מ"ג בראשית מט ז
<< · מ"ג בראשית · מט · ז · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לִיט רוּגְזְהוֹן אֲרֵי תַּקִּיף וְחֵימַתְהוֹן אֲרֵי קַשְׁיָא אֲפַלְּגִנּוּן בְּיַעֲקֹב וַאֲבַדְּרִנּוּן בְּיִשְׂרָאֵל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲמַר יַעֲקב לוּט הֲוָה כְּרַכָּא דִשְׁכֶם כַּד עָלוּן לְגַוָהּ לִמְחַרְבָהּ בְּרוּגְזֵיהוֹן דְתַּקִיף וְחֵמַתְהוֹן עַל יוֹסֵף אֲרוּם קַשְׁיָא אָמַר יַעֲקב אִין שַׁרְיַין הִינוּן תְּרֵיהוֹן כַּחֲדָא לֵית מְלִיךְ וְשׁוּלְטַן דִיקוּם קָדָמֵיהוֹן אַפְלִיג אַחְסָנַת בְּנוֹי דְשִׁמְעוֹן לִתְּרֵין חוּלְקִין חוּלַק חַד יִפּוֹק לֵיהּ מִגוֹ אַחְסָנַת בְּנֵי יְהוּדָה וְחוּלַק חַד בֵּינֵי שְׁאַר שִׁבְטַיָא דְיַעֲקב וַאֲבַדַר שִׁבְטָא דְלֵוִי בְּגוֹ כֻלְהוֹן שִׁבְטַיָא דְיִשְרָאֵל: |
| ירושלמי (קטעים): | לִיט הֲוָה כְּרַכָּא דִשְׁכֶם דַעֲלוּ לְגַוָהּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי לִמְחַרְבָהּ בְּרוּגְזֵיהוֹן אֲרוּם תַּקִיף הֲוָה וּבַחֲמַתְהוֹן אַרוּם קַשְׁיָא הֲוָת:
אָמַר אֲבוּנָן יַעֲקב אִין שַׁרְיָן הִינוּן כַּחֲדָא לֵית אוּמָא וּמַלְכוּ יָכְלָא לְמֵיקַם מִן קָמֵיהוֹן אַפְלִיג יַת שִׁבְטָא דְשִׁמְעוֹן סַבָּרִין מַלְפֵי אוֹרַיְתָא בִּכְנִשְׁתָּא דְיַעֲקב וְאִיבַדַר יַת שִׁבְטָא דְלֵוִי בְּבָתֵּי מֶדְרָשַׁיָא דִבְנֵי יִשְרָאֵל: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב – אַפְרִידֵם זֶה מִזֶּה, שֶׁלֹּא יְהֵא לֵוִי בְּמִנְיַן הַשְּׁבָטִים, וַהֲרֵי הֵם חֲלוּקִים (ב"ר צח,ה). דָּבָר אַחֵר: אֵין לְךָ עֲנִיִּים וְסוֹפְרִים וּמְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת אֶלָּא מִשִּׁמְעוֹן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נְפוֹצִים. וְשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, עֲשָׂאוֹ מְחַזֵּר עַל הַגְּרָנוֹת לִתְרוּמוֹת וּלְמַעַשְׂרוֹת; נָתַן לוֹ תְּפוּצָתוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד (שם צט,ו).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
"ועברתם" — כפול הטעם; וכן: "אחלקם... ואפיצם".
והטעם, שהם אלה ראויים שיפרדו ולא יתחברו יחדיו.
והנה:
- מצאנו כי גורל שמעון נפל בתוך נחלת בני יהודה, והנה הוא ברשות אחר. וגם עריו לא היו דבקים זו לזו, רק מפוזרות בינות גורל יהודה.
- גם כן לוי, שהיו לו שמונה וארבעים עיר, והן מפוזרות בינות השבטים.
שיטה אחרת
(בראשית מט ז): "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה" - הנה, שקילל האף והעברה שתסור מהם.
ואני "אחלקם ביעקב" - לא תהיה נחלתם מיוחדת כשאר השבטים. וכן היה:
- כי שמעון כל נחלתו בחלקו של יהודה ותחת יד יהודה היה.
- גם לוי אין לו חלק ונחלה, רק מה שנתנו לו השבטים.
על כן:
- משה לא הזכיר בברכתו שמו של שמעון, כי היה בלבו על דבר זמרי; וכשברך יהודה, הנה שמעון עמו, כי ביחד היו.
- גם הוא לא ברך לוי, רק על הכהנים דבר, וישם אהרן כנגד כל השבט: (דברים לג ח): "תומיך ואוריך לאיש חסידך..." - וזהו אהרן. (דברים לג ט): "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו" - כאלו לא ראו, גם "אחיו" - כאילו לא הכירם, "ואת בניו" - כאילו לא ידעם, כי (ויקרא כא יב): "מן המקדש לא יצא" בעבור כל אלה, "כי שמרו אמרתך" שצויתים (ויקרא כא יא): "על כל נפשת מת לא יבא". "ובריתך ינצרו" - ברית הכהנים והקרבנות, רק (דברים לג י): "ישימו קטרת באפך" ועולות כליל "על מזבחך". והנה, כל ברכת משה על הכהנים אמרה.
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מתוך: אברבנאל על בראשית מט (עריכה)
ולכן "אחלקם ביעקב", רוצה לומר, שלא יהיו שמעון ולוי מחוברים בנחלתם זה לזה.
גם לשמעון בפרט אחלקם, שלא יהיה לזרעו נחלה בפני עצמה, אבל תהיה בתוך נחלת שאר השבטים, כדכתיב "ויהי נחלת שמעון בתוך נחלת בני יהודה", והיו עריהם מחולקות זו מזו.
ועל בני לוי אמר "ואפיצם בישראל", שהיו מ"ח עיר ומגרשיהם בין גבול ישראל, והם ערי מקלט אשר ללויים, שהיו מפוזרות בתוך ארצות כל השבטים. ומזה הוליד הזקן, שלא היו שבטי שמעון ולוי ראויים למלכות, כיוון שהיו כלי חמס מכרותיהם, ו(משלי כט ד): "מלך במשפט יעמיד ארץ", ו(ישעיהו לב א): "הן לצדק ימלוך מלך", ולא בחמס. גם, שהיה זרעם עתיד להיות מפוזר ומפורד בין שאר השבטים, ואין זה ראוי למלוך.
וכבר ישאל שואל: "למה נענשו כאן דור עשירי לראובן שמעון ולוי על עוון אבותיהם, בהיות הבנים צדיקים וטובים? וכל שכן בני לוי, שנבדלו מבין שאר השבטים לעבוד את עבודת המקדש, ולא זכרו כאן יעקב בברכתו!"
אבל התשובה בזה היא, שברכות יעקב אלו לא היו ממנו כפי רצונו, כי אם היה כן, היה נותן הממלכה ליוסף, כי אותו אהב יותר מיהודה; וגם היה נותן אותה לבנימין, כי בן זקונים הוא לו יותר מיהודה, והוא קיצר בברכתו ודימהו לזאב יטרוף; ובירך יותר לדן, שהיה בן השפחה; לפי שלא היה בידו אלא לברך כפי רצון ה'. והאל יתברך רצה, שיודיע הזקן ויתלה רוע חלק ראובן ושמעון ולוי ברוע מעלליהם ובחמס אשר בכפיהם, כדי להשקיע בנפשותם יראת גמול הרע, וכמה גורם העוון.
גם, שלא היו מכל בני השבטים בנים מכעיסים כאנשי שלושת השבטים האלה, כמו שתמצא:
- בקורח ועדתו שהיו בני לוי,
- ודתן ואבירם ורוב מאתיים וחמישים היו מראובן,
- ובמעשה השיטים, כמו שאמרתי, היו רובם שמעונים, ומתו שם מהם כ"ד אלף.
והנה, לא זכר הזקן דבר משבט לוי שהיה עתיד לשרת במקדש, כי זה נמשך אחרי עוון העגל.
והותרה בזה השאלה השלישית.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
שאף הוא מה שקוצף על מי שחטא כנגדו, ועברה הוא אם עי"ז ישולח חרונו גם על מי שלא חטא עד שעובר הגבול (כמ"ש בפי' הנ"ך בכ"מ) ונגד שכם בן חמור היה אף ונגד יתר אנשי שכם היה עברה, ושניהם היה בעז ובקשוי יותר מן הראוי אחר שגיירו א"ע. "אחלקם "ר"ל את האף והעברה שלהם "אחלק ביעקב", שהגם שצריך גם להם אף ועברה לעת הצורך, די שכל שבט יקח חלק אחד מי"ב ר"ל קצת, וישראל גדול מיעקב שהם גדולי האומה ביניהם אפיץ את האף והעברה ע"ד כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש, לכלות אף נגד
הרשעים ולעשות משפט במנאצי ה' שזה מוטל על ישראל שהם הגדולים:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
אחלקם ביעקב אפרידם זה מזה שלא יהא לוי במנין השבטים וכו' ד"א אין לך עניים וסופרים וכו'. קשה מאי ד"א י"ל דלפי' הראשון אינו נופל לשון ביעקב ובישראל שהרי אחד מהם בכלל שבטי ישראל והשני אינו בכללם לכך פי' ד"א אין לך עניים וסופרים וכו' שעכשיו שני שבטים אלו נפוצים ומחולקים בישראל:
<< · מ"ג בראשית · מט · ז · >>