מ"ג בראשית יב טו


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃


תרגום

​ ​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַחֲזוֹ יָתַהּ רַבְרְבֵי פַּרְעֹה וְשַׁבַּחוּ יָתַהּ לְפַרְעֹה וְאִדְּבַרַת אִתְּתָא לְבֵית פַּרְעֹה׃
אונקלוס (דפוס):
וַחֲזוֹ יָתָהּ רַבְרְבֵי פַרְעֹה וְשַׁבַּחוּ יָתָהּ לְפַרְעֹה וְאִדְּבַרַת [נ"א: וְאִדַבָּרַת] אִתְּתָא לְבֵית פַּרְעֹה׃
ירושלמי (יונתן):
וְחָמוּן יָתָהּ רַבְרְבֵי פַּרְעה וְשַׁבָּחוּ יָתֵהּ לְפַרְעה וְאִידְבָּרַת אִנְתְּתָא לְבֵית מַלְכוּתָא דְפַרְעה:
ירושלמי (קטעים):
וְאִידְבָּרַת אִתְּתָא לְפַלְטִין דְפַרְעה:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויהללו אותה אל פרעה" - הללוה ביניהם לומר הגונה זו למלך 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה – הִלְלוּהָ בֵינֵיהֶם, לוֹמַר: הֲגוּנָה זוֹ לַמֶּלֶךְ.

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהללו — קל הלמ"ד הראשון, להקל על הלשון, והוא ראוי להידגש. וכמוהו "ואתפללה" בדניאל: ותֻקח האשה — מהבניין הכבד הנוסף, ואם לא נמצא, והשלם "ותושלכי" (יחזקאל טז ה):

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וטעם ויראו אותה שרי פרעה" - כי כאשר ראו אותה המצרים אמרו ראויה זאת לשרים הגדולים והנה הביאוה אליהם וגם הם יראו לנפשם מנגוע בה כי מפני היופי הגדול ידעו כי המלך יחפוץ בה מאד ויהללו אותה ביניהם לומר ראויה היא למלך לשון רש"י וזה דעת אונקלוס שאמר ושבחו יתה לות פרעה או שהללוה אל המלך עצמו ושלח ולקחה

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויראו אותה שרי פרעה" והם בטלו מחשבת ההמון:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יד - טז) "ויראו המצרים", ר"ל וכשבקש איש לקחתה לא יכול לתת מה ששאל אברהם מחירה, עד "שראו אותה שרי פרעה", וגם הם לא השיגה ידם לתת המחיר שבקש עד "שהללו אותה אל פרעה", שהוא היה בכחו לתת מהר ומתן כיד המלך. ותקח האשה בית פרעה ר"ל שלקחה לארמונו ע"מ לקחתה לאשה, כמ"ש ואקח אותה לי לאשה, "ולאברם היטיב בעבורה" שנתן לו מחירה כל מה שבקש עד שהיה לו צאן ובקר וכו' ואברם היה מוכרח לקחת אחר שנתנו לו כפי מה ששאל:

גם יל"פ עפ"י הנודע בספורי ימי קדם שכל אשה שראו בה יופי מופלגת למעלה מן הרגיל היו מיחסים לה אלהות והיו מהבילים שהיא בת אלוה פלוני ושהאלהים חושקים אותה, והיה אסור לאיש הדיוט ליגע בה וכ"ש שיקחנה לאשה, שהיה חייב מיתה שמועל בקודש, לבד המלך שהיה ג"כ אלוה אצלם היה מותר לקחתה. וע"כ חשש אברהם שכשיראו אותה המצריים יאמרו איך יתכן שאשתו זאת. והלא פגם בכבוד אלהות ויתחייב מיתה בנימוסיהם, ועי"כ יהרגו אותי. משא"כ כשתאמר אחותי את ייטיבו לי כשאני אח לאלוה. וע"כ הללו אותה אל פרעה ואמרו לו זו ראויה למלך, שהוא ג"כ אלהים. רק ע"י שנגע אותו אלהים היה ירא מאברהם שראה שאלהים רב ריבו והיא ראויה אליו:

 

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה. מתעלה והולכת, דין אמר: אנא יהיב מאה דינרין ואיעלל עמה, והדין אמר: אנא יהיב מאתן דינרין ואיעלל עמה. אין לי אלא בעליתן, בירידתן מנין? "ויקחו את ירמיה" וגו', מעלין אותו. אין לי אלא בעולם הזה, לעולם הבא מנין? תלמוד לומר "ולקחום עמים (רבים) והביאום אל מקומם":

ותקח האשה בית פרעה. ואותה לילה היה יום טוב של פסח, והביא הקב"ה על פרעה ועל ביתו נגעים, להודיע שכך הוא עתיד להכות את ארצו, שנאמר: "עוד נגע אחד אביא על פרעה". פרעה מאהבתו אותה כתב לה שטר כתובתה מכל ממונו, בין כסף בין זהב בין עבדים בין שפחות וקרקעות, וכתב לה את ארץ גשן; לפיכך ישבו ישראל בארץ גשן. וכתב לה את בתו הגר מפילגשיו לשפחה. ואף אבימלך לקחה, וירד מיכאל המלאך ושלף חרבו עליו להרגו. הנס השישי, באו עליו כל המלכים להרגו ואמרו: נתחיל ראשון בבן אחיו. ובשביל לוט לקחו את כל רכוש סדום ועמורה, ובא מיכאל והגיד לאברהם, שנאמר: "ויבוא הפליט"; הדא הוא דכתיב: "ובעל כנפים יגיד דבר". ולמה נקרא שמו פליט? אלא בשעה שהפיל הקב"ה לסמאל מקדושתו מן השמים, אחז בכנפו של מיכאל להפילו עמו, ופלטו הקב"ה מידו; לפיכך נקרא שמו פליט, ועליו אמר יחזקאל: "בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר". השכים אברהם ולקח ג' תלמידיו: ענר אשכול וממרא, ואת אליעזר, ורדף אחריהם עד דן. ושם נתעכב, מפני עבודה זרה, שנאמר: "ואת האחד בדן". ושם הניח שלשה תלמידיו, ולקח את עבדו אליעזר שמנין אותיות שמו י"ח וג' מאות, ורדף אחריהם עד משמאל לדמשק. "ויחלק עליהם לילה", הוא הלילה שיצאו ישראל ממצרים. "וישב את כל הרכוש", עמד אברהם והיה מתפלל: רבון העולמים, לא בכח ידי עשיתי אלא בכח ימינך, שאתה מגן לי בעולם הזה ובעולם הבא; וענו העליונים ואמרו: "ברוך אתה ה' מגן אברהם":