מ"ג בראשית מא כו
<< · מ"ג בראשית · מא · כו · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שֶׁ֧בַע פָּרֹ֣ת הַטֹּבֹ֗ת שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הַטֹּבֹ֔ת שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים הֵ֑נָּה חֲל֖וֹם אֶחָ֥ד הֽוּא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | שְׁבַע תּוֹרָתָא טָבָתָא שְׁבַע שְׁנַיָּא אִנִּין וּשְׁבַע שֻׁבְלַיָּא טָבָתָא שְׁבַע שְׁנַיָּא אִנִּין חֶלְמָא חַד הוּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | שְׁבַע תּוֹרָתָן טַבְתָן שְׁבַע שְׁנַיָיא אִינוּן מְבַשְרָן וּשְׁבַע שׁוּבְלַיָא טַבְתָא שְׁבַע שְׁנַיָיא הָאִלֵין אִינוּן מְבַשְרָן חֶלְמָא חַד הוּא: |
רש"י
[כז] לפי שהוא דבר מופלג ורחוק וכו'. אבל קשיא ד'הגדה' שייך גם כן על דבר מופלג, והוי ליה לומר לשון 'הגדה' בשניהם, ושמא יש לומר דניחא ליה למנקט אצל חלום ראיה דבכל מקום נאמר "וארא בחלומי" לא לשון הגדה, דלא שייך זה בחלום, אלא במילתא דהוא סמוך - דלא שייך בו לשון 'הראה' כתב לשון 'הגיד'. אבל לא ידעתי למה לא יפרש הרב דמידי דהוא לטובה שייך לשון 'הגדה', לפי שכל טוב ראוי להגיד, אבל במידי דהוא רעה יאמר בו 'הראה', לפי שאין ראוי להגיד לאדם דיבה רעה, "מוציא דבר כסיל" (ר' משלי י, יח), ומראה אותו לו ואינו מוציא אותו מפיו, ולא יתכן בזה הגדה, אבל 'הראה' שייך בו, וזה יותר נכון:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(כה - כח) השאלות (כה - לה) למה כפל אשר האלהים עשה הגיד לפרעה, אשר האלהים עשה הראה את פרעה: מי בקש מידו ליעץ עצה ירא פרעה איש נבון וחכם שע"ז לא שאלוהו, ולמה כפל ירא פרעה יעשה פרעה, וכפל וחמש את ארץ מצרים ויקבצו את כל אכל ויצברו בר וחזר ופירש אכל בערים שכל זה כפול:
"חלום פרעה." יוסף הניח ג' הנחות הפך החרטומים. א] שהם פתרוהו לשני חלומות והוא אמר שהוא חלום אחד. ב] הם אמרו שמורה על דברים פרטיים מאשר יקרה לפרעה מצד שהוא איש פרטי, ויוסף אמר שמורה על דבר כללי, שעז"א "אשר האלהים עשה" בענינים כלליים "הגיד לפרעה", מצד שהוא מלך מושל על עמים רבים. ג] הם פתרוהו שלא כפשוטו רק שהוא משל וחידה, ויוסף אמר שהוא כפשוטו שמורה על תבואה כפשטות השבלים הטובות והרעות, ועז"א "הגיד לפרעה", כמגיד דברים כפשוטן מבלי משל וחידה, שזה לא יקרא הגדה, ור"ל שהחלום הבא ע"י כח המדמה, כל דבר מורה ענין אחר, וכן המדמה מרכיב דמיונותיו בדרך משל וחידה, כמו מקל שקד אני רואה, סיר נפוח אני רואה, אבל ההודעה האלהית באה על ענין כולל ובלא משל וחידה, ובאשר בכל דבר שיעשה האלהים תצא תחלה הגזרה מאתו בעולם העליון בסוד מלאכיו ולפעמים תהי' הגזרה לימים רבים, כמ"ש כי לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא, ואח"כ בבא העת שתצא הגזרה אל הפועל יראוה הנביאים בחוש בעין הנבואיי, ע"ז נכפל החלום. וז"ש תחלה "אשר האלהים עשה הגיד לפרעה", היינו שהגיד לו הגזרה שנגזרה בסוד מלאכיו שהוא החלום הראשון מהפרות, ואח"כ הראה לו בפועל שכבר הוכן שיבא הרעב בפועל תיכף, וראהו בחוש בחלום השבלים, ועז"א "אשר האלהים עשה הראה את פרעה," ועז"א "ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב," ר"ל שיהיו תיכף כי כבר יצא הדבר לעולם השפל וקנה הויה ומציאות:
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
שבע פרות הטובות שבע שנים הנה. ר' יהודה אומר: ארבע עשרה שנה היו, שכן פרעה רואה. רב נחמן אומר: עשרים ושמונה שנה, שכן פרעה רואה ואומר ליוסף, ויוסף חוזר ואומר לפרעה. רבנן אמרין: ארבעים ושתים, שכן פרעה רואה, ואומר ליוסף בחלומיו הנני, וחוזר יוסף ואומר לפרעה. אמר ר' יוסי בר' חנינא: שתי שנים עשה רעב; כיון שירד אבינו יעקב למצרים, כלה את הרעב. ואימתי חזרו? בימי יחזקאל; הדא הוא דכתיב: "ונתתי את ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות (ארבעים שנה) ועריה בתוך ערים מחרבות [תהיין שממה] ארבעים שנה":
<< · מ"ג בראשית · מא · כו · >>