מ"ג בראשית ל מא


<< · מ"ג בראשית · ל · מא · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והיה בכל יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים ליחמנה במקלות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָיָה בְּכָל יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרֳהָטִים לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָיָ֗ה בְּכׇל־יַחֵם֮ הַצֹּ֣אן הַמְקֻשָּׁרוֹת֒ וְשָׂ֨ם יַעֲקֹ֧ב אֶת־הַמַּקְל֛וֹת לְעֵינֵ֥י הַצֹּ֖אן בָּרְﬞהָטִ֑ים לְיַחְמֵ֖נָּה בַּמַּקְלֽוֹת׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְהָוֵי בְּכָל עִדָּן דְּמִתְיַחֲמָן עָנָא מְבַכְּרָתָא וּמְשַׁוֵּי יַעֲקֹב יָת חֻטְרַיָּא לְעֵינֵי עָנָא בְּרָטַיָּא לְיַחָמוּתְהוֹן בְּחֻטְרַיָּא׃
ירושלמי (יונתן):
וַהֲוָה בְּכָל עִידַן דְמִתְיַחֲמָן עָנָא מְבַכְּרָתָא וּמְשַׁוִי יַעֲקב יַת חוּטְרַיָא לְעֵינֵי עָנָא בְּמוּרְכְיָיתָא לְיַחֲמוּתְהֶן קְבֵל חוּטְרַיָיא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"המקשרות" - כתרגומו הבכירות ואין לו עד במקרא ומנחם חברו עם אחיתופל בקושרים (שמואל ב' טו) ויהי הקשר אמיץ (שם) אותן המתקשרות יחד למהר עיבורן

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

הַמְקֻשָּׁרוֹת – כְּתַרְגּוּמוֹ ["מְבַכְּרָתָא", הַמַּבְכִּירוֹת], הַבְּכִירוֹת, וְאֵין לוֹ עֵד בַּמִּקְרָא. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם "אֲחִיתֹפֶל בַּקּוֹשְׁרִים" (שמ"ב טו,לא); "וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ" (שם,יב), אוֹתָן הַמִּתְקַשְּׁרוֹת יַחַד לְמַהֵר עִבּוּרָן.

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

המקושרות: בזמן שרובן רגילות להתעבר יחד:

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

הצאן המקושרות — בימי ניסן, וכל אשר תלדנה היו חזקים ובריאים:

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הצאן המקושרות" - הנכון בעיני בלשון הזה שהם הצאן אשר הזכרים מהם הולכים אחר הנקבות בכל עת לא יתפרדו מהם לרב תאותם מלשון ונפשו קשורה בנפשו (להלן מד ל) ולשון חכמים כן הוא (בכורות כד) חזיר כרוך אחר רחל בכרוכין אחריה (קדושין עט) ויקראו הנולדים בעת ההיא "הקשורים" על שם אביהם ורבים אמרו כי קשורים הם החזקים אשר איבריהם קשורים זה בזה קשר אמיץ כי זה סיבת הבריאות והעטופים הם החלושים אשר נפשם בהם תתעטף ואין להם תאוה מלשון העטופים ברעב (איכה ב יט) והתרגום אמר בכיריא ולקישיא כי כן הדבר

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(מא - מב) "והיה בכל יחם" פי' המפרשים שהמקושרות הם המבכרות בחדש ניסן, או הבריאות שתאות הזכרים רבה, לכן שם את המקלות כי בהם פעל תחבולות המקלות ובהעטיף הצאן המאוחרות שאין תאותם רבה כ"כ לא שם:  

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

והיה בכל יחם וגו'. צריך לדעת למה יעשה יעקב ככה בשלמא מה שעשה בתחילה בהצגת המקלות היה לצד ההכרח שזולת זה היה יגע לריק כמו שכתבנו, לא כן אחר שהיו בצאן עקודים ונקודים וגו' לא היה לו ליטול הוא המקושרות וכו' שנמצא כפי זה הוא נוטל יותר מחצי ריוח ואינו מן הדין שכל שלא התנה עם בעל הצאן מן הסתם אין לרועה ליטול אלא שליש הריוח וכמו שכתבנו בפירוש פסוק (כ"ט ט"ו) הכי אחי אתה, וכאן אין ליעקב להציל מהרמאי אלא דבר שנוגע לו בדין מן הסתם ורואני כי נוטל יותר מחצי. ואולי כי צאן המקושרות לא היו יולדות הכל עקודים וגו' אלא (מן) [על] הרוב והיה לבן נוטל חלק אחד במקושרות וכל חלק העטופים והיה מגיע לחלקו ב' שלישים, והגם שאמר הכתוב והקשורים ליעקב פי' רוב הקשורים, או שנתכוין להציל שאר גזילות שהיה עושה לו:

<< · מ"ג בראשית · ל · מא · >>