מ"ג בראשית כד א

מקראות גדולות בראשית


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את אברהם בכל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיהֹוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאַבְרָהָם סִיב עָאל בְּיוֹמִין וַייָ בָּרֵיךְ יָת אַבְרָהָם בְּכוֹלָא׃
ירושלמי (יונתן):
וְאַבְרָהָם סִיב עַל בְּיוֹמִין וּמֵימְרָא דַיְיָ בְּרִיךְ יַת אַבְרָהָם בְּכָל מִינֵי בִּרְכָתָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ברך את אברהם בכל" - בכל עולה בגימ' בן ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וה' ברך את אברהם בכל — באורך ימים ועושר וכבוד ובנים, מכל חמדת האדם. ודרש שבתו היתה שמה בכל, צריך להוסיף בי"ת משרת:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואברהם זקן בא בימים" - חזר הכתוב לאמר כן להודיע הסבה שבעבורה השביע את עבדו ואמר כי ראה עצמו זקן מאד וחשב בלבו שאם ישלח לארץ מולדתו אולי טרם יחזור השליח ילך לו אל בית עולמו ולכן השביע את עבדו אשר ילך יצחק אחרי עצתו כי הוא המושל בכל אשר לו שלא יקח לו אשה מבנות כנען ובבראשית רבה (נט ו) אמרו כאן זקנה שיש בה לכלוכית ולהלן זקנה שאין בה לכלוכית ירצו לפרש כי "באים בימים" מתחילים בימי הזקנה כי "באים" מורה על זמן עומד כמו הבאים בשערים האלה (ירמיהו ז ב) וכאן אמר שהיה זקן מאד שכבר בא בימים כמו בא אחיך במרמה (להלן כז לה)

"ברך את אברהם בכל" - בעושר ונכסים וכבוד אורך ימים ובנים וזאת כל חמדת האדם (אבן עזרא) והזכיר הכתוב זה לאמר כי היה שלם בכל לא חסר דבר זולתי שיראה בנים לבנו שינחלו מעלתו וכבודו ולכן התאוה לזה ולרבותינו בזה ענין נפלא אמרו (ב"ב טז) וה' ברך את אברהם בכל רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת רבי יהודה אומר בת היתה לו אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה דרש רבי מאיר שלא היתה לו בת לאברהם וזו לו לברכה כי לא היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים ואם ישלחנה לארצו גם כן תעבוד שם עבודה זרה כמותם כי האשה ברשות בעלה ואברהם לא יחפוץ שיצא זרעו הכשר משרה אשתו חוצה לארץ ואף כי יעבוד עבודה זרה ורבי יהודה דרש כי בת היתה לו דאפילו ברתא לא חסריה רחמנא (שם קמא) והיא הברכה בכל כי היה לו כל אשר יחמדו האנשים לא חסר דבר ובאו אחרים והזכירו שם הבת ובאמת שאין הכוונה לאחרים והמחלוקת להם עם רבי יהודה להודיע אותנו שם הבת הזאת בלבד וחלילה להם שיוציאו ברכתו של אברהם שהיא גדולה וכללית לענין זה שיאמר הכתוב כי ברך אתו השם בבת אחת ששמה כך אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה ואמרו כי "בכל" תרמוז על ענין גדול והוא שיש להקב"ה מדה תקרא "כל" מפני שהיא יסוד הכל ובה נאמר (ישעיהו מד כד) אנכי ה' עושה כל והוא שנאמר (קהלת ה ח) ויתרון ארץ בכל הוא יאמר כי יתרון הארץ וטובה הגדולה השופע על כל באי עולם בעבור כי בכל היא והיא המדה השמינית מי"ג מדות ומדה אחרת תקרא בת נאצלת ממנה ובה הוא מנהיג את הכל והיא בית דינו של הקב"ה הנרמז במלת וה' בכל מקום (ב"ר נא ב) והיא שנקראת כלה בספר שיר השירים בעבור שהיא כלולה מן הכל והיא שחכמים מכנים שמה כנסת ישראל במקומות רבים בעבור שהיא כנוסת הכל והמדה הזאת היתה לאברהם כבת כי הוא איש החסד ויתנהג בזו ולכך אמרו אחרים כי אין הברכה הזאת שנתברך בכל רומזת על שהוליד בת משרה אשתו או שלא הוליד אבל היא רומזת ענין גדול שברך אותו במדה שהיא בתוך מדת הכל ולכן תקרא גם היא כל כלשון כי שמי בקרבו (שמות כג כא) והנה הוא מבורך בשמים ובארץ ולכך אמר בה' אלהי השמים ואלהי הארץ והענין הזה נמצא לרבותינו רמוז בהגדות במקומות רבים כענין שאמרו במדרש חזית (שיר השירים ג כא) שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אליעזר ברבי יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו (שיר השירים ג יא) אמר לו הן אמר לו היאך אמר לו משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי כך בתחילה חבב הקב"ה את ישראל וקראן בתי הדא הוא דכתיב (תהלים מה יא) שמעי בת וראי ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי שנאמר (שיר השירים ה ב) פתחי לי אחותי רעיתי ולא זז מחבבן עד שקראן אמי שנאמר (ישעיהו נא ד) הקשיבו אלי עמי ולאומי לאמי כתיב עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו אמר לו אילו לא באתי אלא לשמוע זה הדבר מפיך די ומבואר זה במדרשו של ר' נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר כב) אמרו בפסוק אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי (ישעיהו מד כד) אני כשנטעתי אילן זה להשתעשע בו כל העולם ורקעתי בו הכל וקראתי שמו כל שהכל תלוי בו והכל ממנו יוצא והכל צריכין לו ובו צופין ולו מחכים ומשם פורחים נשמות לבדי הייתי כשעשיתי אותו ולא יגדל עליו מלאך לאמר אני קדמתי לך גם בעת שרקעתי ארצי שבה נטעתי ושרשתי אילן זה ושמחתים ביחד ושמחתי בהם מי אתי שגליתי לו סודי זה עד כאן ועוד שם מבואר מאי ברוגז רחם תזכור (חבקוק ג ב) אמר בעת שחטאו לך בניך ותכעס עליהם רחם תזכור ומאי רחם תזכור זכור אותו שאמר ארחמך ה' חזקי (תהלים יח ב) ונתת לו המדה הזאת שהיא שכינתן של ישראל וזכור בנו שירשה ונתת לו המדה הזאת שהיא שכינתו של ישראל דכתיב (מלכים א ה כו) וה' נתן חכמה לשלמה וזכור אביהם אברהם דכתיב זרע אברהם אוהבי (ישעיהו מא ח) ובקרב שנים תודיע (חבקוק ג ב) ומהיכן היתה בת לאברהם הן דכתיב וה' ברך את אברהם בכל וכתיב (ישעיהו מג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו ההיא ברכה היתה בתו או לא היתה אלא אמו הן בתו היתה משל לאדון שהיה לו עבד שלם תמים לפניו ונסהו בכמה נסיונות ועמד בכולן אמר האדון מה אתן לעבד זה או מה אעשה לו אלא אצונו לאחי הגדול ליעצו ולשמרו ולכבדו חזר העבד עם אחיו הגדול ולמד מדותיו אהבו האח וקראו אוהבי דכתיב זרע אברהם אוהבי אמר מה אתן לו או מה אעשה לו הנה כלי נאה עשיתי ובו מרגליות נאות ואין כמותן והם סגולת מלכים אתננה לו ויזכה במקומי הדא הוא דכתיב וה' ברך את אברהם בכל עד כאן ואם תבין מה שכתבתי תדע מאמר הנשים הארורות שאמרו ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל (ירמיהו מד יח) ולמה נכתבה המלה חסרת האל"ף ותשכיל דברים רבים סתומים בתורה ומקרא ואילו ידע זה המתהדר בסודותיו תאלמנה שפתיו מהלעיג על דברי רבותינו ולכן כתבתי זה לסכור פי הדוברים על הצדיקים עתק

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(א – ד)    למה הקדים שאברהם זקן ושה' ברכו. למה השביע את העבד ולא ליצחק. ולמה השביעו במצות מילה. ולמה בחר בבנות חרן יותר על בנות הכנעני:

(א) "ואברהם זקן". ספר מה שהגיע את אברהם להשביע את אליעזר שזה ע"י "שאברהם זקן וה' ברך", כי לפעמים ידחה אדם נשואי בנו בשיאמר עוד חזון למועד, אבל אברהם היה זקן (וכבר אמר ואברהם ושרה זקנים, אז היה תחלת ימי הזקנה, ועתה היה סוף ימי הזקנה שיתחילו ימי השיבה, וירא פן יקדימנו המות) ולפעמים ידחה אדם נשואי בנו עד יכין לו פרנסה כמ"ש הכן בחוץ מלאכתך וכו' והדר ובנית ביתך, אבל אברהם היה מבורך בכל:


 

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואברהם זקן בא בימים". הרבה מפרשים תמהו הלא כבר נאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים והיה כמו ל"ז שנה בין שני זמנים אלו, ובב"ר (מח.טז) מסיק שהחזיר הקב"ה את שניהם לימי נערותן, ותירוץ זה מספיק אך שאין לו סמך מן המקרא. וי"א באים מורה על הזמן ההוא כי הול"ל באו. אלא באים משמעותו שאז היו באים והולכים בימים אבל כאן נאמר בא משמע שכבר בא בימים וזה דקדוק נכון.

וכפי הפשט נוכל לומר, שטובים השנים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק וזה כי האשה הטובה מוספת לבעלה חיים כמו שאמר (קהלת ט.ט) ראה חיים עם האשה, והבן הטוב מוסיף ג"כ חיים לאביו, כי כל המעמיד בן צדיק כאלו לא מת ק"ו בחייו, לפיכך מן לידת יצחק עד מיתת שרה היה החוט משולש, כי נתוספה לאברהם חיות מצד האשה ומצד בנו יצחק. ובכל הימים הללו היה עומד במעמד אחד לא נתוספה בו חולשה כמנהג הזקנים, כי היו לו ימי שמחה וברכה, אבל קודם לידת יצחק לא היה לו שמחה כי אם מאשתו, ואחר מיתת שרה לא היה לו שמחה כי אם בבנו, על כן היו שני גבולים אלו שוים, כמו שהיה סמוך ללידת יצחק כך נעשה אחר מיתת שרה, לפיכך נאמר לשון אחד על ב' זמנים אלו אע"פ שהיה מרחק רב ביניהם. לפיכך היה מהדר תיכף להשיאו אשה, כי חשב אולי אשתו תמלא מקומה של שרה ויהיה שמח בה כמו באשתו ממש, וכך היה שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה ונעשית דוגמת שרה ממש כמו שפירש"י בסמוך ויביאה האהלה שרה אמו והרי היא אמו כו' וזהו קישור נכון בסמיכות פסוק זה אל הזיווג של יצחק.

ומ"ש בא בימים, כי לפי הנראה יצא מן הימים מבעי ליה, אלא לפי שהמדה ברשעים שימי הילדות הם להם ימי אור ויום בהיר, כי טובים המה להם אל השמושים הגופניים כי זה כל עיקר תכליתם, וימי הזקנה הם אצלם לילה ולא יום כי העולם חשך בעדם יען כי לא יטעמו עוד מן הדבש אשר בקצה המטה, ועל כן הימים הראשונים טובים להם מאלה וכאילו יצאו מימים אל הלילות, אבל בצדיקים מוחלפת השיטה, שבאים מן הלילות אל הימים, כי ימי הזקנה טובים להם אל קניית החכמה, ועל דרך שנאמר (שם ז.י) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה. כי האומר כן אינו מקפיד על החכמה, לכך נאמר בצדיקים בא בימים לזקנתם.

ויש אומרים, לכך הזכיר בא בימים להורות שלא מחמת צער קפצה עליו זקנה כי אם מחמת שבא בימים, שהרי ברכו ה' בכל ולא היה לו שום צער, ונוכל לומר שלכך קרא את אליעזר זקן ביתו שהיה זקן מצד שצרכי הבית היו מוטלים עליו, והודיע לנו הכתוב שמצד שהיה אברהם זקן לא היה בכחו לילך לבדו, גם את יצחק לא רצה לשלוח כי אמר פן ימות פתאום ומי ישים ידו על עיניו.

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואברהם זקן בא בימים. כתיב: "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא". ר' מאיר אזל לממלא, ראה אותן כולן שחורי ראש, אמר להם: תאמר ממשפחות בני עלי אתם, דכתיב ביה: "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים". אמרו לו: רבי, התפלל עלינו! אמר להם: לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה, דכתיב: "עטרת תפארת שיבה", מהיכן היא מצויה? "בדרך צדקה". ממי את למד? מאברהם; על ידי שנאמר בו "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה" – זכה לזקנה, שנאמר: ואברהם זקן.

"עוז והדר לבושה", עוז והדר לבושה של תורה. "ותשחק ליום אחרון", אימתי משחקת? ליום אחרון, מתן שכרה לעתיד לבא. ממי אתה למד? מאברהם; על ידי שכתוב "ושמרו דרך ה'" וגו' זכה לזקנה, שנאמר: ואברהם זקן.

"אורך ימים בימינה", לעתיד לבוא; "בשמאלה עושר וכבוד", בעולם הזה: אפילו שהיא באה להשמאיל לאדם, עושר וכבוד. ממי אתה למד? מאברהם, על ידי שכתוב בו וכו'.

"יפיפית מבני אדם", נתיפית בעליונים, שנאמר: "אראלם צעקו חוצה"; נתיפית בתחתונים, "נשיא אלהים אתה בתוכנו"; "על כן ברכך אלהים לעולם", וה' ברך את אברהם בכל.

"מי יעלה בהר ה'", זה אברהם; "ומי יקום במקום קדשו", זה אברהם, שנאמר: "וישכם אברהם בבקר אל המקום". "נקי כפים", "אם מחוט ועד שרוך נעל". "ובר לבב", "חלילה לך מעשות כדבר הזה". "אשר לא נשא לשוא נפשו‏[1]", זה נפשו של נמרוד. "ולא נשבע למרמה", "הרמותי ידי אל ה'". "ישא ברכה מאת ה'", וה' ברך את אברהם בכל.

אברהם היה מברך את הכל, שנאמר: "ונברכו בך כל משפחות האדמה"; ומי מברך את אברהם? הקב"ה, שנאמר: וה' ברך את אברהם בכל. משה נִסָן של ישראל: "מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'"; ומי הוא נסו של משה? הקב"ה, שנאמר: "ויקרא שמו ה' נסי". דוד רועה של ישראל, שנאמר: "אתה תרעה את עמי את ישראל"; ומי הוא רועה של דוד? הקב"ה, שנאמר: "ה' רועי לא אחסר". ירושלים אורו של עולם, שנאמר: "והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך"; ומי הוא אורו של ירושלים? הקב"ה, שנאמר: "והיה ה' לך לאור עולם".

ואברהם זקן בא בימים. זקן, זה שקנה שני עולמים. יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה; אבל כאן זקנה כנגד ימים, וימים כנגד זקנה. בא בימים, בא בדיופלין. ר' ברכיה אמר: בא בפילון מפולש לחיי העולם הבא. אמר ר' יצחק: בא באותן הימים שכתוב בהן, "עד אשר לא יבואו ימי הרעה".

וה' ברך את אברהם בכל. ר' יהודה אומר: שנתן לו נקבה. אמר ר' נחמיה: עיקר ביתו של מלך לא כתיב בו ברכה? אלא וה' ברך את אברהם בכל, שלא נתן לו נקבה כל עיקר. ר' לוי אמר תלת: שהשליטו ביצרו, ועשה ישמעאל תשובה בימיו, ולא חסר קילרין שלו כלום. ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינא: שלא חזר ונסה אותו:

רבי חמא בר חנינא אמר: מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם. היו במצרים – ישיבה עמהם, שנאמר: "לך ואספת את זקני ישראל". במדבר ישיבה עמהם, שנאמר: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל". אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: ואברהם זקן. יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: "ויהי כי זקן יצחק". יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: "ועיני ישראל כבדו מזוקן". אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו". מהו "המושל בכל אשר לו"? המושל בתורת רבו. "הוא דמשק אליעזר", שדולה ומשקה תורת רבו לאחרים.

ואברהם זקן, זה אחד משבעה מופתים (כתוב ברמז ע"ז):

עד אברהם לא הוה זקנה, [מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק], אתא אברהם ובעי רחמי והוי זקנה, שנאמר: ואברהם זקן. עד דאתא יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב ובעי רחמי והוי חולשא, שנאמר: "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה". עד דאתא אלישע לא הוי קצירא דאתפח, אתא אלישע ובעי רחמי, שנאמר: "ואלישע חלה את חליו" וכו', ושלשה חלאים חלה וכו':

ואית דמפקין לה בהאי לישנא: אברהם תבע זקנה, אמר לפניו: רבונו של עולם, אדם ובניו נכנסין למקום אחד, אין העולם יודעין למי יכבד; ומתוך שאתה מעטרו בזקנה ושיבה, אדם יודע למי מכבד. אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. מתחילת הספר ועד כאן אין בו זקנה, וכיון שעמד אברהם אבינו נתן לו זקנה, הדא הוא דכתיב: ואברהם זקן. יצחק תבע יסורין, אמר לפניו: רבונו של עולם, אדם מת בלא יסורין, מדת הדין מתוחה כנגדו ומת, ואם את מביא עליו יסורין אין מדת הדין מתוחה כנגדו. אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. מתחילת הספר ועד כאן אין כתיב יסורין, וכיון שעמד אבינו יצחק נתן לו יסורין, דכתיב: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות". יעקב תבע את החולי, אמר לפניו: רבון העולמים, אדם מת בלא חולי, אינו מיישב בין בניו; ומתוך שהוא חולה שנים או שלשה ימים, הוא מיישב בין בניו. אמר לו: חייך, דבר חטוב תבעת וממך הוא מתחיל, הדא הוא דכתיב: "ויגד ליוסף הנה אביך חולה". אברהם חידש זקנה, יצחק חידש יסורין, יעקב חנידש את החולי, חזקיהו מלך יהודה חידש חולי שני; אמר לפניו: רבון העולמים, לא טוב לאדם שהעמדת אותו עד יום מותו, אלא מתוך שאדם חולה ועומד הוא עושה תשובה שלמה. אמר לו: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל; הדא הוא דכתיב: "מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו", מכאן שהיה בין חולי לחולי חולי כבד משניהם:

וה' ברך את אברהם בכל. עד שהוא בין הבתרים, בשרו שהוא נותן לו בן אחר נ"ב שנה. בן מ"ח שנה הכיר לבוראו, באותה שעה בשרו. בכל, בזכות המעשר, שנאמר: "ויתן לו מעשר מכל".

תניא: וה' ברך את אברהם, ר' מאיר אומר: שלא היתה לו בת. ר' יהודה אומר: שהיתה לו בת. אחרים אומרים: בת היתה לו ובכל שמה. ר' אלעזר המודעי אומר: איצטגנינות גדולה היתה לאברהם בלבו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו. ר' שמעון בן אלעזר אומר: מרגלית טובה היתה לאברהם אבינו תלויה בצוארו, שכל חולה הרואה אותה מיד נתרפא; ובשעה שנפטר אברהם אבינו, נטלה הקב"ה ותלאה בגלגל חמה. אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: מידלי יומא אידלי קצירא. דבר אחר, שלא מרד עשו בימיו. דבר אחר, שעשה ישמעאל תשובה בימיו.

תנו רבנן: שלשה לא שלט בהם יצר הרע, ואלו הן: אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל, "מכל", "כל". שלשה הטעימן הקב"ה מעין העולם הבא ואלו הם: אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל. ששה לא שלט בהן מלאך המות: אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל. משה אהרן ומרים, דכתיב בהו "על פי ה'"; ומרים אף על גב דלא כתיב בה, אתיא "שָם" "שָם" ממשה. ומפני מה לא נאמר בה? שגנאי הדבר לומר אצל אשה. תנו רבנן: שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה. אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל. משה אהרן ומרים, דכתיב בהו על פי ה'. בנימין בן יעקב דכתיב ביה: "ידיד ה' ישכן לבטח". ויש אומרים אף דוד, דכתיב: "אף בשרי ישכון לבטח":


  1. ^ כן הוא נוסח הכתיב בחלק מהמסורות, עיינו מנחת שי על תהלים כד.