פתיחת התפריט הראשי

מ"ג בראשית לח כז

מקראות גדולות בראשית


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֖י בְּעֵ֣ת לִדְתָּ֑הּ וְהִנֵּ֥ה תְאוֹמִ֖ים בְּבִטְנָֽהּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַהֲוָה בְעִדָּן מֵילְדַהּ וְהָא תְיוֹמִין בִּמְעַהָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַהֲוָה בְּעִידַן מֵלְדָהּ וְהָא תְיוּמִין בִּמְעָהָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בעת לדתה" - וברבקה הוא אומר וימלאו ימיה ללדת להלן למלאים וכאן לחסרים

"והנה תאומים" - מלא ולהלן תומים חסר לפי שהאחד רשע אבל אלו שניהם צדיקים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כז) "ויהי בלדתה". כבר בארו שער ואונן באו בסוד היבום בפרץ וזרח, וע"כ נחשבו תמיד בין בני יהודה כמ"ש בפי' ד"ה, וער בא בפרץ ואונן בזרח, וזרח רצה לצאת ראשונה, כי אונן לא היה רע כער, "ויתן יד", כי מזרח יצאו נביאים ובעלי רה"ק, איתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע שהיה עליהם יד ה', ופרץ עליו פרץ, כי ער הוא הבכור ויצא ממנו מלכות ב"ד כמ"ש אף אני בכור אתנהו, והמלך קודם לנביא, וע"כ ואחר יצא אחיו: