מ"ג בראשית ל כג


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את חרפתי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֹּ֕אמֶר אָסַ֥ף אֱלֹהִ֖ים אֶת־חֶרְפָּתִֽי׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְעַדִּיאַת וִילֵידַת בַּר וַאֲמַרַת כְּנַשׁ יְיָ יָת חִסְדָּי׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִיתְעַבָּרַת וִילֵידַת בַּר וַאֲמָרַת כְּנַשׁ יְיָ יַת חִיסוּדִי וְהֵיכְדֵין עָתִיד יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְיוֹסֵף לְמִכְנוֹש יַת חִיסוּדָא דְמִצְרַיִם מֵעַל בְּנֵי יִשְׁרָאֵל וּלְמִגְזַר יַתְהוֹם מֵעִיבְרָא לְיַרְדְנָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אסף" - הכניסה במקום שלא תראה וכן (ישעיהו ד) אסף חרפתנו (שמות ט) ולא יאסף הביתה (יואל ד) אספו נגהם (ישעיהו ס) וירחך לא יאסף לא יטמן

"חרפתי" - שהייתי לחרפה שאני עקרה והיו אומרים עלי שאעלה לחלקו של עשו הרשע ואגדה כל זמן שאין לאשה בן אין לה במי לתלות סרחונה משיש לה בן תולה בו מי שבר כלי זה בנך מי אכל תאנים אלו בנך

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

אָסַף – הִכְנִיסָהּ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה. וְכֵן: "אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ" (ישעיהו ד,א), "וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה" (שמות ט,יט), "אָסְפוּ נָגְהָם" (יואל ד,טו); "וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף" (ישעיהו ס,כ), לֹא יִטָּמֵן.
חֶרְפָּתִי – שֶׁהָיִיתִי לְחֶרְפָּה, שֶׁאֲנִי עֲקָרָה, וְהָיוּ אוֹמְרִים עָלַי שֶׁאֶעֱלֶה לְחֶלְקוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע (תנחומא ישן שם). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, כָּל זְמַן שֶׁאֵין לָאִשָּׁה בֵּן – אֵין לָהּ בְּמִי לִתְלוֹת סִרְחוֹנָהּ; מִשֶּׁיֵּשׁ לָהּ בֵּן – תּוֹלָה בּוֹ. מִי שָׁבַר כְּלִי זֶה? בִּנְךָ; מִי אָכַל תְּאֵנִים אֵלּוּ? בִּנְךָ (ב"ר עג,ה).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

אסף אלהים: כמו ואספתו אל תוך ביתך, וכמו כי אספתי שלומי הכנסת והטמנת את חרפתי שהייתי נקראת עקרה:


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

אסף אלהים את חרפתי — כטעם "כרת", וכן: "ונאסף שמחה וגיל" (ישעיהו טז, י). ואחרים אמרו, כי השם ראה החרפות שהיו הנשים מחרפות אותי בעבור היותי עקרה, וכאילו נאספו ונתחברו אצל השם.

והנה נולדו ליעקב י"ב בנים בז' שנים; וכאשר ספרום הקדמונים, מצאום בני ששה חדשים וימים במספר. ויתכן שנתנה לאה שפחתה ליעקב קודם שנולד נפתלי, גם הרתה רחל קודם שנולד זבולון, וגם דינה, לא ידענו מתי נולדה:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אסף אלהים את חרפתי" - הכניסה במקום שלא תראה וכן ולא יאסף הביתה (שמות ט יט) וכוכבים אספו נגהם (יואל ב י) וירחך לא יאסף (ישעיהו ס כ) לא יטמן לשון רש"י ורבי אברהם אמר כטעם כרת ונאספה שמחה וגיל והנכון דעת אונקלוס שעשאן כולן לשון קבוץ וכנוס כפשוטם מלשון ויאספו את השליו (במדבר יא לב) כי מאספיו יאכלוהו (ישעיהו סב ט) ונקראת המיתה אסיפה בהיותו נקבץ אל אבותיו המתים ולא יאסף הביתה להקבץ לאנשי ביתו ואספו נגהם שקבצו האור בתוכם ולא הוציאו אורם לחוץ או שנאספו אל האהל אשר להם ברקיע השמים ויאמרו אסיפה בחרפה שתתקבץ ולא תתפזר בין בני אדם להיות נדברים בה עוד בחוצות

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


אסף אלהים את חרפתי. כלומר שהיו מחרפין אותה. לאמר יוסף ה' לי בן אחר, ובהזכרת שם יוסף רמזה זה. ומה שאמרה בן אחר ולא אמרה בנים אחרים יורה שהיתה יודעת בכך לפי שכבר היו ללאה ששה בנים ולבלהה ולזלפה שנים שנים הרי י', וכיון שנולד יוסף שהיה אחד עשר ידעה כי עוד יהיה לה בן אחר לתשלום י"ב.

והנה רחל הזכירה בו שתי לשונות לשון אסיפה ולשון תוספת, באורה על הנגלה בלשון תוספת ועל הנסתר בלשון אסיפה, אסף אלהים את חרפתי. להורות כי יוסף ירמוז על הקו האמצעי שהוא מאסף לכל המחנות מחבר כל הקצוות מעלה ומטה. והנה ענפיו הנמשכים ממנו הנצח וההוד לכך יצא מיוסף שני שבטים מנשה ואפרים. והיה בנימין כנגד שתי המדות שלמעלה ממנו. ואמו קראתו בן אוני כלומר בן כחי שהוא מדת הדין. ואביו קרא לו בנימין שהוא הרחמים כלומר בן ימין. ושתי מדות אחרונות כבר רמזתי בדן ונפתלי, והבן כי דן ונפתלי צדק וצדיק, ויוסף הקו האמצעי עם ענפיו, ובנימין ידי אביר יעקב המקבלות ממעל לו, וא"כ הכל בכלל, וזה מבואר.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את חרפתי" שקבל תפלת אחותי ולא היה מקבל תפלתי:

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

אסף אלהים את חרפתי. היתה רחל מצירה שתנתן בחלקו של עשו. כאן נאמר: אסף את חרפתי, ואין חרפה אלא ערלה, שנאמר: "כי חרפה היא לנו".

אמר יעקב: ברשות יצאתי, וברשותו של הקב"ה אני חוזר. אמר לו הקב"ה: רשות אתה מבקש? "שוב אל ארץ אבותיך". כלום באתה אלא בשביל השבטים; הרי השבטים בידך, הרי רחל בידך, הרי נולד שטנו של עשו. "ויהי לו מקנה הרבה" אין כתיב כאן, אלא "צאן רבות", שהיתה פרה ורבה והיו אומות העולם באין ונותנין ליעקב כסף ליקח ממנו צאן:

אסף אלהים את חרפתי. עד שלא תלד האשה, הסרחון נתלה בה: מאן אכל הדא מקמתא? מאן תבר הדא מקמתא? אבל משתלד, הסרחון נתלה בבנה: מאן אכל הדא מקמתא? ברך; מאן תבר הדא מקמתא? ברך. אסף אלהים את חרפתי, בפילגש בגבעה: "ארור נותן אשה לבנימין". אסף אלהים את חרפתי, בימי ירבעם: "ולא עצר כח ירבעם עוד".

<< · מ"ג בראשית · ל · כג · >>