מ"ג בראשית יג ה
<< · מ"ג בראשית · יג · ה · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְגַ֨ם־לְל֔וֹט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאַף לְלוֹט דְּאָזֵיל עִם אַבְרָם הֲווֹ עָאן וְתוֹרִין וּמַשְׁכְּנִין׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וְאַף לְלוֹט דְּאָזֵיל [נ"א: דַּאֲזִיל] עִם אַבְרָם הֲווֹ עָן [נ"א: הֲוָה עָאן] וְתוֹרִין וּמַשְׁכְּנִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאוּף לְלוֹט דַהֲוָה מִדְבַּר בִּזְכוּתֵיהּ דְאַבְרָם הֲווֹ עָאן וְתוֹרִין וּמַשְׁכְּנִין: |
רש"י
[ד] לשון קצר. דאין לומר כמשמעו, דאם כן 'ולא נשאה' מיבעי ליה, שהארץ לשון נקיבה, ואותם שנמצאו שהם לשון זכר - הם זרים ויוצאים מן הכלל נגד מספר הרב שמצינו שהם לשון נקיבה. ואפשר שאותם גם כן יש לתרץ על דרך לשון קצר:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
שקרא אברם בשם ה', וה' לא דבר לו מאומה, ומה גם עתה שבא לבית מלונו ממצרים. על כן היה מקום לומר כי הקפיד הוא יתברך על אברם על אשר יצא חוץ לארץ. לזה יאמר ראה נא רצונו יתברך, כי "וגם ללוט" למה שהיה "עם אברם" ברכו ה' והיה לו צאן וכו', (ו) עד גדר שלא נשא אותם וכו' ויהי ריב כו' עד שהוצרכו להתפרד, והוצרך ללוט את כל ככר הירדן כו' לרוב מקנה קנינו. ושמא תאמר אם כן איפה למה לא דבר לו ה', הלא הוא על התחברו ללוט, כי הנה "וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט" מה שאין כן טרם יפרד ממנו:
עוד כיוון להורות, כי בחברת צדיק עם רשע, נמשך לרשע מהצדיק טובה, וההפך מהרשע לצדיק. כי הנה "וגם ללוט" למה שהיה "הולך את אברם היה צאן" כו' עד הוצרך ליפרד על רוב מקנהו, אך לאברהם נמשך רעה מחברתו, כי מה שוה' אמר אל אברם היה "אחרי הפרד לוט", אך עודנו אתו לא נדבר בו:
"ולא נשא אותם" כו'. אמר שני טעמים. א. "כי היה רכושם רב". ב. כי אין צדיק עם הפכו מתקשרים, כי מי יתן טהור וכו'
וזהו "ולא יכלו" וכו':ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וגם ללוט ההולך את אברם וגו'. ד' דברים טובים היה לו ללוט בעבור אברהם: "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט"; וגם ללוט ההולך את אברם; "וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו"; "ויהי בשחת אלקים את ערי הככר ויזכר אלקים את אברהם וישלח את לוט". וכנגדן היו צריכין לפרוע לבניו טובות. ולא דיין שלא פרעו להם טובות, אלא רעות, הדא הוא דכתיב: "וישלח מלאכים אל בלעם", "ויאסוף אליו בני עמון", "ואחרי כן באו אליו מואב ובני עמון", והדין: "ידו פרש צר על כל מחמדיה". ונכתב חטא שלהן בד' מקומות: "לא יבוא עמוני ומואבי על דבר אשר לא קדמו"; "עמי זכר נא מה יעץ"; "כי לא קדמו ישראל בלחם"; "וישכור עליך את בלעם לקלל". ועמדו ארבעה נביאים וחתמו גזר דינם. ישעיה אמר: "משא מואב כי בליל שודד ער מואב נדמה" וגו'. וירמיה אמר: "הנה ימים באים נאם ה' והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה". ויחזקאל אמר: "לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים ובמואב אעשה שפטים". צפניה אמר: "לכן חי אני נאם ה' צבאות וגו' כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה".
היה צאן ובקר ואהלים, שני אוהלים: רות המואביה ונעמה העמונית. ודכוותה "קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות", שתי מציאות: רות המואביה ונעמה העמונית; "מצאתי דוד עבדי", היכן מצאתיו? בסדום.
<< · מ"ג בראשית · יג · ה · >>