מ"ג בראשית יג ה
<< · מ"ג בראשית יג · ה · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְגַ֨ם־לְל֔וֹט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים׃
תרגום
אונקלוס: | וְאַף לְלוֹט דְּאָזֵיל עִם אַבְרָם הֲווֹ עָאן וְתוֹרִין וּמַשְׁכְּנִין׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְאוּף לְלוֹט דַהֲוָה מִדְבַּר בִּזְכוּתֵיהּ דְאַבְרָם הֲווֹ עָאן וְתוֹרִין וּמַשְׁכְּנִין: |
רש"י (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(ה) "וגם ללוט" מצד "שהלך את אברם היה לו צאן ובקר" ורכוש בפ"ע בזכות אברהם, ובכ"ז לא שם זאת על לבו כמו שיבאר:
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
וגם ללוט ההולך את אברם וגו'. ד' דברים טובים היה לו ללוט בעבור אברהם: "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט"; וגם ללוט ההולך את אברם; "וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו"; "ויהי בשחת אלקים את ערי הככר ויזכר אלקים את אברהם וישלח את לוט". וכנגדן היו צריכין לפרוע לבניו טובות. ולא דיין שלא פרעו להם טובות, אלא רעות, הדא הוא דכתיב: "וישלח מלאכים אל בלעם", "ויאסוף אליו בני עמון", "ואחרי כן באו אליו מואב ובני עמון", והדין: "ידו פרש צר על כל מחמדיה". ונכתב חטא שלהן בד' מקומות: "לא יבוא עמוני ומואבי על דבר אשר לא קדמו"; "עמי זכר נא מה יעץ"; "כי לא קדמו ישראל בלחם"; "וישכור עליך את בלעם לקלל". ועמדו ארבעה נביאים וחתמו גזר דינם. ישעיה אמר: "משא מואב כי בליל שודד ער מואב נדמה" וגו'. וירמיה אמר: "הנה ימים באים נאם ה' והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה". ויחזקאל אמר: "לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים ובמואב אעשה שפטים". צפניה אמר: "לכן חי אני נאם ה' צבאות וגו' כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה".
היה צאן ובקר ואהלים, שני אוהלים: רות המואביה ונעמה העמונית. ודכוותה "קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות", שתי מציאות: רות המואביה ונעמה העמונית; "מצאתי דוד עבדי", היכן מצאתיו? בסדום.
<< · מ"ג בראשית · יג · ה · >>