מ"ג בראשית כז כ


<< · מ"ג בראשית · כז · כ · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־בְּנ֔וֹ מַה־זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲמַר יִצְחָק לִבְרֵיהּ מָא דֵּין אוֹחִיתָא לְאַשְׁכָּחָא בְּרִי וַאֲמַר אֲרֵי זָמֵין יְיָ אֱלָהָךְ קֳדָמָי׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יִצְחָק לִבְרֵיהּ מַה דֵין אוֹחִיתָא לְאַשְׁכְּחָא בְּרִי וַאֲמַר אֲרוּם זַמִין יְיָ אֱלָהָךְ קֳדָמַי:

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ואכלה מצידי: חטף קמץ לפי שהוא לשון ציווי, כמו אכול בשמחה לחמך אבל ואוכלה מציד בני הוא מלאפום שהוא לשון אפעל, כמו זכור ה' לדוד יאמר זכר לחסדי דויד לשון ציווי:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(כ) "ויאמר" וגו' "מה זה מהרת". שכבר כתבתי שיצחק צוה לו שיצא השדה דוקא, ושיקח עמו כל כליו כדי שיהיה לו טורח גדול במצוה זו, שבזה יוכן אל הברכה, וכאשר ראה ששב תיכף, הבין שלא יצא לדרך רחוק, עז"א "מה זה מהרת למצא," הלא צויתיך שלא תמהר רק תלך למקום רחוק. "ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני", אני באמת לא חשבתי לצוד במקום קרוב, רק ה' הקרה לפני ציד, במקום שאין דרך שיהיה שם ציד חיה או עוף, ועז"א הקרה שבא דרך מקרה, וגם הקרהו לפני, שהצידה באה לפני כרומז אלי שהוא המוכן לזה מאת ה', וזה ודאי בזכותך, שעז"א ה' אלהיך עד שראיתי כי מאת ה' הוא:  

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני. מה זה מהרת למצוא את הברכה, בני? אביך נתברך בן ע"ה, ואתה בן ס"ג.

ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, חד מנייהו אמר: ומה אם לקרבנך המציא לך, "וירא והנה איל" וגו', למאכלך על אחת כמה וכמה. חד מנהון אמר: אם לזיווגך המציא לך, דכתיב: "הקרה נא לפני", וכתיב: "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים", למאכלך על אחת כמה וכמה.

כי הקרה ה' אלהיך לפני. משל לעורבא דאייתי נורא לקיניה. בשעה שאמר: כי הקרה ה' אלהיך, אמר יצחק: יודע אני שאין עשו מזכיר שמו של הקב"ה; אין זה עשו אלא יעקב. מיד אמר ליה: גשה נא ואמושך בני. נשפכו מים על ברכיו והיה לבו רפה כשעוה, וזימן לו הקב"ה שני מלאכים, אחד לימינו ואחד לשמאלו, והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפול; הדא הוא דכתיב: "אל תשתע כי אני אלהיך", אל תשוע, אל יהי לבך לשעוה.

<< · מ"ג בראשית · כז · כ · >>