מ"ג בראשית לג יא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי כל ויפצר בו ויקח

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
קַבֵּיל כְּעַן יָת תִּקְרֻבְתִּי דְּאִתֵּיתִיאַת לָךְ אֲרֵי רָחֵים עֲלַי יְיָ וַאֲרֵי אִית לִי כוֹלָא וְאַתְקֵיף בֵּיהּ וְקַבֵּיל׃
ירושלמי (יונתן):
קַבֵּיל כְּדוֹן יַת דוֹרוֹן דְאִתַּתְיָא לָךְ אֲרוּם אִתְיְהֵב לִי בְּמֵיחוּס מִן קֳדָם יְיָ וַאֲרוּם אִית לִי נִכְסִין סַגִיאִין וּדְחַק בֵּיהּ וְקַבֵּיל:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ברכתי" - מנחתי מנחה זו הבאה על ראיית פנים ולפרקים אינה באה אלא לשאילת שלום וכל ברכה שהיא לראיית פנים כגון ויברך יעקב את פרעה (מ"ב יח) עשו אתי ברכה דסנחריב וכן (ש"ב ח) לשאול לו לשלום ולברכו דתועי מלך חמת כולם ל' ברכת שלום הן שקורין בלע"ז שלודא"ר (גריססען) אף זו ברכתי מו"ן שלו"ד (איין גרוס)

"אשר הובאת לך" - לא טרחת בה ואני יגעתי להגיעה עד שבאה לידך (ב"ר)

"חנני" - נו"ן ראשונה מודגשת לפי שהיא משמשת במקום שתי נוני"ן שהי' לו לומר חננני שאין חנן בלא שתי נונין והשלישית לשימוש כמו עשני זבדני

"יש לי כל" - כל ספוקי ועשו דבר בל' גאוה יש לי רב יותר ויותר מכדי צרכי

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

בִּרְכָתִי – מִנְחָתִי. מִנְחָה זוֹ הַבָּאָה עַל רְאִיַּת פָּנִים וְלִפְרָקִים, אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא לִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם. וְכָל בְּרָכָה שֶׁהִיא לִרְאִיַּת פָּנִים, כְּגוֹן: "וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה" (בראשית מז,י); "עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה" (מל"א יח,לא) דְּסַנְחֵרִיב; וְכֵן "לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרְכוֹ" (שמ"ב ח,י) דְּתוֹעִי מֶלֶךְ חֲמָת, כֻּלָּם לְשׁוֹן בִּרְכַּת שָׁלוֹם הֵן, שֶׁקּוֹרִין בְּלַעַז שלודא"ר [saluder = לשאול בשלום]. אַף זוֹ, "בִּרְכָתִי" – מו"ן שלו"ד [mon salud = שאילת שלומי‏[2]].
אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ – לֹא טָרַחְתָּ בָּהּ; וַאֲנִי יָגַעְתִּי לְהַגִּיעָהּ עַד שֶׁבָּאָה לְיָדְךָ (ב"ר עח,יב).
חַנַּנִי – נוּ"ן רִאשׁוֹנָה מֻדְגֶּשֶׁת, לְפִי שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם שְׁתֵּי נוּנִי"ן, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר: 'חֲנָנַנִי', שֶׁאֵין חָנַן בְּלֹא שְׁנֵי נוּנִי"ן, וְהַשְּׁלִישִׁית לְשִׁמּוּשׁ; כְּמוֹ: "עָשַׂנִי" (ישעיהו כט,טז; "זְבָדַנִי" (בראשית ל,כ).
יֶשׁ לִי כֹל – כָּל סִפּוּקִי. וְעֵשָׂו דִּבֶּר בִּלְשׁוֹן גַּאֲוָה, "יֶשׁ לִי רָב" (לעיל פסוק ט), יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִכְּדֵי צָרְכִּי (תנחומא, ג).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

חנני: חננני:


רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"קח נא את ברכתי" - המנחה וכן עשו אתי ברכה (מלכים ב יח לא) השיבו לי מנחה וכן קח נא ברכה מאת עבדך (שם ה טו) ויקראו המנחה שישלח האדם לרצונו ברכה כי הוא שולח מאשר ברך אותו השם כענין אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו (דברים טו יד) כאשר אמר למעלה (לב יד) מן הבא בידו והמנחה אשר התנו בה למלך בדבר ידוע תקרא מס

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויפצר בו" כדי שיקבל ויקח וההפך באלישע כאמור ויפצר בו לקחת וימאן:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא) "קח נא". ועוד יש ענין שלישי במנחה, שבזה יקובל אף מנחה קטנה ואף ע"י שליח, והוא אם שולח דבר שיש בו סימן ברכה, כמו דוד עת שהכה את עמלקי בצקלג שלח מתנה מהשלל, וקרא מתנה זו בשם ברכה (ש"א ל כו), וכן נעמן אמר אל אלישע קח ברכה מאת עבדך, באשר נעשה לו נס הוא סימן ברכה, ובזה מקבלים אף דבר מועט ואף ע"י שליח מפני שהוא סימן ברכה, וז"ש "קח נא את ברכתי," אחר שמתנה זו היא סימן ברכה, צריך אתה לקחתה אף ע"י שליח שעז"א אשר הבאת לך, הגם שהובא ע"י שליח, ומפרש שהוא סימן ברכה, "כי חנני אלהים וכי יש לי כל", שהיה ברכת ה' עד שיש לי כל, שהוא ברכת ה' אשר לא יחסר לו דבר, וכן אף שנתתי לך יש לי כל ולא חסר לי מאומה, כי ברכת ה' היא תעשיר אותי:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

קח נא את ברכתי אשר הובאת לך. אמר לו: אני כמה יגע כמה צער היה לי עד שלא תבוא אצלי, עתה מאליה היא באה אצלך, שנאמר: אשר הובאת; "אשר הבאתי" אין כתיב כאן, אלא אשר הובאת לך.

ויפצר בו ויקח. מתחמי חזר וידיה פשוטה.

ריש לקיש אזל למשאל בשלמיה דרבינו, אמר ליה: צלי עלי, דהדין מלכותא בישא סגין. אמר ליה: לא תיסב מן בר נש כלום ולית את יהיב כלום. מן דיתיב, אתא חדא איתתא טעינא ליה דיסקרא חד וחדא סכינא בגווה. קם, נסיב סכינא, ואהדר לה דיסקרא. אתא בלדר ממלכותא, חמיתיה, חמדה ונסבה. בפתי רמשא סליק ריש לקיש למשאל בשלמיה, וחמיתא יתיב ושחיק. אמר ליה: ההוא סכינא דחמידית, אתא חד בלדר וחמדה ונסבה. אמר ליה, ולא כן אמרית לך: לא תיסב מבר נש כלום, ולא את יהיב כלום?

כל שנים עשר חודש שהיה אצלו, מכבדו בכל יום. אמר יעקב: "כי השחד יעור פקחים", קל וחומר לרשעים. דבר אחר: נכסי חוץ לארץ אין בהן ברכה, לכך היה מבזבז שם.

חד עם דארעא אמר ליה לר' אושעיא: אי אמרין לך חדא מילא טבא, את אמרת לה משמי בציבורא? אמר ליה: מה היא? אמר ליה: כל אותן הדורונות שנתן יעקב לעשו, עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח; מאי טעמא? "מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו"; "יביאו" אין כתיב כאן אלא ישיבו. אמר ליה: חייך, מילא טבא אמרת, ומשמך אנא אמרה בציבורא:


  1. ^ רש"י רואה ב"מנחה" הזאת רק אות לברכת שלום. והוא מתרגם קודם את המושג ואחר כך את המלה שבפסוק.
  2. ^ רש"י רואה ב"מנחה" הזאת רק אות לברכת שלום. והוא מתרגם קודם את המושג ואחר כך את המלה שבפסוק.