מ"ג בראשית טז ב
<< · מ"ג בראשית טז · ב · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני יהוה מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהֹוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי׃
תרגום
| אונקלוס: | וַאֲמַרַת שָׂרַי לְאַבְרָם הָא כְעַן מַנְעַנִי יְיָ מִלְּמֵילַד עוֹל כְּעַן לְוָת אַמְתִּי מָאִם אֶתְבְּנֵי מִנַּהּ וְקַבֵּיל אַבְרָם לְמֵימַר שָׂרָי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמָרַת שָרַי לְאַבְרָם הָא כְּדֵין מְנָעֲנִי יְיָ מִלְמֵלַד עוּל לְוַת אַמְתִי וְאַחְרְרִינָהּ מָאִים אִיתְבְּנֵי מִינָהּ וְקַבֵּל אַבְרָם לְמֵימַר שָרָי: |
רש"י (כל הפרק)
"אולי אבנה ממנה" - לימד על מי שאין לו בנים שאינו בנוי אלא הרוס
"אבנה ממנה" - בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי
"לקול שרי" - (ב"ר) לרוח הקודש שבהרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
אִבָּנֶה מִמֶּנָּה – בִּזְכוּת שֶׁאַכְנִיס צָרָתִי לְתוֹךְ בֵּיתִי [כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי" (להלן ל,יח)].
לְקוֹל שָׂרָי – לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּהּ (בראשית רבה מה,ב).
אבן עזרא (כל הפרק)
אולי אבנה — מגזרת "בן". ועוד יתכן, שהבן הוא כדמות בניין והאב כמו היסוד. ו"בן" חסר ה"א. וכן כל "חי" תאר, או פעל עבר:
וישמע אברם — אמר לה "כן":רמב"ן (כל הפרק)
ספורנו (כל הפרק)
"הנה נא עצרני ה' מלדת" אף על פי שאמר לתת לך זרע כאמרו לזרעך אתן את הארץ הזאת לא אמר שיהיה לך אותו הזרע ממני: " אולי אבנה ממנה" אולי הקנאה תעורר הכח לפעולותיו:
" לקול שרי" נטה לבבו שיהיה דעתה אמתי לפיכך קבל דבריה לא להתענג במשגל האשה:מלבי"ם (כל הפרק)
(ב)" ותאמר שרי", באשר שרה ידעה מן היעודים שיעד ה' לאברהם שבהכרח יתקיימו, ואחר שראתה שעצר ה' אותה מלדת, התיראה שבהכרח ישא אברם אשה אחרת שיוליד עמה, וזה או שהיא תמות או שיקח צרה עליה בחייה, וטוב לה שיקח את שפחתה שבן הנולד לה הוא עבד של שרה וקנינה ונחשב כאלו הוא בן שלה, ועז"א "אבנה ממנה", וגם חשבה שעי"כ ישתנה מזלה, "וישמע אברם לקול". מבואר אצלי ששמיעת קול שנקשר בלמ"ד, מורה שעצתה יפה בעיניו, ובמדרש לקול רוח הקודש:
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה'. אמרה שרה: יודעת אני מהיכן היא מכתי; לא מפני כשפים ולא מפני קמיע שאני צריכה, אלא עצרני ה' מלדת.
אולי אבנה (גם אנכי) ממנה. תני: כל מי שאין לו בנים [כאילו מת], כאילו הרוס. כאילו מת, שנאמר: "ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". כאילו הרוס, אולי אבנה ממנה, ואין בונין אלא ההרוס.
וישמע אברם לקול שרי. לקול רוח הקודש שבה, כמה דאת אמר: "ועתה שמע לקול דברי ה'".
<< · מ"ג בראשית · טז · ב · >>