבית, ואחר כן ישוב דרך צפונית. ואין ראיה על פישון שהוא היאור, רק שתרגם "החוילה" כפי צרכו, כי אין לו קבלה; וכן עשה במשפחות ובמדינות, ובחיות ובעופות ובאבנים. אולי בחלום ראה, וכבר טעה במקצתם, כאשר אפרש במקומו; אם כן לא נישען על חלומותיו. אולי עשה כן לכבוד השם, בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם, שלא יאמרו כי יש בתורה מילות לא ידענום. והזכיר הזהב, בעבור כבוד הנהר היוצא מהגן:

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"ארץ החוילה אשר שם הזהב" - לבאר שאינה חוילה של מצרים שאמר בה וישכנו מחוילה עד שור (להלן כה יח) כי זו מזרח המזרח והזכיר עוד שם הבדולח לשבח הנהר כי בחול אשר בו ועל שפתו ימצא הזהב ההוא הטוב והבדולח והשוהם כי כן ימצא בנהרות מהם שימצא שם הזהב ומהם אשר ימצא בהם הכסף וכן הבדולח והאבנים הטובות בנהרות ימצאו רובם ועל דעת הראשונים (רש"י ורס"ג וכן הוא בזוה"ק חיי שרה קכה) "פישון" הוא נילוס מצרים יסובב כל ארץ החוילה הזאת ויבא משם על פני כל ארץ מצרים עד נפלו בים הגדול באלכסנדריא של מצרים

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"שם האחד פישון" הודיע שבח הנהר המשקה את הגן הבלתי נודע לנו בהודיעו הנהרות המסתעפים ממנו הנודעים אצלנו לשבח בגדלם וטוב מימיהם וטוב פרים:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(יא) "שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה". שם סמל הקנאה בביאה לבקש עושר והון רב ולאסוף אוצרות זהב, וגם באר מדוע יבקשו את הזהב וידרשו אחריו כ"כ, הוא יען אשר שם הזהב, יען שלא נמצא הזהב בכ"מ רק שם, שאם היה הזהב נמצא בכ"מ כמו שימצא הסיד והאבנים לא היה לו שום חשיבות, כי אין חשיבותו מצד עצמו רק מצד מעוט מציאותו:

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •

[עריכה]

שם האחד פישון. מגדל פשתן ושמימיו מהלכין בשופי. הוא הסובב את כל ארץ החוילה. עדיין לא היתה חוילה; אלא "מגיד מראשית אחרית". אשר שם הזהב, זהב ודאי.

<< · מ"ג בראשית · ב · יא · >>